1. לא צפיתי ואיני מעוניין לצפות בסרט המדובר שזכה באוסקר. בדיעבד, טוב מאוד שסאגת אוסקר כזאת מתרחשת. היא מציגה בפני הקהל התם - שרבים מאנשי התוכן הנחשב איכותי\בידורי המונגש לציבור - הם לפני הכל רוכבי אג'נדה מובהקת ותחושת שליחות ל'תיקון עולם' ע"פ תפיסתם.

כן, הרבה לפני שהם משתוקקים לספר סיפורים טהורים ואמנתיים. כל יוצר שליבו הומה אמנות טהורה ותשוקת הסיפור מבין שזאת אמירה כואבת, אך לא צריך להיות מתבונן גדול כדי לראות כיצד הדברים עובדים. בעת הזאת יש הרבה יוצרים טובים, אך "יחידי סגולה" הם בעלי אג'נדה התואמת את זו של שונאינו מעבר לים. ביננו, האוסקר הוא קצה הקרחון, החתונה הקתולית בין תוכן ואג'נדה מתרחשת על המסכים, כל הזמן.

2. הקשר בין תוכן ואג'נדה אינו חדש. במשך שנים הוא היה אבן נגף שהציבור הרחב בלע ללא מיצרים כי הוא סונוור וקבל בתמורה 'תוכן' ו'עניין'. כך יצא, ששנים רבות 'העיתון' היה נחשב לאל הנכבד והנורא. אך מעבר לבדיחה העתיקה שבעיתון רק התאריך נכון, האנושות המשיכה לצרוך את הדפים הללו ברצינות תהומית. אותו דבר התרחש בטקס הצפיה בחדשות הטלויזיה. רק בשנים האחרונות התקשורת כביכול "התגלתה במערומי האג'נדה שלה". כל גוף והאג'נדה הברורה שלו. אבל הסיפור לא נגמר. יש ביננו שבויים שלוקחים עדיין ברצינות רבה מאמרים ופרסונות כאילו הם קצת יותר מבני אדם, בשר ודם, שמדברים שטויות בסך הכל.

3. 'גופי תוכן' העוסקים בבידור כסרטים וסדרות - משום מה, יצאו ממשוואת האג'נדות. כביכול, בייקום הזה שאינו 'תקשורת' אין שום אג'נדה והתחמושת לצרכן היא אך ורק 'סיפורים טובים'.האמת העירומה היא שסיפורים טובים יש המון ובקודקדי ההחלטות יש בני אדם, בשר ודם, שבוחרים בפינצטה איזה סיפורים יסופרו וכיצד ואיזה לא. פשוט לא. מאוד פשוט להבין את זה.

4. גיזרת הסרטים התיעודיים היא הכואבת ביותר. במיוחד כשמדובר בגופי תוכן שאינם תלויים ברייטינג וממומנים מכיס הציבור. באיצטלת 'מספרי סיפורים' הם יוצרים בתקציבי עתק סיפורי אג'נדות המצולמים במקצועיות וכובשים את הקהל הרעב שנגנב על 'היצירה המהממת' ונוטה להתעלם מכך שכל תוכן, מה לעשות, מכיל בתוכו אג'נדה גלויה או גרועה מכך: נסתרת העוברת בלאט את מפתן הצפיה.

5. ככה זה והיום זה ברור: יצירה - היא נוף תפיסתו של היוצר. כל שכן בדור דעתן שבו אנשים לא מוכנים לשתוק לרגע ומפיצים את דעותיהם בכל במה אפשרית גם אם הם לא עובדים בזה. אימרו לי אתם, במטותא; מדוע שאדם יוותר על תפיסת חייו כשבידיו מוטלים סכומי עתק ובמה גדולה?! החכם משתדל לעשות לאג'נדתו באופן מאוזן (בעיניו). הפחות חכם שם את האג'נדה במרכז באופן ברור וזוכה באוסקר. זה כל ההבדל.

נדב גדליה הוא עורך ומגיש סרטונים וטקסטים לארגונים, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד.