בוגי יקירי, אנחנו מכירים זה שנים רבות. כשכיהנת כשר הביטחון מינית אותי ליועצך לענייני התיישבות. במשך השנים הללו ניהלנו שיחות עומק וידענו גם להתווכח ולחלוק.
גם כשלא הסכמתי עימך, ראית בך בר־פלוגתא הגון. דווקא בגלל היכרותנו העמוקה וההערכה שרחשתי כלפיך לאורך השנים, הדברים שאמרת לאחרונה באו כחץ בליבי.
בדבריך כינית את ציבור המתיישבים "משיחי", כאילו רצית לומר "הזוי"; קראת לסגור את המכינה בעלי, מקום מגוריי ואת בית המדרש שהוא בית מדרשי. בעקבות הדברים פנית אליך והתנהלו בינינו שיחות ותכתובות ככל שאִפשר הזמן (אני עדיין במילואים). כעת, לאחר מחשבה מעמיקה ושָהוּת, אני כותב לך מכתב גלוי זה. המכתב גלוי משום שהדברים אינם נוגעים רק אליי ואליך וגם משום שלעיתים אני נשאל "מה קרה לו?".
בדבריך שפורסמו בתקשורת וגם בהתנהלות בינינו אתה מרבה להשתמש בכינוי הגנאי "משיחי" כשדבריך מלאים בבוז מהול בסלידה וחשדנות.
בוגי, צר לי, אבל פספסת. מקורה המקראי של המילה "משיח" הוא בפעולת משיחת השמן שבאמצעותה נמשחו למלוכה בעבר הקדום מלכים ומנהיגים. משיח הוא שליחו של אלוקים בעולמנו.
משיח הוא שם קוד לשליחות והובלת המשימה הלאומית לתיקון המציאות. בקיצור, "משיחיות" היא שם קוד לרצון כן ואמיתי ליטול אחריות, לתקן ולקדם את העולם למקום טוב יותר – לא מתוך ראיה פנאטית ומנותקת אלא מתוך מבט מחושב ועין פקוחה. המשיחיות הזו גרמה לאלחנן קלמנזון ולעוד רבים לקפוץ באותה שבת. היא גם גרמה לרועי קליין לקפוץ על הרימון ולהציל את חייליו.
מדבריך הבנתי את חששך מלאומנות גואה, מן התהליכים שיאיר גולן זיהה ועוד, אך גם בנקודה זו אני חולק עליך מכול וכול.
בוגי, לוחמינו הגיבורים הם בני אברהם, יצחק ויעקב. מידותיהם – כפי שאנו שומעים בכל שבעה של חלל צה"ל שנפל בקרב – הן ביישנות, רחמנות וגמילות חסדים. דווקא אחרי שפגשנו את הרוע המוחלט של אויבינו היה מצופה מאיתנו להבין כמה שגויים היו דבריהם של גולן ורובי ריבלין ("בני עמי בחרו בטרור") ולא חלילה לחזור על אותה המנטרה כפי שגם אתה רמזת. צבאנו, צבא ההגנה לישראל, אינו צבא ג'יהאד. היחידה הטובה בישראל, הימ"מ, הוקמה מעיקרה כדי לחלץ בני ערובה. עם ישראל אינו עם של מיסיון דתי. אין לנו יומרות על כיבוש העולם מבחינה דתית או קרקעית. חיילינו לא אונסים ולא בוזזים. הלאומיות שלנו נוגעת לערכי מוסר וחוכמה ולא לערכים לאומניים.
בוגי יקירי, בדבריך קשרת בין פרוץ המלחמה והפוליטיקה דהשתא – בן־גביר, סמוטריץ' ושאר דמויות פוליטיות שאינך מחבב – אך דומני שאתה טועה. אויבינו שחטו ואנסו אותנו לא בגלל סמוטריץ'. לא בגלל הכיבוש. כמו בתרפ"ט, כמו באושוויץ, אויבינו עשו את שעשו משום שאנו יהודים, הא ותו לא.
אש"ף קם לפני מלחמת ששת הימים; טבח מעלה עקרבים לא נעשה בגלל ה"כיבוש" ויחסו של בית הדין בהאג; התנהלות הממשל האמריקני והאנטישמיות בקמפוסים אינם תלויים בזהות הממשלה בישראל. מדובר בשנאה מתמשכת לעם היהודי ובהתנהלות ידועה, הרואה לנגד עיניה את האינטרס המערבי הצר ומבכרת את הלחץ עלינו – מאשר על המוסלמים מקדשי המוות, בעלי שדות הנפט.
אני לא מצדיק כל ציוץ או אמירה של פוליטיקאים ומנהיגים ואיני פוטר אותם מאחריות אבל המלחמה איתה אנו מתמודדים לא קשורה אליהם.
לצערי, המציאות השתנתה לרעה בעשור האחרון בהרבה פרמטרים, בין היתר משבר הזהויות, הפרוגרס הגואה, הפוליטקלי־קורקט ועוד. הציבור הדתי־לאומי מגיב בשינוי סגנונו הממלכתי, והצורך בחידוד עמדות עולה.
אשוב לעיקר. כעם נצח, שימיו כימי עולם וחלומו להיטיב עם העולם כולו, הביטוי "משיחי" אינו ביטוי של בוז. הוא ביטוי של כבוד. מי שבליבו בוער חלום ושליחות המתבטאים באופן מעשי ברצון הכביר של עמֵנו לשוב ארצה ולהיבנות בה, חזרתנו ארצה אחרי אלפיים שנות גלות קשה הם עדות להיותנו משיחיים – המתנשאים ממעל למגבלות הצרות של ההווה הקשיח. משיחיים ושליחים, חולמים ולוחמים.
אלו הדברים בתמצית. אנו המשיחיים־משוחים מאמינים בדרך ארוכה העולה במעלה ההר. רבים ניסו לעם הנצח ולא יכלו לו.
נצח ישראל לא ישקר ולא יתייאש.