חלפו רק כמה ימים מאז הבחירות לרבנות הראשית, שבהן נחלה מפלגת הציונות הדתית הפסד צורם, ובעצם כולנו נחלנו הפסד ערכי - בכך שנחשפנו לכך שמילה אינה מילה והתחייבות אינה התחייבות.
ניתן להקים וועדה שתחליט, להתחייב לקבל את הכרעתה אבל לבסוף גם לא לקיים. והנה אתמול הגיע חלק ב' של הסיפור.
נשתברו הקולמוסים על העוולה המוסרית וההלכתית שמגזר שלם אינו מתגייס בשעת מלחמה, בו בזמן שחסרים לנו חיילים לוחמים והעומס על אנשי המילואים הוא מעל היכולת. זה נגד התורה ונגד המוסר ואין צורך להרחיב על כך. בשבוע האחרון נשמעו זעקותיהם של הורים שכולים ונשים אלמנות על השתמטות בשם התורה, והזעקה הגיעה עד כסא הכבוד.
והנה היום קמנו לבקר חדש. מי שלא ישב בשולחן הדיונים אינו יכול לדעת מה התרחש בפנים, ולכן איני נכנס לשאלה כיצד תפקד שר הביטחון עד כה. איני יודע אם שר הביטחון תפקד כשורה או לא, אבל דבר אחד ברור ורק עיוור לא יראה זאת: העיתוי שבחר ראש הממשלה היה ערב ההצבעה על חוק בלתי מוסרי בעליל, ששינו את שמו מחוק הגיוס לחוק המעונות. אנחנו גם בעיצומה של מערכה קשה שזקוקה לשר ביטחון מקצועי שמכיר את הצבא.
אם מפלגת הציונות הדתית תצביע בעד "חוק המעונות", היא תבגוד באחד מהערכים המרכזיים של תורת ארץ ישראל – תורתנו המצויה בתוך בתי המדרש והמדרשות. הערך של "גיוס לצבא", "לא תעמוד על דם רעך", אומץ על ידי כל בתי המדרש שלנו חרדלי ולא חרדלי. ערך נוסף שאמור להנחות אותנו הוא ישרות ונקיות כפיים, בכל מטרה שאנו מבקשים להשיג.
אולם לדאבוננו, נוצר הרושם שניתן להשיג מטרה בכל אמצעי, גם אם מדובר בהפרה בוטה של הסכמות כמו שהיה בבחירת הרב הראשי ,וגם במחיר של בגידה בערך כל כך מרכזי של גיוס לצה"ל. אמנם, לא ניתן להכריח את העולם החרדי להתגייס לצבא, אבל התמיכה בחוק היא "מסייע לדבר עבירה". זאת ועוד, יש כאן פגיעה רגשית ביחס למשפחות השכולות, והנשים האלמנות, וגם כלפי נשות המגויסים, שנושאות בנטל הכל כך קשה.
חברי כנסת יקרים ושרים יקרים: צאו מקרית הממשלה והכנסת ועמדו מול התלמידים והתלמידות שלנו, והסבירו להם כיצד ניתנה הרשות לפוליטיקאים להגיע לתוצאות בכל מחיר - גם במחיר של בגידה בערכים הכי בסיסיים שלנו. הם שואלים ומקשים ואין לנו תשובות.
ועוד מילה לסיום: קולות השמחה והלגלוג של חלק מחברי הכנסת והשרים על כך שהשר יואב גלנט פוטר, יש בהם לא פחות מכפיות טובה. אדם שמסר את נפשו ועשה בתחום הבטחוני הרבה מכל אלו שמלגלגים עליו, האם יש לכם רשות לשמוח ולומר עליו "ברוך שפטרנו"? האם הערך של "הכרת הטוב" אינו אחד מעמודי התווך של העולם היהודי.
זאת ועוד, החמאס נהנה מקולות השמחה הללו ורואה בכך ניצחון, וזה נזק אדיר. יואב גלנט הוא גבור ישראל. הוא יצא למבצעים מורכבים ונועזים וסיכן את חייו יותר מרוב היושבים סביב שולחן הממשלה. גם אם ישנה החלטה לפטר אותו, יש לעשות זאת מתוך כובד ראש ואמירת תודה על פועלו.
אלו שעוסקים בצרכי ציבור ובתוכם נציגי המפלגות - עליכם לפעול לפי מצפן מוסרי, ולא לחשוב שניתן לפעול בכל דרך כדי להגיע למטרה מסוימת. גם פוליטיקאי צריך לדעת שהקב"ה מנהל את העולם והוא רק שליח, ולכן טוב ייעשה שיהיו לו גבולות גזרה מוסריים והלכתיים.
ולסיכום, איני מתיימר להתערב במו"מ פוליטי שאיני בקי בפרטיו, וגם תפיסת עולמי שלא להתערב בפוליטיקה - אבל עומדת לפני חובה מוסרית כרב ואיש חינוך להדהד את העוולות, ולהביא בפניכם את מה שתלמידותיי וחלק מבני קהילתי מרגישים וחשים בשבוע האחרון.
הכותב הוא יו"ר ארגון בית הלל