הרב יוסף צבי רימון
הרב יוסף צבי רימוןצילום: ערוץ 7

שמחה עצומה יש לנו בחזרת כל חטוף. כבר 471 ימים שאנחנו מתפללים כמה פעמים ביום, על חזרתם של החטופים, וב"ה זכינו לראות אתמול עוד ארבע חטופות שבות הביתה.

הקושי והצער של החטופים, של בני משפחותיהם ושל עם ישראל – קשה מנשוא. כעת, בראותנו אותם חיים, מתמלא לבנו בשמחה עצומה על חזרתם, ובדאגה גדולה על יתר החטופים, על חיילינו ועל הדברים הנוראיים שעשויים המחבלים המשוחררים לעשות בעתיד. מכאן עולה השאלה, האם ניתן לברך שהחיינו או הטוב והמטיב או מתיר אסורים?

ברכת מתיר אסורים: לכאורה, ברכת "מתיר אסורים" היתה יכולה להיות המתאימה ביותר, אולם, ברכה זו לא נתקנה על יציאה מבית הכלא, אלא על כך שהאיברים שלנו יוצאים כל בוקר מ"כלאם" ויכולים לנוע.

ברכת שהחיינו היא האפשרות המרכזית, וזאת ממספר טעמים: הגמרא בברכות (נח:) קובעת שיש לברך שהחיינו על ראיית חבר לאחר שלושים יום. במקרה של החטופים, שהיו בשבי 471 ימים, מתקיים תנאי זה בוודאות. גם מי שלא הכיר את החטופים מעולם יכול לברך שהחיינו, למרות שבדרך כלל אין מברכים על ראיית אדם בפעם הראשונה (שו"ע רכ"ה, ב). הסיבה לכך, כפי שניתן להסיק מפסיקת המשנה ברורה (רכ"ג, ס"ק ב), שכאשר השמחה גדולה במיוחד - כמו בלידת בת - ניתן לברך למרות שלא מתקיימים כל התנאים הרגילים.

מי שלא ראה את החטופים אלא שמע על השחרור (או אף ראה במסך) – אם שמח מאוד בשמועה, יכול לברך ברכת שהחיינו מדין ברכה על שמועות טובות (משנה בברכות ט', ב). אמנם, המשנה שם קובעת שעל בשורות טובות הנוגעות לכמה אנשים מברכים "הטוב והמטיב". אולם, הרשב"א (שו"ת ח"ד סימן ע"ז) מגביל ברכה זו להנאה גשמית בלבד, ועמו מסכימים המשנה ברורה (רכ"ג) והרב קוק (שו"ת אורח משפט או"ח סימן מ"ז). במקרה של שחרור במבצע צבאי, שמחזק את הניצחון במלחמה, ייתכן שיש כאן גם הנאה גשמית המצדיקה ברכה זו. אולם, במקרה של עסקה, יש להעדיף ברכת שהחיינו (שנתקנה על שמחה, גם אם איננה פיזית) על פני "הטוב והמטיב".

סוגיה מורכבת במיוחד היא שאלת הברכה לנוכח שחרור המחבלים. בעוד שעל שחרור המחבלים ראוי לומר "ברוך דיין האמת" (בלי שם ומלכות), אין הדבר מונע את השמחה וברכת שהחיינו על שחרור החטופים. הגמרא בברכות (נט.) מתייחס למקרה דומה של ירושה לאחר פטירת האב, וקובעת שיש לברך דיין האמת על הפטירה, ושהחיינו על הירושה. הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א רמ"ה), שאמנם אין להתעלם מהרע, אבל אם זכה בירושה – צריך לברך שהחיינו על הטוב שקיבל, למרות שיש בכך גם רע.

לכן, נודה ונשמח על החזרת החטופים, נבכה ונתפלל על הנזק בשחרור המחבלים ועם כל אלו, נחוש הודאה עצומה לה' יתברך, לחיילים, לנשות החיילים, לנופלים ולבני משפחותיהם – על הניצחון האדיר שכנסת ישראל זכתה לו במלחמה זו (למרות שמקווים עדיין להשלמתו, בכך שנמוטט לחלוטין את החאמס).

למעשה, מי שרואה את החטופים – יאמר בשם ומלכות: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

מי שלא ראה את החטופים, הרי שבזמן ששומע שהם השתחררו (ובוודאי אם רואה אותם במסך) ושמח שמחה גדולה – יכול לומר ברכת שהחיינו (אף בשם ה').

בכל מקרה – ראוי בכל המצבים לומר "נשמת כל חי" או לפחות חלקים מנשמת כל חי (הוספתי מעט קטעים לחיבור התפילה למציאות שלנו):

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל.

וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, הַמֵּשִׂיח אִלְּמִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵך נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.

וְאִלוּ פִינוּ מָלֵא שִירָה כַיָּם, וּלְשוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, מַתִּיר אֲסוּרִים, מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁהֵקַמְתָּ נוֹפְלִים מֵעָפָר, הֵשַׁבְתָּ נְשָׁמוֹת לַשְּׁבוּיִים, וְהֵשַׁבְתָּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

כְּשֵׁם שֶׁרָאִינוּ אֶת אוֹר פָּנֶיךָ בְּשׁוּב חֲטוּפִים לְחֵיק מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, כֵּן תִּהְיֶה עִם שְׁאַר אַחֵינוּ הַחֲטוּפִים הַשְּׁרוּיִים בַּחֲשֵׁכָה, עוֹרֵר נָא רַחֲמֶיךָ עֲלֵיהֶם, חַזֵּק אֶת רוּחָם, שְׁמֹר נָא עֲלֵיהֶם מִכָּל מִשְׁמָר, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹתָם בִּמְהֵרָה בִּבְרִיאוּת וּבְשִׂמְחָה.

הָשֵׁב גַּם אֶת אֵלּוּ שֶׁאֵינָם עוֹד בַּחַיִּים, שֶׁיּוּבְאוּ לִמְנוּחַת עוֹלָמִים בְּקֶבֶר יִשְׂרָאֵל.

עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ , יי אֱ-לֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יי אֱ-לֹהֵינוּ לָנֶצַח.

ועל שחרור המחבלים – ראוי לומר "ברוך דיין האמת", ולומר מזמור כ' בתהלים ("למנצח... יענך ה' ביום צרה"), מזמור קמ"ב ("משכיל לדוד... הצילני מרודפי"), ואת שיר המעלות ממעמקים (ק"ל).

נודה לה' יתברך על כל חטוף שנזכה לראות אתנו "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!", נתפלל שישובו גם יתר החטופים בבריאות ובשמחה, וגם אלו שאינם עוד בחיים, שיובאו לקבר ישראל. נתפלל ששחרור המחבלים לא יפגע בעם ישראל, ושעם ישראל לא ייפגע יותר מאויבנו הקמים עלינו לכלותנו.

בע"ה שכל משפחות החטופים יזכו לטוב ולנעימים, לבריאות איתנה, לנחת ולאחדות במשפחתם.

הרב יוסף צבי רימון הוא ראש הישיבה במרכז האקדמי לב, נשיא תנועת המזרחי העולמית, יו"ר עמותת סולמות ורבה של המועצה האזורית גוש עציון