1. התחקירים של חיל האוויר ושל עוד גופים ביטחוניים על אירועי 7 באוקטובר, שיוצאים בימים אלו, רק מחזקים את התחושה שיש צורך בחקירה מעמיקה על ידי גוף אובייקטיבי, שייתן תמונה יותר מאוזנת מזו שמציגים השותפים למחדל שחקרו את עצמם.
החקירה האובייקטיבית והמעמיקה דרושה גם כדי שהאשמים ייתנו את הדין, לפחות הציבורי אם לא המשפטי, אבל יותר מכך היא דרושה לצורך הפקת לקחים שאולי יסייעו במניעת אסונות כאלה בעתיד.
לכאורה המסלול הטבעי הוא הקמת גוף חוקר המכונה "ועדת חקירה ממלכתית" בראשות שופט, שהרכבה נקבע בידי נשיא בית המשפט העליון.
למעשה, די מופרך לחשוב שוועדה שתורכב בידי השופט יצחק עמית תוציא מתחת ידיה מסקנות אובייקטיביות. הרכבה ועבודתה של ועדה כזאת צפויים להיות מוטים מלכתחילה, וממצאיה לא יזכו באמון הציבור.
2. עוד לפני הנימוקים, צריך להוריד מסדר היום את הכינוי המתעתע "ועדת חקירה ממלכתית".
ועדה שתורכב בידי השופט יצחק עמית לא תהיה ממלכתית, כי בכל הקשור אליו הממלכתיות נפחה את נשמתה.
מותה של הממלכתיות נקבע סופית כאשר חבריו של עמית סידרו לו את כס נשיא בית המשפט העליון בהליך שחוקיותו שנויה במחלוקת, ובלי לטרוח לבדוק ולו למראית עין טענות רציניות נגדו על עבירות בנייה, קבלת טובות הנאה והחלטות בניגוד עניינים.
יצחק עמית וכמה מעמיתיו הבכירים מוכיחים יום יום שאין להם גישה ממלכתית אלא גישה יוריסטוקרטית, כזו הדוגלת במשטר של שלטון המשפטנים ולא במשטר דמוקרטי של שלטון העם.
לא במקרה, באופן חסר תקדים, ראשי הרשויות המחוקקת והמבצעת נמנעו מלהשתתף בטקס השבעתו לנשיא בית המשפט העליון.
3. ועדת חקירה שתורכב בידי יצחק עמית לא תוכל לחקור באובייקטיביות את חלקם של ראש הממשלה ושרי הממשלה באחריות לאסון, משום שגישתה של צמרת מערכת המשפט בישראל כלפי ממשלות נתניהו לוקה בשנים האחרונות בלעומתיות מאוד קיצונית.
צמרת מערכת המשפט, בהובלת הנשיאה הקודמת אסתר חיות, הייתה שחקן ממש לא שולי במחאה שלוחת הרסן, עתירת הנזקים והרת האסונות, נגד המהלך הדמוקרטי הלגיטימי לחלוטין של הרפורמה המשפטית.
בהתבטאויותיה, בהחלטותיה ובמחדליה שפכה האוליגרכיה המשפטית דלק למדורת המחאה, העניקה לה גיבוי מוסרי ואידאולוגי, וכמעט לא עשתה דבר כדי לטפל בהפרות חוק בוטות כמו חסימות כבישים או מרד מאורגן של הפסקת התייצבות לשירות בצה"ל.
מרגע שהצמרת המשפטית הפכה ליריבה מרה של ממשלת נתניהו במאבק על גבולות סמכותה, היא עלולה לעשות הכול כדי לחתור למסקנות שיחמירו עם נתניהו ויקלו על כל מי שנתפס כלעומתי כלפיו.
הוועדה שהם יקימו חשודה להקל באחריותו של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, שכן התייצבותו נגד הרפורמה של לוין שמה אותו בצד של "הטובים".
ועדת חקירה יוריסטוקרטית צפויה לנטות חסד לכל מי שנתפס כלעומתי לנתניהו, גם אם מדובר באחראים מאוד מרכזיים לאסון כמו הרמטכ"ל וראש השב"כ.
אין שום דבר הגון או מפתיע בכך שיואב גלנט או רונן בר מעוניינים דווקא בוועדה "ממלכתית".
אין פלא שראשי האופוזיציה, שבתפקידיהם בעבר היו שותפים מלאים במדיניות ההכלה מול בניין הכוח של חמאס ובקונספציה שגרסה שהוא לא מעוניין במלחמה, תולים את תקוותיהם בוועדה "ממלכתית" ודוחים בתוקף כל הצעה אלטרנטיבית. הם יודעים היטב שזו תהיה ועדה פוליטית שנוטה באופן מובהק לצד שלהם.
על כך יש להוסיף ששופטי בג"ץ בעבר ובהווה, וגם היועצת המשפטית ופרקליט המדינה, צריכים בעצמם להיחקר בוועדה על חלקם באסון.
עליית חמאס לשלטון כתוצאה ישירה מההתנתקות - שאושרה בבג"ץ בזכות הטענה המופרכת שהיא תשפר את הביטחון, ליבוי השסע והאיבה סביב הרפורמה המשפטית שעודדו את אויבינו לתקוף, אוזלת היד המכוונת באכיפת החוק נגד פורעי ומורדי המחאה - בכל אלה החלק שלהם חייב להיחקר.
כך גם תרומתם של ההליכים בבג"ץ לשחיקת הפרימטר והוראות הפתיחה באש. האם ועדה יוריסטוקרטית תחקור את כל זה באובייקטיביות? ברור שלא. הצדק לא ייראה ולא ייעשה.
4. יחד עם זאת, אסור שהבעייתיות של ועדה "ממלכתית" יוריסטוקרטית תשמש כתירוץ להימנע מחקירה מעמיקה ואובייקטיבית, או תיתפס ככזו.
לכן טוב עושה הקואליציה כשהיא מנסה לקדם הצעת חוק להקמת ועדה של מומחים שתורכב באופן שווה בידי הקואליציה והאופוזיציה, והרכבה יהיה מוסכם על לפחות 80 חברי כנסת.
ראויה לדיון גם הצעתה של אילת שקד ב'בשבע', להקים ועדה ממלכתית שהעומד בראשה יהיה מוסכם גם על ראש הממשלה ולא רק על השופט עמית.
נראה כי השופט המחוזי בדימוס אשר קולא, שהוכיח במשפט זדורוב החוזר את עצמאותו ואומץ ליבו, ראוי להיות ממונה כמועמד מוסכם. הייתי מוסיף להצעתה של שקד שלא רק העומד בראש הוועדה אלא גם שאר חבריה ימונו בהסכמה.
אם האופוזיציה תמשיך להתעקש על ועדה מוטה לטובתה ולא תיתן את ידה להקמת ועדה מוסכמת, היא תעניק בכך לגיטימציה לממשלה להרכיב בעצמה ועדת בדיקה ממשלתית. ממש כפי שעשתה ממשלת השמאל בראשות אולמרט, שסירבה להקים ועדה ממלכתית ומינתה בעצמה ועדה ממשלתית בראשות השופט וינוגרד לחקור את כשלי מלחמת לבנון השנייה.
בכל מקרה, צודקת הטענה שלא ייתכן שבכירי מערכת הביטחון והדרג המדיני יהיו עסוקים במלחמה על מורשתם ומעמדם במקום להתמקד במלחמה באויב. אז עד שתסתיים המלחמה, יש להסמיך את מבקר המדינה לדרוש ולקבל לידיו למשמרת כל חומר רלוונטי שיידרש לוועדה בעתיד, כדי למנוע העלמת ראיות.
למה דווקא בשבת?
משום מה אף גורם ממשלתי לא מרגיש צורך להסביר לאזרחי ישראל מדוע סבבי השחרור של חטופינו מהשבי צריכים להתבצע דווקא בשבתות, תוך חילול שבת המוני. נכון שהצלת נפשות דוחה שבת, אבל היקף חילול השבת במהלך פעימות השחרור עולה בהרבה על מה שבאמת נדרש כדי להביא את החטופים בשלום אל מקום מבטחים. ובכלל, פיקוח נפש דוחה שבת רק כאשר לא ניתן לבצע את הצלת הנפשות ביום חול ביעילות לא פחותה. גם ניתוח רפואי מציל חיים, שהוא בגדר פיקוח נפש, לא יתוזמן לשבת כאשר ניתן לבצע אותו באותה יעילות לפני שבת או אחריה.
ההתנהלות הזאת מקוממת במיוחד בהתחשב בכך שחלק ממשפחות החטופים (ובמקרה של אגם ברגר – החטופה עצמה) הם אנשים דתיים, או כאלה שקיבלו עליהם שמירת שבת. וכך הם מוצאים את עצמם בדילמה מייסרת ומיותרת בין הרצון לפגוש באופן מיידי את יקיריהם, המצפים לראות אותם לאחר פרידה ארוכה כל כך, לבין המחויבות שלהם לשמירת השבת - שלפחות בחלק מהמקרים התקבלה כנדר לזכותם של החטופים ולמען שחרורם.
האם השחרור דווקא בשבת הוא בלתי נמנע? האם ייתכן שהתזמון דווקא לשבת נכפה בידי חמאס, ומיועד להעביר אותנו השפלה נוספת בדמות העברה על דתנו? אגב, מבחינה הלכתית יש מקרים שבהם כניעה להעברה על דת בכפייה ובפומבי איננה מותרת אפילו במקום של פיקוח נפש. האם צוות המשא ומתן מטעמנו ניסה בכלל להקדים את השחרור ליום שישי, או ששמירת השבת כלל איננה שיקול בעיניו? האם חמאס היה מפיל את העסקה אילו התעקשה ישראל שהשחרור יתבצע ללא חילול שבת?
ביום שישי שבו אישרה הממשלה את העסקה מול חמאס, התכנסו שרי המפלגות החרדיות וחברי הכנסת שלהן לאירוע יח"צ פופוליסטי משותף, וחתמו לעיני המצלמות על תמיכה בעסקה. הם פטרו את עצמם מהשתתפות בדיון על פרטי העסקה שנמשך אל תוך ליל השבת, השאירו צ'ק פתוח לראש הממשלה ומיהרו אל שגרת שולחן השבת המענגת והמוכרת בחיק משפחותיהם. זאת בניגוד לבצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, שאינם גרים בירושלים ולא יכלו אפילו לשוב אל בתיהם ברגל בתום הישיבה, אבל נשארו והשתתפו בדיון עד לשעות הקטנות של הלילה בניסיון להשפיע ולמזער נזקים. במקרה הזה מזעור נזקים יכול לבוא לידי ביטוי בחיי אדם.
גם לשיטתם של הפוליטיקאים החרדים, הגורסים שפיקוח נפש מיידי מצדיק תשלום מטורף שיגבה בעתיד מחיר כבד הרבה יותר, עדיין היה עליהם להישאר עד תום הדיון כדי לנסות לצמצם את פיקוח הנפש העתידי ככל הניתן. ואם הנימוק הזה לא מספיק, אז לפחות היה עליהם לדאוג לצמצם את חילול השבת ההמוני. או שמא עונג השבת הפרטי שלהם חשוב יותר?
לתגובות: eshilo777@gmail.com