הליך פיטורי ראש השב"כ רונן בר הגיע באמצע השבוע לנקודת רתיחה.

החלטת השופטת גילה כנפי־שטייניץ טרפה את הקלפים כאשר לעת ערב שיגרה את ההחלטה הקצרצרה הבאה: "לנוכח המועד הקרוב שנקבע להגשת תגובות מקדמיות לעתירות, אני נעתרת לבקשת היועצת המשפטית לממשלה. תגובתה לבקשה לצו ביניים תוגש עם תגובתה המקדמית, ותובא לפני המותב הדן בעתירות".

עוד הוסיפה כנפי־שטייניץ כי "הצו הארעי ייוותר על כנו עד למתן החלטה אחרת. לצד זאת, לא ראיתי להרחיב את היקף הצו כמפורט בסעיף 10 לבקשת היועצת המשפטית לממשלה". ההחלטה נשמעת טכנית, בין היתר כי היא באמת טכנית, אבל היא טומנת בחובה דרמה כפולה לא קטנה.

מה אומרת ההחלטה? השופטת מותירה על כנו את הצו הארעי שהוציאה ביום שישי בשבוע שעבר נגד פיטורי ראש השב"כ. ראש ההמשלה נתניהו ביקש לבטל את הצו הארעי ולאפשר לו להתקדם עם הפיטורים, אולם כנפי־שטייניץ דחתה את בקשתו וקבעה שהצו ייוותר על כנו עד לדיון ב־8 באפריל.

מנגד, היא סירבה לקבל את בקשת היועצת המשפטית בהרב־מיארה להרחיב את הצו. בהודעה מטעם היועמ"שית שהוגשה לבג"ץ נכתב כי "לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, אף אין מקום לאפשר את תחילת תהליכי הבחירה והראיונות של ראש שירות חדש או של ממלא מקום, שיש בה כדי לקבוע עובדות בשטח בטרם ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד, באופן שיפגע ביציבותה של המסגרת הארגונית ההירארכית של שירות הביטחון הכללי".

כנפי־שטייניץ כאמור דחתה את בקשתה ולא הרחיבה את הצו. זה משמעותי משני כיוונים. קודם כול, כי זה מאפשר לממשלה להתקדם עם הפיטורים. מיד לאחר שהתקבלה, נתניהו חגג את ההחלטה. מזכיר הממשלה יוסי פוקס כתב כי "ניסיון ההרחבה שביצעה היועצת להחלטת בג"ץ - נכשל! רה"מ יוכל להתחיל מיידית בתהליך מינוי ראש שב"כ חדש; לקיים ראיונות ולהביא מועמד בפני הוועדה המייעצת, תהליך שאורך כשבועיים וממילא לא ניתן היה להספיק למנותו בממשלה לפני מועד הדיון הקבוע לבג"ץ ב־8.4 כך שאין משמעות להמשך הצו הארעי עד הדיון".

פוקס צודק בנקודה זו. הנקודה היא לא רק התאריכים. ברגע שכנפי־שטייניץ מאפשרת לנתניהו לראיין מועמדים, כולל כמובן סגנים ובכירים מכהנים הכפופים לרונן בר - היא למעשה מאפשרת לו לקבוע עובדות בשטח, ומבודדת את בר בהתנגדותו ובמלחמתו בפיטוריו. כאשר בג"ץ ידון בעתירה ב־8 באפריל, נתניהו כבר יוכל להכריז על המועמד שבחר. אם לא ימנה מוקיון או דמות מעוררת חשד, יהיה לבג"ץ קשה מאוד להתערב ולהשאיר את רונן בר בתפקידו. ייתכן שהעניין יעוכב בבג"ץ במשך זמן מה או שיידרש תיקון של הליקויים בהחלטת הממשלה וכיוצא בזה, אבל להערכתי את השד הזה יהיה קשה מאוד להחזיר לבקבוק.

אבל מעבר לכך יש פה נקודה נוספת. זה לא סתם ששופטת בג"ץ דחתה את בקשתה של היועצת המשפטית, אלא היא קבעה למעשה שחוות הדעת המשפטית שלה הייתה שגויה.

כאמור, בסוף השבוע שעבר הוציאה כנפי־שטייניץ צו הקובע כך: "מבלי לנקוט כל עמדה בעתירות, ועל מנת למנוע טענה למצב דברים בלתי הפיך, ניתן בזאת צו ארעי לפיו יושהה תוקפה של ההחלטה מושא העתירות עד למתן החלטה אחרת".

בהרב־מיארה אצה רצה ושיגרה מכתב (פומבי) לראש הממשלה וכתבה לו כי למען הזהירות היא מבהירה לו מה נקבע בהחלטה. "על פי החלטת בית המשפט העליון חל איסור לבצע כל פעולה הפוגעת במעמדו של ראש השב"כ רונן בר. חל איסור למנות ראש שב"כ חדש ואף אין לקיים ראיונות לתפקיד. כמו כן, תושלם הבדיקה המשפטית המתחייבת באשר לאפשרות ראש הממשלה לעסוק בנושא נוכח החשש לניגוד עניינים הנובע מחקירות השב"כ את אנשי אמונו".

היועצת המשפטית קבעה שעל פי ההחלטה אסור לנתניהו לראיין מועמדים או לבצע כל פעולה הפוגעת במעמדו של ראש השב"כ רונן בר. כנפי־שטייניץ הבהירה במילים עדינות שהיא מעולם לא קבעה דבר כזה. "לא ראיתי להרחיב את היקף הצו כמפורט בסעיף 10 לבקשת היועצת המשפטית לממשלה". כלומר, לא רק שהיא מעולם לא קבעה איסור כזה, אלא שהיא חושבת שאין מקום להרחיב את הצו כפי שרצתה היועמ"שית. בימים שבהם מעמדה של היועמ"שית עצמה נמצא על כף המאזניים, החלטה כזו של בית המשפט העליון על הראש של היועמ"שית, כשהיא מסרבת להגן על עמדת הממשלה, היא ממש לא מכה קלה בכנף.

המירוץ למזכירות

ומעניין לעניין באותו עניין. צריך לדבר על הסיטואציה המשוגעת של העתירות נגד פיטורי רונן בר. 8 עתירות שונות הוגשו בתוך זמן קצר. כולן יישמעו ב־8 באפריל בדיון המאוחד. התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות, משמר הדמוקרטיה הישראלית והתנועה הדמוקרטית האזרחית, מפלגת העבודה ומפלגת יש עתיד וכו' וכו' - כולם עתרו נגד הפיטורים. חלק מן העתירות נכתבו עוד לפני החלטת הממשלה והוגשו ללא מסד עובדתי רלוונטי בסיסי כדי להספיק להגיע ראשונים. מי שמגיש את העתירה ראשון, זוכה לדבר הכי הרבה זמן בדיון בבג"ץ.

אף אחד מן העותרים איננו הנפגע הישיר בעצמו, רונן בר.

ראש השב"כ המפוטר הוא לא רק הנפגע הישיר, ולכן אמור לעתור בעצמו, אלא הוא בעל הידע העובדתי המלא. האם מפלגת יש עתיד או התנועה לטוהר המידות יכולות לדעת את העובדות ולייצג בצורה המיטבית את הטיעונים של רונן בר? זה פשוט מופרך. הם לא יודעים מה היה בחדרים הסגורים בין השב"כ לממשלה, ובמיוחד בין רונן בר לנתניהו. ברמה העובדתית, הם פשוט נטולי ידע רלוונטי. איך הם אמורים להתייחס לשאלה מה קדם למה: החקירה או בקשת ההדחה, או האם נתניהו עצמו חשוד בכלל? איך הם אמורים להתייחס ולדעת דברים חסויים?

בעבר בג"ץ הקפיד מאוד על זכות העמידה, כאשר קבע שלא כל אדם יכול לעתור לבג"ץ גם כאשר הוא משוכנע כי המדינה פעלה בניגוד לחוק ופגעה בציפור הדמוקרטיה ובערכי השוויון והצדק. "שאם יוכל כל אחד מתושבי העיר לבוא ולתבוע את זכות הציבור, יוצף בית המשפט ברבבות של תביעות". לכן בזמנו בג"ץ דרש שהעותר יהיה אדם שנפגע בעצמו מן הפעולה השלטונית. כך לדוגמה לפני יובל דחה בג"ץ עתירה נגד הפטור מגיוס שניתן לבחורי ישיבה חרדים.

זכות העמידה הלכה והתרחבה ונפרצה בעשרות השנים האחרונות, והתאפשר לעותרים ציבוריים (ובהמשך גם לסתם אנשים מן היישוב) לעתור לבג"ץ בשם האינטרס הציבורי. ואולם לפני כמה שנים היה זה השופט יצחק עמית כאשר הזכיר שיש מקרים שבהם בג"ץ כן יקפיד על זכות העמידה.

מבלי להיכנס לפרטים, התנועה לאיכות השלטון טענה כי שר הפנים (דאז) אריה דרעי פעל באופן שמיטיב עם משה ליאון על פני המועמד השני לראשות העירייה עופר ברקוביץ. השופט עמית דחה את העתירה על הסף, וכתב כך: "יש טעם בטענת המשיבים כי בהינתן שהמועמד המתחרה, מר עופר ברקוביץ', בחר שלא לעתור לבית המשפט בנושא זה, אין להידרש לעתירה דנן המוגשת על ידי עותר ציבורי, המבקש להתעבר על ריב לא לו... בנסיבות המקרה דנן, טעם זה אף מקבל משנה תוקף, בהתחשב בכך שבא כוחו של ברקוביץ' אכן פנה בבקשה להעביר את סמכויות שר הפנים בנושא הבחירות בירושלים לשר אחר, ובקשתו נדחתה, וחרף זאת הוא לא ראה לנכון לעתור בנושא לבית המשפט".

רונן בר זומן למעין שימוע בישיבת הממשלה שהצביעה על הדחתו. הוא בחר שלא להגיע, ובמכתב ששלח לשרי הממשלה הוא כתב כי "את עמדתי המפורטת, הן ביחס לטענות המופיעות בהצעת ההחלטה והן ביחס למניעים העומדים מאחוריה אציג בפורום המתאים, בהתאם לחוק ולמה שייקבע על ידי הגורמים המשפטיים המוסמכים וכן בפני אזרחי ישראל".

אשים בצד (אף על פי שזה ממש לא עניין צדדי) את הקביעה שלו כאילו ישיבת הממשלה היא לא הפורום המתאים, אך מדוע הוא עצמו לא עתר לבג"ץ? למה העמותה למען השם יודע מה אמורה לעתור כעותרת ציבורית במקום שהנפגע הישיר יגיש את העתירה? אם יש לך עמדה מפורטת ואתה אף יודע לספר את "המניעים העומדים מאחורי ההחלטה", אז תפנה בעצמך לבג"ץ.

הצורך בהקפדה על זכות העמידה בא לידי ביטוי בדיוק בהליכים כמו ההליך הזה.

בדרך כלל כאשר עוסקים בזכות העמידה, מדברים על כך שזה אינטרס של הממשלה. אך זה לא רק אינטרס של הרשויות נגד עותרים, אלא אינטרס מובהק של בירור האמת ושל ייעול ההליך.

לא מיותר לציין שהיועצת המשפטית בתגובתה לבג"ץ ביקשה לדחות את תגובתה לבקשה לצו ביניים בנימוק שהיא עדיין צריכה לברר את מלוא העובדות. אז אולי, רק אולי, עדיף שרונן בר יעתור בעצמו ויציג את העובדות הנטענות על ידו במקום הטלפון השבור והביזארי הזה?

כאוס כמכשיר

ולסיום, שתי התייחסויות להתנהלות של נתניהו. בתגובתו לבג"ץ הוא כתב כי בניגוד לטענת ראש השב"כ שההדחה נבעה מחקירת קטארגייט - האמת היא שבכלי התקשורת פורסמו דיווחים עוד בנובמבר 2024 על כך שנתניהו בוחן את פיטוריו של ראש השב"כ. זה קטע מביך מאוד. מדוע? כי באותה כתבה (של עמיתתי טל שלו) מובאת תגובת נתניהו המכחישה את הדיווח בתוקף. אז מה נתניהו טוען בבג"ץ? שיסמכו על הכתבת שדיווחה על כך ולא עליו עצמו כששיקר וטען שהנושא כלל לא נדון? הוא מבקש שיסמכו עליו שהוא דובר אמת כשהוא טוען כעת שהוא שיקר בתגובתו ההיא? תמוה.

ועניין נוסף: לפעמים נראה שנתניהו התאהב בבלגן. הבלגן הוא לא כורח המציאות, אלא משהו שיש לו ערך בפני עצמו. אווירת הכאוס ודאי משרתת תמיד את האופוזיציה, כל אופוזיציה, אבל אצל נתניהו נראה שהוא סבור שהיא מועילה לו, ולכן גם כשהוא יכול לעשות דבר בשקט בלי לעורר סערה - הוא יבחר את הדרך שתחולל סערה.

תארו לכם שנתניהו היה מאציל לשר הביטחון את הסמכות לפתוח בהליך להעברת רונן בר מכהונתו. אם הוא היה אומר לו כך: "אף שאני סבור שאינני מצוי בניגוד עניינים כלשהו, למען הנראות אני אעביר לך את העניין ושהנושא יובא על ידך להחלטת הממשלה" - הוא היה מוציא את העוקץ המשפטי לחלוטין. לאור הכישלון של השב"כ בראשות רונן בר במחדל הגדול בתולדות ישראל, האם למישהו יש ספק שזו זכותה של הממשלה להפסיק את כהונתו, כפי שמאפשר לה החוק? במקום זאת נתניהו בחר בקונספירציות על דיפ סטייט ועורר את כולם נגדו.

לרובו המוחלט של הציבור, למעט מפגינים מקצועיים וכל מיני אנשים בעלי אינטרס אישי או פוזיציה עמוקה, ממש לא אכפת אם רונן בר יפוטר, כמו שלא באמת היה אכפת להם שנתניהו אילץ את הרמטכ"ל להתפטר כשהוא מחליף אותו באייל זמיר. כמעט לאף אחד לא אכפת אם בראש השב"כ יעמוד ר׳, ש׳ או מ׳. אפשר אפילו לנסות את ץ'.

הם מפחדים מחברי הממשלה, הם מפחדים מנתניהו. לא מההחלטה עצמה. למה נתניהו וממשלתו מתאמצים לשכנע אותם שהפחד מוצדק? זה מה שעם ישראל צריך כעת, עם התחדשות הלחימה בדרום וכשאנחנו בסיטואציה לאומית רגישה כל כך?

לתגובות: gravishai@gmail.com