פרק כ"א
שחר נכנס לביתו, אגב טריקת הדלת בזעף, "שחר?"
"כן..? מה עכשיו?"
"אומרים שלום כשנכנסים"
"שלום" ענה שחר לאימו בקוצר רוח, וניכנס לחדרו, 'אוף! האורי הזה! גם כן חבר! למה הוא תמיד הולך בצורה כ"כ עיוורת אחרי כל מה שה'גדולים' אומרים לו, לי? זה מרגיז! אולי שפעם הוא יקשיב לי? אולי, לשם שינוי, אני צודק הפעם, ולא הוא? לא נימאס לו להקשיב להם כל הזמן..? זאת לא הפעם הראשונה, אני חושב..'
"שחר?"
"כן??"
"אתה עצבני. נכון?"
"כן!"
"על מה, או, על מי, הפעם?"
"מה אכפת לך?!"
"ש-ח-ר-!"
"סליחה. אבל אם את רואה שאני עצבני-את לא אמורה להרגיז אותי עוד יותר.. לא?"
"אוקיי. אני מסכימה איתך. אבל-תענה לי עכשיו, הלכת עם אורי לחנות, לעשות קצת קניות, נכון?"
"כן, לטיול, קנינו ת כל מה שאנחנו צריכים."
"יופי, טוב, אז אני הולכת, וכשתירגע קצת, אתה מוזמן לספר לי על מה ולמה אתה עצבני עכשיו."
"אוקיי. אולי."
"טוב, זזתי, ואם אתה רוצה לאכול-אז עוד חמש דקות אני גומרת להכין את ארוחת הצהריים"
"בסדר. אם אני ארצה."
אימו של שחר יצאה מחדרו, 'לא הייתי צריך להתעצבן עליה כל-כך, היא לא אשמה שאני מעוצבן עכשיו, כלומר-היא כן אשמה! היא לא הייתה צריכה להרגיז אותי עוד יותר, ודווקא כשאני מעוצבן ממילא. זה לא אשמתי שהתפרצתי עליה!'
"אז החלטת לרדת לבוא בסוף?"
"כן.. תקשיבי-אני חייב להתנצל.. הייתי עצבני כשבאת אלי, וזה היה מרגיז שבמקום לעודד-הרגזת אותי עוד יותר.. אבל בכל זאת-סליחה.."
"סלחתי" חייכה אימו של שחר, "יופי, לא התכוונתי להתפרץ עלייך, אבל רבתי קצת עם אורי, אז הייתי מעוצבן.."
"רבת עם אורי?! על מה!?"
"הוא.. הוא עיצבן אותי! עם השטויות של המורים, וזה, שאני זקוק לייעוץ, ושזה דפוק שאני שתקן, וכאילו זה לא מספיק לי-אז הוא החליט גם להודיע לי שאני אכן אטום, כמו ששאלתי אותו אם אני כזה.. נכון שדיברתי קצת לא ברור עכשיו? זה בגלל שאני עוד קצת עצבני עליו.."
"כן, היית קצת לא ברור. מה הוא אמר לך? שאתה כמו מה שאמרת לו?!"
"שאלתי אותו אם אני באמת ניראה לו כ"כ אטום, ואז הוא אמר לי שכן, והתעצבנתי עליו עוד יותר!!"
"לא הבנתי.. למה בכלל הגעת לזה שאתה אטום?!"
"כי אני לא רוצה ללכת לשום ייעוץ, אז הוא החליט שזה בגלל שאני אטום לדיעות של אנשים אחרים, אז התרגזתי עליו, והתווכחנו. ואז באתי לבית עצבני."
"אהה.. אתה יודע.. יש משהו במה שהוא אומר, זהו סוג של אטימות, לא להקשיב לדיעות של אחרים, מי אומר שלא תהיינה להם עיצות טובות בשבילך? כאילו-אתה לא הבנאדם היחיד שיש לו תשובות לכל השאלות.."
"לא נכון! אני לא אטום. וזה לא שום סוג של אטימות. אני, בסך-הכל, לא ממש רוצה להשתנות, כמו שכולם, בעצם, כמו שכולכם רוצים. כ ו ל כ ם ! כאילו שאני איזה נער דפוק. שלא מבין כלום מהחיים שלו. אני יודע טוב מאוד את כל מה שאני רוצה מעצמי. אילו החיים שלי. ואני לא רוצה לשנות את ההרגלים שלי, ואת כל ההתנהגויות שלי. ואתם רוצים שאני כן אשנה, אני לא רוצה! אני אשאר בדיוק כמו שהייתי תמיד!!"
"בדיוק כמו שהיית תמיד? להזכירך-הייתה שנה אחת-שבה היית תלמיד חצוף ביותר.. ומה עם זה? למה כזה לא רצית להישאר?"
"כאילו שאת רצית שאני אשאר כזה!!"
"נכון, לא רציתי שתישאר חצוף. אבל אחד כזה שמדבר-כולנו רצינו שתישאר, ורוצים שתהיה."
"כשהייתי חצוף-שאלתם אותי 'אין לך בושה?! ככה מדבר ילד בכיתה ג' למורה שלו!?' אז זהו, הפכתי להיות ילד עם בושה. למה זה מפריע לכם? אתם לא החלטיים!!"
"יש הבדל בין להיות ילד עם קצת בושה, לבין להיות ילד עם המון בושה. אתה לא מבין את זה בעצמך?"
"מבין. לא מבין. אתם כבר הדבקתם עלי סטיגמה!! אני חוזר לחדר שלי."
______________________________________________
תגובהתגובות