פרק כ"ב
שחר הלך לחדרו, כשהוא עצבני; 'הייתי צריך לחשוב על זה, שזה מה שהיא תגיד לי, לא בא לי לחזור אליה שוב, אבל אני רעב.. אה! יש לי תפוח בתיק, שלא אכלתי הים בכיתה, מזל, אני אוכל אותו עכשיו, בעצם, מחר הטיול! ועוד לא התחלתי להתארגן אליו אפילו! אבל כדי להתארגן אני אצטרך לדבר עם אמא ועם אורי, נעשה את זה מאוחר יותר, כשנרגע קצת..'
"שחר!! מחר הטיול שלך, שכחת?"
"מזה לא, למה? אני אתארגן כבר יותר מאוחר"
"אני חושבת שעדיף שתתארגן עכשיו, כלומר, אני אכריח אותך, אתה כבר ילד גדול, אבל כדאי לך"
"אוקיי, אז אולי אני אבוא עוד מעט, ואארגן לי תיק. התיק הגדול שאבא קנה בשבוע שעבר נימצא במחסן, נכון?"
"כן, ואני מאוד מציעה לך שתתארגן לפני הלילה"
"אמרתי לך! אני כבר אבוא להתארגן!"
"בסדר."
'יופי, לפחות היא לא יותר מידי עצבנית עלי, טוב, כדאי לי להתחיל לרשום את מה שאני צריך', הוא נטל לידיו דף ועט, והתחיל לרשום, 'טוב, בגדים זה ברור, אוכל גם כן, אבל נגיד מצלמה, שק"ש, ודברים כאלה..'
"אמא! איפה יש לנו שק-שינה? אני אצטרך אותו לטיול!"
"אוייי.. שכחתי! השק שינה אצל שלמה, צריך ללכת להביא ממנו, אם אתה רוצה ללכת אליו עכשיו.."
"כן, ניראה לי שאני ארוץ אליו עכשיו, הוא בבית בשעה כזאת בכלל?"
"ניראה לי, מקסימום נחמה תהיה בבית, בכל זאת, היא אישתו של הדוד שלך"
"כן, אני חושב שאת צודקת, זזתי!"
"תיזהר בדרך"
"דיי, נו, מה אני? תינוק?!"
"לא.. טוב לא חשוב, ניראה לי שאתה צודק, " היססה אימו אם להמשיך את המשפט, ושתקה.
'יופי. עכשיו היא גם חושבת שאני תינוק. לא רק הילד המוגבל שלה, שלא מדבר עם אף אחד. מרגיז!!" חשב שחר לעצמו במרירות.
"שחר? באת לבקר אותנו? יפה.."
"לא, באתי לקחת את השק שינה שלנו, אני צריך אותו לטיול. מחר."
"אהה, אז לא באת לבקר את הדוד שלך" חייך שלמה, "לא היום.. בהזדמנות, אתה יודע שאני אוהב לבוא הנה"
"כן, אני יודע, שניה, אני אביא לך את השק-שינה, אתה יודע, שאול, השתמש בו בטיול שלו,"
"אהה", שאול היה בן-דודו, בכיתה י"א, "דרך-אגב, איפה שאול? מזמן לא נפגשנו, וסתם הייתי רוצה לשאול אותו מה קורה, אתה יודע"
"כן, אני יודע, אבל הם היום נפגשו, כמה חבר'ה, בשביל הכיף, ככה שהוא לא בבית"
"אהה, באסה" השיב לו שחר, "למה אתה לא נכנס? לא נאה לך?" נשמע קולה של בת-דודתו, בת ה-15, "אני צריך להסתלק הביתה, יש לי טיול מחר, באתי רק לקחת שק-שינה, אז אין לי מה להיכנס לכאן עכשיו"
"כן, כן, מכירים אותך, מסטר שחר.."
"מה הבעיה שלך? גברת שרית?"
"אין בעיה.. י'סנוב אחד, סתם. טוב. אם אתה גם ככה עף עכשיו, אז אין שום סיבה, שאני אארח לך לחברה, וגם ככה המורות הנחמדות העמיסו אותנו בשיעורי בית"
"הרבה אהה?" חייך אליה שחר, "חמשושית.. חכי שתהיי בשמינית"
"תודה. אבל אני הייתי מעדיפה שלא" השיבה לו שרית בחיוך, ונבלעה בפתח הבית.
"קשקשנית" פלט שחר, לעבר שלמה, שחזר זה מכבר עם השק-שינה שלו, "למסור לה שאמרת את זה?" שאל את שחר בחיוך רחב, "אם בא לך.. בכיף!"
"אני לא ממש בטוח שאתה מעוניין בזה" קרץ לו שלמה, "אולי, לא יודע, תודה שהחזרת לי את שק-השינה, יום טוב" קרא שחר, ואץ לביתו.
"נו, שאול כבר לא צריך את השק שינה?"
"לא. הטיול שלהם כבר היה"
"אהה, ו.. שחר, אני שמחה שנרגעת קצת."
"יופי" השיב לה שחר, ומבטו הועם במקצת.
'באמת יופי! עכשיו היא גם שמחה שבנה המופרע, נירגע קצת, נימאס לי מהשטויות האלה. החיים המטופשים בבית הזה, כשאני חושב על זה-תמיד-כשאני עצבני-באות לי המחשבות האלה.. אבל זה דיי טבעי, אני חושב. כשמישהו עצבני-יותר קל לו לראות את כל הרע שבעולם..'
"שחר, סליחה. ממש לא התכוונתי להרגיז אותך שוב. אני מבינה מה שאתה חושב עלי עכשיו, כי גם אני לא הייתי אוהבת כשהיו אומרים לי את זה כנערה צעירה"
"יופי, אני ממש שמח לשמוע את זה."
"שחר! נו, באמת! גם אני הייתי פעם צעירה! אל תשכח את זה.."
"לא שוכח. אני מצלצל לאורי, אוקיי? אני צריך שקט עכשיו.."
____________________________________________________________
תגובהתגובות