פרק כ"ד
"היי.. שלומי.. אפשר להצטרף אליכם?" קרא אורי, אל עבר חברם לכיתה, "בכיף! למה לא? בואו בואו"
"באנו"
"מה קורה? היה מזה כיף במדורה, נהניתי ממש, של מי היה הרעיון?"
"שלי" חייך אורי, "אבל גם של שחר"
"שלי?! לא נכון!" מחה שחר "כל הקרדיט על המדורה הוא שלך!"
"מתחמק האא?!"
"לא! אומר את האמת"
"מה שתגיד, סתם, נו, יש בזה משהו, אבל לולא אתה-לא הייתי עושה את זה"
"אוקיי, מסכים" חייך שחר.
"טוב, אנחנו סתם יושבים פה, אבל.. רוצים שאני אביא את הגיטרה שלי? נשיר קצת שירי נשמה, יהיה טוב!"
"כן! כן!" קרא אורי בהתלהבות,"אז חכו כאן שניה, פשוט הם לא הכי התלהבו, אבל לי מתחשק.."
"אוקיי! אז מה אתה אומר שחר?"
"שזה נישמע לי ממש ממש סבבה!" חייך שחר. "יופי!" ענה להם שלומי, ונעלם, להביא את הגיטרה שלו, "שחר, אתה באמת חושך שזה סבבה?"
"כן, אני ניראה לך שקרן? אני מת על זה! שרים, וזה! זה שיא הכיף!"
"כן, אתה צודק.. אבל בגלל שאתה כזה מין שתקן.. טוב, טוב, לא חשוב" הוסיף למראה מבעו של שחר, "מה?! שתקן לדעתך לא אוהב מוזיקה טובה? לשיר?"
"לא, אבל חשבתי שתתבייש לשבת ככה, עזוב, נו!"
"אוקיי, עזבתי" ענה שחר.
"חזרתי! הינה הגיטרה! מה נשיר?"
"ל'ידע, מה יש לך שמה?"
"כל מיני, טוב, נשיר יהיה לנו טוב"
"בכיף, יאללה!"
"נו, שחר, את האמת? נהנית?"
"מאוד! אמרתי לך כבר שאני אוהב לשיר, לא?"
"כן, אבל חשבתי, ש.. ש.."
"ש..? אני אתבייש?" קטע אותו שחר, "כן"
"אבל ממילא לא שמעו אותי, אז למה ניראה לך שזה יפריע לי?"
"לא יודע! אתה כזה, כזה, לא חשוב!"
"אם אתה אומר, לילה טוב, אורי,"
"לילה טוב!"
_______
"אבא? מה אתה עושה כאן?!" נדהם שחר, "באתי לבדוק שאתה מסתדר היטב חברתית"
"אבל.. אבא! נו! באמת! מה אתה חושב?! פאדיחות לי!"
"אני דואג לך, שחר"
"אתה עושה לי פאדיחות!"
"לא נכון! בסך הכל באתי לבדוק את מצבך"
"אבל זה פאדיחות! כל החברים שלי יחשבו עכשיו שאני איזה ילד קטןן!"
"לא, הם לא, הם יודעים שאתה ביישן"
"אבל זאת לא סיבה! אבא?! נו! באמת!!"
"מצטער. הייתי חייב לבדוק, אורי אמר לי ש.."
"אורי!? דווקא הוא!? החבר הכי טוב שלי?! ועוד אחרי שהיינו ביחד עם שלומי, ונתי, ושרנו, והיה כיף?"
"מה הקשר? אתה כן ביישן."
"אזמה?! זה רק יגרום לי להתבייש עוד יותר"
"אז תנסה להתגבר על עצמך"
"לא רוצה!" מחה שחר במרדנות, "למה דווקא אני נדפקתי בקטע הזה מכולם! למה!? למה?!"
"כי אתה נער ביישן!"
"אז מה?! זאת'י ממש לא סיבה!"
____________
"שחר?! כבר בוקר! קום!"
"מהההה?" שאל שחר בעיניים טרוטות, "כבר בוקר, ועוד מעט אוכלים, ואז יוצאים למסלול, אז תקום כבר!"
"וואי, קמתי, קמתי, חלמתי חלום זוועתי.."
"מה חלמת?"
"שאבא שלי בא לכאן, לראות איך אני מסתדר כאן חברתית, ואני כולי מתפדח"
"אוייש.. באמת לא משהו"
כן, וגם בחלום התווכחנו הרבה.. אם זה מפדח שהוא בא, או שלא.."
"אהה?!"
"כן! אני, כמובן, טענתי שכן, ואילו הוא-'מה פתאום?!' איכסה של חלום!"
"כן, אתה צודק, זה לא נישמע משהו מהנה במיוחד.. שמח בשבילך שזה רק חלום!"
"תאמין לי שאני עוד יותר שמח" חייך אליו שחר, "ניראה לי שחלמתי את זה בהשפעת העובדה-ששאלת אותי אתמול אם אני לא אמור להתבייש"
"אוייש.. אז מזה סליחה אם זה באמת בגלל זה!"
"חח.. בכיף, סבבה, סלחתי לך!"
"אני באמת שמח! אבל, עכשיו, קום! עוד מעט המסלול!"
"קמתי! קמתי! מה אתה מתעצבן עלי?! אני הולך לשירותים, להתלבש"
"אוקיי, הבנתי שהיום אפשר לנעול סנדלי שורש, וסנדלים בכלל, כי הולכים למים."
"בכל המסלול, או שרק בחלקו?"
"אהה, וואלה, אתה צודק, אני עף לברר את זה"
"ואני עף לשירותים, תדווח לי אחר-כך!"
"אוקיי, תהנה לך" חייך אורי, "תודה! גם אתה", החזיר לו שחר, בחיוך גם כן.
"שחר, צריך לנעול נעל סגורה למסלול, מזל שהעלית את זה, אבל-קח איתך שורש, למים"
"אוקיי, מזל ששאלת אותו שוב, אתה יודע.. אני לא ממש הייתי שואל"
"כן, אני יודע"
"אני שמח, סתם. מה קורה? מתי יוצאים?"
"לא יודע. עוד לא התפללנו"
"וואלה! כמעט שכחתי מהתפילה!"
"מזל שרק כמעט"
"כן, האא?"
"כן! טוב, בוא נבדוק מתי מתפללים, אוקיי?"
"אין בעיה, נלך למורה, ותשאל אותו"
"אני? למה לא אתה?"
"א ו ר י !"
"טוב, טוב, אני יודע למה לא אתה. אבל רציתי קצת לצחוק על חשבונך, אני אשאל אותו! קדימה! בוא!"
"באתי!"
"היידה!"
"אמרתי לך כבר! באתי!"
"בסדר, בסדר, רק אל תצווח עלי.."
"אני?! לצווח?! יאללה! למורה!"
"המורה? מתי מתחילים להתפלל?"
"עוד כחמש דקות. אתם כבר מאורגנים?"
"כן,"
"יופי, אתם הראשונים.. סתם, לא. יש עוד כמה. אבל אתם בין הראשונים. אלה שלא הספיקו יותר מידי להתארגן-יתפללו לפני הארגון, ויתארגנו מאוחר יותר. תודיעו את זה?" נעץ המורה עיניים בשחר, "כן" ענה לו אורי. ושניהם הלכו לכיוון האוהל.
"כן?" שאל שחר, "כן!" השיב לו אורי, "אתה ממילא בא איתי, אני אדבר ואכריז, ולא אתה"
"אם אתה אומר, אולי כדאי שאני סתם אתבטל עד שתודיע להם?"
"לא בא לי ללכת לבד", ענה אורי לשחר, "טוב. אז אני אבוא איתך, בסדר.." השיב שחר, ושניהם יצאו יחדיו.
"חבר'ה!" הכריז אורי, "עוד כחמש דקות תפילה! תתארגנו מהר! לא מחכים למאחרים!"
"מה?!" נשמע קול מתוך האוהל, "מה ששמעת," החזיר לו אורי, "והמורה אמר שאלה שלא יספיקו להתארגן-יתארגנו אחר-כך"
תגובהתגובות