פרק כ"ו
לילה. חושך. שחר בתוך השק שינה שלו, שקוע במחשבות, 'המריבה המגוחכת ההיא עם אורי, אבל.. אבל הוא כל הזמן נהנה, לא, לא יודע אם נהנה, אבל הוא כל הזמן מתערב לי. שקט מידי, רועש מידי, תדבר יותר, תדבר פחות, זה מרגיז אותי, והוא לא מבין את זה. אולי בעתיד הוא יצליח להבינני יותר? אולי. אבל זה גם לא הכי בטוח שבעולם. הגיוני מאוד שהוא יישאר אותו חבר דאגן של:'למה אתה לא מוציא מילה מהפה שלך?!' ואני אאלץ להתרגל אליו. אין לי שום ברירה אחרת. אבל זה מציק. אולי בכל זאת אני אוכל לשנות אותו? אני מקווה, אבל לא רואה כל-כך איך זה קורה. חבל. הוא חמוד דווקא.'
"בוקר טוב!" שמע שחר קול צועק ליד אוזנו, "אורי?" הוא מלמל בקושי ומצמץ בשתי עיניו בעייפות,
"כן? הרב ירון אמר שצריך להעיר אתכם.. אז באתי להעיר! וכן, גם אתה צריך לקום כבר! קום!"
"קמתי.." מלמל שחר בקול רדום,
"קום! המניין מתחיל עוד מעט!"
"קמתי, כבר אמרתי לך.." עלה קולו של שחר מעט,
"בסדר, בסדר, מה אתה מתעצבן עלי?"
"לא מתעצבן" התמתח שחר אגב חיוכון, "בסך הכל הודעתי לך שכבר קמתי"
"יופי! אז אני נורא נורא שמח! קום מהר.."
"קמתי מהר?" חיקה שחר את קולו, ושניהם פרצו בצחוק מתגלגל,
"כן, קמת מהר" השיב לו אורי מחייך.
"איזה מסלול מעצבן" גנח אורי,
"דווקא מסלול חמודי" חייך אליו שחר,
"לדעתך. לי הוא קשה מידי, ות'אמת? בא לי כבר לחזור הביתה, אבל זה לא יקרה עכשיו הרי ממילא.."
"אהה, אני דווקא מאוד נהנה כאן, והלוואי שהטיול היה ארוך יותר"
"לא.. מזל שהוא לא ארוך יותר. אני שונא את כל ההליכות הללו"
"בטבע?! זה ממש ממש כיף! ללכת בטבע, לנשום בטבע, וכו', זהו אחד הדברים שאני הכי אוהב בטיולים האלה!"
מה?! באמת!? ואני דווקא ממש לא מסוגל לסבול את זה! זה חם, ומעיק, והולך.. כלומר-וללכת מלא..!"
"ת'אמת? פעם גם אני לא הייתי אוהב את זה. אז אני דיי יכול להבין אותך. אבל למדתי. למדתי לאהוב."
"איך? עשה לי טובה.. ולמד אותי! שאני לא אתקע עם ה'איכסהה' הזה בכל טיול שנתי.."
"לומדים. זה לא משהו שאפשר להסביר, וגם ככה לא תאלץ לסבול יותר מידי טיולים, לא שנתיים ולא אחרים.. סתם, לא יודע.."
"למה סתם? ולמה לא? רוב הסיכויים זה שאכן לא יהיו לי עוד טיולים שנתיים, אבל סתם טיולים-כן, כשאני אתחתן, ואטייל עם הילדים שלי בארץ"
"וואלה? איך לא חשבתי על זה? בגלל זה אמרתי סתם. כאילו.. לא משנה. עזוב!"
"עזבתי."
"יופי, תודה", חיוך.
'אורי.. אורי, מה אני אעשה איתך, איתו? חבר חמוד, אבל נידחף לי מידי, אני מחבב אותו ממש, וגם הוא אותי, אבל הוא דוחף לעיתים את האף שלו יותר מידי, ולי לא נעים להעיר לו על זה, והוא גם סתם ייעלב, לא יקשיב להערה יותר מידי, מה עושים?! מה עושים!? איך אני גורם לו להידבק פחות, אבל בלי לפגוע בו? ושהוא כן יקשיב לי? כי אם הוא ייפגע לא רק שכבר לא נהיה חברים וביחד, הוא גם לא הכי יקשיב לי. אוף! אני בבעיה!!'
"אתם רואים את הצמחים הללו? זה הצמח היחיד שיכול לצמוח באזורים הללו.." שחר הקשיב למדריך בחצי אוזן, ונהנה מן האווירה שהיתה סביבו, אווירה טיולית לחלוטין. ממתקים, כובעים, חבר'ה מהכיתה שלו, ואף אחד שלא מקשיב למדריך ברצינות, מלבד המורה, וגם זה מוטל בספק; 'כיף כאן.. הלוואי והטיול הזה היה יכול להימשך לנצח! אין לי כח למעבר לישיבת ההסדר! זה סתם יתסבך אותי עוד יותר! לפחות אני ואורי כנראה נעבור יחדיו, זה דיי יקל עלי את המעבר, אני חושב, אני לא אהיה לבד. יהיה איתי חבר אחד לפחות, ויכול להיות שיעברו איתנו עוד כמה.. אחד שניים, נתי גם שוקל ברצינות את אותה הישיבה! יופי לנו! העיקר שלא אהיה לבד!'
".. והאבן ההיא ששם-מתקופת.. טוב, יאללה, נמשיך במסלול, כולם לשתות, ולקום!"
"הקשבת בכלל להדרכה?" צץ ליד שחר אורי, חברו,
"ת'אמת? לא. ואתה? ומישהו אחר? חוץ מהמורה, כמובן?"
"לא ניראה לי, ואם אתה דווקא רוצה לדעת-אז לא ניראה לי שאפילו המורה הקשיב"
"טוב, וכי מה הפלא? זה היה כל-כך משעמם"
"בטח משעמם, זה הזכיר לי את שיעורי ה'טבע', מהיסודי.."
"באמת? אני לא שמתי לב למה שזה הזכיר לי בכלל. כי לא טרחתי להקשיב לכלום.."
"אז איך ידעת שזה משעמם?" צחקק אורי,
"משנים עברו, מה אתה חושב לך? זוהי לא הפעם הראשונה שאני בטיולים שנתיים" ענה לו שחר בכאילו רצינות,
"טוב, טוב, כבודו, לא חשבתי שאתה כל-כך מנוסה בטיולים שנתיים!", צחקו.
_____________________________________________________________
תגובות