"ולמה זה לא כזה נורא?" שאלה אותו אימו, "למה? אֶהֶה, לא יודע.. אולי כי אני קצת חושש, ומתבייש..להתעמת עם החיילים.. וגם.. וגם.. ואני קצת מתבייש.. את יודעת..", "קצת?" חייכה אליו אימו, "כן, אני יודעת..", "אבל אולי בחופש הגדול אני אלך, אני מקווה שכן, שאני אוכל, כאילו..", "טוב, אז גם אני אקווה בשבילך..", "יופי" חייך אליה שחר, והלך לחדרו, 'טוייב, אז מה הלאה? אני חושב שבאיזושהיא מידה אני דווקא שמייח שאני לא יכול ללכת לשמה.. איזושהי הקלונת.. זה היה עלול להיות אחד הדברים המלחיצים ביותר שקיימים בעולם..
לעזאזל! אין לי כח להכין את כל שיעורי הבית..', התחלפו לו לפתע כל כיווני מחשבותיו, והוא הוציא את מחברת ההסטוריה שלו מין התיק, ופתח אותה, הוא נטל את עיטו, וקישקש בה מעט, ואח"כ קרא את השאלות, 'אוייש.. אוף! למה לא הקשבתי לו בשיעור?! ועכשיו-אז אני נדפקתי! ובזה שאני לא יודע את התשובות.. נמאס לי מלענות לו ת'תשובות האלה כל הזמן..', "שחר!", "כן?", "אני יוצאת, שים עיין על הבית ועל האחי הקטנים שלך. טוב?", "אוקיי..", ענה לה שחר , 'אוף.. אין לי כח אליהם!! טוב, נו, לא חשוב, אני אשמור עליהם.." הוא החזיר את מחברת ההיסטוריה אל התיק שלו, 'טוב, לפחות נפטרתי לי, ולפחות לזמן קצר, ממחברת ההיסטוריה שלי.. ההיסטריה שלי..', טלפון:"הלוו? כן.. מאיר? אז מה ניסגר איתך כן.. אז אתה בא ללמוד בישיבה שלנו? כן? יופי.. אז אתה תהנה כאן.. כן.. אני בטוח.. כן.. המורה שלי, שלנו, נהדר, כן, הרב ירון, כן, תבוא, ואז אתה גם כן תכיר אותו-כן, והוא בחור, מורה ורב-ממש ממש ממש ממש מקסים!! תכיר אותו כבר.. טוייב.. בביי..", ושחר הניח את שפופרת הטלפון על כנה, "מי זה היה?" ניצבה אל מולו אחותו, "מאיר, החבר שלי, ומהיסודי, כאילו, וכי מדוע זה את שואלת אותי את הפרטים עליו, אודותיו? האם את חפצה בכך שאני אכיר לך אותו? אסדר לך אותו? אם כי אני לא ממש בטוח שהוא יהיה הזה הדפוק, האידיוט, והפראייר שיחפוץ בךך.. סתאאאם.." חייך אליה שחר, "לא ממש.. סתם סיקרן אותי, וזה היה ובגלל שדיברת, וכל כך, בשיבחו של הרבי שלך.. הרב ירון שלך, אז לא ידעתי עם מי אתה מדבר.. הוא לומד איתך? לא... נכון?", "נכון, הוא למד איתי ביסודי, והוא גם רוצה עכשיו לעבור לישיבה שלנו, ולכן, בעצם, הוא התקשר אלי, בכדי לברר אצלי עליה, מבינה?", "א.." השיבה לו אחותו בהבנה, והלכה לה, שוב טלפון, "הלוו? כן.. זה שחר.. הרב ירון? כן.. מה איתו? אהה, הוא חולה?! במה? מה?! דיייייי! לא נכון! ו.. אהה, זה עוד לא בטוח. טוב. אני אתפלל עליו. לא. אני.. לא.. לא. טוב. לא חשוב, כן.. אני.. כן. טוב. אז בשורות טובות שיהיו לנו. ביי", שחר ניתק את הטלפון, "ומי זה היה הפעם?!" שאלה אותו שוב אחותו, שצצה לידו לפתע, "אורי, החבר שלי, הרב ירון חולהה.. חולה מאוד.. לא יודע במה, ועכשיו-אז אני הולך לחדרי שלי, כדי להתפלל לי עליו", "במה הוא חולה?", "עוד לא יודעים, ואני מפחד מאוד כשיידעו.. רק שלא.. טוב! לא חשוב!", "אני שמעתי אותך אומר את המישפט הזה יותר מידי פעמים היום!", "נכון. ואני הולך עכשיו לחדר שלי. ביי!", "טוב, אז אולי גם אני אתפלל עליו, ירון בן..?"|, "לא יודע. בן חווה.", "אהה, אוקיי, תגיד, אני יכולה גם כן בוא אליך לחדר שלך?", "כן, למה לא? ניתפלל עליו ביחד..", אחותו ניגשה איתו לחדרו, ושניהם קראו שמה תהילים על הרב ירון. עד שלשחר נימאס:"טוב, נימאס לי, חל'אס, זה דיי מייאש ומתיש לקרוא כ"כ הרבה פירקי תהילים.. מעניין, בעצם, איך אורי ידע על זה..", "נכון. אז אולי תתקשר אליו, ותישאל אותו?", "אולי, אז את יכולה ללכת ולהביא לי את הטלפון האלחוטי?", "כן, שניה", והיא הגישה אליו את הטלפון, "מה המיספר שלו, של אורי, כאילו?" שאל שחר את עצמו אגב חיפוש בספר הטלפונים שבפלאפונו, "אהה, תודה רבה לך..", והוא היתקשר לאורי. "הלוו? אורי? לא..? אז אפשר בבקשה לקבל את אורי?!", הוא חיכה שניה, "הלוו? כן.. אורי? כן.. ה שחר.. רק רציתי לישאול אותך איך אתה יודע עליו.. כן, על הרב ירון כאילו, אהה.. נכון.. שכחתי שאבא שלך רופא, אז מה נסגר איתו? אהה.. עוד לא ידוע? אהה.. אז מתי ידעו? אני כ"כ רוצה
,.. כ"כ רוצה.. שכלום.. טוייב.. בייבייי..!!"
____________________________________________________
איך? שיעור היסט(ו)ריה.. משעמם.. ואני כבר הייתי אחרי שעתיים של היסטוריה כשכתבתי את זה, וכשציפו לי עוד איזה שלוש שעות.. ועוד שעתיים של פיסיקה.. אני מקווה שנהינתם!!!
תגובות
הפגנה!
כן חשוב על מה!
רוצים המשך ל'שתיקה'!