פרק י"ב2 בוקר, שחר הגיע לישיבה באיחור, וכמובן שהרב שימעון, המחליף של הרב ירון, כבר היה בכיתה.
מוקף בעדת תלמידים נילהבת. 'מעניין מה קרה?...' חשב שחר:"אורי.. מה קרוה?" הוא לחש
לעבר חברו, "טיול שנתי..סוף סוף.. בשבוע הבא.. אתה יוצא, נכון?", "בטח.." ענה שחר בערגה,
ועיניו התנוצצו, הוא אהב טיולים בכלל, וטיולים שנתיים בפרט. "אתה לא פיספסת אף פעם טיול..
האא?" שאל אותו אורי בחיוך, "נכון" ענה לו שחר, ואחר חייך קלות, "באיזה ימים זה יוצא?"
שאל את אורי, "שלישי רביעי חמישי.. זה תמיד ככה.. כדי שביום שישי יצא החופש.. כי זה היום
לימודים הכי קצר בשבוע..", "כן.. אתה צודק.." חייך אליו שחר, וניגש למקומו, לשלוף את הדפים
שלו,לכתוב בהם משהו. "היי! שחר.. מה אתה עושה?" שאל אותו אורי, "כלום.. כלומר-לא
משהו מיוחד.." חייך בשנית, "מה אתה כותב לך שמה?" לא הרפה ממנו אורי, "שירים.."
"תראה לי?" "לא.. עזוב.." "למה?" "ככה!" "טוב.. אם אתה פוסק ככה אז שיהיה ככה.."
ענה לו אורי בחיוך, וחזר אל חבריו, שהקיפו את המורה בהיתלהבות נעורים, ושחר כתב לו
בנתיים:
"ישנם ימים שמחים
זוהרים הם באורם
ימים טובים מאושרים
שמח לי בכל העולם.."
'שיר טיפשי..' הוא חשב, נימלך בדעתו האם לקמט את הדף או לא, ולבסוף החליט לשמור
אותו, הוא קיפל אותו לריבועון קטנטן, 'למה אורי באמת חושב שאני אראה לו את השירים שלי?
פאדיחות.. אפילו למישפחה שלי, להורים שלי, אני לא מראה את כל מה שאני כותב.. לאחים
שלי אני לא מראה את זה.. אז לחבר, ואפילו יהיה זה החבר הטוב ביותר שלי?.. זה אישי מידי
בשבילי.. ואני לא מסוגל, יכול, או רוצה בכלל להראות לו, ולהם, או למישהו אחר, או בכלל,
את האוסף של השירים הזה.. אוסף השירים שלי, ש ל י . . אי אפשר.. זה כל-כך אישי..
וטיפשי גם.. במיקרה הנ"ל..' לפתע שם לב שחר לשקט ששורר בכיתה, ובעיני כולם-שמרוכזות
ברב שימעון-שמסביר להם קצת על המסלולים שהם עומדים לצעוד בהם בטיול, ועל המקומות
שבהם יבקרו,"הוא מורה, רב, מחנך, או מדריך, ועוד של טיולים?" שאל את אורי בחיוך, "כניראה
שהוא מגוון.." החזיר לו אורי בחיוך לוחש, הרב שימעון נעץ בהם את מבטו, והמשיך, " עכשיו
אני אחלק לכם את הדפים.. כיתה י"ב או שלא כיתה י"ב, אתם חייבים באישורי ההורים שלכם..
ויש שם גם את פירוט המסלול, והאביזרים הנחוצים לכם..". "הרב!!" קפץ נתנאל; "מותר לבוא
עם סנדלי שורש?" "לא במסלולים.." ענה המורה בחיוך, "טוב.. ללילה זה היה לי ברור שאני
אבוא עם שורש.." ענה לו נתנאל בחיוך אף הוא. שחר חייך אף הוא, בשתיקה. וידיו קישקשו,
כמו מאליהן, על מחברת השירים שלו. 'ש! סוף סוף הגיע לו הטיול השנתי.. לא ממש מעניינים
אותי המסלולים ספציפית.. העיקר שזה יהיה טיול שנתי.. טיול בכלל.. וזה שהוא הטיול באמת
עושה בו משהו כיף יותר.. שאני אקח את היומן איתי? לא.. הם יצחקו עלי.. אבל אני כל-כך
רוצה.. וגם בטוח יהיה לי הרבה מה לכתוב בו! רגע! עם מי אני בכלל בחדר?!' "אורי?!"
"כן?" "אנחנו ביחד בחדר הטיול הזה.. כן?" "שחר.. בשימחה הייתי רוצה להיות איתך בחדר..
אב.." "אבל מה?!" התפרץ לו שחר אל תוך דבריו ".. אבל ישנים באוהל.. באוהל משותף
לכולם.. לא הקשבת כשהרב שימעון הסביר!?" "לא ממש.. חשבתי כשהוא דיבר.. אבל באמת
עכשיו אני רואה שצריך להביא שק"שים.." חייך שחר חצי במבוכה, והשתתק.
__________________________
הפרק הקודם:
תגובות