פרק י"א
"מי זה היה?", שוב הייתה זו אחותו. "מה אכפת לך?" שחר חייך, "אורי.. בסדר?", "כן.. אתה מאושר פתאום..", "בטח!!! הרב ירון חולה. אבל לא במחלה מסוכנת מידי..", "אהה.. ואתה הרי אוהב אותו..", "נכון..". היא יצאה מהחדר. ושחר נטל בידיו מחברת ריקה. 'יומן אישי!' כתב על הכריכה שלה,הוסיף את התאריך, והתיישב לכתוב בה גם את התוכן. 'וואי!! היום גילו שלרב ירון אין משהו מסוכן!! זה כ"כ, כ"כ.. כ"כ.. לא יודע כיצד להגדיר זאת.. אני כ"כ שמחתי אבל למשמע הבשורה, שאפילו לא התעצבנתי על חלי, ששאלה אותי מי זה בחטטניותה האופיינית.. מעניין מתי הרב ירון ישוב ללמד אותנו. כאילו שאני אדבר איתו.. אבל לא משנה. .אני רוצה לראות אותו כבר בכיתה שלנו. ולשמוע את הקול הבס שלו.. וואי!!! זה ממש מלהיב אותי. עד שאני אפילו כותב יומן. שזה עסק לבנות בכלל.. ולילדים קטנים.. נראה לי שאני אשמור על כל העסק הזה בסוד.. לא בא לי שמישהו יצחק ו\או ילגלג עלי.. זה לא יהיה לי נחמד במיוחד!!! טוייב.. ניראה לי שאני אפסיק לכתוב בנקודה הזו..', שחר קם, ודחף את המחברת עמוק עמוק אל תוך מגירתו הפרטית. 'רק זה חסר לי.. שמישהו יראה אותה..', ויצא מחדרו. אל המטבח. "מה יש לאכול?!"
הוא קרא בקול רם אל חלל הביית, "פתיתים" באה התשובה.. "אהה" פלט שחר, וחזר לחדרו. 'אוף.. דווקא היום פתיתים.. יום עליז ועם אוכל מרגיז.. לא נורא.. העיקר שהרב ירון בסדר. זה העיקר. באמת.!!!' והישתרע על מיטתו. 'אוף.. השנה יש לנו ת'בגרות באזרחות. ואני לא ממש רואה צורך בלימודים האלה.. לא.. אין לי כח להתחיל אפילו ללמוד. זה מיותר לי בחיים. אז מה אני אעשה? אני חייב את זה.. אחרת אני אדפק.. אבל אני לא ממש מסוגל לעשות את זה.. וזה רע. רע מאוד.' ידיו גיששו אחר הדיסקמן שלו, והוא הרכיב את האוזניות לאוזניו. ולחץ על הכפתור המשולש "play", והתחפר עמוק עמוק בשמיכותיו. 'אךךךך.. אם אני אהיה זמר-אני לא אאלץ ללמוד.. הבעיה היא-שאני ומוזיקה-לא ממש קשורים בקטע הזה.. וגם רק אני-עכשיו-אשיר סולו לפני קהל.. כמו שהעזתי ושעשיתי ביסודי..' בעודו שקוע במחשבותיו-הוא נרדם.
_______________
פרק קודם:
_________________________
מצטערת על הקיצור-אני משום מה לא מצליחה יותר ארוך. וגם על האיחור אני מיצטערת
תגובות
לא חשוב שזה קיצור...
אבל תשתדלי לא להשאיר אותי במתח...