פרק י"ג
שחר חזר באותו יום עליז, "מה קרה? אתה עליז היום.." קיבלה את פניו אחותו, "הכל טוב.. למה?
מה כבר עליז בי היום במיוחד?" "לא יודעת.. משהו.. מה הדף הזה?" "אהה.. זה? זה של הטיול
השנתי שלנו.. 'כיתה י"ב או שלא כיתה י"ב'" הוא חיקה את מורו "'חייבים אישורי הורים'.." הוא צחק,
ואחותו הצטרפה אליו, והלכה אחריו לחדרו, "אז מתי הטיול שלכם?" "בשבוע הבא.. למה את
שואלת?" "כדי לדעת מתי אני אוכל להשתלט לך על החדר.. ולהזמין אליו חברות.." היא חייכה
בשובבות, וקרצה, הוא חייך אליה בחזרה, ונישכב במיטתו, מרגיש שמשהו קצת מעיק עליו. "שחר?"
"כן?" "אתה בטוח שהכל טוב איתך?" "כן.. למה?" "כי אתה ניראה לי קצת.. לא יודעת.. כזה אובד..
משהו כזה.. אני צודקת?" "אולי.. יש בי משהו עמום.. לא ברור לי כ"כ.. הרגשה מעיקה כזו." "איך
סידרתם את החדרים בטיול? אתה עם החבר שלך?" "שאלה אחותו, מודעת לקושי שלו ביצירת קשר
עם אחרים, "אין חדרים.. יש אוהל אחד משותף לכל התיכון.." "אבב.. אולי זה מה שמעיק עליך?"
"אולי.. אני לא יודע.. כבר אמרתי לך!!" ענה לה, קצת בקוצר רוח, והסתובב, עם הגב אליה, "אני
מפריעה לך?" "לא ממש.. קצת.. אוף.. מה אני אעשה?!" תחינה כלשהי נשמעה בקולו, "מה הבעיה?
אולי אני אוכל לעזור לך?" הציעה אחותו, "אולי.. אני חושב שאת צודקת.. באמת מעיק עלי הרעיון של
שינה משותפת עם כל החבר'ה.." הוא חייך חיוך עגום, והסתובב אליה חזרה."אנ'לא יודע מה ניסגר
איתי.. אוףף.." הוא הפליט, ונעץ באחותו מבט מצפה, אולי היא תוכל להושיע אותו..? תשמע.. אני
מכירה אותך מספיק טוב, אני חושבת, כדי להגיד לך ש.. אוף.. תן לי רק שניה לנסח לך את זה.."
שניהם השתתקו, כשבעניו של שחר מבט עמום, כואב מעט. אחר הוא עצם את עניו בכבידות. לאחר
דקה ארוכה פתחה אחותו;"אני חושבת.. אני חושבת" המשיכה במאמץ כלשהו, "שאתה פשוט
מפחד ממה שיגידו עליך. כי אתה מתבייש, ויודע שכל תנועה חריגה שלך-תעורר שאלות, ואתה
מפחד מיזה, כי אתה תתבייש לענות עליהן, ותרגיש מגוחך. אני צודקת עד עכשיו?", "ניראה לי שכן.."
ענה לה שחר, מהורהר,"טוב, כלומר-לא זה טוב. טוב שצדקתי.. וככה-בגלל שאתה מפחד מזה-
אתה מפחד להיות יותר מידי זמן ליד כל החברים שלך ביחד.. כי אתה תבדוק כל דבר שאתה עושה
בדיוק כמותם.. ואז-אתה עלול להראות להם מוזר.. או לפחות לדמיין שאתה ניראה להם מוזר,
ושהם מרכלים עליך כל הזמן.. מבין?" "כן.. אוף!!! איך אני יוצא מזה?! לעזאזל!?" שאל שחר,
מנסה, לשווא, להסתיר כמה דמעות מתוסכלות שחמקו ממנו בתוקף, ולאחר שנכשל-חזר לכיוון
הקיר, שאחותו לא תראה.. רק לא זה.. תמיד הוא לגלג על הבכי.. "תשמע, אני לא יודעת איך יוצאים
מזה.. תנסה, אולי, להיות יותר חופשי.. משוחרר.. כמו שאתה בבית.. כמו שאתה עם אורי.. מבין?"
"כן.. אבל קל לדבר.. והרבה יותר קשה לבצע!!!!!!" ענה לה שחר, דיי במרירות, וכיסה את עצמו
בשמיכתו עד למעלה מראשו. אחותו יצאה מחדרו.
___
הפרק הקודם:
______________
מקווה שלא היה קצר מידי.. :-)
תגובהתגובות