שחר נשאר שוכבר במיטתו עוד זמן רב, שטפה אותו תחושת ההקלה, וביחד איתה הידיעה שהוא לא לבד.. אורי איתו, והוא ידאג לו.. שלא יהיה בודד.. כמו שקורה לעיתים כשיש פעילויות כלשהן, הוא עצם את עניו, וניזכר בפעילות שהייתה כשהוא היה בכיתה ה', בית ספר יסודי, כמובן. כל הילדים עמדו בהיתלהבות סביב בת השרות, שהוא כבר לא זוכר למה היא באה להעביר להם את הפעילות ההיא, ומצווחים את התשובות לחידות שלה בהיתלהבות, ורק הוא, ילד אינלגנט בהחלט, שידע יותר מכולם-שותק. הוא זוכר היטב את הרגשת התיסכול, ומעט ההחמצה, שהוא חש. 'אני יודע את התשובות! אז למה אני לא ניגש להגיד לה אותן?! לא בשביל הפרס.. בשביל.. ל'ידע.. בשביל הכבוד אולי? העיקר להגיד לה אותן!!..' אבל הוא לא העז. נשאר במקומו, שותק. גם לא הגיב כאשר המורה, שהשגיחה מהצד, קראה אליו, ושאלה אותו אם הוא יודע את התשובה. שצק. 'שתיקה ארוכה, שנמשכת, בעצם, עד היום הזה..' גל קטנטן וכמעט בילתי מורגש של מרירות עבר בו, כשניזכר בזה, עכשיו, כשהוא כבר בחור כמעט בן שמונה עשרה. 'מתי אורי ואני התחברנו? אהה.. רק בישיבה.. אחרי שאני ונועם הפסקנו להיות חברים.. כשניכנסנו יחדיו לכיתה ז', והמורה הכריח אותי לשבת לידו.. ליד אורי.. בהתחלה, אם אני וכר נכון, אז.. קצת התמרמרתי על זה.. העדפתי לשבת עם נועם.. "חברי הטוב משכבר הימים!!".. אבל הוא לא שאל אותי, ואני-לא העזתי להתמרד, ולנועם-זה לא הכי הפריע.. לצערי.. כ"כ רציתי שהוא יגיד משהו.. ובכך יוכיח שהוא באמת רוצה לשבת לידי.. אבל כלום.. כאילו שאנחנו לא היינו אף פעם חברים טובים שהיו צמודים זה לזה כמו שניה מסטיקים לעוסים ביסודי.. נעלבתי.. כלומר-זה פגע בי.. כי.. איזה מין חבר הוא זה?! אבל אח"כ, ניראה לי שהבנתי אותו.. ת'כלס-הוא צדק.. אני לא הייתי כ"כ בחברה.. וזה היה בחברה חדשה.. שהוא כל-כך רצה להתקבל בה.. עכשיו הוא אחד הילדים..' שחר גיחך לעצמו קלות, על המילה "ילדים" 'אחד מהנערים, מהבחורים, האהודים ביותר.. טוב.. ולי יש עכשיו את אורי..' שחר קם, וחזר למיטה. 'אז מה נעשה עכשיו?' שאל את עצמו.. 'שמא נקרא? כולם חושבים שאני צריך להתערות יותר בחברה.. לא רוצה!! טוב לי איך שאני.. א י ך ש א נ י . . ' שחר מחק ממוחו את המחשבות, ושקע בקריאה.
_______
פרק קודם:
_________________________
מצטערת.. אני יודעת שזה קצר.. אין לי המשך..
תגובהתגובות