זהו , הסתיים היום וכולם כבר הלכו לישון רק ענבל שוכבת במיטה ולא מצליחה לישון.
מה יהיה ?! זה בכלל לא פשוט כל הסיפור הזה חשבה ענבל בכעס. איזה מין הורים? פתאום באמצע החיים מודעים שהם עוברים דירה. ורוצים שאני אחזור בתשובה.
אבל .... בכל זאת זה מעניין לעבור למקום חדש ויפה. ענבל קמה מהמיטה והוציאה את התמונות של נווה דקלים מתוך בתיק שלה. תמונות יפות היא חשבה. תמונות של שקיעה, גגות אדומים וגינות ירוקות. היא התבוננה בתמונה הכי מרשימה התמונה של מבנה בצורת מגן דוד. מאוחר יותר היא תדע שזאת ישיבת ימית.
בבוקר היא קמה מאוחר אחרי לילה שלם של נדודי שינה.
"ענבלי" צעקה אמא "קומי"
"טוב, טוב אני קמה!" צעקה ענבל בחזרה את התשובה.
"אנחנו עוד שעה צריכים לזוז מכאן אנחנו צריכים להגיע לנווה דקלים עוד היום!"
"למה?!" התפלאה ענבל. "אנחנו היינו אמורים להגיע לנווה דקלים רק מחר" היא אמרה בהתרסה.
"כן חמודה, השתנו התוכניות" אמר אבא
"זה לא הוגן! היא קראה " חשבתי להיפגש היום עם שרית והחבר'ה."
"תזמיני אותם שנהיה בנווה דקלים " אמא ניסתה לפייס "שהבית יהיה מאורגן ויפה אני מבטיחה לך להזמין את כולם ולהכין לכם דברים שאתם אוהבים"
ענבל לא ענתה היא כעסה על הוריה שחושבים רק על עצמם ולא חושבים עליה.
בסיבות השעה 11:00 הם נסעו לכיון גוש קטיף.
הם הגיעו לצומת סעד .
"עוד חצי שעה, גג 40 דקות אנחנו בנווה דקלים" הכריז אבא
"יופי" אמרה במרירות ענבל, היא עדיין כעסה על הוריה.
דוד וליאורה החליפו בניהם מבטים שניהם ידעו שזאת לא התחלה טובה בשביל ענבל.
אבל הם טעו....
הם הגיעו לכיסופים חלפו על פני המחסום.
ענבל הסיטה את מבטה מהספר שהיה מונח על ברכיה לטובת הנוף שנשקף מהחלון.
היא לא יכלה להסיר את מבטה מהחלון הנוף היה משגע, עצי הדקל על רקע הים התכול , החממות על רקע הדיונות. הם החלו לראות את הבתים עם הגגות האדומים של נצר חזני.
הם פנו ימינה בצומת קטיף והמשיכו לכיון גני טל ונווה דקלים.
הכל יפה כ"כ איזה טיפוח. לעומת המואסי
עם האוהלים שמטים לפול.
מזבלה! סיכמה ענבל במחשבותיה.
הם הגיעו לשער של נווה דקלים אמרו שלום לחילים בבוטקה .
ענבל התאהבה במקום מיד! הכל יפה כ"כ אין צורך לתאר...
הם הגיעו לביתם .בית נחמד קומה אחת ארבעה חדרי שינה וגינה גדולה.
חלק מהציוד כבר היה שם.
תהילה בת דודה של ענבל כבר הספיקה להכין שלט גדול "למשפחת פלג ברוכים הבאים הביתה!"
וחתמה את הציור עם שני עצי דקל ובניהם בית.
ענבל הרגישה חמימות למראה השלט.
היא באמת הרגישה כבר בבית.
תגובות
אך עדין יש קצת ת'בעיה של הפיסוק, למרות שרואים שיפור גדול מההתחלה.
וגם העניין הספרותי, גם הוא צריך שיפור.
אולי הפיסוק יעזור לספרותי, אולי זה מה שאני מרגיש, שלא נוח לי לקרוא את זה.
שלום, ותודה רבה על הערה. עשיתי כמה שיפוצים עם הפיסוק וכו ' . היתי שמחה עם היית מסביר לי מה הכוונה לצד הסיפרותי שבסיפור.
תודה רבה ויומטוב.
באיזה נוסח. אבל יש מקום קצת לשפר. מה שכבר אמרו לך בפרקים הקודמים, הקשרים של משפטים...
אבל מה שמאוד חשוב זה העניין של הירידת שורה.
לדוגמא:
הכל יפה כ"כ איזה טיפוח. לעומת המואסי
עם האוהלים שמטים לפול.
היה כדאי לכתוב את זה ככה:
הכל יפה כ"כ, איזה טיפוח...
לעומת המואסי עם האוהלים שמטים לפול.
לפי דעתי. מה שבטוח שלא היתה צריכה להיות ירידת שורה. לא יודע למה זה קורה, אבל יש לך סתם ירידות, שלא קשורות.
שבוע טוב.
אה, עכשיו שמתי לב שזה רק זה, בפרקים הקודמים היה יותר, זה טוב, רואים שיפור
זה קצת קשה כי זה הכתיבה שלי.
יומצוין
לכל אחד יש את הסגנון שלו, אבל יש דברים שצריכים להיות אחידים.
כללים שצריכים להיות תמיד.
(אני גם לא הכי הכי, ככה שגם אני עדין לא יודע את כל הכללים, בקושי יודע, אז לקחת בעירבון... )
אני מאד מאד אוהבת את הרעיון של הסיפור.
מרוב אבל וכאב על האובדן ,אנחנו שוכחים לתאר אילו חיים נפלאים היו בגוש קטיף לפני החורבן.
תודה רבה רבה לך שאת מזכירה לנו.
מול עיני מוצבת תמונה של האגם הנפלא,ותיאור שלו איך היה לפני 20 שנה אפשר לקרוא כאן :
/Mosaic/Read/522
שבוע טוב ובשורות טובות לכל בית ישראל.