פרק י"ח
שחר ואורי יצאו לחנות שליד ביתו של שחר, "אורי.. ת'אמת.. אתה לא מפחד קצת משנה הבאה..? כי אני.. אני.. אני מרגיש איזשהו פחד כזה.. שמזדחל לי אל ליבי.. כי אתה יודע.. ישיבה חדשה.. חברותא חדש.. ואני.. אני לא הכי ידבר איתו, וסתם יסתבך לי עם עצמי.. אתה מבין אותי?", "אהה.. ניראה לי שאני מצליח להבין אותך.. תיראה-פחד לא יהיה מה שיעזור לך בהיתמודדות.. אולי.. אולי.. " היסס אורי, "אולי מה?!" שאל אותו שחר בקוצר רוח "..אולי.. אולי תלך ליועץ של הישיבה? אולי.. אולי הוא יוכל לעזור לך?!", "לא.. ניראה לך? אין לי עצבים אליו.. ואני גם.. מתבייש ממנו..", "אהה.. זאת בדיוק הבעיה שלך.. מתבייש.. ולא רק ממנו.. האא?!" "כן.. אוףףף" נאנח שחר, "נימאס לי להתבייש.. אבל גם נימאס לי שכולם חושבים שאני צריך להשתנות.. אתה מבין אותי? כאילו-אני שייך כזה לכל המורים.. ליועץ.. ולא רק למישפחה שלי.. וכולם, כמובן, צריכים להורות לי מה לעשות עם עצמי, ועם תסביכי השתיקה שלי.. אוף" נאנח שוב, "נימאס לי מיזה, מהכל..", "כן.. ניראה לי שאני מצליח להבין אותך.. ת'שמע.. אולי נעצור כאן בצד.. נדבר קצת? החנות לא תברח לנו הרי.." חייך אליו אורי, בקריצה קלה, "אוקיי.. יש שמה מתקנים.. בו נשב על הספסל.. הוא ריק.. אין עליו אף מבוגר אחר.." השיב לו שחר, והם ניגשו אל הספסל ההוא, שהיה קצת מוסר לו בין העצים.
"טוייב.. אז ככה.. בא לך לדבר? כאילו-אל תרגיש שאתה חייב.. או משו כזה.. כאילו-שלא יהיה לך לא נעים ממני.. כי כבר התחלנו.. מבין?" שחר הינהן קלות, ודיבר:"תשמע.. מאז שאני ביסודי אני כזה מין שתקן.. חוץ מכיתה ג', שהיינו ממש מעט ילדים בכיתה, ואז הייתי אחד המופרעים והחצופים ביותר שבכיתה.." ניזכר שחר בחיוך, אורי החניק שריקה היתפעלות והפתעה, שחר היה הכי מופרע וחוצפן בכיתה?! מילא.. סוער.. או משהו כזה.. "אני זוכר איך שמתי דבק למורה בכיסא אפילו.." חייך שחר, "אבל.. זה היה מזמן.. כשהייתי קטן, כלומר-גם כילד קטן-לרוב הייתי מתבייש.. אבל בכיתה ג'.. לא יודע מה היה לי.. אולי בגלל שהיינו מעט תלמידים בכיתה.. אני תמיד חושב ש'היועצים' שלי, כלומר כל המורים האילו.. צריכים לראות אותי בבית.. שמה אין לי שניה אחת שאני יותר מידי שותק.. אלא אם כן אני חושב.. או קורא באיזה ספר מתח מרתק ומעניין.." חייך. "וואו.. אני בהלם.. לא ידעתי שהיית תלמיד כזה חצוף.. חח.. אף אחד מהחברים שלך ביסודי לא טרח לידע את אוזני בזה..", "וטוב שכך.. למה-אני הייתי מזה מתפדח אם כן היו מיידעים את אוזנך בזה.. ת'שמע.. אני בעצמי בהלם ממני.. אז זה בסדר..", חייך שנית, "תיראה, שחר, אנ'לא יודע מה להגיד לך.. כאילו-אתה לא רוצה ייעוץ ממקצוענים, ו.." "אל תדבר איתי על מיקצוענים!!" קטע אותו שחר בחדות, "אני שונא אותם, הם סתם.. חשים. חושבים את עצמם למי ידע מה.. הם סתם. לא מבינים בכלום.", "זאת הבעיה שלך.. אתה.. לא מוכן לקבל עזרה מיקצועית..", "אלף-כי אני לא זקוק לזה, ובית-הם בכלל לא יודעים לעזור באמת.. אךךךך.. השיחה עם היועץ של הישיבה.. זה היה מרגיזז", "טוב. מה ש'תגיד. אני עדיין חולק עליך.. אבל אתה לא שם עלי.. כאילו-על דברי.. על מה שאני מנסה להגיד לך בנושא הזה.. אז.. אין לי מה לומר לך עוד בנושא..", "יופי. שבעתי כבר יועצים למיניהם.. אפילו הרב ירון.. שאני כל-כך אוהב, החליט לשגע אותי בקשר לזה.." פלט שחר, ונדם.
___
פרק קודם:
__________________
ו.. עוד פרק שניכתב במקום ללמוד להיסטוריה..
תגובהתגובות