בס"ד
(הקדמה: יכול להיות שיהיה הרבה זמן בין פרק לפרק ,או במקרה גרוע יותר, הסיפור לא יגיע לסופו, אבל בל"נ אשתדל. עוד משהו- אל תתביישו להגיב. זה חומר דלק ליוצרים.).
פרק א'
שמש בחריינית חמה פעלה על חום גבוה באותו יום. רוב האנשים העדיפו לשהות בשעת צהריים זאת בבתיהם, עם המזגן והשתיה הקרה. שאר האנשים שהיו בשעה זאת ברחוב, מיהרו לדרכם, נוטפים מפלי זיעה.
צעיר לבוש בלבוש ספורטיבי קצר נראה הולך במהירות לעבר בית החולים הממשלתי על שם חוסיין אבו סילאם, ראש העיר הקודם שנפטר בבית חולים זה.
הצעיר נכנס לבניין הענק, והשתהה מעט, מתענג על קור המזגנים. לפתע ננער, וטיפס במהירות במדרגות לקומה השלישית.
הצעיר נעצר ליד דלת מספר 312, ולאחר שהראה את תעודותיו לשומרים שעמדו בפתח והורשה להיכנס, דחף קלות את הדלת, ונכנס פנימה. בחדר היו באותה עת עוד שלושה אנשים: החולה, ושני אנשים נוספים.
השלט הצהבהב המוצמד למיטה היחידה בחדר נשא את השם נאסר אבן כליפה.
במיטה זו שכב האדם שהיווה את הסיבה לכך שעיני כל אזרחי בחריין הופנו אל מיטה זו. המלך.
הצעיר הרים את עיניו, ולאחר שראה את החולה מיהר להשפילן. הוא התאפק לא לעוות את פניו בדחיה או לפלוט מילת גועל.
זאת עלולה להיות המילה האחרונה שלו. גם אם הוא בנו של המלך. כמעט המלך הבא.
או שלא. אל החדר נכנס אחיו הבכור של הצעיר, סעיד, ולכן גם המועמד הבכיר מבין שניהם לרשת את מקום אביהם. בינתיים.
סעיד ראה את מבטו הזועף והחזיר לו מבט מחייך. זאת היתה נקודת התורפה שלו, וסעיד הכיר אותה.
הוא פגע במקום הנכון, והתגובה לא אחרה לבוא. הצעיר תר בעיניו אחרי דבר שיכול לעזור לו, ובמקרה הזה זאת הייתה מבחנה מלאה בנוזל שקוף שהתנפצה במרחק מילימטר מראשו של אחיו. עם הרופאים ועם אביו הוא יתחשבן אחר כך.
סעיד התכופף מאחורי הארון שמתחת לכיור שניצב בסמוך למיטת אביהם המשותף, ולאחר שניה הציץ משם, ובידו צינור שרוקן את תכולתו על פני אחיו הצעיר, חטיב.
המריבה היתה יכולה להתלקח אלמלי התעורר חסאן אבו טביח, היועץ המלכותי, שנמנם באותה שעה על הכורסה בחדר.
"אתם נורמלים?", צרח על האחים, ולאחר שניה הנמיך את קולו ללחישה, כשנזכר על מי הוא צורח, "מה נסגר אתכם? שכחתם איפה אתם?".
האיש הנוסף שהיה באותה שעה בחדר היה עזמי אלנאסר, הקאדי הראשי של בחריין.
עזמי וחטיב היו ידידים קרובים זה כמה שנים. עזמי חיבב את הצעיר השנון וחם המזג.
כעת עזמי נעץ עיניים חודרות בחטיב לסימן שהפעם הוא הגזים.
חטיב יצא בכעס עצור מהחדר, ולאחר מספר רגעים של מחשבה, יצא עזמי בעקבותיו. בחדר נשארו סעיד וחסאן.
קישור לפרק הבא /Mosaic/Read/5486
תגובות
דבר ראשון -הסיפור שלך יפה.
דבר שני -לדעתי חסר רקע זה יכל להוסיף יותר להבנת הסיפור.
באופן כללי זה כתוב טוב ב"הצלחה.
מכיוון שכמעט את כל הידיעות שלי על בחריין שאבתי מהתגובה הקודמת (של יצחק)
אין לי מושג אם יש לסיפור הזה קשר למציאות.
בכל אופן,הוא נחמד מאד וכתוב טוב וקולח
בהצלחה בהמשך !