השקט שלפני המפרץ/ פרק ב

בס"ד

פרק ב'.

עזמי רדף אחרי חטיב במסדרון, ופגש אותו בקומת הקרקע, סמוך ליציאה מהבניין.
"תקשיב, חטיב, לא קרה כלום, רק התרגזת קצת, לא נורא, אבא שלך לא מת מזה", ניסה עזמי להשחיל בדיחה קלושה לדבריו, לשפר את מצב הרוח.
"שפר דחוף את רמת הבדיחות שלך, או שמישהו מסוים ימות", פלט חטיב, כדרכו, במשפט קצר וחד.
הם יצאו לרחוב הראשי. בתחנת המוניות הסמוכה המתינו 15 מוניות צהובות ומבריקות, ובעליהן עומדים לידן, מזמינים את אותם אומללים שנאלצו להיות באותה שעה ברחוב הלוהט, להנות משירותיהם.
הם העדיפו לנסוע באחת מהן, ולא לחכות רבע שעה עד שהקאדילק המלכותית תואיל להניע את עצמה לכיוונם.
הם בחרו בנהג בעל חזות צעירה, שהיה בעל המונית הקרובה ביותר אליהם, ונכנסו לרכב.
המעבר החד בין התנור היוקד בחוץ למונית הממוזגת, הפתיע אותם.
שני הנוסעים התרווחו על המושב האחורי המרופד בכיסוי עור. עזמי הורה לנהג לאן לקחתם. עיני הנהג התעגלו למצב עיני עגל, כשהבין את מי הוא לוקח במכוניתו, וחזרו למצבן המקורי כשחטיב תקע בו מבט מצמית.
חטיב הוציא מכיסו אייפוד ושקע בעולם המוזיקה, מעביר מדי פעם ממוזיקה ערבית למערבית, ולהיפך.
לידו, עזמי ניסה להרדם, להשלים שעות שינה שנגזלו ממנו בעקבות מצב המלך ירום הודו.
כשהגיעו למחוז חפצם, שילם חטיב לנהג בשטר חתום על ידו, לבקשת הנהג, ובתמורה קיבל כרטיס ביקור, לכל מקרה.
השומרים בכניסה עברו למצב דום, והם נכנסו לתוך הארמון. הארמון, שהיה בגודל חצי רחוב לפחות, היה בעל 117 חדרים, כמספר הנכדים של מייסד הארמון, אברהים אבן כליפה, סבו של חטיב.
חדר קבלת הפנים לאורחים רמי המעלה ממדינות/נסיכויות אחרות היה מצויד במיטב הריהוט האירופאי והערבי.
כורסאות עור עתיקות בסגנון עיראקי ניצבו ליד מסכי וידאו ענקיים, שולחנות קטנים שהגיעו בייבוא מיוחד מסוריה השתלבו נפלא עם כסאות צרפתיים מעץ אלון עתיק בסגנון המאה ה-18. 
לחדר זה נכנסו כעת הקאדי והנסיך, וניגשו לבר המשקאות שניצב בפינתו. חטיב לקח לעצמו קוקה קולה, ועזמי לגם עראק 80% אלכוהול, כדי לנקות את הגרון. 
לאחר שמיצו עד תום כמה כוסות, עזמי רמז לחטיב, ועד מהרה הבינו המשרתים שהיו באותו זמן בחדר, שכדאי להם לעוף משם, לפחות אם בא להם לחיות. למרבה הפלא, הם דווקא רצו לחיות, ופינו את החדר במהירות הראויה לציון.
"המצב באמת חמור," פתח עזמי, "לכן הזמנתי אותך ואת אחיך במהירות".
עזמי ידע שלא כדאי לו לנקוב בשמו של סעיד בפני חטיב.
"הרופא האישי של המלך טוען שיש חשש כבד להרעלה," הטיל את הפצצה.
חטיב היה מרוצה, הוא צדק בהשערתו. מוחו החריף פעל במהירות. לפתע אחז בראשו. 

קישור לפרק הקודם /Mosaic/Read/5300 

לפרק הבא /Mosaic/Read/5580