לה"ו!
"מה?! הרבנית נפטרה!? הרבנית בלום?! איך לא שמעתי?" הילל מתיי'שב על גזע עץ בצד,לו, שהי'ה בן בית במשפחת בלום אני היי'תי צריך להודיע, בתור חבר טוב יש גם משימות קשות.. "הילל, קום, ההלווי'ה עוד שעתיי'ם, צריך להספיק לשחרית!" אני מנסה לזרז אותו. בכל זאת, הוא הכהן היחיד.. וואי, זה אומר שהוא לא יוכל להכנס לבית הקברות. דווקא הוא, אולי אני אשאר לידו, מסכן. נראה לי שאתיי'עץ ברב יגאל.
תפילת שחרית מסתיי'מת, היום לא נשמעים רחשי הפטפוטים הקבועים לאחר התפילה. כל אחד שקוע בתוך עצמו או מארגן קריאת תהילים עם עוד כמה חבר'ה. מתארגת משלחת לבית הרב, אני ביניהם. בדרך אני מספיק לסמס לאבא, כותב לו להודיע לכל מי שצריך בבית כנסת ומקווה שהוא ידליק את הפלאפון מיד בסוף התפילה.
*********** *********** *********** *********** ***********
"אבא, אני יכול לקחת את האוטו? אירגנו מניי'ן אצל הרב בלום"
"מתי אתה רוצה לצאת? נראה לי שאני גם אבוא" מתאים לו, לאבא, הוא אוהב את הרב שלי. אני מנסה לחשב קצת "אני חושב שבעשר דקות הקרובות" "תוכל אולי לצאת עוד עשרים דקות? אם לא אני אמצא זמן אחר" "לא, סבבה אני אחכה"
דיסק של משפחת ואך מתנגן לו בשלווה במכונית. 'ביכורים' שקט יחסית לכל הזמרים הרעשניי'ם שיש היום, אני בד"כ אוהב את כל הרעש הזה, אבל היום, לא מתאים...
"אבא, מה עם ההודעה החשובה, אתה עוד מתכנן היום, כי אם לא אני אעלה לחומש. אתה יודע-לימודים לא יתקיי'מו בשבוע הקרוב בגלל הרב.."
"לא, זה ממש חשוב ודחוף, אני רוצה היום-מצטער.."
"היי', גבע, אתה עם אוטו? אני אוכל לנסוע אתכם חזרה?"הגענו לבית הרב "אֶההה כן, נראלי שכן-למה לא? אתה ממש על הדרך-בכיף!"
"זה בסדר אבא?" "כן, בטח למה לא?" "אז הילל, אנחנו נצא מפה בשש בערך-בסדר?" "סבבה, תודה!" "בכיף-אחי."
ושוב, משפחת ואך, הפעם קצת יותר שמח 'פיסת חיי'ם'.. הנסיעה שקטה, קשה לדבר אחרי שרואים את הרב שלך במצב שלו..
הדיסק הסתיי'ם, אף אחד לא טורח להחליף. עדיף ככה-שקט.
"הילל," אני שובר את השתיקה הרועמת "ידוע לך על משהו מחר בישיבה?" "לפי מה שהבנתי יש סדר לימוד לעילוי נשמת הרבנית. ולא חובה להשתתף." "אההה, ומה בסוף עם המשלחות לניחום אבלים, הרב הסכים?-שמעתי שהוא התנגד קצת" אני יודע שלהילל יהיו את התשובות הכי מעודכנות, הרי הוא בן בית.. "הוא לא ממש מרוצה, אם הבנתי נכון מהרב יגאל יעשו את זה, אבל לא ממש כמו שרצו, רק תלמידים שירצו ורק המספר הדרוש להשלים מניי'ן, כל השאר שרוצים יגיעו אחרי הלימודים." "חכם" אבא משתתף.
"להתראות! גבע, תעשה טובה, אתה המומחה תעדכן אותי בסוף מה עם חומש" "סבבה, אני אסמס לך. לילה טוב!"
הילל יורד. אנחנו ממשיכים. "גבע, העלי'ה הערב ממש חשובה לך?"אבא מנסה להבין אותי "אבא, כבר אמרתי לך כל עלי'ה חשובה, ובמיוחד בזמן לימודים כשיש מעט מאוד חבר'ה שיכולים ופנויי'ם לעשות את זה!" שאבא יי'תן לי! פליז!!
"טוב, אני אספר לך עכשיו. אבל כמה תנאים: א.אתה לא מתווכח איתי עכשיו, אני נוהג ולא פנוי לזה, אם הוויכוח כ"כ חשוב תשאר אחרי שנודיע לכולם ותעלה מחר. ב.אתה נכנס, אורז את הדברים שלך והולך בלי שומדבר באמצע! ג.אתה נותך לי לסיי'ם הכל ואז תשאל שאלות, ותזכור-שאלות ולא וויכוחים." "טוב, סבבה" וואי, זה ממש ממש רציני..
"גבע, עברו שנתיי'ם וחצי מאז התאונה והרופאים אמרו שאמא לא תוכל ללכת. עשינו הכל כדי למצוא את הרופא שיבדה את זה והסכמנו לשלם על זה את מיטב כספנו, חיפשנו חודשים שלמים גם כשהיי'תי מובטל עשינו זאת כדי שלאמא יהי'ה את הטוב ביותר. ובסוף-מצאנו,לפני כשלושה חודשים פנינו לרופא בשם נפתלי זוהר ולאחר תור של כחודש הוא אמר שאכן, נמצא בעבר פיתרון לפגיעה ושעשרה אנשים הצליחו להחלים מהפציעה." כאן אבא עצר לרגע משטף דיבורו. "אז מה הבעי'ה? למה לא התחלתם בטיפול?"-אני מנצל את ההפסקה. "אמרתי לך לשאול בסוף, נכון? הבעי'ה היחידה היא שהרופא שטפל בעשרת החולים האחרים נמצא ב-ארגנטינה. התקשרנו לאותו רופא, שלחנו לו את כל התיקים הרפואיי'ם והוא אמר שהוא יוכל לטפל בבעי'ה הזאת בתוך כשנה וכמה חודשים. החלטנו, אני ואמא להתיי'עץ אתכם-יערה,גולן,מאיר וגבע מה לעשות האם לעבור לארגנטינה לצורך הטיפול שרבים סיכויי' הצלחתו או שלא. בגלל שאני יודע שתשובה לא תהי'ה בו במקום וכל אחד יתיי'עץ עם הרב שלו ומכריו אז אני נותן לך ללכת לחומש אבל תעשה טובה ותתיי'עץ עם אחיי'ך.." אני נדהם. לא יודע מה להגיד. לשמוח שמצאו לאמא רופא? או שאולי להיות עצוב כי זה בטח יהי'ה כרוך בהרבה סבל שלה ובמעבר של כל החמולה לארגנטינה? יצא מעולה חומש עכשיו, להשתחרר מהמחשבות, להתיי'עץ עם החבר'ה שם..השעה רבע לשבע, עוד מעט גם האחרים ידעו. אני מסמס להילל ולעוד כמה חבר'ה שאני עולה היום. חבל, רציתי עוד לשאול בעצת הרב אבל במילא זה לא מתאים.ניחא.
הגענו. אני נכנס הביי'תה במהירות, שולף את התיק הקבוע מהארון, עוד נשארו בו השק"ש,המצלמה והערכת קפה מהעלי'ה שעברה, אני נזכר איך איבדתי את השורש. לא נורא, אני אסבול את הנעלי הרים שמאיר הוריש לי מ'ימי בחרותו' כפי שהוא נוהג לקרוא לימים האלה.. מכניס עוד כמה דבריםאני מעיף מבט אחרון ברשימה הקבועה שעל הארון, לא שכחתי כלום, מתקשר למטה לברר אם צריכים משהו, תפוס, טוב, אני לא היחיד בעולם.. אני יוצא, אומר לאבא בהצלחה, פונה לתת חיבוק ליערה ובקושי לא מספר לה, בתור תאומים התרגלנו לספר הרבה אחד לשני בעיקר סודות. פתאום, לא לספר לה? אני לא יודע מה היי'תי עושה אם לא היי'תי יודע שאבא מספר לה את זה בעשר דקות הקרובות.. מתכופף לתת לאמא את החיבוק שלה והיא מרעיפה עליי' מילים שהיו ממריצות כל אחד לכבוש איזו גבעה נטושה..
יצאתי.מהרהר בכך שלא הספקתי להתקלח, לא נורא, מקסימום לאיזו משפחה חביבה ב'שבי' ועושים מקלחת חמימה.. הילל מחכה לי בחוץ עם אח שלו הגדול. אני חושב על כך שאחיי' הגדולים עוד מעט ישמעו את מה ששמעתי לא מזמן.. יערה מסמסמת לי שהיא לא מבינה איך הצלחתי לצאת מה'הודעה החשובה' אני לא עונה לה, מקווה לא להרוס את המצברוח בזמן שנותר לה.
מאיר מסמס 'דרך צלחה ולוואי והיי'תי איתך על האוטובוס!' משפחה של אסאמאסים-הילל צוחק עליי' אחרי חקירה ממי ההודעה.. הוא ממשיך לדמיי'ן שאני בקשר עם מישהי, גם אחרי שהסברתי לו אחת-אחת ברשימה של הפלאפון מי זאת הוא עוד לא מאמין, בסדר, לא רוצה לא צריך.
הגענו לשבי שומרון, שני דברים תמוהים בעיניי': א. איך עוד לא קיבלתי אסאמאס מיערה. ב.איך המשטרה עוד לא עצרה את האוטובוס. יורדים, מחכים לעוד שני מיניבוסים בגלל הציוד שבפנים ומתחילים לעלות. אני עוזר מדריך בגלל הנסיון שרכשתי. אורות כחולים. נכנסים לאחד המטעים תוך שנזהרים לא לפגוע בפרי אחד אפילו. גזל. אחד השעונים מחזיר אור לפנסים, המשטרה-עלינו. סופרים עד 10 וכל אחד מתעופף לו למקום אחר בשקט הכי שקט שיש.פתאום אני מרגיש שמישהו תפס אותי בגב..
המשך יבוא ב"נ ובע"ה בקרוב!
תגובות
הערות קטנות ונוספות:
בקטעי דו-שיח כמו זה:
""היי', גבע, אתה עם אוטו? אני אוכל לנסוע אתכם חזרה?"הגענו לבית הרב "אֶההה כן, נראלי שכן-למה לא? אתה ממש על הדרך-בכיף!"
"זה בסדר אבא?" "כן, בטח למה לא?" "אז הילל, אנחנו נצא מפה בשש בערך-בסדר?" "סבבה, תודה!" "בכיף-אחי."
עדיף לכתוב זאת כך:
-היי', גבע, אתה עם אוטו? אני אוכל לנסוע אתכם חזרה?
הגענו לבית הרב
-אֶההה כן, נראלי שכן-למה לא? אתה ממש על הדרך-בכיף!
-זה בסדר אבא?
-כן בטח, למה לא? (אם שמת לב, מקום הפסיק שונה)
-אז הילל, אנחנו נצא מפה בשש בערך-בסדר?
-סבבה תודה
-בכיף אחי
בסה"כ הכתיבה נחמדה אבל, לפעמים את שמה את סימני הפיסוק במקום הלא נכון.
דבראשון-תודה על התגובה!
דברשני-חשבתי על זה אבל זה סתם נראה לי תופס מקום.. עושה את זה ארוך יותר..
תכל'ס לפעמים המבט החיצוני משפיע אם לקרוא או לא וזה סתם נראה לי ארוך מדי..
ובקטע של הפיסוק-תודה, אני מנסה להשתפר..
מועדים לשמחה~ :)