יצירות של רוקדת בגשם

זה מתחיל בכל בוקר
בעת שאתה קם, נוטל ידיים וממשיך לקפה.
זה מתחיל כל יום
כל נשימה מחדש
כל דקה
כל פעולה קצרה שאתה עושה
לוקח ילדים לגן ולבית הספר,
הולך לעבודה, חוזר, קורא, כותב
כל פעולה קטנה כגדולה
קלה כחמורה
זה מתחיל... מחדש.
זה מתחיל פעם אחת
ומתחיל עוד אינסוף פעמים
זה נמשך ולא נגמר
כי צדיקים במיתתם קרואים חיים.

מעל ים, סוער, גועש,
מתנדנדת לה חצי נשמה.
מתחת לשמיים, צהובים, דהויים,
מביטה היא לאופק, החוצה.
השמש שקעה עליה זה מכבר, וחצי נשמתה - עזבה.
רוח חזקה, מכלה, מעיפה את הכל, פירקה עד לדום את חבלה.
סערה, סלעים מתפרקים, וחיוך אחד בודד, לחיצה חזקה.
ואש, קול שרפה, באה, ומכלה, וחבל שרפה.
והיא בו צפתה, נופל מטה מטה , מביט אליה בכמיהה.
ואחרי כן, בקול דממה דקה, רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע.
והוראה התייצב לידה והבהיר והאיר את עולמה.

תמול מן שחר קראתיך
והננך לא מביט קרוב
ומן שחק רחוק מרוב
קיוויתי לשמיעתך

לחש קל של מתבונן
סדק אי אז את החוצץ
ולחץ קטן, פשוט, מתרוצץ
להאדיר מצחו בשמן

והשמש שזרחה מעליו
מאירה העולם עד תום
תשקע היא בסופו של יום
והוא ישל נעליו

תפילה קטנה של רגע אבוד
אשכבה לילד שלא ישוב
חפץ הוא בהבנת חשוב
עוד ספר קצר של חידוד

הנה באים ימים
בהם אאלץ לשתוק
אכבל בכבלי הגוף
ולא אוכל צאת

ידעתי, כי לא אוכל עוד שאת
מגופי החוצה לפרוץ, לצאת
ימים באים הנה, ולא יוצאת
מכבולה, בכבלי הגוף השורפים

הבאו ימים?

רציתי לרצות, לתת מחשבות
עיני נאבדו בסבך המראות – להתיר אסורות
יכולתי לשפר, יכולתי לתקן, לעשות,
מי יתן ואזכה לראות שוב כל זאת.

לא אוכל לשאת עוד זאת
יודעת אני כי עוד אפול
שקט שקם וכבש העולם
רצון עז , שאיפה של סתם...

אני מביטה בהכל מרחוק, שותקת דוממת, אפופה מחשבות.
לא יודעת מה יהיה, כבולה בגופי, לו רק יהיה אלוקי בעוזרי.

הבאו ימים רעים לישראל?

מתי הפעם האחרונה שבאמת ישבת והתאבלת על בית המקדש?
מתי בפעם האחרונה ישבת על רצפה הקרירה והבטת כלפי מעלה , לשמיים, בכית, וביקשת גאולה?
אני לא מדבר כאן על להתפלל שמונה עשרה, ולמלמל את ברכת בונה ירושלים. אני לא מדבר על לומר "ובנה ירושלים עיודש במהימניו ברוך בונרושלים מן". לא. אני מדבר על משהו מעבר לזה.
להרגיש את החורבן. לחוות אותו. להרגיש את האבל, את הגעגוע. את הציפיה, את הכמיהה.
לעצום עיניים, ולדמיין. את הדר בית המקדש. את מליוני הגויים שמגיעים להם ומודים לאלוקי יעקב. את ניחוח הקטורת, ואת ניגון הלווים.
מוזיקה, מרגשת אתכם? מנגינה קסומה מרתקת אותך וסוחפת אותך, הרחק הרחק, אל עבר מחוזות רחוקים. שמעת פעם?
אתם מסוגלים לדמיין את ניגון הלווים? את המנגינה המרתקת הזו, שמושכת אותך וקושרת אותך לאבא שלך?
ותחושת השלימות הזאת, לאחר שהבאתם קרבן? לדעת שאתה נקי, שלם, שהקודש ברוך הוא אוהב אותך ומקבל אותך? לבוא ולומר תודה, ולהרגיש את החיבוק של אבא?
לפעמים, תחושת הקושי הזאת מתלבשת עלינו, ואנחנו לא יודעים מה לעשות. ואז, מגיעים לבית המקדש, מדברים עם הכהנים, מקבלים עצה , וברכה.
לחוש את תחושת הקדשה באוויר. את הרטט, שמניד מיתר סמוי בלב כל אחד. את השמחה , את יראת הקודש.
להריח את ריח הקטורת, שמשובח יותר מכל בושם שאי פעם תמצאו. את האור שיוצא מבית המקדש. את האוויר! אוויר של קדושה ויראת שמיים, אוויר של קרבה לקדוש ברוך הוא.
זה באמת חשוב לכם? אתם באמת פועלים למען זה? זה המצב המתוקן של העולם!
העם קורא- מקדש עכשיו!

תורת חיים, לווני בדרכי
והכל יתבהר, לו רק תנסו
רק בקשה קצרה לי, כי-
הכל יתבהר אם לא תנוסו

נביאה את כבודו להארת העולם
בואו לפניו ברננה, בזמירות נריע לו
יודע צדיק נפש בהמותיו כולם,
אני שותק מול המבט השורף שלו
יודע אני כי לידיעות העולם כולם
מי ישווה ומה ידמה לידיעתם

כי נתן ינתן בידי הדבר,
תפילה קטנה של רגע שינצל
והתקווה הזאת לחזור לרגל שעבר,
בהירות ממשית מכבה את אמיתות העצל
יראה עוד גאולת ציון מהעבר
מפליא לדעת, חמקמק כצל.

שקט שורר, דומם העולם
מסביבנו שותקים כולם
על פניהם ארשת נהרה
ישראל אמרו - נעשה ונשמע

שתיקה רועמת, שכינה מתגלה
רבינו של עולם שומרנו מצרה
אבינו מביט, משגיח ממרומים
להגן עלינו תמיד מצרים.

היום כולם מבינים בבהירות
אלוקינו ברצונו גאלנו במהירות
לנו נתן את התורה הקדושה
ונשמתנו אליו לא חשה

קיבוץ גלויות לעתיד לבוא
יודע ה' היודע לבוא,
ננסה ונצליח, בעזרת הבורא
והוא ישגיח על מה שקורה

היו אומרים חכמים דבר
הייתם אמורים, חבל דנשבר
ה אהבכם, חותם הדרכים
הם אומרים, חיים דבורים.

שמע ישראל, ה אלוקינו, ה אחד

נוֹלַד לְמֹשֶׁה בֵּן אֱלִיהוּ
בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע
מרכזניק לְשָׁנִים וְרָבוֹת
נוֹתֵן תְּמִיכָה וישע

רמ בַּהֶסְדֵּר שומרון
וּלְאַחַר מִכֶּן רֹאשׁ יְשִׁיבָה
עָשׂוֹר שָׁלֵם שֶׁל מַחְזוֹרִים
עוֹבְרִים תַּחַת הַרְבֵּה

דֻּבַּר יְשִׁיבוֹת הַהֶסְדֵּר
וְאַף אַחֵד מֵהָאַחְרָאִים
סדנאות בְּחִנּוּךְ יְלָדִים
בְּאִיתָמָר וָאֳפָקִים

גָּר בְּקַרְנֵי שומרון
עִם אִשְׁתּוֹ חַיָּה אלבה
בָּנִים יֵשׁ לוֹ אַרְבָּעָה
וּבָנוֹת גְּדוֹלוֹת שְׁלוֹשָׁה

מָה שֶׁתָּשִׁיב הַפְרָשָׁה
שְׁאֵלוֹת חָיִינוּ הַגְּדוֹלוֹת
פָּרַשְׁתָּ חַיִּים פָּרַק א
וְעוֹד כַּמָּה הָרְחָבוֹת

חַיָּיו עַל מִי מִנּוֹחוֹת
עַד שֶׁהֵחֵל הַמְּבַצֵּעַ
"חַיָּל יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ"
גָּעֲשָׁה הָאֶרֶץ וְרִגְּשָׁה

קָם בְּבֹקֶר מֻקְדָּם
בְּדֶלֶת דְּפִיקוֹת
וּכְשֶׁהוּא פּוֹתֵחַ
דְּמֻיּוֹת מִתְרַחֲקוֹת

רוֹאֶה הוּא אָץ בִּגְדֵיהֶם
אֶת הַמַּדִּים הַיְּרֻקִּים
מֵבִין בְּשׂוֹרָתָם
נִפְרֶשֶׂת רוּחַ נכאים

מַמְתִּין בַּשֶּׁקֶט
בְּשַׁלְוָה שְׁקֵטָה
הוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל
לְלַמֵּד בַּיְּשִׁיבָה

עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ
עוֹדוֹ בַּטַּלִּית ותפיליו
וְהִנֵּה נִכְנָסִים חַיָּלִים
יְשִׁירוֹת פּוֹנִים אֵלָיו.

בִּנְךָ פָּצוּעַ קָשֶׁה
כָּךְ אֵלָיו אָמְרוּ
מִיָּד יָצָא אֲלֵיהֶם
חַיִּים כִּמְעַט לֹא נוֹתְרוּ

נָסַע לְבֵית הַחוֹלִים
חִכּוּ יָמִים רָבִים
גּוּף מרוטש, וְלַחַיִּים-
כְּאֶפֶס סִכּוּיִּם

צִפִּיּוֹת מנופצות
וַאֲחֵרוֹת בָּאוֹת נִבְנוֹת
וְהִנֵּה יֵשׁ תְּקַוֶּה
מְפִיצִים הַחֲדָשׁוֹת

לְאַט לְאַט הִתְחַזֵּק
לְאַט לְאַט הֶחְלִים
נִתּוּחַ רוֹדֵף נִתּוּחַ
וְהִנֵּה יֵשׁ כְּבָר פָּנִים

לְבֵיתָם חוֹזְרִים בַּשִּׂמְחָה
אִם כִּי נִשְׁאָרִים בַּשִּׁקּוּם
וְהַדַּיָּה שֶׁל הַגִּילָה
הִגִּיעוּ אַף לבקו"ם

הַפָּצוּעַ הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר
שֶׁל עוֹפֶרֶת יְצוּקָה
וְהִנֵּה כְּבָר הֵם עָמְדוּ
נִמְצָאִים בַּחֲתֻנָּה

כַּמָּה שָׁנִים מְאֻשָּׁרוֹת
הוּא ר"ם בַּהֶסְדֵּר שומרון
מַמְשִׁיךְ הוּא בְּחַיָּיו
מוֹדֶה עַל כָּל יוֹם

כּוֹתֵב אֶת הַסֵּפֶר
מֵפִיץ אוֹתוֹ בָּרַבִּים
"בְּלֵבָב פְּנִימָה"
מְחַזֵּק יְהוּדִים

וְהִנֵּה שׁוּב בְּשׁוּרוֹת
קָשׁוֹת מְאוֹד מִנְשָׂא
יֵשׁ לֵךְ גִּדּוּל גָּדוֹל
וּמִי יוֹדֵעַ אִם תָּבוֹא...

חָזַר נִכְנַס וְשׁוּב יָצָא
מִתְחַנֵּן לָרְפוּאָה
מִשְׁתַּדֵּל וּמְבַקֵּשׁ
אַךְ מְקַבֵּל אֶת הַגְּזֵרָה

התדרדרות וְשׁוּב יִצּוּב
לִמּוּד שֶׁל שָׁעָה
הוֹלֵךְ לַיְּשִׁיבָה
בִּרְכַּת הוֹדָיָה

קוֹרְעִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם
תְּפִלּוֹת הֲמוֹנִיּוֹת
גּוֹמְרִים סִפְרֵי תְּהִלִּים
וּמְצַפִּים לַיְּשׁוּעוֹת

בָּן חֲמִשִּׁים וְשֶׁמּוֹנֶה
מַמְשִׁיךְ בְּמַסּוֹרָהּ
לָתֵת, לְהַגְדִּיל תּוֹרָה
ולהאדירה

מְבִינִים שֶׁזֶּה הַסּוֹף
אַךְ כָּלַל לֹא נִכְנָעִים
מַמְשִׁיכִים בְּדַרְכָּם
כְּמוֹ כָּל הַיָּמִים.

חִיּוּךְ אַחֵד חִוֵּר
וְזָעֲקָה אַחַת שָׁקְטָה
מַבָּט אַחֲרוֹן מְלַטֵּף
וְהִנֵּה עָזַבְתָּ

לֹא נִשְׁכַּח אוֹתְךָ כָּלַל
אֶת הַחִיּוּךְ הַמֵּאִיר
אֶת הַתִּקְוָה הַזּוֹהֶרֶת
אֶת הַשַּׁיִשׁ וְהַגִּיל

לֹא נִשְׁכַּח אוֹתְךָ.
לֹא נִשְׁכַּח.

וְעַתָּה שֶׁאַתָּה שָׂם
מַבִּיט עָלִינוּ מִמְּרוֹמִים
אָנָּא שָׁמוּר עָלִינוּ
כִּבְכָל הַיָּמִים

וְאָנוּ כָּאן
בָּאָרֶץ הַחַיִּים
שְׁמֵךְ נִשְׁמַר
לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

סולם יעקב, גבעת מרדכי, ירושלים.