שירה
שביר
כ"א בכסלו תשע"ז (21.12.2016)
לוּ יַכֹלְתִּי שֶֹאת
גּוּפִי הַנִבְגָּד
הַבּוֹגֶּד
הַעוֹלֶּה בְאֶשׁ תֹּפֶת
נִּימֵּי זְרוֹעוֹתַּי הַרֵיְקַנִּיִים
לוּ יַכֹלְתִּי שֶֹאת עֻּלָם
הֵם מַּכְרִיזִיםְ עַּל בּוגְדַנוּתִּי:
חַבּוּרָה תָּחַת חַבּוּרָה.
כֹּבֵד מִשְׁקַל גוּפִי הֶעַצוּם-
שַׂקִים כּבֵדִים שֶׁל אַרֻבּוֹת עֵינַי,
גוּמִי-לְעִיסַה שׁלֹא נֵעֶכַּל-
לוּ רַק יַכֹלְתִּי שֵׂאתוֹ לְבַדִי
אַך אֵינֶנִּי.
וּבְכִשְׁלוֹן מַאֲמָצָּי לְרַפֵּא
אוֹתּוֹ גּוּף שָׁבִיר שֶׁלִי
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי:
לְעוֹלָּם לֹּא אֶסְלַח
גּוּפִי הַנִבְגָּד
הַבּוֹגֶּד
הַעוֹלֶּה בְאֶשׁ תֹּפֶת
נִּימֵּי זְרוֹעוֹתַּי הַרֵיְקַנִּיִים
לוּ יַכֹלְתִּי שֶֹאת עֻּלָם
הֵם מַּכְרִיזִיםְ עַּל בּוגְדַנוּתִּי:
חַבּוּרָה תָּחַת חַבּוּרָה.
כֹּבֵד מִשְׁקַל גוּפִי הֶעַצוּם-
שַׂקִים כּבֵדִים שֶׁל אַרֻבּוֹת עֵינַי,
גוּמִי-לְעִיסַה שׁלֹא נֵעֶכַּל-
לוּ רַק יַכֹלְתִּי שֵׂאתוֹ לְבַדִי
אַך אֵינֶנִּי.
וּבְכִשְׁלוֹן מַאֲמָצָּי לְרַפֵּא
אוֹתּוֹ גּוּף שָׁבִיר שֶׁלִי
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי:
לְעוֹלָּם לֹּא אֶסְלַח
1
שירה
(ללא שם)
י' באייר תשע"ו (18.5.2016)
מחשבות אובדניות.
להצמיח כנפיים, לנפנף בידיים
ולנסות לעוף,
לא להיות כאן יותר.
לברוח
כדי לצרוח.
ושאף אחד לא ישמע.
להתפלל עם דמעות,
לרסק עם הנעליים
עלים וחיפושיות.
להתמסטל, כדי לאבד
תחושה.
לחנוק את המציאות.
ולפנטז על גן עדן.
כמה חבל
שסיגריות, הן לא בטעם
תות.
להצמיח כנפיים, לנפנף בידיים
ולנסות לעוף,
לא להיות כאן יותר.
לברוח
כדי לצרוח.
ושאף אחד לא ישמע.
להתפלל עם דמעות,
לרסק עם הנעליים
עלים וחיפושיות.
להתמסטל, כדי לאבד
תחושה.
לחנוק את המציאות.
ולפנטז על גן עדן.
כמה חבל
שסיגריות, הן לא בטעם
תות.
4
סיפור קצר
ניסיון
ב' בניסן תשע"ו (10.4.2016)
אחרי הרבה זמן של כלום, הדסה הרגישה שהיא רוצה למלא את הריק שהצטבר בתוכה. בתחושה של שליחות, מין תחושה כזאת שהיא הולכת להציל משהו, היא התיישבה ליד השולחן. ואולי היא כן הלכה להציל. הדסה הלכה להציל את עצמה.
"היא גמאה במהירות את שארית הדרך שנותרה לה, חולפת על פני גזעי עצים כרותים, פוסעת על עלי שלכת שמתפצפצים תחת סוליות נעליה השחוקות. עוד רגע ותגיע."
היא נעצרה לרגע מהכתיבה. משהו לא הסתדר. כמובן,
"היא גמאה במהירות את שארית הדרך שנותרה לה, חולפת על פני גזעי עצים כרותים, פוסעת על עלי שלכת שמתפצפצים תחת סוליות נעליה השחוקות. עוד רגע ותגיע."
היא נעצרה לרגע מהכתיבה. משהו לא הסתדר. כמובן,
5
חלילית אלט
האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף כף רגלך יילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים, ידקרוך, ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך, חזך, צווארך וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב, וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן
ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש בראי השלולית הזהוב
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
את תלכי בשדה, לבדך, לא נצרבת בלהט
השריפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם
את תלכי בשדה, לאה גולדברג
לא יודעת עד כמה אני מסכימה עם השורות האחרונות, אבל זה אחד משלושת השירים האהובים.
שרשורים שאני שומרת:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t868330#9472984 (על מערכת החינוך)
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t867605#9464817 (השירים הכי יפים)
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
ציור
תוהה על קנקנו
א' בטבת תשע"ז (30.12.2016)
הציור בהשראת המפגש היום. קרדיט לתחיה (@פיתה פיתה) על הרעיון.
תהיה על קנקנו של מישהו היא התבוננות לתוכו, וזה מה שמבטא הציור.
עט פיילוט וצבע מים
תהיה על קנקנו של מישהו היא התבוננות לתוכו, וזה מה שמבטא הציור.
עט פיילוט וצבע מים
6
