יצירות של כתוב

הבוס הראה לי מיד מה צריך לעשות, לא שלום ולא לחיצת יד.
"אם אתה תעבוד טוב אתה לא תצטער על כך, נבדוק איך אתה ונחתום על חוזה, בינתיים אתה פה עד השעה שסיכמנו".
הנהנתי בשביעות רצון, יש לי אינטלגנציה גבוהה ועמדתי מולו כאומר לו 'סמוך עלי'.
בסמוך אלינו, מן התקרה החלו לטפטף מים, ושלולית קטנה החלה להיווצר.
"אולי אביא דלי וסמרטוט" - הצעתי לבוס החדש.
רושם ראשוני זה דבר חשוב, והנה כבר נחתמה עלי
את המשימה שלי סיימתי בהצלחה.
"יופי עשית, עכשיו קפוץ למחסן, תביא סולם" פנה אלי הבוס, אחר שבאתי אל 'לשכתו' לשאול מה לעשות עתה.
בקצה החנות עמד לו מחסן, ללא דלת, בתוכו חושך כמעט גמור, קצת מואר.
שעון חובר לקיר שממעל למשקוף ,כמעט נוגע בתקרה, אבל כמעט,
3/4 גובה ליתר דיוק,
ומהמרחק שהיה בינינו אי אפשר היה להבין מה השעה שמחוגיו הורו.
"קפוץ, קפוץ" קרא לי הבוס,
"מה קפוץ?" קפאתי
עמדתי במקומי והבחנתי ששעון המחוגים שעל הקיר עומד ולא נע,
אין ספק שהייתה כאן יד מכוונת, שכיוונה את השעון דווקא לשעה הזו,
כאילו ציוותה עליו: "התכוונן ל16:45",
זה שעון 3/4 ,בדיוק כמו הבחור המרושל שעדיין עמד ובהה בשלולית, שהלכה וגדלה מרגע לרגע.
אני יכול להבטיח עד היום, שבאותם רגעים בהם קפצתי עם הסולם בחזרה,
היא ריחפה בחנות, לא ראו אותה אבל היא ריחפה שם ובשתיקה רועמת נשאלה השאלה

בעת ובעונה / נזרעה הברכה
בה נגוזה לה כסתיו / חדוה עלומה
ונפלאת היא ממנו / בתוך חרפת הכבלים
אשר נקפו הן עליה / במצולת הגשמים
בעת ובעונה / פרץ האביב חסמים
עת קורת רוחינו / עלתה למרומים
ובליבנו מרחבים / לחירות מצפים
אשר נוקפת כרעם / במייצרי עולמים
בעת ובעונה / הקיץ המורא
כשבפרץ עלתה לה / ליבת האדמה
על כאב לב בנים / נמצא אב מנחמה
אשר נקף מצפונה / ליבה וחיטא
בעת ובעונה / נזרעה הברכה
מראש השנה מעדן / לארבעה נחלקה
וידועות הן מראש / כל עונות השנה
אשר בהנה יתן ד' / את ברכת השנה