יצירות של אחותי?!

איזו תלות,
בבגדי בלות.
איזה ייאוש,
הכל בייבוש.
איזה געגוע,
הכל היה יהיה הסתיים רעוע.
איזה חוסר הבנה,
חשבתי לראותי איתו בשמלה לבנה.
איזו נטישה,
הכל הסתיים בשיחה מבישה.
זרקוני לכלבים,
רעבים וכואבים.
טרפו ללא רחמים,
ואני ערומה בעולם המתים.

יש אנרגיות בחלל,
שמשאירות אותה חיה.
יש משהו באוויר,
שמחזיק אותה למעלה.

סוג של אופוריה,
העניים נסגרות לאיטן.
סוג של הרמוניה,
אבל הכל בכאוס הזמן.

היא פוחדת שנאבדה,
האמת נבלעת בתוכה.
השקר נופל מהכסא,
והיא, ללא מילה בפה.

נמאס כבר מנמאס,
המילים ממוחזרות.
ההצגה לא התחילה,
עדיין חזרות.

יש לה אין לה כוח,
נגמרו

זה חיבור של מס' תמונות אחת על השני שעשיתי ב- Picasa [--- תוכנה חינמית של גוגל].

מה לך בודדה?,
בואי שבי, תכסי בצילי.
מה לך אהובה?,
בואי איתי, שני במיטתי.

יקירתי אהובתי תמתי,
אל לך לבכות על בדידותך בדרכים.
בואי נשמתי, שבי בזולתי,
הרווי צימאונך לאהבה.

אפרתי חמדתי,
התכסי בשמכתי החמה,
תבכי על כתפי, נישמי את אהבתי.
אל תשתקי כמיהתך לאהבה,
אל תעצרי את אהבתך בעבותות של ברזל.

מה לך בודדה?
שבי נוחי, אגרי כוחות.
עד

יום עובר, והלילה חוזר
הרגשה חסרת משמעות
הרבה בלבולים, חוסר בפשטות.
תהיות אינסופיות
דת, אלוהים והרבה אנרגיות
כאוס, אי הבנה מתמשכת.
יום עובר והלילה חוזר
ירח מלא מבוזבז
אני פה, ואלוהים לי בז.

פעם אחרי פעם.
נפילה אחרי נפילה.
לילות ארוכים של בטלה.
שניה אחרי שניה.
תאווה אחרי תאווה.
לילות שלמים של חוסר אהבה.
סיגר אחרי סיגר.
בהייה אחרי בהייה.
לילות שלמים של תהייה.
ושוב ושוב זה קורה לי.
אני נופלת, מועדת, נשרטת, נחבלת, שורפת צועקת!!!
ואותה שתיקה שלא יודעת שובע.
שאוכלת מפנים ואוכלת מבחוץ.
צחוק מרושע באוזן שמאל, חיוך שטני מול עין ימין.
אני

רישום בעיפרון.

יער, יער יקר!
אתה כל כך מיוחד,
עליון ונשגב!
את כל רזי נפשי סיפרתי לך,
עליך ואליך פרקתי כל עול.

יש בך מיוחדות אין סופית.
כל עץ, ענף וגזע אצלך, הם...הם עולם שלם!
אפילו העלים הפשוטים שצומחים עלייך לרוב, מיוחדים במינים,
בצבעם העתיק, ובריחם הממכר.

יער, אני מבקשת גם מחילה עמוקה,
שלפעמים צעקתי, השתוללתי לידך,
ליד ענפייך העדינים כל כך.
כשצעקתי ממש

[הכותרת לא שיא המקורית- למי שיש רעיון, אשמח!]