יצירות של T~Y=)

נקבי נפשי נסתמו, אינני יכולה לפניך לעמוד אפילו שעה אחת
דמעותי הרתיחו מעי ויגוני פרץ מדוכתי
תחת עול החומר משותקת וסגורה
בלילה גדול בעל כבוד ושררה
כשלהכל סוף היוצר מוגבלותי
ואין יציאה הנראת ממצוקתי
כשגרון זועק למים שאינם מאשפתות
טיפות חיים מעטות לשפתיים סדוקות

ליבי ירחיב ה' ויפלו כל מיצרי
ובעת שיחברני למקומו המופלא
יפוזרו כל רסיסי הלילה
והכל יראה באור גדול
שופר יקרא בתוך השכול
אחדות ושלום שלוה יפיחו
שיגשוג, פתיחה ושפע יפציעו
תכלית בעין תראה
וליבי כולו לך יודה
ובכל החומר הגדול
עם האור לא נוכל ליפול
ידך המגעת אותנו תנחה
לך כל ברך תכרע ולך כל יציר ישתחווה

"השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם" (איכה ה', כא')
כי גאול תגאלנו ותושיענו

אישיות פורחת
עוד ביישנית היא,
מסתתרת,
סגורה כך בין עלי כותרת,
רכה ושברירית ומוקפת בכרים
קירותיה מוכרים,
אך הם שומרים אותה בפנים.
שם היא מתגוננת מכוחות מחודשים.

אך בין קירות ביתה,
באין איש מבחין.
בידיעה שלא נמצא אדם שלליבה יבין.
אורגת היא לה עלים משלה
ומסירה מעליה שמלה שלא לה.
ולפתע פתאום,
לאחר סתיו ארוך,
פורץ ליבלובה

וכבר כמה זמן שאיננו מדברים, נאמרות בינינו מילות צורך ואוויר, מילות שגרה ומילים סתומות.
הקיר ניצב. גבוה, יציב, שקוף ונקי.
כבר איננו חשים בקיומו כפי שהיינו לפנים.
ביתנו נקי, ללא רבב וחיים. על שולחן הבוקר העגול שתי צלחות בהירות וריקות ובניהן הקיר.
כבכל זמן, השגרה תמלא ותרוקן אותן, נלך איש לדרכו עד הבוקר הבא.
בחשבי עליך, חשה אני את כובד משקל זכוכית הקיר, את משקל חומרי הבניה ליצירתו ואת נוכחותו המגבילה בביתינו.
אני מרגישה שהקיר הנתון בנינו יצר חוצץ בליבי וכשאני ניגשת לאגפך בו, אני נתקלת בחומה ונרתעת אחור.
אינני זוכרת את שאיבדתי.
ואתה?
כבר שנינו לא נעשה דבר בנוגע לקיר. הוא יוותר שם, יציב ושקוף. אין אנו זוכרים.
קמתי הבוקר, בחוץ סגריר והאויר קר. ירדתי במדרגות הצחות לעבר המטבח. אצבעותי לוטפות את קצה שולחן המתכת,
בזווית עיניי נראה היה לי שראיתי צבע עז.
נשאתי אותן והנה לפני פרח ענוג, ורד אדום, יחידי על צלחתי התכלכלה.
הוא עבר את הקיר.
ליבי עצר.
פתע פרץ, החל שותת ומחמם, חיוך קטן עלה על פני, זוכרת אני. זוכרת.
הבטתי בך, אוהבת. מתגעגעת.

האדם המציא תנור כדי שיחשוב שחם,
האדם המציא מזגן כדי שידמה בליבו שקר,
את המרקע המציא האדם כדי לחשוב ששם לב להכל, בעוד בגללו אין הוא שם לב לדבר.
את האור מפני החושך
ואת הוילון מפני האור
את השקר מפני האמת
ואת הגדול כדי שלא יראה את הקטן.
את עושרו מפגין מפני דלותו האמתית.

האדם הפשוט, עובד השדה והמאמין, אובד מההרגל שבו.
ונותר אדם ריק, שהוא אשליה של חום או קור, של אור וחושך, של הרבה שקר וגדלות.
אדם שהמציא את הרעש כדי לא לשמוע ואת ההתעניינות כדי לא להקשיב.
את האומנויות השונות - כדי לשכוח את הבורא.
את ההתבוננות - כדי שלא יראה בעל כורחו.

אדם אבוד.