יצירות של - דניאל -

 
 
לך אכתוב, מולדת.
 
יום אחד אכתוב את סיפורך, מולדת.
אשחיז לשם כך את הנוצה המשובחת ביותר שלי ואקח את הדיו השחורה ביותר.
אקח השראה מגיליונות קלף של ספרי התורה, וכתב עברי קדום ידריכני בשבילי האותיות.
יום אחד אכתוב את סיפורך, מולדת.
ובסיפור יהיה הרבה כאב, מולדת, כי קמת מדמיי בנייך שהרוו את אדמתך.
ובסיפור יהיו גם הרבה דמעות, מולדת, קצת של שמחה והרבה של עצב.

עבר 'תיקון אוטומטי'.

(הערה: השיר נכתב תוך האזנה לשירו של בן סנוף 'הרוח בקרבנו'. מומלץ לקרוא תוך האזנה)
 
 
"אל נאבד את רוחנו
מעולם לא נפלנו לבד
כי אבינו שומר על דרכנו
מלווה לצידנו איתן
אז לאן... אתה מתרחק, בוא לכאן."
 
נפלתי, כמעט. יד הושטה לי מבעוד מועד, תפסתי אותה, והדפתי אותה לאחור. כאן, אסור לעזור, אבל מלמלתי תוך כדי כך כמה מילות הכרת טובה, לפני שהמשכתי לאיטי. מדדה, צולע, בדרך

 
בס"ד
שנת 71 לספירה.
שמי דוד בן שָראֶל, בן כ"ב שנים, ועד לא מזמן גרתי עם משפחתי בעיר התחתונה, אם כי אבי תמיד התעקש שנקרא לה בשמה המקורי – עיר דוד – משום שאין כזה דבר, עליון ותחתון, בין בני אדם, רק בין האדם לבוראו.
 
הסיפור שלי לא שונה במיוחד מסיפורו של שאר העם, אך עם זאת, מבחינתי יש לו משמעות נוספות, כי לא בכל סיפור יש יהונתן.
 
אינני רוצה להלאות את הקורא, לכן אשתדל