תוכו רצוף אהבה, ישי ריבו
בקרב כל אלה שמיצו את יונתן רזאל, צעירים שהגיטרה שלהם כבר צועקת עליהם כשהם מנגנים את אודי דוידי, ומי שמייחלים לכוכב הבא במוזיקה היהודית המקורית, מסתובבת מזה זמן השמועה שהנה זה בא: בקרוב יצטרף זמר חדש לפלייליסט הדתי, ואולי אפילו לפלייליסט הנכסף הכללי של גלגלצ. קוראים לו ישי ריבו, ועוד לפני שהספיק להוציא אלבום בכורה, הרקורד שלו התמלא בשירה במקהלת הרבנות הצבאית, זכייה בפרס אקו"ם, השתתפות בפרויקט של עידן רייכל ועוד. האולמות שבהם הופיע עד כה התמלאו בהתאם.
עכשיו, כשריבו כבר חובק אלבום ראשון, אפשר לומר בהחלט שיש לו פוטנציאל. הקול שלו כובש, המוזיקה שלו איכותית והאמירה הייחודית שלו כיוצר מצליחה לעבור מבעד לצלילים. הסגנון שלו פשוט – בלי התחכמויות, בלי עיבודים רעשניים, פשטות מוזיקלית טהורה וכנה. בסך הכול זה אלבום שבהחלט שווה האזנה.
ועם זאת, התחושה היא שלריבו עדיין יש פוטנציאל. כלומר, שהוא יכול לתת הרבה יותר. המוזיקה שלו יכולה להפתיע ולחדש יותר והמילים יכולות להשתפר, להתרחק יותר מגבולות הקלישאה לכיוון המקוריות. דווקא אחד השירים היחידים שריבו לא כתב בעצמו – הפיוט המסורתי 'אם ננעלו' – הוא אולי השיר היפה באלבום לטעמי. ואף שלכאורה אין לריבו שום נגיעה בשיר כיוצר, השירה שלו מוסיפה לו נופך מיוחד.
ישי ריבו מראה שיש לו את זה, מכל הבחינות, אבל עוד יש לאן לשאוף. 'תוכו רצוף אהבה' הוא אלבום טוב, אבל עושה רושם שהאלבום הבא יכול להיות טוב הרבה יותר.
