שלוש שנים השקיעו בני הזוג ד"ר תמר ופרופ' עוז אלמוג במחקרם האחרון. במהלכן עזבו את דירתם בחיפה, שם הם גם מלמדים באוניברסיטה, מכרו את המכונית, שכרו דירה במרכז תל אביב ועברו להתנייד על שני זוגות אופניים חשמליים.

הכול כדי להיות קרובים למושאי מחקרם: בני דור ה‑Y – צעירים חילונים בני 21‑35. הכינוי "דור ה‑Y" ניתן להם בעקבות הספר "דור ה‑x" שכתב דאגלס קופלד על בני הדור הקודם להם, ילידי שנות ה‑60' וה‑70'. 'דור ה-Y, כאילו אין מחר', שיצא בימים אלו לחנויות (הוצאת מודן), מסכם את תוצאות המחקר המקיף הזה, והן לא מעודדות, בלשון המעטה. למעשה, על פי בני הזוג אלמוג, הצעירים של היום הם אמנם שוויוניים יותר, גמישי מחשבה ופתוחים יותר מהדורות הקודמים, אבל הם גם מבולבלים, חסרי יציבות, מפונקים וחרדתיים. האם יוכלו בני דור ה‑Y לקבל לידיהם, בבוא העת, את המושכות? על פי האלמוגים, לא בטוח שהתשובה חיובית.

מחקר בלי תקינות פוליטית

פרופ' עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג, בני 55 ו‑54, הם ילידי חיפה ומכירים עוד מבית הספר הריאלי שבו למדו. הם ביחד מגיל 17, והדבר ניכר גם באופן שבו הם משלימים זה את דברי זו בריאיון הזוגי עמם. שניהם מלמדים באוניברסיטת חיפה. תמר היא מומחית ללמידה והדרכה של צעירים, ועוז הוא סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית. ספריו 'הצבר - דיוקן' ו'פרידה משרוליק' זכו בפרסים ועוררו עניין ציבורי נרחב. בני הזוג הם גם חוקרים במוסד נאמן בטכניון, שמימן גם את האתר שהקימו: 'אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית'.

לעוז ולתמר שני ילדים, בני 28 ו‑27. הם נשואים ו"לא Yניקים טיפוסיים", ממהרים ההורים להבהיר, ועוד מעט נבין מדוע.

איך הגעתם לחקור את הנושא?

תמר: "המוטיבציה הגיעה מהתחושה של שנינו שמשהו תרבותי גדול מתרחש והוא בא לידי ביטוי בתרבות הסטודנטיאלית. התחלנו לקרוא על הנושא וראינו שיש מחקרים בעולם שעוסקים בנקודות ממוקדות בדור הזה, דור ה‑Y. יש לו הרבה שמות נוספים: דור המילניום, דור האני, דור הפיטר פן, דור הבומרנג, דור הפייסבוק ועוד. ואם לתופעה יש הרבה שמות, סימן שיש לה משקל חברתי".

עוז: "לכל דור יש מאפיינים ייחודיים משלו. אבל בדור הזה הדנ"א התרבותי שונה באופן חד מקודמיו. אם אנשים מאחרים להתבגר, יש לכך השפעות מרחיקות לכת על הצבא, על עולם ההשכלה ועל התעסוקה. במחקר שלנו ניסינו לא רק לאפיין את הדור, אלא גם לתת הסברים ופרשנות לתופעות השונות".

בניגוד לאנשי אקדמיה רבים, בני הזוג אלמוג לא חוששים מפרשנות סוציולוגית, גם כשהיא לא עולה בקנה אחד עם התקינות הפוליטית. אולי זה מה שהופך את השיחה איתם למרעננת כל כך. מה שעוד ייחודי הוא המבט הרחב שלהם, שגם הוא לא אופייני לחוקרי חברה.

עוז: "זה בעצם מחקר ראשון בעולם שנותן את הדיוקן המלא של הדור - בכלכלה, ביחס לפוליטיקה, לזוגיות, לעבודה, ללימודים, לפנאי ועוד".

תמר: "כשמסתכלים בפרספקטיבה רחבה, אפשר לראות שתכונה דורית מסוימת באה לידי ביטוי בתחומים שונים. למשל, הקושי שלהם לקבל החלטות מתבטא בהתלבטות של בני הדור מה ללמוד, וגם עם מי להתחתן והיכן לעבוד".

איך בעצם חוקרים דור שלם?

תמר: "השתמשנו בכל שיטות המחקר: אינטגרציה של תובנות על הדור הזה מתוך מחקרים שנעשו בעולם, סקרים, קבוצות מיקוד וראיונות עם צעירים בני הדור וגם עם מחנכים, הורים, מטפלים, מרצים ומעסיקים שעובדים איתם. ניתחנו גם את ההתבטאויות שלהם ברשת, בבלוגים, בפייסבוק, בטוקבקים, ואפילו בתמונות שהם מעלים. בנוסף לכך, העלינו טיוטות של המחקר לרשת וביקשנו הערות של הגולשים. קיבלנו המון תגובות וכך יכולנו לחדד ניואנסים.

"כדי לאשש את הממצאים נפגשנו עם אינספור גופים פרטיים וציבוריים. משרד החוץ, המכללה לביטחון לאומי, מוסדות אקדמיים, עובדים סוציאליים, חברות הייטק, בתי ספר לרפואה ועוד. המשטרה פנתה אלינו לפני כשנה כדי לבצע מחקר פנימי של בני דור ה‑Y בתוך המערכת המשטרתית. הם הבינו שמשהו קורה עם השוטרים הצעירים. זה הוסיף לנו בסיס נתונים גדול".

עוז: "בני הדור הזה מאוד פתוחים ואפשר לשאול אותם בחופשיות כל שאלה. זה גן עדן לחוקרים. מכיוון שהם אוהבים לצלם ולהצטלם, יש גם המון חומר ויזואלי עליהם שממנו אפשר ללמוד רבות. לדוגמה, על המנהג הכל כך סמלי לשים רגליים על כיסא או שולחן במרחב הציבורי. מהתמונות אפשר ללמוד על החברותיות הרבה של הדור הזה, אבל באותה מידה גם על הסוציומטיות. למשל זוגות שנפגשים לדייט ובעצם משוחחים בעיקר עם הסלולרי שלהם".

אז לפני שנצלול לממצאים, כתל-אביבים לשעבר, יש דבר כזה מדינת תל אביב?

עוז: "חד משמעית כן. במרכז העיר ללא הפסקה 40 אחוזים הם צעירים מתחת לגיל 35". "יש שם אווירה של כפר עירוני", מוסיפה תמר, "החבר'ה עוברים בין פאב, בית קפה לבר ובדרך פוגשים אחד את השני".

עוז: "כמעט כל צעיר חילוני במדינה עובר בשלב מסוים אחרי הצבא דרך תל אביב. עיר כמו חיפה סובלת מזה מאוד, כי הצעירים בורחים ממנה. זה דור אורבני שמנוון את הפריפריה בכל העולם, כי הוא חייב לבלות בתדירות גבוהה. פעם התווכחתי על הנושא עם יונה יהב, ראש עיריית חיפה. הוא אמר שהצעירים עוזבים את העיר כי אין בה מספיק מקומות עבודה. אני השבתי שצריך יותר מקומות בילוי ופארקים ואז יגיעו גם מקומות העבודה".

לנסיכים קשה להתחתן

אחד המאפיינים הבולטים שמצאתם אצל ה‑Yניקים הוא הפחד ממחוייבות. איך זה בא לידי ביטוי?

תמר: "הם לא ממהרים להתמסד. הם מפחדים להתחייב למשל לעבודה ונשארים בבית ההורים במשך תקופה ארוכה. ההורים תומכים ומעודדים את זה. הפחד של הצעירים הוא שאם הם מחליטים ומתחייבים על משהו, הם בעצם מפסידים את שאר האופציות. כך גם בזוגיות: חתונה היא מבחינתם מצד אחד הגשמת חלום רומנטי ומצד שני אובדן חופש, סוג של כניסה לבית כלא. גם כשהם בוחרים עבודה, הם ממשיכים להסתכל החוצה – לבדוק אפשרויות".

עוז: "הנישואים קשים להם גם משום שהם מרוכזים בעצמם. הם לא אומנו מגיל צעיר לוותר, לסייע לזולת. הם גדלו כנסיכים ונסיכות והמעבר מלעשות רק 'מה שבא לי' להתחשבות ב'מה שבא לו/לה' קשה להם".

אין כאן גם פער בין ציפיות למציאות?

תמר: "בהחלט. הם נוטים לקנות קלישאות רומנטיות, כמו קלישאות של פרסום. לכן הם חיים בפער מתמיד בין מה שהבטיחו להם לבין המציאות הקשה והמסובכת יותר".

לכך מוסיפים האלמוגים גורם נוסף – האינדיבידואליזם. עוז: "האתוס האינדבידואליסטי עומד בבסיס הדמוקרטיה והוא חשוב מאוד. אבל נראה שהדברים יצאו משליטה. כשאתה גדל בלי גבולות, בלי כבוד לסמכות, בחופש בלתי מוגבל – אתה נעשה מרוכז בעצמך ופחות רגיש לזולת. ההורים של דור ה‑Y למדו להיות מאושרים באמצעות נתינה. ילדיהם למדו להיות מאושרים באמצעות קבלה. הפינוק הביתי הוא הסיבה וגם התוצאה. זה החיבוק שהופך בסוף לחיבוק דוב".

איך זה משפיע על עולם העבודה והשכלה?

עוז: "הבטיחו להם שהם יכולים לעוף על החלום שלהם, שתורה לא נקנית בייסורים, אבל זה לא נכון. לכן כשהם מגיעים למציאות המורכבת והמפרכת, הם מתקשים להתמודד. אבל יש כאן נקודה נוספת שקשורה לתהליך שמתרחש בתקופתנו: הדגש עובר מעולם העבודה לעולם הפנאי. זהו הדור הראשון שהזהות התעסוקתית היא לא בהכרח הזהות העיקרית שלו. הוא לא מבלה בשביל לחזור לעבודה, אלא עובד כדי להרוויח כסף שאותו מוציאים על בילויים".

תמר: "יש להם ביטוי שנקרא 'חג חמישי' (הכוונה לימי חמישי בערב), כי נגמר שבוע העבודה ומחכה סוף השבוע. והם יודעים לבלות היטב: לשתות אלכוהול, לחגוג. גם את ימי ההולדת הם מקפידים לחגוג, לפעמים שבוע שלם. וכשהם מגיעים סוף סוף לחתונה, זו הפקת על, מסיבת המסיבות. אפשר לומר שהוריהם ידעו איך לעשות כסף ואילו הם יודעים איך להוציא אותו. זה בא לידי ביטוי במושג הסמלי 'פינוק'. בדור שלנו פינוק נחשב למילה שלילית. אל תתפנק, תעבוד. היום המוטו הוא 'אפשר לפנק אותך', כלומר במשמעות חיובית".

חולצה בזארה במקום תקווה לאומית

עוז: "כיום, בניגוד לדורות קודמים, בני הדור מחליפים מקומות עבודה בתדירות גבוהה – פעם בשנה, שנתיים, שלוש. למעשה, כבר אחרי הקליטה המבט משוטט הצידה – לבדוק אפשרויות. הם ממצים מהר, משתעממים מהר. כולנו כך, אבל אצלם יותר, וזה בא לידי ביטוי בתרבות התעסוקה. אנחנו קוראים לזה 'לקטנות ג'ובים'. בא הסוף לעידן הקריירה הליניארית. נצטרך להסתגל למציאות החדשה, שיש לה השלכות גם בתחום הפנסיה".

תמר: "חייבים לציין שהם נקלעו לתקופה קשה בשוק העבודה. הם עובדים יותר שעות ומקבלים פחות שכר. נכון שכוח הקנייה גדל בתחומים מסוימים וקטן בתחומים אחרים. אבל בראייה כוללת הם נכנסו לשוק במשבר. אצלנו בישראל זה יחסית יותר מתון מאירופה, אבל גם כאן הקטר הכלכלי נעצר".

זה משפיע על תחושת החזון שלהם?

תמר: "בהחלט כן, כי העתיד מעורפל יותר. גם אין את התקווה הלאומית התמימה שאפיינה את ימי החלוציות. הם הגיעו לחברה מפותחת. אפילו עולם ההייטק נוצר עוד לפניהם ומונהג על ידי הוריהם. התחושה של רבים היא שאין איזה עמוד אש שמוביל אותם קדימה. לקנות עוד חולצה בזארה או לשדרג את הסמארטפון זה נחמד, אבל זה לא משהו שטוען את חייך במשמעות עמוקה".

עוז: "זו הטרגדיה שלהם. הציונות בדור שלנו הייתה מעין דת חילונית שטענה את החיים במשמעות קיומית עמוקה. בני דור ה‑Y הם אמנם מאוד פטריוטים, אוהבים את המדינה, אבל זו לא אהבה של מאמין. כי כבר לא מייבשים ביצות ומפריחים את השממה. צריך להגן על הקיים מפני אויבים, אבל קיומה של המדינה לא עומד בסימן שאלה. זה הפרדוקס של המהפכה המנצחת. כשהיא מתמסדת, הכריזמה נשחקת".

אבל תמיד אפשר לשנות את עולם התעסוקה, להביא לשינויים, בעולם ההשכלה למשל.

עוז: "מצד אחד, המערכות החברתיות כבר לא מתאימות לסגנון החיים של הדור הזה. לא בכלכלה, לא בהשכלה הגבוהה ובשטחים נוספים. אבל הם לא מרדנים או מהפכנים, כי הם לא בעלי חזון ולא מוכנים לקורבן אישי. הם לא קמים למשל ואומרים: הכיתה הפרונטלית כבר לא בשבילנו. הם באים בהמוניהם ללמוד תואר במכללות ובאוניברסיטאות שסגנון ההוראה שלהן לא השתנה במשך 100 השנים האחרונות. הדורות שיבואו אחריהם כבר ילמדו באופן מקוון, בצורה גמישה יותר. אבל זה יגיע אחרי שהמשבר יפרוץ. כמו בקיבוץ, הוא השתנה לאחר המשבר הכלכלי".

תמר: "הסימנים לקריסה בעולם ההשכלה הגבוהה כבר פזורים בשטח. אבל המוסדות מדחיקים את הבעיה. כולם יודעים שיותר ויותר סטודנטים מדירים רגליהם מהרצאות, קוראים הרבה פחות, אם בכלל, מקמבנים, לוחצים על המרצים לקבל ציונים על פחות מאמץ, משתעממים בשיעורים ומקבלים אינספור פטורים. אבל כולם שותקים. כל אחד מהמוסדות שקוע במלחמת ההישרדות הכלכלית שלו. עד שהמציאות תיפול עלינו בבת אחת".

אתם משרטטים בספר את חוסר הבגרות של הדור הזה ואת החוסן הנפשי הנמוך. מה הם בעצם הגורמים לכך?

תמר: "יש סיבות רבות. למשל, הנטייה של ההורים לחסוך לילדיהם מאמץ, לעטוף אותם בצמר גפן. הם פשוט פחות חושלו בילדותם. ויש גם את השפעת הטכנולוגיה. אם יש לך סלולרי והתרגלת שאפשר לשאול ולהתייעץ עם חבר טלפוני בכל מצב, בכל שעה, ברור שתפתח פחות עצמאות".

הדתה? תיקון דמוגרפי

בני הזוג אלמוג מדגישים כי מחקרם מתייחס לבני דור ה‑Y החילונים, אולם הדור הזה כולל בתוכו גם מיעוט של צעירים חדורי אידיאלים, שרוצים ללמוד ולהעמיק ומתמסרים למטרות אלטרואיסטיות. אפשר למצוא אותם בארגונים למען הסביבה ולמען בעלי חיים, במגן דוד אדום, בתנועות נוער, במערכת הביטחון, במסגרות פוליטיות שונות ועוד. אבל אלה השוליים הדוריים ולא המיינסטרים. על כל אחד שרוצה להילחם בחזית, הם אומרים, שניים או שלושה מחפשים ומוצאים דרך להשתמט (באופן גלוי או אפור), לקצר דרכים, לעגל פינות. לא תראו את זה בסטטיסטיקות הרשמיות. אנחנו שומעים וקוראים בתקשורת יותר על הגיבורים שמקריבים קורבן ופחות על הרוב השקט שפועל באופן הרבה פחות אלטרואיסטי.

אבל ראינו שחלה דווקא עלייה בשיעור ההתנדבות הכללית.

עוז: "בדקנו את זה. מה שאנשים לא יודעים זה מה מסתתר מאחורי המספרים הללו. אנחנו קוראים לזה 'התנדבות קורות חיים'. באים לתקופה קצרה כדי להשיג שורה ברזומה, ואז עוזבים. מי שנשאר לאורך זמן הם לרוב המבוגרים יותר".

ומה לגבי חובשי הכיפות הסרוגות?

עוז: "את רוב מאפייני דור ה‑Y החילוני אפשר למצוא מן הסתם אצל הדתיים-לאומיים. אבל בכל זאת יש שוני, והוא טמון בבית הגידול. אצל הדתיים אתה גדל עם יותר רסנים, עם דגש גדול יותר על שליחות חברתית ומחויבות לקהילה. גם הכבוד לסמכות גדול יותר. לכן גם יש להם נוכחות גבוהה במיוחד ביחידות הקרביות".

בשנים האחרונות נשמעות טענות על הדתה של המדינה בכלל והצבא בפרט. מציירים תמונה כאילו הדתיים משתלטים על המדינה. אתם מסכימים לכך?

עוז: "זו תפיסה שגויה. מדובר בתהליכים של תיקון דמוגרפי. הדתיים פשוט מקבלים את הנפח הדמוגרפי האמיתי שלהם בעמדות ההשפעה שמהן הודרו בעבר או הדירו את עצמם. בנוסף לכך, יש אצלם גם מינון גבוה של שליחות. למה הדתיים הולכים בהמוניהם לבה"ד 1? לא בגלל אידיאולוגיה של להשתלט על הצבא, אלא כי אלה חיילים שבאו מחינוך אלטרואיסטי, וגם בגלל שחלק מהמגזר החילוני המשכיל לא מגיע. לא במקרה חלה עלייה עקבית במספר החילונים ששולחים את הילדים שלהם לחינוך דתי. הם מבינים שמדובר בחינוך איכותי – חינוך שבו אין כאוס ואלימות בכיתות. וכמובן, אני לא מתכוון למסגרות החינוך של שולי המחנה הדתי, שמחנכות לקיצוניות ולחוסר סובלנות".

מה קורה אצל הצעירים במדינות שסביבנו?

תמר: "גם אצל הערבים יש דור Y, אבל רואים את זה בעוצמות הרבה יותר חלשות. סגנון החיים ה‑Yניקי הוא תוצר דמוקרטי, ולכן במדינות מוסלמיות שבהן הכלכלה לא מפותחת, החירות מוגבלת וחוסר השוויון המגדרי בולט – קשה ליצור דור צעיר גלובלי".

איך זה משפיע על הקונפליקט בכלל, ועל יכולתנו להתמודד מול אויבינו מבחוץ?

עוז: "ישראל התבססה באופן מסורתי על ההון האנושי שלה. יש לנו עדיין הרבה מאוד לוחמים נועזים ביחידות הקרביות ומספיק אנשים שמובילים בטכנולוגיה. לדור ה‑Y יש גם לא מעט תכונות שמצעידות את ישראל קדימה: זה דור שוויוני יותר, זריז יותר מבחינה דיגיטלית ושונא קלישאות. הם מאוד מכווני מטרה. הם גם דור שיודע לתבוע זכויות והם לא מקבלים כללים כמובן מאליו. יש בהם גם פתיחות גדולה והם נכונים להתנסות ולהרחיב גבולות. הם מהדהדים ביקורת ברשתות החברתיות ויוצרים שקיפות גדולה יותר של החברה. אבל כשהמיקוד העצמי הופך לערך ולמאפיין תרבותי מרכזי, יש לזה מחיר בכל החזיתות – הכלכלית, הביטחונית, המדעית ועוד. יש מחיר גם בהיבט של החוסן הנפשי. דור שפינקו אותו, עמיד פחות בפני קשיים ומשברים. זה מתבטא בכשירות שלהם בתחום התעסוקה, הביטחון, ההשכלה הגבוהה ואפילו ההורות והזוגיות. דווקא בשעה שאויבינו מבחוץ נעשים תוקפניים מתמיד, אצלנו במערב מפחיתים הורמונים ובעקיפין מחלישים את כושר העמידה. כאשר דור ה‑Y במזרח התיכון יתרחב - יבוא השלום".

ומה לגבי הפייסבוק? הרי גם בצד הערבי הרשת החברתית כובשת לבבות.

תמר: "מצד אחד האינטרנט מייצר אצלם הסתה, אבל יש גם דברים אחרים באינטרנט בערבית. הם רואים את העולם שסביבם ולומדים שאין לנו קרניים. אני מאמינה גם שהנשים הערביות יפסיקו להיות מוכנות לשלם את המחיר שנדרש מהן כשעיניהן ייפקחו לאלטרנטיבות שמציגה בפניהן הרשת".

בדיחות עדתיות לא מתנשאות

דור ה‑Y לא קונה את התזה של השמאל המדיני, נכון?

עוז: "נכון. זה דור מאוד פרגמטי מבחינה מדינית, למרות שהתקשורת הישראלית נוטה לציירם כאולטרה ימניים".

תמר: "רוב ה‑Yניקים מפוכחים מבחינה פוליטית ומבינים שהדרך לשלום עוד ארוכה, ולכן הם מתכנסים יותר לחיים הפרטיים".

ומתמכרים למסכים...

תמר: "כולנו מכורים והם קצת יותר. זה נכון גם לגבי המגזר הדתי-לאומי, למרות שאצלם יש את השבת שמכריחה אותך להתנתק לפרק זמן מסוים. זו ברכה בהיבט של ויסות השעבוד הדיגיטלי".

איך מתייחסים בני הדור ליהדות ולמסורת?

עוז: "זה הדור החילוני הכי מסורתי בהיסטוריה הישראלית. צריך לזכור ששיעור המשפחות החילוניות הוותיקות באוכלוסייה יורד, כי לדתיים ולמסורתיים יש שיעורי פריון גבוהים יותר מלחילונים. יש גם יותר השפעה תרבותית דתית על הציבור הישראלי, והדבר בהחלט משתקף בסגנון החיים והשקפת העולם של דור ה‑Y. הם גם פחות מקטלגים אנשים לעדות. רבים מהם לא רואים בנפתלי בנט בחור שיש עליו תו דתי, אלא פשוט גבר גבר – מצליחן ישראלי, הייטקיסט שגם היה בסיירת. הכיפה היא חלק ממנו ולא המגדיר המרכזי".

תמר: "זה גם דור מאוד לחוץ וחרדתי שמחפש יציבות ועוגן, והדת מספקת את זה. היא מעניקה משמעות, חום וביטחון. זה הרי דור שגדל עם אחוז הורים גרושים גדול יותר. אם תקליד בגוגל 'ההחלטה להת...' מנוע החיפוש ישלים לך 'להתגרש', ולא 'להתחתן'".

אתם מרגישים שהחברה הישראלית מתפלגת לשבטים?

תמר: "זה דור פתוח ופלורליסטי שלא עושה עניין מהמוצא. אפשר להתבדח על העדות, אבל זה כמו הבדיחות בין גולני וצנחנים, לא עליון על תחתון".

עוז: "יש מנעד רחב של דתיות. בתקשורת יש מיתוס שהחברה מתקטבת ואפילו הנשיא נפל בזה. אז נכון, ברגע שהמנעד גדל, השוליים מתרחבים ומתקטבים, אבל בסך הכול תהליכי החיבור והטשטוש חזקים יותר מתהליכי ההפרדה".

ומה קורה אצל החרדים?

עוז: "המגזר החרדי עובר מהפכה שקטה ונפתח לעולם באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטלית. גם אצלם יש סימפטומים Yניקיים, אבל כמובן לא באופן שזה מתבטא אצל החילונים. אנחנו בעידן Y וזה משפיע על כולם".

תמר: "בעולם התעסוקה יהיה לחרדים ביקוש גובר בגלל החוסן והנאמנות. אלה בדיוק התכונות שנחלשות אצל ה‑Yניקים. זה הסיפור של חילופי האליטות בכל העולם. גם בארצות הברית האסייאתים דוחקים את הוואספ האמריקאי מעמדות הבכורה".

ואולי אתם קצת לוקים בתסמונת של זקן השומרים, אברהם שפירא, שאמר בזמנו "זה נוער זה? זה בררה". אולי עם השנים בני דור ה‑Y פשוט יתבגרו ויתברגנו?

תמר: "בגלל שהחוויות המעצבות שלהם שונות, הדנ"א שלהם שונה. לכן המאפיינים שלהם עשויים אמנם להתמתן, אבל מכיוון שהם גדלו לעידן אחר, תכונות היסוד שלהם ככל הנראה לא ישתנו".

עוז: "אולי יש בזה דווקא בשורה. אנחנו חוזים שבני דור ה‑Y יתקשו לשרוד כאינדיבידואלים וצופים את חזרתו של הקיבוץ בגרסה מעודכנת. הם לא חוסכים, אז הם יצטרכו להתארגן כדי ליצור עזרה הדדית".

דיאטה דיגיטלית

אז אחרי שהפחדתם אותנו, יש לכם הצעות מעשיות להתמודד עם הבעיות שהצגתם?

תמר: "מבחינתנו המחקר הזה נותן תמונת מצב, כמו שקצין מודיעין מעדכן את המפקדים הבכירים. ואז אפשר יהיה לנסות לחשוב על פתרונות לקשיים ולבעיות".

ובכל זאת, יש לכם כבר מחשבות על דרכי ההתמודדות?

תמר: "יש לנו שלוש המלצות כלליות: ראשית, ללמוד את הדור הזה, את מאפייניו וצרכיו, ולהפנים שמה שהיה לא יהיה. שנית, צריך לנסות לשנות באומץ. יידרשו שינויים מחוץ לקופסה. אנחנו צועדים לקראת עולם עם הסדרים חדשים שיתבעו מאיתנו יצירתיות. זה כבר לא עולם של קריירה ארוכת שנים, כבר לא לימודים במוסד אחד בכיתה פרונטלית. גם תוחלת החיים עולה. לכן זה עולם שבו יידרש איזון חדש בין פנאי לעבודה. בעיקר זה עולם שיצטרך לתקן את הרעשים שנוצרו בשל הקפיטליזם הדורסני. נצטרך גם להבין כיצד להתמודד עם רעשי הדיגיטיזציה, בדיוק כשם שאנחנו נאלצים להתמודד עם יתר סוכר, כולסטרול ושומנים".

עוז: "בתחום החינוך, כמו בתחום איכות הסביבה ששם זה הצליח, אפשר לעשות רגולציה. הרי פעם היו מעשנים, למשל, בכל מקום, והיום יש מודעות לכך שצריך ריסון. גם בתחום התקשורת נצטרך להבין שיש מחירים. שג'נק פוד הוא לא רק באוכל שמכניסים לקיבה אלא גם באוכל הרוחני שמכניסים למוח. למשל, אם ילד נחשף מגיל צעיר לתכנים בוטים יש לזה מחיר. זאת כבר לא שאלה דתית אלא שאלה קיומית כללית. נצטרך לבנות הגנות ורגולציות וליצור מערכת חינוך שמותאמת לעידן החדש".

תמר: "חופש מאוד חשוב, אבל יש תחושה שהוא הלך לקיצוניות גדולה מדי וזקוק לוויסות. רואים את זה עם בני דור ה‑Y שכבר הפכו להורים. הם אומרים שהם יודעים שהילד צריך סמכות, אבל הם לא יודעים איך לעשות את זה".

אילו תגובות אתם מקבלים על הספר וההרצאות?

עוז: "התגובה השכיחה היא: אתם מתארים בדיוק נמרץ את הבן שלי, הנכד שלי, העובד שלי, התלמיד שלי. אתם שמים זרקור ומסבירים תופעות שחשנו אותן אבל לא ידענו לתת לזה הקשר ומסגרת סוציולוגית. הם אומרים לנו: ניסחתם לנו את מה שאנחנו מרגישים. הוצאתם לנו את המילים מהפה. וזו המחמאה הכי גדולה שחוקר יכול לקבל".