כמעט חמישה חודשים אחרי שחוק הספרים בוטל כמעט לחלוטין, ויממה לאחר השבעתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית, יושב רותם סלע במרפסת ביתו שברחוב הנביאים בירושלים, כוס תה צמחים בידו. מבטו נישא לעבר הנוף הירושלמי, שמשתנה במהירות בשל בניינים רבי קומות שנבנים בקצב מסחרר במרכז העיר. וכמו שעיר הנצח משנה את פניה במהירות האור, כך משנה את פניו גם עולם הרעיונות הישראלי, כשסלע הוא אחד הכוחות הבולטים בשינוי הזה.
עד כה יצאו בהוצאת הספרים 'סלע מאיר' שהקים לפני כשלוש שנים כאחד עשר ספרים. שישה מהם הצליחו להתברג בטבלאות רבי המכר, ארבעה יצאו מאז ספטמבר האחרון, שבו בוטל חוק הספרים. סלע מתחייב כי ההוצאה שלו, אשר מתמחה בספרים ימניים ופופולריים, תוציא השנה יבול דו-ספרתי.
בשבוע השני של ינואר הושק ספרו האחרון 'תחשוב כמו מנצח', שכתב נשיא ארצות הברית הנכנס טראמפ ב‑2009 - הרבה לפני שחשב שיהיה נשיא, או שבכלל ירוץ לנשיאות. באמצע הקיץ, כשארצות הברית חוותה את מערכת הבחירות מהסוערות שידעה, הימר סלע על הסוס המנצח דונלד ג' טראמפ ורכש את הזכויות לספר - מה שהתברר כהחלטה עסקית מעולה. בינתיים הספיק הספר להתברג במקום השני ברשימת רבי המכר של 'צומת ספרים'.
איך ידעת שטראמפ ינצח?
"לא ידעתי שהוא ייקח את הבחירות, אבל ידעתי שהסיכוי שלו גבוה יותר ממה שאומרים בתקשורת. ראיתי שיש קונצנזוס כמעט מוחלט בתקשורת הישראלית והאמריקאית שטראמפ לא יוכל לנצח, ומן הסכמה שאסור בשום באופן שהוא ינצח. היה ברור שהפחד משתק ומעוות את שיקול דעתם ומונע מהם לספק תמונה מלאה, לא חד-ממדית ושטנית של אדם שיש לו סיכוי אמיתי להנהיג את העולם החופשי. ההימור על טראמפ היה גם השקעה, כי ידעתי שאהיה כנראה המו״ל היחיד שיוציא את הספר לאור, וגם שירות לציבור - אחרי הכול, מדובר בספר שהוא מגדיר כספרו האישי ביותר. זו הזדמנות לראות מי האיש, ומכאן להכיר יותר טוב את המצפן הערכי והשקפת העולם שלו. זה מה שאנחנו כמוציאים לאור צריכים לעשות״.
כנראה שאף אחד אחר למעט סלע לא היה עושה את זה. "פגשתי מו"ל גדול לפני כמה שבועות - אחרי הניצחון - וסיפרתי לו שאני מוציא את ספרו של טראמפ. הוא אמר לי בביטחון מלא: 'זה או צל"ש או טר"ש - ולדעתי זה טר"ש'. שאלתי למה, אז הוא אמר לי: 'אני מכיר המון אנשים, בכל חודש אני נפגש ככל הנראה עם אלף איש שונים, ואני לא מכיר אחד שתומך בטראמפ", מחייך סלע, "רוב המוציאים לאור וככלל אנשי הספר לא מכירים אנשים שתומכים בטראמפ או בנתניהו, או גרים ביהודה ושומרון. הם חיים במציאות מסוימת שמונעת מהם להוציא ספרים כמו אלו שאני מוציא, שפונים למעשה לרוב הציבור הישראלי. זה לא קשור לטוב או רע, צודק או טועה, זה לא שמאל שמנסה להשתלט, אלא הטיה שנובעת מניסיון ומציאות חיים. ספר הוא מוצר מאוד אישי, אז אם אתה כמוציא לאור חושב שטראמפ הוא מחוץ לגבולות השיח, מטורף לחלוטין ואף אחד מהאנשים שאתה מכיר לא רוצה לשמוע עליו או ללמוד ממנו משהו - אתה לא תוציא כזה ספר".
"עולם הספרים דמוקרטי יותר מהתקשורת"
סלע נולד ב-82' בחדרה להורים ילידי הארץ, בן בכור למשפחה מסורתית חילונית עם שלושה ילדים. בגיל 16 חלה בסרטן רקמות ועבר טיפולים כימותרפיים. "בזכות המחלה הפסקתי לבקר בבית הספר, והתחלתי מחדש את לימודיי. את התיכון העברתי בבית בקריאת ספרים". הוא הבריא, אך נותר עם פרופיל נמוך. בבואו להתגייס, בצה"ל הוענק לו פטור. לאחר שהתעקש, שירת בהתנדבות כאיש מודיעין בשלדג. לאחר השחרור החל בלימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה), שם לדבריו נחשף לאינדוקטרינציה אקדמית, שבה המרצים אינם עסוקים בהנחלת ידע אלא בהמרת הסטודנטים לדעות מסוימות.
"אני זוכר שבשנה הראשונה היה לנו קורס אינטגרטיבי, שמהווה את הליבה של התוכנית. את השיעור הראשון שבו עסקו באבי תורת הכלכלה אדם סמית, כינו 'הצד האפל של עושר העמים'. במקום לנסות להראות לנו מה הוא אמר, ניסו להראות לנו שהוא מנוול לא-קוהרנטי. במקום הנחלת ידע, הקורס עסק בפובליציסטיקה". כתגובת נגד פנה סלע למרכז שלם, שהיה באותם ימים מכון מחקר והוצאת ספרים בלבד, ויחד עם איתן צפריר הקים תוכנית לסטודנטים שהציעה מחשבה אחרת. התוכנית הצליחה מעל למצופה ובתוך שנה היו רשומים אליה 500 סטודנטים שלמדו ב‑15 קורסים, שהועברו בין השאר על ידי נתן שרנסקי, הכלכלן עומר מואב ובוגי יעלון.
"זו הייתה תוכנית לימודים אלטרנטיבית לאוניברסיטה, עם שיעורי העשרה. את מדעי המדינה והפילוסופיה שאני יודע למדתי מהאנשים ומהספרים שמילאו את מרכז שלם. בכל מקרה, אני יצרתי איתם קשר בזכות הספרים", אומר.
כשסיים את התואר, נכנס לעולם העיתונות ככתב שוק ההון ב'דה-מרקר' ובהמשך ב'מעריב'. כש'מעריב' נסגר, חזר למרכז שלם ולקח חלק בהקמת הקולג'. מה שהכניס אותו בפועל לעולם הוצאת הספרים היה ההוגה והפובליציסט דיוויד פ. גולדמן. ״נהגתי לקרוא את הטור שלו כמה שנים באינטרנט, וגם יצרתי איתו קשר וראיינתי אותו, וכך התיידדנו. כשקיבלתי ממנו את ספרו 'ציוויליזציות גוועות', קצת לפני צאתו לאור באנגלית, חשבתי שמדובר בספר חובה". הספר עוסק בקריסת שיעורי הילודה באירופה ובעולם המוסלמי, וטוען כי בתוך עשורים בודדים החברה האיראנית, כמו החברה הטורקית, עתידה להצטמק ולהזדקן בקצב שיאיים על יכולתן לשרוד. "האומות הללו, שנמצאות לפני סכנת הכחדה, מגיבות על גזר הדין בטירוף ובקיצוניות של מי שאין לו מה להפסיד. מאידך, אם נעבור בשלום את התקופה הזאת, רבים מהאויבים שלנו יפסיקו להתקיים. מכיוון שמדובר בספר משכנע, קולח, חדשני ומרתק, הייתי בטוח שיקפצו עליו. הלכתי לכמה הוצאות ישראליות והצעתי להן לקחת על עצמן את הוצאת המהדורה העברית. אף אחד לא רצה וזה היה נראה לי משוגע. אז הוצאתי אותו בעצמי והספר הצליח מאוד".
איך אתה מסביר את העיוורון של הוצאות הספרים?
"התקשורת והאקדמיה הן בקו מסוים ואי אפשר לפספס את הדעה השלטת שם. לכן כאשר מו"ל אומר לי שהוא לא מכיר אף אחד שמסכים עם מה שכתוב בספר, אני מאמין לו. הוא לא יכול אף פעם לחשוב על רעיון שונה ממה שהוא חושב. מבחינתו, ברור לו שאף אחד לא יתעניין בספר ולכן אין טעם להוציא אותו. צריך להבין שכמות העורכים והמו"לים שקונים זכויות תרגום לספרי עיון פופולריים - אפשר לספור אותם על כף יד אחת. לי לעומת זאת קל להיות פלורליסט, כי אני כל היום שומע וקורא את הדעות של האנשים שלא חושבים כמוני".
"היתרון בעולם הוצאת הספרים, לעומת התקשורת למשל, הוא שמדובר בעולם הרבה יותר דמוקרטי", מציין סלע. "עולם ההוצאה לאור שונה, כי כל ספר הוא עולם בפני עצמו - הוא פרויקט בודד. הוא נבחן על שולחנות חנויות הספרים ועומד כשווה אל מול הקונים. אם קלעת לדעתו, לטעמו ולתחום העניין של הציבור - הסיכוי שלך להצליח מצוין".
אתה מרגיש שבזכותך אנשים משנים את תפיסת העולם שלהם?
"לא יודע. גדול עליי לקבוע קביעה כל כך דרמטית. אני כן יכול להגיד שהספרים שאני מוציא גורמים לאנשים לחשוב", הוא מצטנע, "אני מרגיש שכמה מהספרים שהוצאתי היו משמעותיים לשיח הישראלי".
אחד הספרים היותר ידועים שהוציא, ורב המכר הגדול של ההוצאה עד כה, הוא 'תפוס ת'יהודי' של הסופר והעיתונאי טוביה טננבום, שיצא לאור לפני כשנתיים. הספר עוסק באנטישמיות החדשה, בהסתה, בדה-לגיטימציה ובשנאה נגד ישראל בקרב הפלשתינים וארגוני הסיוע האירופאיים, ומבוסס על תחקיר שערך טננבום, שבו הציג את עצמו כעיתונאי גרמני (בלי לספר על מוצאו היהודי-ישראלי) האוהד את העמדה הפלשתינית. בספרו מוכיח טננבום כי ארגונים בינלאומיים ומקומיים רבים בישראל וביו"ש אינם פועלים מתוך דאגה לזכויותיהם של הפלשתינים, אלא מתוך דחפים אנטי-יהודיים מובהקים.
"טוביה, באופן מאוד נגיש ומצחיק, סיפר את האמת בפרצוף. זה גם מה שיפה בספרים. אי אפשר לעבוד על אנשים. אפשר לעשות קמפיין של מאות אלפי שקלים ברדיו ובטלוויזיה על ספר, אבל כשזה ייגמר, אם הספר לא מושך, לא עובד - הוא יתרסק, כי הצלחה של ספר נמדדת ביכולתו לעשות את הבלתי ייאמן ולגרום לאנשים להתנתק מהפייסבוק, מהטלפון, מהטלוויזיה, ממשפחה וחברים ולהקדיש חמש או עשר שעות או יותר לדממת הקריאה. זו הסיבה שיש ספרים שאינם מלווים בקמפיין פרסומי אבל הופכים לרבי מכר ענקיים. אחרי הכול, מי שמשקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ במוצר צריכה תרבותי שכזה, שמצליח לגעת בו, ייקח אותו ויספר עליו לכל מי שמוכן לשמוע. מהר מאוד הוא יהפוך להיות רב מכר".
את טננבום הכיר דרך רונן שובל, מייסד 'אם תרצו', לאחר שהסופר הלך לארבע הוצאות ספרים בישראל עם ספרו הראשון 'אני ישן בחדרו של היטלר', ונדחה. הספר, שעוסק באנטישמיות בגרמניה בשנים 2011‑2013, מוכיח כי הגרמנים לא השתנו ב‑70 השנים שלאחר השואה בשנאתם ליהודים. למרות שבשפה הגרמנית הספר ראה אור בהוצאה מהיוקרתיות ביותר בגרמניה (הוצאת זוהרקאמפ) ועמד 17 שבועות ברשימת רבי המכר של העיתון דר-שפיגל, המו"לים בישראל לא הסכימו לקחת את הספר.
"בגרמניה היו בטוחים שההוצאות בישראל יתנפלו על הספר", אומר סלע, "אלא שאף אחד לא רצה לגעת בו. יותר מזה, הייתה אפילו הוצאה אחת בישראל שבתשובה כתבה לטוביה ולהוצאת הספרים בגרמניה: 'אנחנו לא רוצים את הספר, אבל יותר מכך אנחנו רוצים להגיד לכם שהמסר שאין גרמניה אחרת אינו נכון'. במילים אחרות, יש ישראלים שמטיפים לגרמנים שהם יותר טובים ממה שהם חושבים, ולמרבה הפלא אותם אנשים מטיפים ליהודים שהם הנאצים החדשים. לי לא הייתה הבעיה הזאת. אחרי שקראתי במשך יום וחצי את הספר שלו, הבנתי שאני הולך להוציא אותו".
חוק הספרים פגע בימין
מבחינת סלע, גם ספרה של העיתונאית והסופרת קרולין גליק 'סיפוח עכשיו', שיצא בארצות הברית בשפה האנגלית וראה אור בשפה העברית בהוצאת סלע מאיר, מתבסס על אותה הנחת עבודה. בספר סוקרת גליק את חזון שתי המדינות שכשל ואת פתרון הסיפוח והחלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון - פתרון שבימים אלה מוצע על ידי לא מעט חברי כנסת ושרים בממשלת ישראל, ואולי יוכל להתגשם עם הממשל האמריקני החדש. "הספרים הללו צריכים להיות שם, כי הם השערים להבנת המציאות וגורמים לנו בסופו של דבר להיות במקום אחר מבחינת התפיסות שלנו. לכן ספרות עיונית היא מאוד חשובה, ולכן כל כך חשוב לי באופן אישי להתעסק בזה בתור מו"ל, למרות שהשוק קטן וחוק הספרים המטורף כמעט קבר את הכול".
כשסלע מדבר על חוק הספרים ועל מי שאחראי לו, הוא מתקשה לשמור על שלוותו. הוא היה מראשי המאבק בחוק והישראלי היחיד שקיבל קנס על מכירת ספרים בהנחה. סלע נאבק לדבריו על קיומו, אל מול חוק שפגע לטענתו ביכולתם של סופרים צעירים או מוציאים לאור חדשים לשווק את ספריהם לציבור הרחב. הנתונים שפורסמו לאחר כניסתו של החוק לתוקף, הצביעו גם כן על ירידה חדה במכירות הספרים החדשים. החוק בוטל על ידי שרת התרבות מירי רגב בסיוע ח"כ יואב קיש בחודש ספטמבר האחרון.
חוק הספרים עסק באכיפה ואיסור על החנויות למכור ספרים בהנחה למשך שנה וחצי מיום יציאת הספר, במטרה להגן על הסופרים שכמעט לא הרוויחו, כתוצאה מהמבצעים של רשתות הספרים שהיוו את חלק הארי של המכירות. במקום לסייע לסופרים, החוק עשה בדיוק ההפך: מחירי הספרים עלו, הציבור בחר להדיר את רגליו מהחנויות, מספר הכותרים החדשים פחת וספרות הילדים נפגעה. סופרים חדשים לא מכרו ספרים, ולמעט מספר מצומצם של סופרים ותיקים ובעלי מוניטין שהחוק היטיב איתם, כולם סבלו מתוצאות החוק.
"חוק הספרים לא היה טוב או רע", אומר סלע, ״הוא היה ניסיון לעצור את הזמן ולהחזיר אותו אחורה. בשבילי החוק היה גזר דין מוות, משתי סיבות. סיבה ראשונה: פתאום כולם קנו ספרים ישנים, כי הם היחידים שנמכרו בהנחה. למי יש ספרים עתיקים? רק להוצאות הגדולות והוותיקות. לי כמוציא לאור חדש בשוק - אין. יש לי רק ספרים חדשים. אז מה, אני אחכה עכשיו שנה וחצי עד שהספר יימכר? והדבר השני, אין לי סופרים מבוססים, מה שיש להוצאות הוותיקות. במציאות שבה אין הנחות, רק סופרים ותיקים ובעלי מוניטין יכולים למכור לקוראים שכבר מכירים אותם ורוכשים אותם בזכות המוניטין שלהם".
מי שהייתה חתומה על החוק היא לימור לבנת שהגיעה מהליכוד. היא אמורה לרצות שיופיעו רעיונות חדשים שהושתקו כל השנים. מה קרה בדרך?
"מי שרקח את החוק הוא אדם ממרצ (ח"כ לשעבר ניצן הורוביץ, מ"ג) והיא אימצה את הרעיון כי לא הייתה לה ההבנה הבסיסית של איך שוק הרעיונות הזה עובד. היא לא השכילה להבין שהחוק הזה נוגד את האינטרס של המחנה הלאומי בסוגיה אדירה - האם הציבור יבחר אילו ספרים לקדם או ששומרי החומות יעשו את זה. בכל השנים היה ואקום של רעיונות מהצד הימני של המפה הפוליטית בגלל שומרי החומות, והחוק הזה עזר לוואקום להישאר".
סלע בטוח שבשנתיים שבהן החוק היה בתוקף, הציבור הישראלי הפסיד כמה רבי מכר ופנינים ספרותיות שלא יצאו וכמה סופרים, אפילו גדולים. "את קולות הזעקה של הסופרים החדשים שהיו בשנתיים הללו אנחנו כבר לא נשמע, כי אף אחד לא מכיר אותם. הרבה יותר קשה להילחם למען האנשים האנונימיים כשמולם ניצבים סופרים כמו רם אורן, א"ב יהושע ודוד גרוסמן, שמכרו מיליוני עותקים ואומרים: 'עולם הספרות שייך לנו כי היינו פה קודם'. לכולם היה ברור שעולם הספרות בקריסה כתוצאה מהחוק. כל מי שנשאל, אמר שהוא קונה פחות ספרים. זה קצת כמו הסכם אוסלו", הוא אומר בחיוך נוגה, "ניסו למכור לנו מציאות מדומה, והסיבה היחידה שהייתה להם הצלחה מסוימת היא שמהצד השני לא יצרו אלטרנטיבות. עם עולם רוח ורעיונות משלנו, אפשר יהיה לעשות את זה שוב".
איך היית מגדיר את ההוצאה שלך?
"אני לוקח ספרי עיון שאם אני לא אוציא אותם, כנראה שהם לא ייצאו לאור. אותי לא מעניין להתעסק עם ספרים שהיו יוצאים בכל מקרה, כי אין בהם שום אלמנט של יצירה. היום אין בישראל אף הוצאה לאור שמוציאה ספרי עיון עם אוריינטציה ימנית".
אבל לא רק. סלע הוציא בשנה האחרונה גם את הספר 'הוא חזר', ספר פרודיה על היטלר שקם לתחייה ב‑2011 בגרמניה והופך להיות כוכב טלוויזיה. הספר, שכתב הסופר טימור ורמש, הוא הנמכר ביותר בגרמניה בעשור האחרון עם 2.5 מיליון עותקים, ואפילו יצא סרט על הספר. "למה הספר הזה מצליח, חוץ מזה שהוא מצחיק בטירוף?", מסביר סלע, "היטלר מדבר עם אנשים שחושבים שהוא קומיקאי מדהים וגאון. הם לא חושבים שהוא היטלר, כי לא יכול להיות שהוא קפץ בזמן, וכשהוא אומר דברים הם חושבים שזה הפוך על הפוך ולא מבינים שהוא רציני לגמרי. הפער הזה מצחיק. אף אחד לא הסכים להוציא אותו בישראל, כי הוא מתייחס לגרמניה ואומר שאולי אין באמת גרמניה אחרת".
אבל גם הספר 'מיין קאמפף' שכתב היטלר זכה לעדנה מחודשת בגרמניה בשנה האחרונה, עם עשרות אלפי עותקים. גם אותו היית מוציא לאור בעברית?
"אפשר להתווכח האם זה נכון להוציא את מיין קאמפף בגרמניה, אבל להוציא את זה בישראל - בעיניי אין בכלל שאלה. ברור שכן. זו סוגיה די קרובה אלינו, והספר הוא חלון להבין מה עובר לניאו-נאצים בראש", הוא אומר בלי להתבלבל.
להכיר את הנשיא מקרוב
בוא נחזור לטראמפ. אחרי שקראת את הספר שהוצאת, הוא יהיה נשיא טוב?
"התקשורת שלנו נכשלה בלהבין מי זה טראמפ", אומר סלע וקובע: "אני אופטימי. הספר הוא לא הספר הכי חכם בעולם, אבל הוא נחשב מבחינת טראמפ לספר הכי אישי שלו ובו הוא מציג את השקפת העולם שלו. התובנות שלו צריכות מאוד לעניין אותנו, מי הוא ומה הוא חושב. כשקוראים את הספר אפשר להבין למה הוא יהיה מנהל טוב. הוא אדם שאהוב על ידי האנשים הקרובים אליו, אפשר לראות שיש לו אנרגיה גבוהה, רואים שיש לו רעיונות ותפיסת מציאות שהוא יכול לבוא ולנסח, הוא מעורר השראה".
לדבריו, כשאובמה נבחר ב-2008 זה היה כתוצאה מכך שהאמריקאים רצו לראות את עצמם כרב-תרבותיים, כאוניברסליים ונאורים במובן האירופאי של המילה, עם מדיניות רווחה וחוסר שיפוטיות כלפי כל דת, או תפיסת עולם וגם סלידה מתאוות בצע - דברים שמנותקים מהאתוס האמריקאי. "טראמפ לעומת זאת הוא תמונת הנגטיב של אובמה. הוא רואה קודם כול את האינטרסים של אמריקה, ההצהרות שלו היו מאוד ברורות: 'אני לא אוהב את כולם - אני אוהב את אמריקה. את המקסיקנים והמוסלמים צריך להעיף מפה, החברות האמריקאיות צריכות לייצר באמריקה ולא בסין'. אין פוליטיקלי קורקט, יש תאוות בצע והשואו המטורף של העושר האמריקאי. זה איך שאמריקה כנראה רוצה לראות את עצמה ב‑2016. אם אנחנו רוצים לדעת איך נכון לפעול בשנים הקרובות עם ארצות הברית, חשוב שנדע מי הוא טראמפ".
