ספק רב אם בארגון השמאל הקיצוני "יש דין" חשבו שהעתירה שנועדה להביא להחרבת שכונת "תפוח מערב" תביא דווקא להסדרת המקום.

הבוקר פרסמו שופטי בג"ץ "פסק דין חלקי" בנוגע לשכונת תפוח מערב. כמו במקרים קודמים, גם כאן מדובר בעתירה של מי שטוענים שהם "בעלי קרקע" במקום, וגם במקרה הנוכחי התברר תוך זמן קצר שמדובר פשוט בשקר.

עוד בתחילת ההליכים הבהירה המדינה כי למרבית העותרים אין שום זיקה לקרקעות שעליהם מדובר, ואילו בנוגע לאחרים המסמכים שאותם הציגו לא מאפשרים לקבוע האם יש להם קשר לקרקעות המדוברות, או שמא הם אמנם בעלים של קרקע, אבל לא של הקרקעות שעליהן דובר בעתירה.

למרות זאת, פסק הדין מחלק למעשה בין שלוש קבוצות של מבנים המצויים במקום, כולם אגב קרוואנים. לגבי הקבוצה הראשונה, קבע הרכב השופטים שלאור העובדה שעל פי עמדת המדינה מדובר במבנים הבנויים על "קרקע פלסטינית פרטית", העובדה שאין לקרקע זו בעלים ברורים איננה מעלה או מורידה. את המבנים הללו פסקו השופטים שיש להסיר עד למועד שבו התחייבה המדינה - 22 ביוני 2018.

לגבי הקבוצה השלישית של המבנים, שלפי עמדת המדינה מוצבים על אדמות מדינה מוכרזות, החליטו השופטים למחוק את העתירה, למרות שגם מבנים אלו מוצבים במקום בניגוד לחוק. ההחלטה התקבלה בעקבות הודעת המדינה לפיה בכוונתה להסדיר תכנונית את השטח, ולמעשה לבנות במקום שכונה גדולה.

בכך למעשה דחפה העתירה את המדינה לקדם את תכנונה של שכונת מגורים גדולה במקום. ניתן להעריך בוודאות גבוהה שלולי העתירה והצורך להסביר מדוע המדינה איננה מסירה גם את הבניה הבלתי חוקית על אדמות מדינה לא היה נוצר הלחץ המתאים שהיה דוחף להקמת שכונת מגורים גדולה וחוקית למהדרין במקום.

אולם, החלק המעניין של פסק הדין נוגע למספר מבנים הנמצאים באזור שלא הוכרז עד היום כאדמות מדינה. כאן אפשרו השופטים למדינה זמן נוסף על מנת להביא להכרזת השטח כאדמות מדינה. כעת נצטרך להמתין עוד מספר חודשים להשלמת הבדיקות במקום ולביצוע הליך ההכרזה.

יש לומר ביושר: פסק הדין הנוכחי לא קבע תקדים עקרוני לטובת ההתיישבות. הוא חיזק דווקא את העמדות הבעייתיות שבפסיקות בג"ץ עד היום, ובראשן הקביעה לפיה אין צורך להציג כל זיקה לקרקע כלשהי על מנת לעתור להסרת בניה בלתי חוקית ממנה. והאמת היא שלא באמת ניתן היה לצפות למסקנה אחרת לנוכח הרכב השופטים שישב בעתירה, נאור, פוגלמן ומזוז, הרכב שידוע בגישתו האנטי-התיישבותית.

אך עם זאת, קשה להאמין שארגון השמאל הקיצוני "יש דין" היה מזדרז להגיש את העתירה, אם ראשיו היו יודעים שהיא תוביל דווקא להרחבה גדולה של ההתיישבות באזור. אין ספק שבמקרה זה העתירה שבה כבומרנג לפלסטינים שהגישו אותה ולאנשי השמאל הקיצוני מארגון "יש דין" שעמדו מאחוריהם ודחפו אותם למהלך.