1. בעולם העתיק היו חוקים. מלכים רבים חוקקו קובצי חוקים שהקדום ביותר מביניהם המוכר לנו הוא חוקי אור-נאמו, שחוקקו לפני כ-4,000 שנה.
פחות או יותר באותה תקופה, מעט יותר מאוחר, חוקקו חוקי אשנונה, וכמה מאות שנים לאחר מכן חוקקו חוקי חמורבי המפורסמים. כך שעצם התופעה של חוק איננה חידוש בעולמנו.
אם כן, החידוש של העת החדשה איננו בעצם חקיקתם של חוקים. החידוש של העת החדשה הוא במושג אחר - "שלטון החוק".
מה פירוש "שלטון החוק"? ההנחה בחלקים נרחבים של העולם העתיק וגם אחר כך היתה שהמלך הוא הסמכות העליונה, ולכן מי שכפוף לחוק הם הנתינים, לא המלך. המלך הוא השליט והחלטותיו הן החוק, או אם תרצו מעל החוק.
בעת החדשה, עם היחלשותה של המונרכיה האבסולוטית, המציאות השתנתה ונוצר המושג של "שלטון החוק". החוק יותר חזק מכל אחד וגם השליט העליון כפוף למרות החוק. כך השלטון מפסיק להיות עניין של גחמה, ונוצר מעין בסיס נורמטיבי משותף שעל בסיסו כולם עובדים, קטן וגדול, חלש וחזק.
כמובן שהציור הזה הוא קודם כל מאוד סכמטי ומעבר לכך גם די נאיבי, אבל בגדול זה הרעיון של שלטון החוק.
2. ביום ראשון השבוע נערך באוניברסיטת בר אילן כנס לרגל פרישתו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט אליקים רובינשטיין, במסגרתו נשא דברים גם מי שהחליף את רובינשטיין בתפקיד היועמ"ש ואחר כך הפך לעמיתו בבית המשפט העליון, השופט מני מזוז.
מזוז ציין בפתח דבריו כי תכנן לדבר על נושא אחר, אך במקום זאת ידבר על "התוקף המחייב של חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה ומה המשמעויות שלה". את דבריו פתח מזוז ממש בתובנה שאותה הצגנו כאן, "התשתית הרעיונית של הכלל הזה היא עיקרון שלטון החוק, ושלטון החוק המשמעות שלו היא שהחוק מחייב לא רק את האזרח אלא בראש ובראשונה את השלטון עצמו. חוות הדעת משקפת לשלטון את החוק, כלומר מה שמחייב את השלטון זהו החוק ולא חוות הדעת". עד כאן נשמע בהחלט הגיוני.
אולם, אז טען מזוז שמהתשתית הרעיונית נגזר מה שהוא מכנה "כלל הכרעה מוסדי", שאומר שחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה כאשר לדברי מזוז "התשתית הרעיונית נשארת מאחורה". זה כבר מתחיל להישמע חשוד.
בהמשך החשד הופך כבר לחתיכת בעיה כאשר מזוז אומר את המשפט הבא, "היועץ המשפטי נתקל בדברים לא מעטים שבהם למרות שאין תשובה ברורה האינטואיציה המשפטית שלו אומרת לו שזה דבר לא חוקי, ולמרות שהוא לא יכול להצביע על חוק או על פסק דין שמבסס את זה, הוא צריך לעמוד מאחורי אמירה שכזו".
3. אתם הבנתם את זה? החוק כבר איננו אוסף החוקים ופסיקות בתי המשפט. גם "האינטואיציה המשפטית" של היועץ המשפטי לממשלה הופכת להיות חלק מהחוק. כלומר, יש לנו כאן אדם שהוא צריך לזכור חלק מהרשות המבצעת, הוא אפילו לא שופט, שהאינטואיציה שלו היא בעלת מעמד של חוק.
מדובר בהפיכה גמורה של הרעיון של שלטון החוק על ראשו. במקום מצב שבו החוק כצורתו מחייב את כל אזרחי המדינה, כולל את מוסדות השלטון, כעת קם מישהו שהוא מעין מחוקק בודד, האינטואיציה שלו היא החוק.
4. תאמרו, ממילא אם לא מדובר במשהו שהוא מובן מאליו סביר להניח שחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה תגיע בפני בית המשפט, ואז השופטים, שבידיהם כוח הפסיקה, יכריעו האם האינטואיציה המשפטית שלו צדקה או טעתה.
אלא שמזוז ממש לא רוצה שבית המשפט יתערב ליועמ"ש בחוות הדעת שלו ויבחן האם הוא קבע קביעות נכונות. מזוז מודה שלבית המשפט "סמכות" לערוך ביקורת שיפוטית על כל החלטותיו של היועמ"ש, אבל הוא רוצה שבית המשפט יזהר מאוד בביקורת הזו.
וכה אמר מזוז: "בית המשפט חייב להיות רגיש למחיר הנלווה לביקורת השיפוטית שלו על היועץ המשפטי לממשלה, המחיר הנלווה במובן שכל החלשה של היועץ המשפטי לממשלה דרך הביקורת השיפוטית המחיר שלה עלול להיות הרבה יותר יקר מהרווח של אותה ביקורת. יועץ משפטי שבית המשפט יקבע שחוות הדעת שלו מוטעית עלול להיפגע המעמד הציבורי שלו ויותר חשוב המעמד שלו מול רשויות השלטון והיכולת שלו מכאן ולהבא לכפות על השלטון לפעול כחוק".
אתם מבינים את זה? היועץ המשפטי נתן חוות דעת על פי "אינטואיציה". בית המשפט חושב שהאינטואיציה הזו שגויה, כלומר: היועץ המשפטי לממשלה המציא עקרון חוקי שלא קיים וכפה אותו על הממשלה. ההיגיון אומר שאנחנו נרצה מאוד שבית משפט יתקן את הטעות, אבל זה לא מה שמזוז רוצה. מזוז רוצה שבית המשפט יותיר את הטעות על כנה, וזאת למען "מעמדו של היועץ המשפטי".
אז נכון, עד כדי טענה שלפיה היועץ המשפטי הוא גם מעל השופטים מזוז לא הגיע, אבל הוא מגיע קרוב מאוד לטענה שגם כאשר היועץ המשפטי לממשלה טועה - הוא צודק.
5. כאשר בעוד מאה או מאתיים שנה יחקרו החוקרים את התקופה שחיינו בה, הם עשויים לקשור באופן ברור בין האדישות שמגלה חלק ניכר מהציבור לחשדות לשחיתות בצמרת השלטונית של מדינת ישראל, ובין ההיבריס של אנשי החוק שאותו מייצגים דבריו של מני מזוז.
נכון, המשטרה, היועמ"ש, הפרקליטות ובית המשפט הם גופים נפרדים, אבל בעיניו של האזרח הקטן זו מערכת אחת גדולה, שנושאת את שלטון החוק ברוממות לשון, אבל בפועל שיטת התנהלותה היא בדיוק ההיפך משלטון חוק.
אם רוצים להשיב את אמון האזרחים בשלטון החוק, צריך קודם כל להשיב את עצם שלטון החוק לחיינו, שלטון החוק ולא שלטון הפרקליטים, היועמ"שים והשופטים.
