המציאות צינית. השבוע סערה הכנסת על דו"ח המאבק בפוליגמיה, שהונח על שולחן הוועדה לקידום מעמד האישה.

יושבת ראש הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן, תקפה סעיפים שלא אהבה בדו"ח. לדעתה גם מקרי הקצה של פוליגמיה שביקש הדו"ח להתיר, היו יותר מדי. המגוחך הוא שבה בעת מכהן בכנסת ישראל, במפלגתה ממש, טלב אבו-עראר. חבר הכנסת הנכבד נשוי לשתי נשים ועובר ברגל גסה על חוק שדינו מאסר של חמש שנים.

הרוחות בוועדה התלהטו, אבל בכיסאו בלשכה לא הורגש אפילו רעד קל. "אני לא מעוניין לדבר על זה. דברי על הנושא עם אנשי דת", אמר לנו השבוע אבו-עראר. כשהתעקשנו שמדובר בתופעה שפוגעת בנשים בציבור שלו, הוא אמר שיש נושאים בוערים יותר ושהוא בכלל בישיבה עם אנשים. אגב, גם אם ייושמו כל המלצות הוועדה עד האות האחרונה, הוא לא צפוי לעמוד לדין. האכיפה תחול רק על מי שנישא מינואר 2017.

90 ביקורים ברחבי הנגב

הפוליגמיה נאסרה במדינת ישראל כבר בראשית ימיה, אולם בתי המשפט כמעט לא נדרשו לאכיפת החוק. התופעה, שבראשית שנות המדינה נחשבה לנורמטיבית בכמה וכמה קהילות, הלכה וקטנה מאליה, פרט לאזור אחד ולאוכלוסייה אחת בארץ - אוכלוסיית הבדואים בדרום.

הנזק מהפוליגמיה מתרחש בשני מישורים. הראשון הוא אנושי. נשים וילדים שחיים בתא פוליגמי סובלים מהזנחה כלכלית, מאי לקיחת אחריות של האב על פרנסת הבית, מנזקים פסיכולוגיים ומתחרות עם האישה האחרת וילדיה. האומללות הזאת מזינה את עצמה ויוצרת מעגל הולך ומתרחב של מחסור בהשכלה, עוני ופשיעה שאין מהם מוצא.

הנזק השני הוא במישור הלאומי. פרט למעבר הגס על חוקי מדינת ישראל, הפוליגמיה הפכה למסחטת כספים מהביטוח הלאומי. הנשים הראשונות כאילו מגורשות על ידי הבעלים או לא רשומות מלכתחילה כנשואות, והן מקבלות קצבאות מן המדינה כאימהות חד הוריות. בנוסף לכך, יש לא מעט ייבוא של נשים מן הרשות הפלשתינית. המוהר על נשים כאלה הוא זול יותר. בדיקה שנעשתה על ידי מחברי הדו"ח גילתה שרוב המחבלים ממוצא בדואי מגיעים ממשפחות פוליגמיות. 70 אחוזים מהם הם ילדים שנולדו לנשים פלשתיניות.

מיום חקיקת החוק ועד היום מדינת ישראל לא עשתה דבר כדי למגר את התופעה. אפס נתונים, אפס מעקב, אפס חקירות. כתבה נרחבת שעסקה בנושא ב'בשבע' לפני חמש וחצי שנים העלתה שגורמי אכיפת החוק והביטוח הלאומי מעדיפים להקטין ראש ולהגיד "זה לא תפקידנו".

כשאיילת שקד נכנסה לתפקידה במשרד המשפטים, היא גילתה לתדהמתה שאוזלת היד הזאת איננה מקרית, משום שיש הנחיית יועץ משפטי שלא לאכוף את החוק בנושא זה. שקד החליטה לא להשלים עם המצב, ובינואר 2017 יצא אביחי מנדלבליט בהנחיה לאכוף את הנושא. במקביל הורתה השרה לבחון את הנושא באופן מקיף, והקימה צוות בינמשרדי נרחב שבראשו מנכ"לית משרדה, עו"ד אמי פלמור. הדו"ח שנידון השבוע הוא פרי עבודת הוועדה.

הצוות עשה עבודה מקיפה ונרחבת. פלמור עצמה ביקרה בנגב בשנה החולפת יותר מ‑90 פעמים. הדו"ח שלה מציג תפיסה שבעיניה היא פאזל. "כל חלק בפני עצמו לא ייתן את התשובה, אלא בעבודה משותפת של אכיפה ומניעה, זה לצד זה". הדו"ח מעלה כי אוכלוסיית הבדואים בנגב מונה רבע מיליון איש המאורגנים ב‑33 אלף תאים משפחתיים. 18 וחצי אחוזים מתוכם, כלומר 6,250 מהם, הן משפחות פוליגמיות. הנתון הזה מצביע על ירידה בתופעה. בעבר דובר על 30‑40 אחוזים של תאים משפחתיים פוליגמיים. מטרת הדו"ח היא להאיץ את התהליך.

הדו"ח עוסק הן באכיפה הן במניעה. בתחום האכיפה מבקש הדו"ח להחיל נוהל של העברת מידע על חשד לפוליגמיה מהפרקליטות, הביטוח הלאומי, רשות מקרקעי ישראל וכל גוף שעומד בקשר עם האוכלוסייה - למשטרת ישראל. המשטרה מצידה תתווה מדיניות לאכיפת העבירה. בנוסף לכך הביטוח הלאומי יחקור חשדות להונאה בהצגת נשים אשר חיות כחלק מתא משפחתי כנשים חד הוריות, ובמקרים כאלה תישקל הגשת כתב אישום. מחברי הדו"ח מצאו כי עד היום החזיק הביטוח הלאומי חוקר אחד בלבד בכל אזור הדרום. ביום שני, שבו הוגש הדוח לוועדת השרים המיוחדת לנושא, אושרו באופן מיידי חמישה תקנים נוספים. האכיפה תורגש גם בכל מקרה שבו גבר פוליגמי ירצה להתקבל כעובד מדינה. במקרה כזה יצטרך משרד החינוך או הבריאות או כל משרד אחר לדווח על כך.

לצד אלה כולל הדו"ח המלצות נרחבות בתחום החינוך ומניעת נשירה של תלמידים בדואים, עידוד ההשכלה והתעסוקה, הגברת והנגשת שירותים חברתיים, העצמת תעסוקה לנשים בדואיות, הקמת משפחתונים שיאפשרו לנשים לעבוד, לימוד עברית אינטנסיבי לנשים ועוד. "כל שקל שיושקע בחיזוק הנשים יהיה עוד צעד במניעת התופעה. הכוח הכלכלי מחזק את הנשים", אומרת פלמור. לדבריה הכוח הזה גורם לגברים לכבד את הנשים ולא לשאת אישה שנייה בלי לקבל את הסכמתן. גם החשיפה לעולם המודרני אמורה לעשות את שלה.

הדו"ח עלה השבוע לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ואחר כך בוועדת השרים שהוקמה לטובת הנושא. סעיף אחד בדו"ח, שביקש לאפשר נישואים פוליגמיים במקרים חריגים, זכה להתנגדות מקיר לקיר. על פי ההמלצה המקורית, בית הדין השרעי אמור היה להיות מוסמך להתיר נישואין פוליגמיים באחד מארבעה מקרים: עקרות אישה, מחלה קשה של אישה, נישואים לאלמנת האח או פירוד ממושך ומורכב. מטרת ההיתר הייתה להביא לשיתוף פעולה עם אנשי דת מוסלמים ועם הקאדים בבתי הדין השרעיים. הדו"ח של פלמור הבטיח כי ההיתר יהיה לתקופה מוגבלת וייעשה באופן מבוקר, וכי הגבר המבקש לשאת אישה שנייה יצטרך לעבור חמישה חסמים כדי להצליח. האישה, במקביל, תקבל סיוע משפטי ותוכל לבחור אם להתגרש.

"קיימנו פגישות עם אנשים ומנהיגי דת שלא היית מעלה בדעתך", אומרת פלמור, "והשגנו את שיתוף הפעולה שלהם". קאדי איאד זחלקה, מנהל בתי הדין השרעיים, חתום על הדו"ח. השייח חאמד אבו דעאבס, מנהיג הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, הכריז לאחרונה ברדיו האזורי בדרום שפוליגמיה היא חמדנות.

ההיתרים לפוליגמיה – מדרון חלקלק

"יש פה דו"ח אמביוולנטי", אומרת ד"ר ראוויה אבו רביע, פוסט דוקטורנטית באוניברסיטה העברית ופעילה פמיניסטית, שכתבה את הדוקטורט שלה על תופעת הפוליגמיה בחברה הבדואית. "מצד אחד הוא מכיר בכך שהפוליגמיה היא תופעה דכאנית כלפי נשים. מצד שני הוא מרחיב את ההיתרים שניתנים לפוליגמיה. הרחבת ההיתרים מרוקנת מתוכן את כל הדו"ח". למרות שההיתר אמור היה להינתן לשלוש שנים בלבד, אומרת אבו רביע כי "במדינת ישראל הזמני הוא הקבוע. זה מדרון חלקלק. מעמד הנשים בחברה הבדואית הוא החלש ביותר בישראל. אבל מחקרים הראו שיש מקרים של פוליגמיה גם במקומות אחרים בחברה הערבית. זה יפתח פתח להרחבת התופעה".

זו הייתה הוראת שעה, מתוך רצון לאפשר את שיתוף הפעולה עם בתי הדין השרעיים.

"היא לא זורקת להם עצם על חשבונה, היא זורקת עצם על חשבוני, על חשבון נשים מוחלשות. אם המדינה לא מסוגלים להגן עליהן - שלא תיכנס לזה, שתשאיר לנו את העבודה. אנחנו יודעות להגן על עצמנו".

גם חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי תקפה את ההחרגה. "פוליגמיה מנוגדת להלכה המוסלמית. הביטוי 'פוליגמיה הומניטרית' סותר את עצמו. ואם נפתח פתח, למה שזה ייעשה רק בדרום? למה שלא יהיו עוד מקרים הומניטריים בבתי דין שרעיים בכל רחבי הארץ?".

"אנחנו מנסים להציף את הנושא הזה כבר כמה שנים", מספרת נעמי קהאן מתנועת 'רגבים'. "חיברנו על הנושא דו"ח מקיף, שבחלקו אומץ על ידי הוועדה ובחלקו לא". קאהן מברכת על היקף עבודת הוועדה, אולם יש כמה דברים שהם כארגון חשים כלפיהם אי נוחות. פרט לסעיף החרגת הנישואין, שגם קהאן שותפה להתנגדות אליו, היא מצביעה על נקודות נוספות. "יש כאן בעיה של מיסוד הפזורה הבדואית. המדינה תבנה להם משפחתונים ואזורי תעסוקה, והדו"ח מדבר על הנגשת שירותים לכפרים בלתי מוכרים. הרעיון הוא לשקם את הנשים ולחזק אותן, אבל בכך שהמדינה תגיע לשם, אפילו במבנים יבילים, היא תכשיר למעשה מקבצי התיישבות לא חוקיים ותהפוך אותם לרשמיים. זה יביא להקמת מקבצים לא רשמיים נוספים, שגם אותם יהיה צורך להנגיש. צריך לחזק את המקומות המסודרים והרשמיים".

לדברי קהאן מדינת ישראל משקיעה כסף רב ומאמץ רב בהסדרת מקום מגוריהם של הבדואים. נכון שעיקר בעיית הפוליגמיה נמצאת בכפרים הלא מוסדרים ושם קיימים צרכים סוציאליים חינוכיים ותעסוקתיים רבים, אולם "לא פותרים בעיה אחת בכך שיוצרים בעיה אחרת. צריך להיזהר ממצב שיכול להמיט אסון על כל מה שהושג עד כה ולהביא לתוצאות שליליות". קהאן אומרת עוד שהאכיפה אינה תופסת מספיק מקום בדו"ח. "חוק מבטא את הערכים של המדינה, והאכיפה מעצבת את החברה. תראי איזו חברה, עם אילו סטנדרטים, קמה לה בתוך אקלים של היעדר אכיפה מוחלט", היא אומרת. "מה שמוטל על משרד המשפטים לעשות זה לאכוף. יותר מ‑75 סעיפים בדו"ח מדברים על חינוך, רווחה, תעסוקה והעצמה, ורק 16 מדברים על אכיפה. יתרה מכך, אין גוף שמתכלל את האכיפה". לדברי קהאן מיליארדי שקלים כבר הוצאו על תוכניות של חינוך, רווחה ותעסוקה במגזר הבדואי, אך כל זה לא הצליח להביא את החוק אל החברה הבדואית בדרום. "השאלה היא למה, והתשובה היא שיש אפס אכיפה, אז הדלת נשארת פתוחה. אתה מנסה לגרש את הרוחות, אבל את הדלת לא סגרת. האכיפה היא שצריכה להוביל את התוכנית ולא להפך".

בעיה קשה בשלב האכיפה

בסופו של דבר ועדת השרים ובראשה השרה שקד לא קיבלה את ההמלצה על החרגת הנישואין. פלמור לא נפגעה מכך. היא כן חושבת שהיה נכון לתת את החבל לאנשי הדת, אולם היא מקבלת את ההיררכיה של דרג מקצועי ומעליו דרג פוליטי. "נראה שהיינו צריכים להכניס את הסעיף הזה כדי שהוא ייצא, ואז יקבלו את שאר הדו"ח בהסכמה מקיר לקיר". מי שהתמרמר על אי קבלת הסעיף הזה היה זחלקה, שביקש מהשרה להשוות בין הדין השרעי לדין היהודי. לפי ההלכה יכול בית הדין להתיר לגבר לשאת אישה שנייה בתנאים מיוחדים.

על פניו המלצות הדו"ח נראות מקיפות ומעוגנות היטב בצורכי השטח, אולם המציאות בשטח מסובכת הרבה יותר ממה שניתן לדמיין והאכיפה צפויה להיות מורכבת יותר מכפי שנראה. תופעת הפוליגמיה נמצאת לרוב בכפרים הבלתי מוכרים, במקומות שאליהם לא נכנסת ניידת משטרה ועין של פקח לא שוזפת. פרט לכך, מרבית נישואי הפוליגמיה בכלל לא מתקיימים בבתי הדין השרעיים, אלא בנישואין פרטיים. 14 אחוזים מן הנשים הבדואיות רשומות כרווקות עם ילדים, נתון שהוא בלתי אפשרי בחברה שומרת מסורת כמו החברה הבדואית. משמעות הנתון הזה הוא שהנישואין הללו כלל אינם רשומים כחוק. זו אחת הסיבות שפלמור ביקשה להחזיר את הכוח לבתי הדין השרעיים, בעזרת מתן האפשרות לחלק את הגזר להם ורק להם. "מי שחי בכפרים לא מוכרים, חי מתחת לרדאר של המדינה. הם פחות מגישים מועמדות להיות מורים בבתי ספר, הם פחות מגיעים לבתי הדין השרעיים. האכיפה תתחיל בכפרים המוכרים. המשטרה לא תגיע לכפרים בלתי מוכרים ותעשה שם חקירות יזומות. אבל אם גבר יעבור עבירת סמים או גניבה, ויתגלה שהוא פוליגמי, תיפתח חקירה נגדו גם בגין זה".

עד היום הוגשו 12 כתבי אישום ונפתחו כמה עשרות תיקים. פלמור אומרת שבמספרים מוחלטים זה אולי מעט, אבל השמועות עוברות בין הקהילות ויוצרות באזז. "שקד שמה את הנושא על השולחן. כולם מבינים שהמציאות השתנתה. אני רוצה למנוע את הנישואין הבאים ואני מקווה שגם הנער בכפר הבלתי מוכר ישמע שדוד שלו קיבל קנס של 150 אלף שקלים על פוליגמיה, או שהוא לא התקבל לעבוד כמנהל בית ספר בגלל שהוא פוליגמי, כל חלקי הפאזל יושלמו והוא יבין את המסר". פלמור לא מתכוונת להרפות. היא תעמוד בראש צוות מתמיד שיורכב ממשרדי הממשלה השונים. "אני אעקוב אחרי יישום הדו"ח ואראה שכל צד עושה את שלו", היא מבטיחה.