1. לא מדובר בהחלטה של בג"ץ. סוגיית חומת הביטחון המערבית של הישוב בית אל כלל לא הגיעה לשולחנם של השופטים.

החומה במקום הוקמה לפני מספר שנים, לאחר שחיי התושבים שחיו בשכונות המערביות של הישוב אשר גובלות בכביש רמאללה-שכם הישן הפכו לבלתי נסבלים.

זריקות אבנים, ידוי בקבוקי תבערה ואף אירועי ירי הפכו באזור המערבי של הישוב כמעט לשגרה, והביאו להבנה שאין מנוס מיצירת חומת בטון שתמנע את ההתנכלות הבלתי פוסקת שסיכנה את חיי התושבים באזור.

2. אז הוחלט לבנות חומה, אולם אז העלה משפטן כלשהו בצה"ל טענה לפיה יש בעיה. התוואי האפשרי לבניית החומה לוכד בתוכו מבנה נטוש שהיה שייך לערבי שמזה עשרות שנים לא פקד אותו.

הבירורים שערכנו עד כה לא העלו תשובה ברורה לשאלה מדוע התקבלה ההחלטה, ואם מישהו בכלל פנה בשמם של בעליו הערבים של המבנה הנטוש כביכול לפני שהתקבלה ההחלטה, אך ההחלטה שהתקבלה היתה, לא תאמינו, פשוט להשאיר פרצה בחומה, ברוחב שמאפשר לאדם סביר לעבור.

כלומר, בגלל מבנה נטוש שאיש איננו פוקד הושאר ישוב שלם, למעלה מ-6,000 תושבים, כשהוא למעשה פרוץ וכל אדם יכול להיכנס אליו באין מפריע. לא מדובר בכפר שמריהו או בארסוף, מדובר בישוב שנמצא סמוך לשורה ארוכה של ערים, עיירות וכפרים ערבים עוינים, מהם יצאו בעבר לא מעט מחבלים.

3. בחלם בנו ליד הגשר הרעוע שמעל הנהר בית חולים, בצה"ל הוחלט להציב לא רחוק מהפרצה עמדת שמירה שבה יעמוד חייל ולכאורה ישמור שאיש לא יעבור דרך הפרצה.

בפועל כנראה שבית החולים בחלם היה יעיל יותר מעמדת השמירה סמוך לחומה המערבית בבית אל. הדבר כנראה גם היה ידוע לדרגים הבכירים מאחר שחיילי מילואים ששירתו לאחרונה בגזרה התריעו שהעמדה לא מסוגלת למנוע חדירה, אך איש לא עשה דבר.

למרות זאת הפרצה הושארה כפי שהיא, טענות החיילים לא קיבלו מענה ראוי, והפרצה הפתוחה שהופיעה במערכה הראשונה הזמינה, כמה כואב, את הפיגוע שהתרחש במערכה השלישית.

4. אלא שקל מאוד להיטפל למשפטן פלוני או אלמוני שיושב באוגדת איו"ש, במנהל האזרחי או בפרקליטות הצבאית. למשפטנים בכל הגופים הללו יש באמת מידה לא קטנה של אשמה בהיווצרות סיטואציות כמו הפרצה המדוברת בגדר שהיא בוודאי לא היחידה. אבל האמת היא שהנורמות לא נקבעות שם.

משפטנים שעוסקים בזכויות יודעים לספר שאין בעולם זכויות מוחלטות. כל זכות מתנגשת לפעמים בזכות אחרת, ובעולם האמתי כולנו מאזנים בין זכויות. זכות הקניין של פלוני וזכות התנועה של אלמוני, הזכות לחירות של חשוד בפלילים והזכות לביטחון ולהגנה של הציבור וכו' וכו'. לכן השאלה החשובה ביותר כאשר מדברים על זכויות איננה אילו זכויות יש לכל אחד, אלא מי מדרג את הזכויות.

את מדרג הזכויות ביו"ש יצרו שופטי בג"ץ, והמדרג הזה הוא למרבה הצער מאוד ברור: זכויותיהם של הפלסטינים בראש וזכויותיהם של היהודים בתחתית. אזור יהודה ושומרון מלא בכבישים לערבים בלבד, ואין בו ולו כביש אחד שסגור בפני ערבים, גם לא כבישים שבהם נרצחו יהודים רבים. בכל מקום שבו מתנגשות זכויותיהם של ערבים וזכויותיהם של יהודים, גוברות זכויותיהם של הערבים, בעקבות התפיסה שלפיה רק הם "התושבים המוגנים".

כך למשל הורה בג"ץ בשנת 2013 להסיר גדרות ביטחון בישובים עפרה ואדם, למרות הסיכון הביטחוני שבדבר, וזאת משום שהן מוקמו לכאורה על "קרקע פרטית". זכות לחיים מצד אחד, זכות לקניין מצד שני, ואת התשובה אתם בטח כבר מבינים לבד...

שופטי בג"ץ לא קשורים לפרצה המדוברת בחומה. היא בשום שלב לא הגיעה לשולחנם ואיש לא מתיימר לדעת מה היו פוסקים בעניינה. אבל השופטים הם בהחלט ללא ספק מי שיצרו את אותו "אקלים" משפטי שבתוכו צומחים מעשי איוולת שכאלו, וזו הטענה שאותה יש להפנות אליהם.