ופשוט אהבתי את אשתי. האם יש לה חסרונות שכבר אז ראיתי? ברור שכן, אבל הנקודה שאהבתי אותה ורציתי אותה כמו שהיא.

ראיתי כבר שאצל חברים רווקים מבוגרים זה לא עובד ככה - רואים סוג של רשימה שבדברים מסויימים זה מתאים ובדברים אחרים מתפשרים . אני לא יודע להסביר למה אצלי זה היה אחרת אבל נראה לי שזה הדרך הנכונה פשוט לראות את האדם ולאהוב אותו ולרצות אותו.

במחשבה שנייה, כן זה היה שונה אצלי בזה שהכרתי את אשתי ויזמתי את הקשר איתה ולא הכרנו בדייטים, אז אולי זה אחרת 

ושכמובן גם את לא מושלמת.

כשהתיישבה אצלי ההבנה שאני לא *רוצה* מושלם, אני לא *רוצה* מישהו שתמיד אהיה נחותה לידו בהכל.

הייתי יותר בנחת לגבי החסרונות.

בסופו של דבר, לשאלתך- חלק מהחסרונות ידעתי לפני החתונה, חלק אחריה, ועל כולם, עבורי, עולים היתרונות.

יש באיש שלי כל מיני חסרונות, כמו בכל בן אדם, כמו אצלי. ועדיין מבחינתי אני מרגישה כל יום שזכיתי בפיס. 

לא הגעתי עם רשימת דברים שרוצה לקבל.

זוגיות זה לא כמו לחפש דירה.

אני חושבת שיש שגיאה בבסיס השאלה שלך. 

לתפיסתי אין מושלם. וגם אם יש, זה כנראה לא האיש שלי… הוא לא מושלם בכללי (כמו כל אדם) וגם לא מושלם עבורי (כנראה גם כמו כל/רוב האנשים)

אבל!!! אמנם אני רואה וראיתי חסרונות שיש בו, אבל גם אני רואה כל כך הרבה טוב ויתרונות. למרות שכן אגיד שמבחינתי זה לא שקלול של יתרונות מול חסרונות, אלא הסתכלות כוללנית - באופן כללי הוא טוב, והוא טוב *לי*. ונכון, באים עם כל אדם חסרונות, גם איתי באין חסרונות, גם אצלי יש דברים שלא באים לו בטוב…

לא מרגישה שהתפשרתי, יש לי גבר מדהים. אבל הגיוני שאדם מבחוץ יגיד שיש פה התפשרות כי לא הכל הולך בדיוק כמו שאני רוצה (שזה בעיניי הקונספט של זוגיות, לא הכל זה כמו שנרצה כאדם יחיד, כי יש פה קומפלקס זוגי).

אבל גם לא היתה לי רשימה מראש… פשוט רציתי מישהו טוב, שיהיה לי טוב איתו, שתהיה אהבה וכימיה. זה לא דרישות מהאדם עצמו אלא יותר דרישות מהחיבור המשותף שלנו.

ואגב, ממש לא חושבת שהייתי מסתדרת עם רוב הגברים. וגם לא שהם היו מסתדרים איתי. לא יודעת איך קרה לי הנס הזה שמצאתי מישהו שמתאים לי…

ובכללי חושבת שאם מחפשים את המושלם, וגם הצד השני מחפש את המושלם, אז מה הסיכויים?

בקיצור יצא לי קצת מבולגן, אבל אני חושבת שהעניין הוא לא התפשרות, אלא יותר שינוי תפיסה שלא יהיה מושלם וזה אחלה ממש. ואז פחות קשה למצוא…

אני חושבת שלשתף בדיוק על מה ״התפשרנו״ זו שאלה מאד אישית. אבל אתן דוגמה למשהו (שממש לא יתאים לכולם) שהוא מאוד גלוי אז לא אכפת לי - הוא לא דתי. אני דתייה.

האם היה יותר קל לו הייתי עם מישהו דתי? כנראה שבחלק מהמובנים כן, אבל בחלק מהמובנים גם לא, כי בן אדם הוא הרבה מעבר לתכונה/הגדרה ספציפית שלו. אז אולי הייתי מוצאת מישהו דתי, אבל הוא כנראה היה חסר בחלק מהתכונות המדהימות של האיש שלי… 

וב"ה שיש!

אולי אנסה לדייק..

האם הרגשתם שהתפשרתם בתחום שהוא חשוב לכם?

למשל:  

*משהוא שהצד התורני מאוד מהותי לו והתחתן עם מישהי שלא כ"כ מקפידה על ההלכה או למשל הולכת עם מכנסיים...

*מישהי שמאוד חשוב לה התקדמות והשכלה ופרנסה והתפתחות והתחתנה עם משהו שקם מאוחר, עובד בעבודה בשכר מינימום ולא לומד תואר..

*משהוא שחשוב לו זרימה וקלילות וצחוקים ורוצה לארח ולשבת עם חברים והתחתן עם מישהי כבדה, שרוצה להיות רק שניהם ולהעמיק ולדבר...

*משהיא שב"ה לא מתמודדת נפשית והתחתנה עם בחור שנאלץ להתמודד עם מחלת נפש כמו דיכאון או חרדה או מחלה פיזית כלשהי.. שמשפיעה על אורח החיים...

לא התכוונתי לאם משהו לפעמים מאחר, או שוכח לזרוק את הפח או פחות אוהב את גודל האוזניים שלה..

ותודה רבה לכל אחד מכם שהשקיע.ה זמן לקרוא, לשתף, ולנסח תשובה..

מעריכה את האכפתיות 

כולן נתונות לשינוי

זוגיות היא מערכת חיים של התפתחות ובניה

אישית וזוגית.

זה בד"כ יאתגר בדברים הגדולים ולא בקטנים. 

מסכימה עם שבורת לב, זה דברים שיכולים להיות כמו שאתה מצפה לפני החתונה, אך להשתנות עם השנים (מישהי שבגיל 40 נמאס לה מחצאית, מישהו שפתאום מבין שההייטק לא עושה לו טוב ומעדיף להיות מורה, מחלה לא עלינו שמתפרצת וכו וכו)

אבל לשאלתך, אני ספציפית בזוגיות כזו ששנינו שונים מאוד, גם בדברים מהותיים. גם מבחינת דת (הוא לא אני כן), פרנסה חשובה לשנינו, אבל אני מאוד ריאלית, הוא מאוד רגשי. אני מתמודדת נפש (משפיע בהחלט על היום יום) הוא ב״ה בריא.

ואני שמחה בבחירה שלי בו. לא תמיד זה קל, אבל יש דברים הרבה יותר מהותיים מזה בעיניי. לדעתי עיקר הקשר זה מה שבונים אותו להיות. וכמובן חשוב איש/ה שהם אנשים טובים בכללי, שיש הערכה הדדית, אמון, אהבה, כימיה טובה, משיכה (שאגב משיכה, גם אם אין בהתחלה, זה לא אומר שהיא לא תתפתח)…

ועדיין, אי אפשר לעשות אנד דן דינו, צריך לחפש, צריך לראות מה מתאים, אבל כן לבוא עם ראש יחסית פתוח, חוץ מבדברים שבעיניך לא תוכל להתפשר עליהם גם אם השאר מתאים.

למשל, דוגמה קלאסית, לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו יחסית אלים. גם לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו שהמשפחה הגרעינית שלו לא חשובה לו (לא כזה אכפת מההורים וכו). אבל אלו גבולות שהם שלי, והם קווים אדומים לגמרי. מנגד, כן בחרתי במישהו שבדברים ״גדולים״ אחרים שונה לגמרי ממני ומהשאיפות שלי…

וגם דבריה של @שבורת,לב כמובן.

המהות בבחירה הזוגית היא בעיקר באדם עצמו. כמכלול. שכאמור הוא שלם וגדול מסך חלקיו.

ומכיוון שהמהות שונה בבסיסה גם ההתייחסות לשאלת החסרונות צריכה להיכלל בצורה יותר מקיפה ומעמיקה.

כיוון למחשבה,  אני בקשר עם מישהי תקופה ונורא חשוב לי הפן הדוסי ויש ביננו פערים.חוץ מזה הכל ממש טוב

במחשבה שלי אם יש משהו שהוא עקרוני לי אין סיבה שאני יוותר  עליו. אני רוצה להתחתן מתחושת שלמות.

איל הצלחת להתחתן ככה?

קודם כל לא מכירה את המקרה שלך, לא אותך ולא אותה, אז אולי כדאי להמשיך אולי לא.

בקשר אליי - מניחה שאתה מדבר על איך התחתנתי עם מישהו לא דתי כשאני כן?

בגדול, קודם כל מאמינה שקיום/אי-קיום המצוות שלו, זה משהו שהוא שלו מול ה׳, איתי או בלעדיי הוא לא יהיה דתי ואני לא חלק מזה. איפה אני כן חלק מזה? בכל הדברים שנוגעים לשנינו, למשל דיברנו עוד לפני על איך הבית שלנו יראה, איך אנחנו רואים את חינוך הילדים העתידיים בעז״ה וכו׳.

אז קודם כל מהבחינות האלה היינו מראש במעין עמק שווה, כי למשל הוא לא שומר שבת אבל לגמרי חשוב לו אווירת שבת בבית וארוחות וכו׳. האם הוא שומר שבת בחדר? לא. אבל זה משהו שאני מוכנה להכיל. כי זה כבר שלו מול הבורא. איתי הוא יושב לארוחת שבת, מקדש, וכל העסק…

בעניין הזה אגיד שיכול להיות שהבחורה שאתה יוצא איתה לא דוסית (נניח לובשת מכנסיים), אבל שואפת להקים בית יותר דוסי ממנה גם כשהיא ככה (נניח שהבנות ילבשו רק חצאית). יכול להיות גם שלא. וגם אם כן - זה לא בדיוק אותו הדבר כמו אמא שהיא מראש דוסית במידה דומה לשלך…

וכאן זה השלב שבו אזכיר שאני מסתכלת והסתכלתי על האיש שלי כמכלול, כלומר לא בצורה של טבלה יתרונות-חסרונות (בצורה הזו אגב, החסרונות תמיד בולטים ונראים כחסרונות באדום בוהק), אלא בצורה של - כל מה שהוא ביחד וכל מה שאנחנו בונים ובנינו יחד - הלוואי שיהיה אבא של ילדיי.

וגם כמובן ההבנה שאין מושלם. ובעיניי גם בתיאוריה אין מושלם. כלומר גם כרווקה לא הייתי יודעת לתאר לך בפורטרוט את הגבר המושלם עבורי (אם כי כן ידעתי שהוא יהיה חייב להיות שונה ממני, גם בדעות). אז לא, זה לא שאני ״סופגת״ חסרונות ומתפשרת, אלא זה שזכיתי באדם מדהים עם מידות טובות שמתאמץ מאוד בשביל הקשר הזוגי שלנו (כמובן גם אני), ושכחלק מהגדילה המשותפת שלנו אנחנו מאתגרים אחד את השניה. (אבל לא לכל אתגר נכנסים, צריך אחריות בנושא).

כתבתי קצת מבולגן בשעה זו של היממה, אבל אנסה לאסוף - כמכלול היא טובה בעיניך? הקשר הזוגי טוב? (/יש רצון משותף ואמונה שתהיה בנייה של משהו חזק יציב ואיכותי?) דיברתם על איך אתם רואים דברים? זה אתגרים שאתה רוצה שיהיו לך בחיים? אתה מדמיין את החיים איתה על כל הכלול בהם ומחייך?

עם מידות טובות ויש לנו ממש כימיה ושיח בריא ופתוח, המטרות שלנו מאוד קרובות והפער הוא לא באמת כל כך גדול, היא פשוט מתלבשת על הגבול ההלכתי (מלמטה) וזה מפריע לי עקרונית...

היא לא עושה את זה מתוך אידאולוגיה צרופה אבל כ מרגישה שכרגע במקום שלה בעבודת ה היא שלמה עם הפער הזה.

היה לנו שיח מאוד נוקב( וביחד עם זאת מכבד)

אבל אני רוצה להתחתן מתוך שלמות, לא לוותר על נושא שממש חשוב לי.

זה מתבטא בעוד כמה דוגמאות( שהם לא צניעות)

אבל את הצניעות אני לא מצליח( וגם לא כל כך חושב שנכון) לוותר עליו

יכולות להיות השלכות על חינוך הילדים ולדעתי זה מה שיותר קריטי לברר, האם שם יש הסכמות.

אם הכוונות של שניכם, ההשקפות בנוגע לילדים באותו כיוון.

בזה לא הייתי ממליצה להתפשר כי זה יכול לחרב זוגיות. 

כלומר, מה שמתאים לי לא היה מתאים לאישה ספציפית אחרת… כל אחד ואחת ומה שמתאים להם…

בנושא שלך באמת הייתי חושבת קודם כל למה זה ככ מפריע לך (האם זה באמת בסיסי באידיאולוגיה שלך של חינוך ילדים למשל, או שזה יושב על איזה משהו אחר שהוא יותר קטן?)

אח״כ האם זה פער שאתה מוכן לקבל באהבה לחיים שלך.

אם כן - אחלה, תמשיך איתה.

אם לא - מן הראוי להיות כן איתה ולסיים את הקשר.

להתחתן מתוך תחושת חסר זה לדעתי מתכון לאסון, אבל לא ניסיתי בעצמי…

ואנקדוטה לגבי הצניעות - אני חושבת שלפעמים זה נושא שמפריע מאוד בגלל שבראש הוא ישירות מראה משהו על עבודת ה׳ הכללית של האישה. וזה לא תמיד משקף את המציאות נכונה, לכן לדעתי צריך לקחת כל מקרה לגופו. אבל באמת יש אנשים שמבחינתם הצניעות בלבוש היא אידיאולוגיה בפני עצמה וערך חשוב בפני עצמו, ואם אתה משתייך לקטגוריה הזו ומרגיש שלמרות שזו אשתך (תיאורטית) ולא הבת שלך/אתה בעצמך, זה לא פער שאתה רוצה לקבל לחיים שלך, אז באמת אולי לא מתאים…

יש הלכה..

ואם אני זוכר נכון מופיע שם הערך צניעות.

ברור שזה מפריע לי גם בגלל סיבות אחרות( חינוך, בית) אבל בעיקר בגלל שככה ההלכה

שעצם המושג הזה של 'להתפשר' הוא מזיק ועקום.

לא הייתי רוצה שמישהו יתחתן איתי מתוך 'פשרה'.

באמת צריך להבין ולהפנים שחתונה זה משהו לכל החיים. והבן-אדם שאיתו את מתחתנת, לא יהיה אותו אדם בעוד עשר-עשרים-ארבעים-חמישים שנה. 

וגם את לא.

אז לחפש איזושהי התאמה מסתורית, זה מתכון די בטוח להגיע למצב שבו יום אחד תרגישי ש"עכשיו אנחנו כבר לא מתאימים".

צריך לחפש משהו אחר. 

ולהבנתי המצומצמת, המשהו הזה לא נמצא בבן האדם שמחפשים אלא בקשר שמחפשים.

או במילים אחרות-

חפשי קשר שבו את מרגישה בטוחה, רצויה, אהובה ואוהבת. קשר שנעים לך להיות בו ואת מוכנה להשקיע בשביל להמשיך אותו.

ואז, פחות משנה התכונות הספציפיות של האדם איתו את יוצרת את הקשר הזה. יותר משנה מה את יוצקת לקשר ביניכם.

יש בינינו פערים

הוא יותר "דוס" ושמור ממני

אבל משהו ברמת העקרונות? לא

ב"ה הקו אותו קו.

הפערים כמובן גורמים למתח ולא תמיד זה קל

אבל זוגיות זה תמיד עבודה

תחשבי על חברות שלך. במה התפשרת כשאת חברה שלהן? השאלה קצת מקוממת, כי החברות לא על בסיס תכונות ורשימות אלא על בסיס מציאת חן, ואז באמת החסרונות הם חלק מכלל שהוא אהוב ורצוי, ואחרי תקופת זוגיות רואים שלחיסרון הבלתי נסבל הזה יש צדדים מאד טובים וחשובים, ואולי זה בדיוק הצדדים שאני צריכה לאזן בעצמי ומזל שהשם חכם יותר ממני לשלוח לי אותו...ואז איזה התפשרתי, הוא התפשר עליי

ואז את שואלת. מה התפשרתי?

ברור שקשה לענות, כי אין לי תחושה של התפשרות.

אני יכולה לענות רשימה ארוכה של דברים שהייתי צריכה לבלוע בו, שהיו שונים ממה שחשבתי או התרגלתי שאמור להיות באדם בבן זוג באבא... אני זה עדיין לא עניין של התפשרות זה עניין של עבודת המידות שלי

אבל אגלה לך את הסוד שגליתי

שכל דבר שהיה נראה לי כחסרון אצל אשתי, התברר לי כשיקוף מדוייק של החסרון/האתגר שיש לי.

כששניתי את המבט שלי לכיון הזה והתחלתי לעבוד על האתגרים שלי לאט לאט נעלמו "החסרונות" אצל אשתי.

ובהצלחה רבה 

היתה לי תחושה שאני מתחתנת עם אדם מושלם וכליל המעלות. כנראה זה קשור לעובדה שהייתי מאוד צעירה ומאוהבת עד מעל הראש.

מהר מאוד גיליתי את החסרונות שלו, ויותר מזה- את החסרונות שבתוך התכונות שהיו נראות לי מושלמות...

יכולה להגיד שיש תחומים שמאוד חשובים לי, ותקופה ארוכה הייתי בסוג של אבל על זה שאנחנו כל כך שונים בהם.

אבל לאט לאט, כשגדלתי וקיבלתי שכל, הבנתי כמה ההבדלים האלו בונים אותי ו- לא נעים להגיד- יש הרבה אמת וטוב דווקא בתכונות הכל כך מעצבנות שלו...

יכולה להגיד לך שכן תפיסת העולם הבסיסית שלנו מאוד דומה. פעם בכמה זמן אנחנו עושים רשימות מסוג "עשר תכונות שחשובות בעינייך"- ובד"כ 7 או 8 מתוך עשר יהיו חופפים. ולי אישית זה חשוב ועוזר לחיות טוב יחד.

אבל בעיקר, יש ביננו המון אהבה, רצון לחיות יחד, נכונות לעבוד קשה בשביל זה ומשיכה. 

נראה לי שאלו הדברים שעליהם אסור להתפשר. 

כל השאר- בונוס (וכמו שאמרתי למעלה- תכונות שנחשבות בעיננו כשליליות, יכולות להתגלות כחיוביות ולהיפך. לכל דבר יש שני צדדים).

נראה לי שזה נובע מדו-המשמעות של המילה פשרה: מצד אחד זו מעלה, וברור שבין שני בני אדם שונים תמיד צריך פשרות כדי להגיע לעמק השווה. מצד שני בעידן המודרני נוצר הרעיון של "להתפשר על", שמרמז שכאילו זה שמתפשרים עליו הוא נחות לזה שמתפשר, או לפחות למה שהמתפשר חלם עליו. ואז באמת אנשים לא רוצים להודות ש"התפשרו על", כי זה כאילו מקטין מבן הזוג שלהם. אבל האמת שלשני השימושים שורש משותף - אם פנטזתי על בן זוג חברותי ודברן ובסוף התחתנתי עם בן זוג מופנם ושתקן, "התפשרתי על" משהו שחשוב לי בבן זוג, במובן הזה שאני צריכה "להתפשר עם" בן הזוג, למצוא פשרות ודרך אמצע בין מה שאני רוצה וצריכה למה שהוא רוצה וצריך. וגם הוא בעצם "התפשר על" - במקום בת זוג שהשתקנות מתאימה לה קיבל אחת שאינה הוא נאלץ להתאמץ הרבה כדי לצאת מתחום הנוחות שלו. ככה שלדעתי אין צורך לראות ב"פשרה על" הקטנה של בן הזוג.

אז אחרי ההקדמה הזו, אנסה לענות לך: כן, בהחלט התפשרתי על מספר תכונות שהיו לי חשובות כשבחרתי להתחתן עם בעלי. המרכזיות בהן הן דברנות (ונכונות לספוג דברנות מצידי), חברותיות (יש לו מספר חברים קרובים אבל הוא לא אוהב לצאת או להשתתף באירועים עם המון אנשים), נטיה לשיח רגשי/פסיכולוגי, והעובדה שיש לו נטיה להתבודדות שלפעמים קשה לי. הסיבה שבחרתי להתפשר על הדברים האלה היא שבסוף לא פגשתי אף בן אדם שיהיו בו *כל* התכונות שהייתי רוצה בבן זוג, ובבעלי כן היו את כל אלה שבאמת לא הייתי מוכנה להתפשר עליהן - טוב לב, חכמה, נדיבות, אכפתיות, פרגון, ערכים דומים, רצון להיות שותף בבית ואבא מעורב. ואני מרגישה שבאןתה מידה שהתפשרתי כל תכונות מסויימות בו הוא התפשר על תכונות מסויימות בי: קשה לו לפעמים שאני דברנית ומצפה ממנו לשיחה גם כשאין לו כוח; קשה לו שקשה לי עם ההתבודדות שלו ושהוא נאלץ להתפשר איתי ולהקדיש פחות זמן לדברים אחרים שהוא רוצה; וקשה לו עם סתם תכונות אחרות בי, נגיד שאני בנאדם לחוץ. ובכל זאת אנחנו אוהבים אחת את השניה, ועובדים קשה כדי שהנישואים יצליחו ויהיו טובים. יש רגעים שההבדלים מורגשים יותר, ויש הרבה רגעים שדווקא הקירבה ומה שמשותף מנצח.

מקווה שזה עוזר קצת...

בה כשתגיע להיות בתוך חיי הנישואין תבין שזה רק נראה. הפשרה היא חא בדיעבד היא לכתחילה.

וכשאין פשרה בחיים יש ocd כפיתיות 

כי לא היה לי מעולם צ׳ק ליסט.

יצאנו, הכרנו, ביררנו (עם אחרים ובעיקר עם עצמינו)

הסך הכללי היה טוב, ואפילו מעולה

וב״ה אנחנו נשואים באושר 

כל החסרונות בעולם נסבלים יחסית כל עוד הכלל הזה קיים.

כלומר, מזדהה כאן עם אלו שכתבו שלא התפשרתי בבחירה בכלל. נפגשנו (מראש בררתי שאנחנו עם אותו כיוון בחיים), זרם, שוחחנו על מה חשוב ומה חושבים. היו פערים ברמה הבריאה, דווקא אם מסכימים על הכל, משהו קצת מוזר לא? מטבע הדברים יש הבדלים בין אנשים, אם הכל זהה לגמרי, אולי מישהו מבטל את עצמו מידי?!
 

העבודה האמיתית היא להתפשר אח"כ. הפערים האמיתים מתבררים אחרי החתונה, זה לא מוכרח להיות בדברים עקרוניים מאוד, אפילו 'סתם' בזרימה לכל אחד יש הרגלים, סגנון, כל מיני דברים שפשוטים לו אפילו אוטומטיים. פתאום צריך להסתדר 24/7/365 עם אדם אחר, זה לא כמו עם אח, בוודאי לא כמו עם חבר חדר בפנימיה/אוהל בצבא או בדירת שירות.

שם עבודת הפשרה המהותית האמיתית.

ועם בעלי (פרק ב') לא התפשרתי! ויצאתי 7 שנים לפגישות וחשבתי שאם אשתנה פה, ואתפשר שם זה יצליח... וזה לא!

מה כן?

לבוא בעיניים פקוחות ולבדוק עם אילו חסרונות את מוכנה לחיות ועם אילו ממש לא.

ולקחת בחשבון שגם הוא צריך להבין שיש לך חסרונות ולקבל אותם.

בהצלחה!

פשרה- הסכם שבו אחד הצדדים או שניהם מוותר על חלק מתביעותיו.

התפשר- הגמיש את עמדתו המקורית כדי להגיע להסכמה עם עמדה מנוגדת

חיסרון, לכל אחד מאיתנו יש - וזה לא אומר שאם לאחר יש חיסרון , התפשרתי עליו.

נגיד, הוא פחות מסודר ממני. זה חיסרון. אבל זו לא פשרה לחיות עם מישהו קצת יותר מפוזר.

ככה אני רואה את הדברים.

אבל לא התפשרתי על כלום.

החסרונות שלו לא מפריעים לי (או לפחות לא הפריעו כשהתארסנו )

לא התארסתי ואמרתי אוי אני מתחתנת איתו למרות שהוא רחפן (דוגמא)

אלא אהבתי את הרחפנות הזו ועד היום אני אוהבת ומתייחסת בסלחנות כשהוא שוכח דברים או לא מרוכז

יש דברים שהם חסרונות בעיני אדם אחד ויתרונות בעיני אדם אחר

לי לא מפריע הגרביים המלוכלכות שנשארות על הרצפה

יש בנות שלא ישרדו עם בעל שמשאיר גרביים...

את לא צריכה מישהו מושלם

את צריכה את המושלם בשבילך.

ויש אותו בטוח...

אבל צריך לדעת מה חשוב. ואם בדברים העקרוניים אפשר למצוא את המשותף. שאר הדברים או שיסתדרו או שלא. ככה זה. זו לא פשרה. המלצה. לחשוב על אימון. או לפחות לשמוע פודקאסטים. זה יכול לעזור. 

היא יצרה אותו אחרי שראתה שזה נושא שעולה אצל הרבה תלמידות שלה.

הנקודה שם, זה להעמיק את ההבנה על מה שאת רוצה: 

התחושה שאין בחור כמו שאני מחפשת, נובעת בדרך כלל מזה שאני רוצה משהו אחד אבל קוראת לו בשם אחר.

נגיד, מישהי רוצה קשר שיתן לה יציבות, אז היא מלבישה את זה על מעמד כלכלי יציב. אבל אם הבחור הוא בעייתי מבחינת הנאמנות שלו אלייך, כל הכסף לא יתן שום יציבות...

כשאת מבינה על כל רצון שלך, או לפחות על המרכזיים, מה הוא משקף, קל יותר להבין איך לחפש ועל מה לא לוותר. 

כשאת יודעת מה את באמת רוצה, למה זה מהותי לקשר ואיך לברר את זה - 

החיים נעשים פשוטים יותר, הדייטים והבירורים ממוקדים יותר, וגם החתונה קרובה יותר בעז"ה.

וטיפה יותר לעומק - 

כמו שאמרו כאן לפני, העניין זה להתחתן עם אדם ולא עם רשימת מכולת. לכן, כשאת עובדת על הרצונות שלך, 

הרצון שאת צריכה להגיע אליו ולעמוד עליו זה רצון לקשר. 

כמו בדוגמה על הכסף - יש פה איכות של קשר זוגי, שזה מה שאנשים באמת רוצים, ויש את הייצוג של זה שמבלבל אותנו, ועליו כדאי "להתפשר".

להתחתן בטוב זה לרצות את האדם שמולך, ולהיות איתו בקשר אמיתי. איתו ולא עם התכונות שלו.

אבל דווקא דרך רשימת המכולת שלך, את יכולה להבין איזה קשר את צריכה ואיך ליצור אותו,

ולראות מי מתאים לזה.

אם מעניין אותך לקנות את הקורס, צרי איתנו קשר בפרטי

יש רבים שלא התפשרו בכלל כשהתחתנו.

ויש רבים אחרים שלא יתחתנו אם לא יתפשרו.

כך דרכו של עולם. העוגה לא מתחלקת שווה. ותסכול הוא לא תכנית עבודה.

החסד הפלאי שאכן כמעט כל אחד ואחת יכולים להתחתן בסוף.

הספקתי בנתיים לקרוא רק קצת, אבל זה נראה טוב

עינת נתן - גם הספרים וגם הפודקאסטים.

אלה גישות שאני אוהבת.

בגדול לנסות להחכים מהספרים אבל למצוא את הדרך שמתאימה לכם בתוך כל הגישות.

וכשהיא כזאת קטנטנה בהתחלה זה חיבוקים ולהסניף.

אין כל כך גישה, אולי גישות בסדר יום והרדמות.

ידברו - מומלץ מאוד! אם צורת החשיבה שם חדשה וזרה לכם - עוד יותר מומלץ. אם אתם מזהים את עצמכם שם - עדיין מומלץ מאוד, לתוספת חידוד, ולהכניס לפוקוס. 

(זה כמובן לא רלוונטי לתינוקת, אבל ביקשת ספר על חינוך)

שיהיה בשעה טובה, נחת בריאות ושמחה לכולכם

הם די יהיו "באוויר", כי לא תוכלו ליישם את הטיפים שלהם עכשיו, ואז פשוט תשכחו אותם עד שתגיעו לזמן אמת...

מה כן אפשר? ללמוד על *עצמכם* - איך להיות אנשים טובים יותר, רגועים יותר, מכילים יותר...

כמו שאמר פעם רב כלשהו להורים ששאלו אותו מתי מתחילים לחנך ילדים - החינוך מתחיל בהורים עצמם, בחינוך של עצמם...

ספרים שעולים לי:

90 יום למנוחת הנפש

40 ואחת (לנשים)

ללוות ילד

יש גם לד"ר מיכאל אבולעפיה כמה ספרים.

ובכלל - ללמוד הרבה תורה, בעין אישית ומתוך רצון להפיק מסרים אישיים, זה מרכך את הנפש ומזכך את הנשמה לקראת כל האתגרים שלה...

ההגבלה הגיאוגרפית זה בכדי להיות קרובים למשפחה בדרום

לק"י

אולי יש שם רוב דתי.

שווה בדיקה.

גם היום יש בערך עשר משפחות חילוניות, רובן של דור המייסדים, כשהישוב מונה מאות רבות...

לא הייתי שם אף פעם בשבת, אבל עד כמה שהבנתי מהשילוט ומהאנשים - באזור הוותיק הכביש פתוח ורואים כמה מכוניות, בשאר הישוב, יש שלט של אין כניסה בשבת.

אמר לי תושב משם - ממזמן- שהמרחב הציבורי תכבד, אבל בבית לא יחטטו ותעשה מה שתרצה

אגב למרות שיש שם את רבני המכינה / ישיבה 

אתה יכול לעשות על האש בחצר הפרטית שלך בשבת?

לגיטימי לעשות מסיבת יום הולדת בחצר בגינה עם מתנפחים ומוזיקה בשבת?

למשל זה:

משפחה חורגת | רשת 13

לק"י

אם הוא רוצה, אני יכולה לפרסם בקבוצות ווצאפ פה של נשים. אולי מכירות מישהו.

או שאריק יוכל לפרסם בקבוצות גברים/ מייל של בית הכנסת.

מקווה שיהיה לו רלוונטי באר שבע

אשמח שתכתוב לי בפרטי אשלח לך.