כל כך מחוצף מצידה להציג את מדינת ישראל כאי, שבו החרדים התמימים מנסים לשבת בשקט במקום אחד, והחילונים והדתיים הטיפשים כל הזמן מנסים לכבוש עוד ועוד ולהשתלט על כל האי.

כל כך מרושע מצידה לומר שלא הגענו למצב של פיקוח נפש. בוודאי שלא! הרי יש צבא! והוא מגן! לכן לא הגעתם למצב של פיקוח נפש במגזר.

ואם הייתה המלחמה מגיעה לפתח דלתכם, מה הייתם עושים?! מניפים את הסטנדר??

האיוולת והרשעות המציגה את המגזר החרדי כלומדי תורה תמימים ושקדנים המגינים ומצילים נוראה. בל נשכח, המון שבבניקים לא לומדים כלום, ולא משרתים. אז למה בעצם? למה הדם של בנח הציונות הדתית, שגם לומדים וגם מתגייסים, פחות אדום?!

בגלל שהגדולים עוד לא אמרו שזה פיקוח נפש. אה.

בושה וחרפה. תשובה חצופה מאין כמותה, טיפשות הגובלת ברשעות.

היא אפילו לא ניסתה להתמודד עם השאלה ההלכתית, לגבי להציל ישראל מיד צר. היא רק אמרה שהתורה מגינה והתפילות עוזרות. וואלה. אני מבין שדוד המלך לא הגיע למדרגתה הנעלה והגבוהה, שבה היא מבינה כמה גדולה תפילה עד שאין צורך לנסות להגן על עצמנו.

באמת, דוד, בוש והכלם לך. מה אתה יוצא למלחמות?!

היא חצופה מאד, כותבת  התשובה.

יש תשובות למה לא להתגייס. אבל התשובות שלה היו מרושעות וחצופות.

אני לא אכנס כרגע לשאלה למה אני לא מתגייס, התשובות שלי טובות יותר.

אני רק אוסיף ואומר, שגם אם הצבא היה פועל נכון חרדים לא היו מתגייסים. איך אני יודע? פרעות תר"פ עד תרפ"ט.

חבר'ה מההגנה הגיעו להגן על חברון, וגרשו אותם. שמים מבטחם בה', מתפללים.

בצפת בפרעות תרצ"ט אני חושב, הגיעו לוחמי פלמ"ח והניסו את הפורעים לאחר שהחלו הפרעות.

בתגובה אמר רב העיר צפת, שהם ניצלו בזכות הנס והמעשים. המעשים היו התפילות, והנס היה שהגיעו הפלמ"ח.

בפרעות קישינב גם, הלכו היהודים החרדים כצאן לטבח.

בשואה אותו הדבר. לא בורחים, לא עושים כלום. ה' יעזור.

לא לא לא, יהודים! ה' לא עובד אצלכם! אם יש סכנה צריך להתגונן מפניה, חס ושלום לא לטמון את הראש בחול ולחכות לנס! אין סומכין על הנס!!!

היא אומרת שלא צריך אותם, כי יש מספיק.

אני מסכים בהחלט שהחילונים לא פועלים נכון. לא עושים את זה?!

אז בגלל שהם לא עושים את זה יש לך זכות לשבת בחיבוק ידיים?! לא תעמוד על דם רעך!!!

תפעל מחוץ לצבא, תאמן את הנוער בנשק, תהפוך אותם לחיילים של צבא אחר.

היא טוענת שהגדולים לא הכריזו שיש פיקוח נפש, ולכן לא מתגייסים(יותר נכון לא עושים כלום).

הגדולים עליהם היא מדברת גם אסרו בתוקף שימוש באינטרחטא הטמא.

איך קוראים לזה? רגע מה המילה? נו נו, זה כמו של השמאלנים, שאומרים שביבי אשם כי הוא עשה את עסקת שליט... נו... אה, נזכרתי.

צביעות.

"2. פיקוח נפש דוחה לימוד תורה ולכן אם זה יהיה המצב גדולי התורה יורו לסגור את הישיבות והם יהיו הראשונים להתייצב עם תלמידיהם בחזית."

וגם "החילונים לא עושים את זה"?

כן, כולכם יודעים יותר טוב, והייתם עושים הכל, ואין במציאות שום מגבלות?

זה לא מאוד משנה, גם אם הם גרועים - יש לך את היכולת לעשות משהו אחר? תעשה אותו

כל מה שאתה עושה זה לשבת להסתכל מהצד? זאת גישה קצת מוזרה

יש סיבות למה לא להתגייס. לא בגלל שאנחנו לא רוצים שלחילונים לא יהיה חיילים. מי שלא מתגייס בגלל שהוא רוצה שלהם לא יהיה, כי הוא שונא אותם או משו כזה, אידיוט.

שחיילים ואזרחים נהרגים סתם וכולנו אוכלים תלב 

שאלה המנהיגים שלנו שלא פועלים עפ"י תורה, ועוד חיילים זה לא מה שהיה מסיים את המלחמה יותר מהר 

עמ"י יוצא ידי חובת השתדלות גשמית

ולא שאני מסכימה עם כל מה שהיא כתבה וחושבת שחרדים לא צריכים להתגייס באופן גורף, אבל עדיין יש הרבה אמת בדבריה

אבל זה לא מה שהוא אמר.

הוא אמר שהוא לא רוצה לתת חיילים ל"חילונים". וזה פשוט חרפה.

עם ישראל לא יוצא ידי חובת השתדלות גשמית, מה זה החרטוט הזה??? עם כל החרדים יניחו תפילין כל היום, זה יפטור את הדתיים להניח תפילין???? גברת, היה הבוקר פיגוע.

העלתי סטטוס זועם, אז יצאתי ידי חובה?? מה זה ידי חובה???

אין דבר כזה "לצאת ידי חובה" בסיטואציה הזו. אנחנו רוצים להגיע למלכות ישראל מתוקנת, ולהפסיק את הטבח בנו.

אין דבר כזה לצאת ידי חובה אם לא הגענו לשם. כל אחד צריך לחשוב טוב איך לפעול, ולפעול, במציאות, לא ברוחניות של תפילות ותורה, זה כמובן מועיל, אבל לא תחליף!!!

זה לא תחליף, אבל להגיד שעוד כוח בצבא זה מה שיגרום לנו לנצח זה פשוט לא נכון...

לצאת ידי חובה זה אומר להוציא צבא וללכת להלחם. אבל מה באמת מביא את הניצחון? זכויות רוחניות. 

לא עוד חיילים ולא מטוסים ולא טראמפ. איך סינואר נהרג? בטעות! בלי 80 טון של פצצות וכו'

יש לזה הרבה דוגמאות אצל האבות אפילו, לדוגמא שאברהם ירד למצרים ברעב יש מפרשים שאומרים שזה היה חטא שלא בטח בה', ועם יוסף הצדיק שדקדקו איתו על השתדלות יתרה, ועם אליעזר שבזכותו הרוחנית נצחו במלחמת המלכים ו318 (שזה גם כלום) היו נטו למראית עין לצאת ידי חובת השתדלות. וחסר דוגמאות למצבים של מעטים מול רבים? ממתי זה מה שמנהל את עמ"י? 

ומעבר לזה... למה כואב לנו שבחורים ילמדו תורה בכמות ובאיכות? יש לנו עודף? אז הם עושים שיקול של לוותר על המצווה הזאת, להפסיד אותה אם תרצה, והסדר עדיפויות שלהם שונה אבל הם עדיין תורמים לעמ"י והולכים בדרך התורה גם אם בדרך שונה. וגם אם אנחנו רוצים לשנות משהו בהתנהגות שלהם זה צריך להיות עם שיח מכבד לא בכזאת התלהמות וצורה... מה אנחנו מושלמים? רק הם הבעיה שלנו בחיים? ורק זה מה שאנחנו יכולים לראות בציבור יקר בעמ"י? לא סותר שצריך גם לקרב ולאהוב חילונים, אבל מכאן ועד להצטרף לקמפיינים שבועטים לנו גול עצמי...

זה בעיה בהנהגה, זה נכון.

ועדיין, יש צורך להילחם, גם אם לא נגיע להכרעה של 100 אחוז, אלא רק 50 אחוז, כי זו מלחמה על החיים, מלחמת קיום.

לא, זה ממש לא לצאת ידי חובה. החובה היא לעשות כל מה שאפשר כדי להציל את ישראל. בשביל לצאת ידי החובה הזו, צריך למסור את הנפש על כל מה שאפשר. אם מה שאפשר זה להתגייס וללחום, אז נכון.

מה שמביא את הניצחון זה זכויות רוחניות?! יש לך מקור לכך? מה שמביא את הניצחון זה קיום מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃ וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃ וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃ וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃ וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃"

אולי לכך התכוונת שאמרת זכויות רוחניות, אבל להציל ישראל מיד צר זו מצווה חשובה.

ה' עושה ניסים, זה נכון. סינוואר נהרג בטעות, וים סוף נקרע לשניים. אז? אני מזכיר לך שאפילו שזה היה בטעות, מי שהרגו אותו היו חיילים. שלכאורה גם לא היו אמורים להיות בעזה, כיוון שלא צריך עוד חיילים עוד מטוסים ועוד טראמפ.

איך את יודעת שלא צריך עוד חיילים? צריך עוד חיילים. אין מספיק. זה אמנם נובע מאסטרטגיה שגויה של ההנהגה, אבל יש מחסור בחיילים, צריך אותם בשביל להחליף את החיילים שנשחקים בקרבות.

את מדברת על ביטחון בה' שלא במקומו. האבות הם דבר מיוחד ולחוד. לנו יש חובת השתדלות ללחום בדרך הטבע, כי ה' לא בהכרח יעשה לנו ניסים גדולים, וגם אם כן אסור לנו לסמוך על זה, כפי שאומרים חז"ל. אם ה' לא דיבר איתנו מפורשות, אנחנו פועלים לפי דרך הטבע.

כשעם ישראל מותקפים על ידי עמון ומואב בספר שופטים, שולחים שליחים לכל תפוצות ישראל, שיבואו להלחם. כשה' אומר לגדעון לדלל את הצבא- זה משהו אחר. ה' רוצה לחולל ניסים- שונה. לא סומכים על נס. "לא תנסו את ה' אלהיכם" - אסור לסמוך על נס בחשש סכנה או איסור.

את מדברת על מצב של מעטים מול רבים מחוסר אונים, והופכת את זה לאידיאל. את לוקחת מצב שבו מעטים נלחמו על חייהם, למצב אידיאלי שככה צריך להילחם, ואם יש יותר מידי אז חלק יסתכלו מהצד.

עם ישראל מנוהל בדרך הטבע, כמו שה' רוצה.

חנוכה זה נס. את לא יכולה לומר בפשטות שיקרה עוד אחד, כי ככה נוח לך. זה לא עובד ככה. אסור לסמוך על זה, זה לאו דאורייתא.

את מקשיבה לעצמך? יש לנו עודף?? מה זה עודף?? חיילים מתים בחזית, לא ראו את הבית שנה! אין לנו עודף!!! ומי נתן להם רשות להחליט איזו מצווה הם מקיימים ואיזו לא? זה לא צדקה שהם יכולים ללכת לקופה לשים שקל, תגידי לי, בן אדם יכול להחליט שהוא מוותר היום על מצוות תפילין?? שבשבת הזאת הוא יבעיר אש?? מה עולה בדעתך???

אם בחור ישיבה חושב ככה, שהוא יחליט מה לקיים ומתי לקיים, הוא רשע מרושע, וייתן את הדין על כך.

מה כואב לי שבחורים לומדים תורה? שהלימוד שלהם עקר ולא מכוון למעשה. זו לא איכות. מי שלומד תורה שלא על מנת לקיים, לומד הלכות מלחמת מצווה, ובהגיע השעה משתמט, לימודו שווה כקליפת שום. ומשלו כאלישע בן אבויה, תלמיד חכם עצום שהתפקר, ועדיין היה לומד עם תלמידו רבי מאיר, לימוד עקר שלא מביא לידי מעשה.

מי שלא מקיים מצוות לא הולך בדרך התורה. את יכולה גם לומר שהקראים הולכים בדרך התורה, וזה כמובן יהיה הבל. מי שהולך בדרך התורה לא לומד סתם, לומד כדי לדעת את התורה ולהביאה לידי מעשה.

אמת, אנחנו לא מושלמים.

אבל כשאותה גברת מתחילה לדבר בחוצפה ורשעות, מפנה את האשמה כלפינו, ומצטדקת בכזו צביעות, היא ראויה ליחס הזה.

לא, לא רק הם הבעיה שלנו בחיים, אבל הם בעיה גדולה מאד. גם השמאל הוא בעיה גדולה. ושחצוף צבוע מהשמאל יעז לומר שהימין אשם בעסקת שליט, יהיו מי שיתבטאו בחריפות נגד החוצפן.

אני לא מצטרף לקמפיין גיוס החרדים, ואני לא חושב שזה גול עצמי. אני חושב שחטיבת חשמונאים היא ברכה, שהרבה אנשים מהמגזר שהיו מתגייסים בכל אופן יכולים למצוא בה את מקומם.

החרדים צריכים למצוא דרכים להועיל לעם ישראל, ולהפסיק לשקר ולומר כמה זכויות הם מוסיפים לעם. חייל שמסר את נפשו על הגנת העם גדול פי מאה משבבניק שעובד בפיצרייה ורשום באיזו ישיבה כי הגדולים אמרו שחס ושלום להתגייס.

זה בעיה חמורה מאד.

הגברת הנ"ל חצופה מאד, חוצפה הגובלת ברשעות.

ולא, זה לא הפיתרון.

אבל אם זה היה הפתרון, אז כן, למה שאתה תחיה בזמן שהילדים שלהם מתים בהגנה עליך?! למה הדם שלך יותר אדום משלהם??

גוף מיומן, שיתאמן כדי להגן על השכונות החרדיות בזמן תקיפת אויב.

רמלה ולוד מלאות בנשק, בקלות הוא יופנה כנגד בני ברק התמימה והחלשה.

ומי יעמוד שם להגן?! המשטרה?! הסד"כ שלהם קטנצ'יק.

אם תהיה מתקפה בו זמנית בשאר אזורים בארץ, המשטרה לא תוכל להגן עליהם.

האמת, גם אם לא תהיה, המשטרה לא תספיק להגיב בזמן.

בכל עיר אחרת, יש בוגרי צבא חמושים באקדח, וחיילים משרתים חמושים. אמת, זה ממש לא מספיק.

אבל זה יותר ממה שאין לבני ברק.

הפיגוע באלעד התרחש שם בדיוק מהסיבה הזו.

לכן פיגועים בריכוזים חרדיים גובים מחיר יקר יותר.

אז כן, החרדים אשמים, פחות או יותר, בכך שאין להם חמושים בבית כנסת. זו לא רק שאלת הגיוס, זה תפיסת עולם. תפיסת העולם היא שה' ישמור ויציל. לכן גם חרדים שגרים באזורים שמאפשרים להם חוקית לקנות נשק, לא עושים את זה, לא כציבור.

כמובן שיש יחידים פה ושם, ויש גם חרדים שהיו בצה"ל.

אז כן, הצבא פקקט. כולנו יודעים. אז מה? נשב בחיבוק ידיים ונחכה לטבח הבא? כי המנהיגים שלנו דפוקים???

אם אתה לא יכול לעשות שום דבר חוץ מלהצטרף למערכת, אז אין ברירה. תאלץ להצטרף, כי הם מגינים. ועל פי מערך ההגנה שלהם, באמת חסרים חיילים. כמובן שזה חוסר בגלל התנהלות לקויה, אבל יש חוסר.

ואם אתה לא עושה שום דבר, ורק אומר שזו התנהלות לקויה, אז אתה שקרן וצבוע.

אה סבבה, אבל זה משתנה עכשיו

עם זה למיטב הבנתי אין להם בעיה

החרדים ימצאו אלף תירוצים למה הם לא צריכים לעשות כלום, ממש כמו שהיה לפני השואה.

אף אחד לא צריך לבוא להקים לחרדים ארגון, הם אמורים לעשות את זה בעצמם, ולהפסיק להיות צבועים.

אני שומעת שכן

משמר הקהילות החרדיות עולה על נשק ויוצא לרחוב

חרדים עם נשק, יחס כפול לצה"ל: מודיעין עילית בשעת מלחמה - אתר החדשות דבר

שימי לב מה הם כותבים בכתבה: "חלקנו מתנדבים במשטרה, חלקנו חברי כיתת הכוננות בעיר. אנחנו יושבים תחת מישהו"

זה יפה וחשוב, אבל כמו שהם אומרים בעצמם, יש התנגדות חרדית למהלך, והמלך לא הגיע מההנהגה, אלא מאנשים פרטיים.

ואותם אנשים פרטיים אינם חרדים רגילים, אלא כאלה שכמו שהוא מספר מתנדבים במשטרה או חברי כיתת כוננות(= כלומר שרתו בצבא).

אני מודע לארגון השומרים, מיזם מבורך שקיים בחו"ל הרבה שנים, אבל בארץ הוא דל ומצומצם, וההנהגה החרדית לא בהכרח רואה אותו בעין יפה.

כמו שכתבתי כבר, אנשים פרטיים עושים דברים. יש המון חרדים שמתגייסים לצה"ל. הם לא מייצגים את הציבור החרדי. כי הציבור החרדי עושה מה שגדולי הדור אומרים, וגדולי הדור לא אמרו להקים את ארגון השומרים.

בהגנה היו לא מעט חרדים

(וספציפית אנשי ירושלים, שהרבה לא השתייכו "רשמית" כנראה לאף ארגון, אבל כן נלחמו*)

גם בצה"ל עד שלב מסוים, לא מכירה מספיק את הסיבות שזה השתנה, אבל עד שנות ה-70 חרדים התגייסו

מה שמפתיע שזה הפך לטאבו מוחלט די מהר אח"כ

מעבר לזה - כתבת יפה, לך בכוחך זה וגו'

(לא צינית. באמת שלא)

זה הדור הקודם של הכיפות הסרוגות, שחבשו כיפות שחורות. לכנות אותם חרדים זה לא נכון. וגם, זה היה מעשי יחיד ולא מהלך ציבורי.

הקו של מנהיגי העדה החרדית היה מאד ברור- הציונים אשמים בכל, אנחנו בה' נשים מבטחנו.

אנשי ירושלים נאלצו להלחם על חייהם במלחמת השחרור, וגם אז לקח זמן. אבל הם הבינו שאין שום ברירה אחרת.

זה נכון שחרדים התגייסו, אבל זה מעולם לא היה מהלך מגזרי, זה היה יחידים שאמרו וואלה צריך, או וואלה אני רוצה.

תודה תודה!

יש מה לדון על הטענות שלך אבל אני מוחה על ייחוס המילים שכתבת לגברת היקרה שכתבה את התשובה. איוולות ורשעות הם לא בדיוק המניעים שמהם היא כותבת.

אממ למה בעצם אתה לא מתגייס? אם לא אכפת לך להגיד

הדברים שהיא אמרה גובלים ברשעות.

זה גם לא היה המניע שלה, הוא מניע שלה הוא צדקנות.

אני לא מתגייס מכיוון ש:

1. אני רואה שהצבא לא פועל נכון, והוא שולח חיילים למות סתם. יותר מזה, הצבא לא נלחם כדי לנצח, ולהשיג הכרעה.

2. הצבא לא הוכיח את עצמו בשבעה באוקטובר, צריך משהו אחר, יש לי את היכולת אולי לפעול למענו, זה מה שעליי לעשות.

3. יש איסור הלכתי להיות במקום שבו כופים עליי לעבור עברות או לבטל מצוות. כמובן יש הבדל בין מציאות תקנית למצב מלחמה, אבל אם הצבא לא נלחם האיסור תקף.

4. אני עושה יותר למען עם ישראל ממה שכנראה אעשה במסגרת הצבאית, אפילו אם לא אצליח לייצר גוף הגנה אזרחי כמו שאני מנסה.

זה בראשי פרקים ממש.

וחשוב לציין, העשייה שאני מדבר עליה לא כוללת לא לימוד תורה ולא תפילה, אלו דברים שאני עושה, אבל הם לא נחשבים עשייה.

ההבדל ביני לבין מה שאותה גברת אומרת, הוא שאני עושה משהו אחר במקום, שקשור להגנה על העם והארץ. ואילו חרדים, לא עושים דבר. נכון, יש חרדים שמתנדבים בייחוד הצלה וכו', זה חשוב. הם לא שונים מהציבור הדתי שגם ממנו יש אחוזי התגייסות גבוהים, גם למד"א וגם לאיחוד.

אז זו כבר נקודה אחרת

לא כולם תורמים באופן שווה בכל התחומים, אבל אנחנו עם אחד... 

הם תורמים הרבה לקירוב רחוקים ובהרבה חסד בעמ"י לא רק איחוד הצלה... וזה לא תחרות, זה נכון שהציבור הדת"ל תורם יותר מהבחינה של כיבוש הארץ אבל שוב, אנחנו עם אחד

ואם אנחנו עם אחד אז מה?? אז הם יכולים לא לעשות את המחוייבות שלהם?? אין להם יותר מתנדבים באיחוד ובמד"א ממה שיש לציבור הדתי לאומי. גם הציבור הדתי מלא בחסד ולימוד תורה.

איזו מן צביעות זו לומר שאנחנו עם אחד?? בדיוק!!! עם אחד!!! אם אני מוסר את נפשי עליך אתה צריך לעשות אותו דבר!!!

איזו מן צביעות זו לומר שאנחנו עם אחד, אם החברים שלי ישנים עכשיו שינה חטופה בטנקים בעזה, והחברים שלך עם פחית אקסל בפינת הרחוב?!

אחרי הסיפור עם פילגש בגבעה התברר שאנשי יבש גלעד לא באו ללחום. עם ישראל שלח לשם חיילים שטבחו אותם. מה זה?? העם יוצא למלחמה ואתם לא באים?!?!

אבל אנחנו עם אחד, לא?

א. מי שסתם מתעלם ולא עושה כלום, הוא לא בסדר.

ב. גם ג'ובניקים לא ישנים שינה חטופה בטנקים בעזה.

ג. כוונתי ב"עם אחד" היא שאנחנו באותה סירה, גוף אחד, הגיוני שנהיה משלימים ולא נעשה בדיוק אותם דברים.

ד. גם החילונים לא מקיימים את חלקם מבחינה רוחנית. רובם תינוקות שנשבו. אתה יכול להסתכל על חרדים אותו דבר. לכל ציבור יש דרך שהוא צריך לעבור. להתעצבן בגלל זה אחד על השני ולשנוא, או לקבל את המצב בסבלנות ולעבוד על החסרונות של עצמי- זאת כבר בחירה אישית של כל אחד.

ה. תודה על התשובות

א. נכון מאד.

ב. את משווה?! מה לעשות שיש אנשים שלא מסוגלים פיזית לשרת בקרבי?! ולידיעתך לברור 40 קילו אורז זה גם לא משימה קלה.

אז שבחורי הישיבה החביבים יבואו להיות משגיחי כשרות במקום לשבת עם פחיות אקסל ונרגילה.

ג. זה דמגוגיה וחוצפה. אין כאן שום השלמה. זה לא שהחרדים תורמים במשהו אחר שהציבור הדתי והחילוני לא עושים. הם המציאו שהם מגנים עלינו בזכויות רוחניות.

זכויות רוחניות באות מקיום מצוות.

ד. אף אחד לא אומר שהחילונים צדיקים. ואם החילונים לא בסדר, זה אומר שלחרדים גם מותר להיות רשעים???

הרוחניות היא קיום מצוות. "והגית בו יומם ולילה- למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו" לא לימוד לשם הלימוד, לימוד לשם עשייה. ואם הלימוד לא מביא לידי מעשה, הוא עקר ומעלתו נמוכה.

ה. בשמחה רבה! סליחה על שפתי הבוטה והתפרצויותיי, אבל הדברים מקוממים וחצופים אפילו אותי שאיני מתגייס כפי שאמרתי לעיל.

בפרשה שלנו אנחנו נקרא את דברי ה' למשה: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!". מומלץ לעיין ברשי על אתר.

בדיוק דיברנו על זה אתמול בלילה אני וחבר (זו פרשת הבר מצווה שלי, ראוי לציין, היום בערב אני חוגג את יום הולדתי התשעה-עשר!)

אכן, מומלץ להסתכל שם ברש"י @הרמוניה 

כבר אפשר לסמוך על רש"י?

אם אני בתחומי היהדות בינתיים, אני פועל לפי המסגרת שלה

מזל טובב!! 

בסדר אבל ממה שהבנתי הם לא נגד לצאת למלחמות או לעשות מעשים שנדרשים... וחלק מהשיקולים שלהם זה בין השיקולים שאתה כתבת בסך הכל

מה שאני מעריכה אותם זה על העמידה על האמונה שלהם למרות כל הלחץ החברתי ולמרות שבהרבה מהם בוער רצון עז ללכת ולהשתתף בלחימה בדרך קונבנציונאלית... כלומר הם מונעים מערכים והשקפת עולם ולא מעצלות או פחד או ח"ו שנאת לעמ"י חס ושלום

דובר ש"ס: "היהודים אף פעם לא נלחמו - רק התפללו וברחו" - סרוגים

שיא...

השיקולים שלהם הם רק תירוצים, הם תמיד מוצאים תירוצים.

אני מחפש מה לעשות מחוץ למסגרת הצבאית, כי אני מאמין שיש מה.

חרדים לא רווצים לעשות כלום, לכן הם מסתגרים ולא מחפשים במה להועיל.

(כמובן, יש בודדים שעל דעת עצמם עושים, אני מדבר על הציבור כציבור)

ממש לא בוער להם ללכת להילחם כציבור. אדרבה, נוח להם שהחילונים הכופרים מתים, הם סומכים על ה'.

השקפת העולם שלהם היא עצלות ופחדנות, וכל פעם הם מוצאים לכך תירוצים אחרים.

למשל, לפני שעלו לארץ, היה אסור לעלות לארץ ולפעול לכיבושה, שהרי כתוב בגמרא שה' השביע את עם ישראל שלא יעלו כחומה!

ואחרי שעלו לארץ, היה אסור להקים מנגנוני הגנה, שלא להכעיס את הגויים, פיקוח נפש!

ואחרי שקמה המדינה, אסור להתגייס כי מתפקרים שם!

ואחרי שהוקם הגדוד החרדי, אסור להתגייס כי צריך ללמוד תורה!

וגם אם הצבא ינוהל בידי אדמו"רים הם ימצאו בו את הקונץ למה אסור להתגייס

אני מכירה הרבה חרדים שממש לא חושבים ככה! חצי הודעה שלך זה סתם הוצאת שם רע ונשמע שיש לך משהו אישי נגדם תזהר בדבריך..!

זה שהם מאמינים שאנחנו עדיין בגלות כן, אבל גם הם מבינים שאחרי שה' נתן לנו את הארץ חובה עלינו לשמור עליה ובטח בעניין הצלת נפשות הם לא מזלזלים. 

אין לי בעיה שתחלוק עליהם, יש לי בעיה עם הצגת הטיעונים שלהם כרדודים בעוד שהם כלל לא כאלה.

הם עושים משהו, או שהם יושבים בשטעטעל ומדברים במקווה על כמה שהמצב פקאקטע?

בדרך כלל אני לא אוהב חרדים, אבל גם חילונים לא, לכן זה לא משהו מיוחד. הפעם בחרת להביא תשובה מקוממת של גברת המגדירה עצמה חרדית, והיא פתחה עליה ועל הציבור שלה את הסכר שעל פי.

אם בעניין הצלת נפשות הם לא מזלזלים, ספרי לי מדוע איני רואה קריאה מאת גדולי הדור להתגייס לחטיבת חשמונאים?!

הטיעונים שלהם רדודים, מאז ומעולם היו.

ניסיונות הצגת טיעוניהם כבעלי חכמה הנם שטותיים.

מאז ומעולם חרדים התנגדו לכל מה שנעשה שלא על דעת גדולי הדור והעסקנים.

לדוגמה, כשרבי עקיבא יוסף שלזינגר קבע בספרו לב עברי כי מי שעולה לא"י ואשתו אינה מוכנה לבוא איתו, רשאי לשאת אישה שנייה למרות חרם רבנו גרשום.(גמרא מפורשת שהכל מעלין לארץ ישראל, וכופה אדם את אשתו לעלות עמו וכן להיפך) עמדו תקיפי ירושלים והטילו עליו חרם, ואילצו את כל מי שבא ליטול מכספי ה'חלוקה' שמהם היו מתפרנסים אנשי ירושלים, לחתום על החרם.

מי שלא חתם, לא קיבל כסף.

וכן כשנסעו רבי עקיבא יוסף שלזינגר וחבריו לקנות שדה לצורך עבודה חקלאית, שכרו אנשי ה'כולל' אנשים שילכו להרביץ להם. אבל הם נאלצו לוותר מכיוון שכשבאו להרביץ נשלף עליהם אקדח.

1. לא מדובר רק על גיוס לומדי התורה, שלהם יש קצת יותר הסכמה או לפחות יכולת הכלה, אלא קודם כל על גיוס של מי שלא תורתו אומנותו.

2. אי אפשר לנפנף בלימוד התורה, כי התנגדות הרבנים היא לגיוס גם מי שלא לומד, ואמרו את זה במפורש מכל תתי המגזרים. יותר מדויק לומר שהבעיה היא חשש של כניסת תכנים זרים בצה"ל. והבעיה הזאת פתירה.

3. אם צה"ל לא מוסמך לזעוק שאין מספיק חיילים, אז מי מוסמך לזה?? הרבנים? כבר שמעתי טענות שלא באמת צריך עוד חיילים כי יכולים להאריך את גיל המילואים, להאריך את משך זמן המילואים, ולהכשיר ג'ובניקים לפעילות מבצעית. הנה אני רואה שגם היא אומרת טענה דומה: "ונניח שהחרדים יציעו להקצות את כל תקציבי הבידור והאומנות בישראל לטובת תשלום משכורות למי שיבחר להתגייס וכך הצורך בגיוס בחורי ישיבות יתייתר". זה תירוץ מנותק מהמציאות כ"כ. כי הבעיה היא לא רק כסף (למרות שזה גם משמעותי ובידור ואומנות זה לא דבר מיותר). בפועל ממש צריך חיילים.

למדינת ישראל לא היה מספיק חיילים בשביל מלחמה בעזה לבנון ויו"ש במקביל, ובנוסף שמירה על הגבולות (וכבר היו מלחמות של לחימה פעילה עם ערביי הארץ, מצרים, ירדן, לבנון, סוריה, מצרים, ערב הסעודית, ועוד שלוחות מרחוק). יותר מזה, אפילו בתוך עזה היו סבבי לחימה כמה פעמים באותם מקומות בדיוק (עייני https://www.inn.co.il/news/659736 ) לא יודע אם היו מחליטים מבצעית לפעול בשתי חזיתות אם לא היה מחסור בחיילים, אבל זאת צריכה להיות החלטה מבצעית בלבד. 

אגב, מה שצריך זה בעיקר אזרחים עם הכשרה. בישיבות הציוניות יש לומדי תורה שמתגייסים להכשרה של 11 חודשים, רק כדי שיוכלו להיות זמינים ברגע האמת.

4. אם היא עוזרת לאשת מגוייס רק כדי לתת תחושה של אכפתיות ושותפות גורל, אז אל. המניע הוא כנראה רק הצטדקות.

5. באמת לא רק לחרדים יש שליחות של לימוד התורה והקמת משפחות. 

6. "בניגוד למינוח המטעה, אנחנו לא משתמטים אלא פטורים משירות על פי חוק"- צ"ל דוחים שירות על פי חוק, וגם זה רק מי שתורתו אומנותו וגם לא עובד (רק בתנאים מסוימים מאוד). כל השאר הם מה שנקרא משתמטים.

7. המחלוקת היא מה למעשה. ולא אם תורה ותפילות מגינות ומצילות, ובטח לא אם התורה היא אמת.

(לא כתוב מסודר כי קראתי את זה אתמול בלילה, וכתבתי את מה שזכור לי)

רוב זה ביחס לגברים (ובעיקר אלה שיכולים להגיע לחזית). ביחס לנשים, יש כל כך הרבה דרכים להתנדב ולתרום ברוחניות וגשמיות לחיזוק העורף, ובהמון מקומות גם חשוב שתהיה נשיאת נשק בתקופה הזאת. למה לא לגייס נשים בשעה של פיקוח נפש? אפשר לומר לא יהיה כלי גבר על אישה, אבל בעיקר כי והיה מחניך קדוש.

תיאורטית אני חושב שזה אפשרי ומומלץ להכשיר נשים באזורי ספר לידע בסיסי בלחימה. אפשר לומר שהרבה התנחלויות וישובים צמודי גדר הן כמו מוצב אזרחי בשטח, בין אם בתוך היישוב, ובין אם בדרכים. אז לפחות להכשיר ללחימה ולשאת נשק. במיוחד שברגע האמת רוב הגברים הלוחמים במילואים.

שהם שומעים לרבנים שלהם. כאדם דתי או מסורתי זו תשובה הרבה יותר חזקה בשבילי.

להבנתי זה גם חלק מהגישה החרדית, שכל ענייני הפוליטיקה וההשקפה שייכים בעיקר לרבנים מנהיגי הציבור.

לפעמים אפשר להרגיש שאדם מסמן את המטרה, ואחר כך מנסה למצוא תשובות רציונליות שיובילו למסקנה הזאת ואז זה לא נראה משכנע מספיק (מן הסתם זה קורה לכל בן אדם שמחוייב לקבוצה מסוימת)

בהחלט. מדוייק.

אולי תשתפי אותנו במחשבות/תהיות שלך ויהיה אפשר לדון.. או מוטב להתווכח..

לשמור את המחשבות שלי לעצמי כי אין לי זמן וחשק להכנס לויכוחים מיותרים

את אוהבת לראות מחלוקות ואנשים רבים?!

בושה וחרפה.

זה שיש משתמשים שזה עושה להם טריגר ויוצאים מכליהם בעיה שלהם, לדעתי.

הנושא הזה נטחן בפורום, המשתמשת פותחת אותו מחדש כשהיא יודעת היטב מי המשתתפים הצפויים, ואז עוד מסרבת להיות חלק מהדיון ואפילו מודה שלא תכננה להיות חלק.

אז מה היא באה לעשות? לזרוק פצצה ולברוח.

מבלי להיכנס איתם לוויכוח

זה כמו לשאול "מה דעתכם בנושא, דונו ונמקו"

או שאתה מנסה להגדיר את עצמך כסוג של טרול?

מי המשתתפים? ילדים קטנים? חשבתי שבפורום בית מדרש יש בחורים בוגרים שאכפת להם מהלכה ומנוסים במחלוקות מכדי להתרגש מהן.

אני ממש לא רואה מה הבעיה ובטח שלא באתי לזרוק פצצה ולברוח מי שלא מעוניין שלא יקח חלק.

דווקא אני רואה יתרון בזה שכל אחד יכול לכתוב מה הוא חושב, אם להכנס לויכוח או לא זו כבר בחירה אישית של כל אחד 

וכמו שאתה רואה אני כן חלק מהדיון אבל זכותי לבקש לשמוע דעות ולעשות סדר לעצמי עם עצמי.

פתחת את השירשור אחרי שכבר הנושא נדון פה ממש לפני רגע.

והתגובהשלי באה על מה שכתבת שאת רוצה את המחשבות שלך לעצמך,

כלומר אמרת שלמעשה לא באת להתדיין בכלל. אז מה זה אם לא לזרוק פצצה וללכת?

היתרון בדיון הוא כאשר המטרה אינה לעורר סתם ויכוחים. והנושא הזה הוא נפיץ, וכבר דנו בו.

ועדיין לא מצאתי אז אשמח לקישור! אם הוא באמת כזה לפני שניה? לא הייתי פה באופן רציף

וזה הסוד הקטן שלי אליך: אני הרגתי את מופאסה!

חוץ מזה, שגם הרב מדן רב חשוב בציבור

יש כאן תשובה של גברת שאומרת שטויות, וזה צרם ל @הרמוניה . אמנם היא לא מזדהה עם חריפות היתר שלי(שמוצדקת לחלוטין, יש לציין) אבל משהו צורם לה בתשובה, והיא שיתפה זאת.

אגב אולי האימוגי הזה יועיל לך בדיונים בפורום

מאמץ ללא ספק

רק רציתי שאנשים יחוו את דעתם על התשובה

וגם פתחתי בבימ"ד ולא בצמ"ע אז ברור שחיפשתי תשובות מיושבות ולא התלהטות וריב ח"ו..

אפשר לסכם אותה לטענות המרכזיות הבאות:

א. גדולי הדור לא הכריזו שזאת מלחמת מצווה

ב. תוספת חיילים היא לא פתרון מהותי

ג. החרדים ממלאים את חלקם בשיוויון בנטל דרך לימוד תורה

ד. הקריאה לגיוס חרדים באה מצד "למה הם לא סובלים כמונו" ולאו דווקא מתוך צורך ממשי

///

– טענה מעניינת, בהחלט חלק מהפעילויות של צה"ל אינן בגדר מלחמת מצווה (ולא, לא כל משימת בט"ש היא "עזרת ישראל מיד צר"), יש מצבים שללא־ספק כן, ומה עושים אז? אם נניח מתרחשת עוד פעם פלישה, מאיזה צד שלא יהיה, גם אם החרדים יחליטו להשתתף, מה בדיוק הם יעשו? הם לא חלק מהמערך הצבאי, לא הונפק להם ציוד, הם לא עברו אימונים, כאילו, אם נניח מצרים מחליטה לפלוש ולכבוש חצי מהדרום, בוודאי זאת תהיה מלחמת מצווה, אבל מאוחר מדי להכריז על־כך...

בעת העתיקה אפשר היה לגייס צבא מהר מאוד, כל אזרח יכול לקחת חרב או קלשון או נבוט, וההתרחשויות היו פחות מהירות (אין תחבורה, אין נשק אוטומטי, דברים קורים קצת יותר לאט), עכשיו מספיק לצבא זר כמה שעות כדי לכבוש כמות מכובדת של שטח ולעשות כרצונו, מה עושים?

– זה באמת נכון, האמת היא שישראל יכולה גם להטיל פצצת אטום על לבנון, אלא מה, הקהיליה העולמית תנדה אותה, כל הנכסים בחו"ל יוקפאו, וניאלץ לחיות ככלכלה אותרקית לחלוטין יותר גרוע מה־DPRK, אם כן, אפשר לומר שהשימוש בחיילים במקום בפצצת אטום זה כדי שתהיה כלכלה וקשרים בינ"ל, האם שווה את זה? שאלה. אפשר גם לדון עד־כמה נצרכת הנוכחות הישראלית בסוריה וכן הלאה ואם אינה נצרכת כל־כך למה לקחת לשם אנשים, אם כי, נראה לי שיש מקומות שבהם אפשר להגיע לקונצנזוס לגבי הצורך בחיילים, זה מזכיר לי טענה חרדית שוואלק מבחינתם היה לעבור כולם לגור בירושלים כשטח או"ם במקום הקמת מדינה, או ליצור איזו פדרציה מוזרה תחת שלטון מלך ירדן, וההתעקשות על הקמת מדינה בדווקא הביאה את כל הצרות כו' אבל איך לומר את זה... לא יודע... אפילו אם נקבל את הטענה הזאת, והקמת המדינה הייתה טעות, אנחנו צריכים להתמודד עם המציאות הקיימת, והמציאות הקיימת היא שכל־מיני ויתורים והסכמים לא מביאים אותנו רחוק, והדרך היחידה לשמור על היישוב היהודי כאן היא צבא, אולי עצוב, אולי לא־נכון, אבל זה מה יש

– מצד שיוויון בנטל כן, בהחלט אפשר לקבל את הטענה, אבל השאלה לדעתי היא מה נצרך כרגע בפועל, עדיף ללמוד תורה מאשר להיות קברן, הגם שחסד עם המת זאת מצווה גדולה, אבל אם יש מת מצווה שאין מי שיקבור אותו, צריך לקום ולקבור אותו, אם יש מחסור ממשי בחיילים, ובגלל זה צריך למשל לסגת מלבנון או מסוריה או מעזה ולתת לטרור להתחדש, אז צריך למלא את המחסור הזה 

– נראה שאכן יש צורך ממשי אם לסמוך על דברי הצבא והממשלה, נכון שיש גם שיח געוולד עם כל־מיני "טענות מוסריות" אבל זה סתם תקשורת, השאלה מה בפועל, האם הממשלה צריכה חיילים בפועל או רק בגלל "שיוויון", בשנים האחרונות אכן התרגלנו לכך שהצבא היה יותר ליופי, כר פורה לאג'נדה ופרוגרס וכל־מיני שטויות, אבל עכשיו באמת צריך אותו... בסוף כדי לתפוס קו בלבנון או בסוריה או בבקעה או איפה שזה לא יהיה, צריכים אנשים, לא יודע כמה, אבל צריך

רק לגבי טענה ג', היא לא רק טוענת שהם תורמים את חלקם לשוויון בנטל, היא טוענת שהשוויון בנטל הוא בכלל לא ערך בסולם.

ולגבי התשובה... נכון עכשיו צריך ואני תוהה לעצמי האם משהו היה שונה אם הניסיון לגיוס חרדים היה נעשה בצורה אחרת שבאמת באה לקראתם.

וגם תאמת זה בעיה שאין אמון באמירות של השיקולים המקצועיים של הצבא הזה. המקצועיות מושתתת על סולם ערכים מעוות. אז זה בעצם להכנע לו. כלומר יש כל מיני אילוצים במציאות, השאלה לאילו אילוצים להכנע ולאילו לא. להכנע לסולם ערכים מעוות? או להכנע לקבלת המצב בדברים אחרים והבחירה שלהם ברורה... (אוף שונאת שאני כותבת "שלהם")

אני מקבל גם את הטענה, אבל כאמור, "שיוויון בנטל" זה יותר תסמין של שיח תקשורתי ופאתוס רדוד, שלצערי הרבה נקלעים אליו, אבל המשמעות שלו לא כזאת חשובה, השאלה הגדולה היא מהי "חובת האדם בעולמו"

אפשר גם להתלונן עליי שאני עובד במשרה חלקית ומבזבז את שאר הזמן בקריאת מנגה, במקום לעבוד מיליון שעות, וכך לשלם יותר כסף למס הכנסה ולתמוך במדינה כחלק משיוויון בנטל ותחושת אחריות לאומית כו' כו' אבל אין לדבר סוף

ברור שאין אמון בצבא ומבחינת החרדים גם אין אמון בממשלה, וגם בעיות מבחינת תנאים וכו' אבל זה כבר פרגמטיקה וכל צד יכול להסתכל מה הוא יכול לעשות

יכול להיות שלא כולם רוצים להשתתף בפרויקט הזה ב־good faith, משני הצדדים, בסדר, זאת בעיה, אולי זה צועד לעבר פתרון אולי לא אולי זה ייקח עוד המון זמן

אולי אחרי שטראמפ יזיז את הפלסטינים לסהרה המערבית ויהפוך את רצועת עזה לקזינו ענק בריבונות אמריקאית יצטרכו פחות חיילים (לכל המתלוננים על תורה מגנא ומצלא... לב מלכים ביד ה')

אני אישית בעד שבחורי ישיבה רציניים יישארו ללמוד בכל מצב, אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, בסוף זה הנצח של עם ישראל, כמו שהיינו שמים חיילים שיגנו על בית המקדש ככה ראוי להגן על מקדשי המעט של עם ישראל בייחוד כשחלקים גדולים מהעם מבולבלים מאוד ועדיין לא הגענו לתיקון רוחני ברמה הלאומית שבוודאי אם לא לומדי התורה מי יוביל אותו?

תודה על התשובה

זה לא ערך ביהדות? "נושא בעול עם חברו" "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" ועוד ועוד

זה לא אומר שכול החרדים צריכים להתגייס בגיל 18, כי באמת יש ערך חשוב בלימוד תורה.

אבל א. לא כולם לומדים בהתמדה

ב. גם מי שלומד בהתמדה בשנים הראשונות, הרבה מהם אח"כ יוצאים לעבוד. אז מה פוטר אותם מלהתגייס בגיל 26 לשנה בסדיר ואח"כ במילואים?

מאוד נחמד לומר שיש מספיק חיילים אחרים (אפשר גם להתווכח על זה), אבל למה שאבא ל 8 ילדים יצטרך לצאת מהבית שלו למילואים במשך שנה או שבעל עסק יצטרך לסגור את העסק שלו לשנה שלמה?

אעפ"כ שבט לוי לא הוצרך להשתתף במלחמות האלה למרות ערך השיויון כו' כו'

לא בהכרח שדין לומדי תורה כדין שבט לוי אלא שמצינו שזה לא תמיד פקטור גם אם זה נשמע מוסרי ונכון

א. אה"נ

ב. אה"נ

לגבי הטענה האחרונה,

ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מעשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו] אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביותא עלובתא ותולין בהקב"ה.

בקיצור למרות הפאתוס העצום אפשר לשאול את אותה שאלה אם בית המקדש היה קיים למה שהכהנים אוכלי החינם לא ילכו לצבא בזמן שאנשים אחרים סובלים

לא כ"כ פשוט ששבט לוי לא השתתף במלחמת מצווה, אבל לא נפתח את הדיון הזה.

לא הבנתי את התגובה שלך, 

כתבתי במפורש שאני לא מצפה שכל החרדים יתגייסו, אלא רק מי שלא לומד תורה בהתמדה כל החיים.

גם אני לא מבינה את זה עד הסוף ובכל זאת פשוט כמו שכתב @פתית שלג בגלל שזה מה שרבותיהם מורים להם אני סומכת על כך שיש להם סיבות טובות

(ורק מעירה אין ערך ביהדות שאפשר להסתכל עליו במנותק מהמגמה של רצון ה', אף ערך לא עומד בפני עצמו ובטח לא בפירושים שהפרוגרס נותן לו, ואצל חרדים כידוע יש דגש על הבדלות משאינם שומרי תו"מ ומכל האוירה ה"כללית" ששולטת)

גם על הציות ללא שאלות לגדולי הדור יש לי תהיות (ראינו מה קרה בשואה), אבל אני מכבד את הערך הזה.

עיקר הביקורת שלי היא כלפי כאלה שנחשבים חרדים אבל מקשיבים לרבנים רק כשנוח להם, 

קונים סמארטפון, רואים סרטים, מסתובבים ברחובות בלילות או אפילו בחו"ל, אבל להתגייס לחטיבה חרדית (גם אם לא על טהרת הקודש) זה מה שיהרוס את העולם הרוחני שלהם? פתאום חשוב להם להקשיב לגדולי הדור שאומרים לא להתגייס?

'חרדי לפי דעתי'... הם מרגישים שייכות למגזר עדיין

כי אורך החיים החרדי, ובפרט הלימוד בישיבות, לא באמת מתאים לכולם

לא בוער לי יותר משבוער לי שבגץ ושות' יפנו את הכסא

חסר דברים שצריכים לקרות?

הצביעות היא שרק כשזה קשור לחרדים כולם מזדעקים. סתם שנאה. 

חבל שלפעמים גם אנשים שאמורים להיות יראי שמיים ומתיימרים ללכת בדרך האהבת ישראל והענווה של הרב קוק מיישמים את זה רק על חילונים.

על בגץ הדתיים לא מזדעקים? 

שכחת את הרפורמה המשפטים ואת ההפגנות בעדה שהיו בהם 90% דתיים?

צודק, ב"ה שהיום זועקים על זה

אבל זה עדיין לא סותר שמגיעים לחרדים יוצאים מפרופורציה

אבל כן מדברים מדם ליבם, כי מדובר בנשים שבקושי פגשו את הבעל שלהם בשנה וחצי האחרונה, או בכאלה שאיבדו את היקר להם מכל.

אז צריך להבין גם את הצד שלהם למה לפעמים הטונים עולים.

החילונים בעיקר קוראים לשלול תקציבים וכו' הדתיים מנסים בעיקר לפנות ללב של החרדים, דווקא בגלל שמצפים מהם ליותר.

אוי ואבוי אם גם הדתיים יתיאשו מהחרדים.

אני מבינה את הכאב... אבל זה מנחם להאשים מישהו במצב הזה?

אני חושבת שצריך להתייאש מלשנות את החרדים, אבל צריך לנסות לגשר, למצוא פשרה. זה כמו זוגיות, כשזוג מתווכח ואחד מהם רואה שהמטרה של השני היא לשנות אותו, הוא ישתנה? בחיים לא. אבל אם אומרים: 'אני מכבד אותך ואני מקבל אותך בנושא הזה כמו שאתה וכמו שאתה מקבל אותי על החסרונות שלי' אז יש סיכוי שהוא גם יבוא לקראת. 

אתה יודע מה ההבדל ביני לבין כמה מגיבים פה? ההבדל הוא שהם רואים את החרדים מבחוץ, ולי יש הכרת טובה אליהם כי למדתי בבי"ס קירוב ולכן פגשתי גם קצת מבפנים וראיתי את היתרונות שלו וכמה הם גדולים. כמה אני חייבת להם מהעולם הבא שלי! קשה לי עם כל מיני דברים שם, ביניהם נושא הגיוס, אבל תהיה לי יותר סבלנות להכיל ו"לסבול" חסרונות אחרי שזה על גבי יתרונות...וגם אין ציבור מושלם. כל ציבור יעשה את החשבון נפש שלו. אפשר להצביע על דברים "לא טובים" בשביל האבחנה ההשקפתית אבל לא להתעסק בזה יותר מדי במקום בתיקון עצמנו... בנושא הזה אני חושבת שאנסה לשאול ישירות רבנית חרדית מהצוות במכללה שלי. אני מחזיקה ממנה ומהאינטיליגנציה שלה ומקווה שלא תתן לי תשובות קש.

מחפשים לשכנע אותם להשתתף איתנו במלחמה.

הדיון הציבורי (לא מדבר על התגובות כאן) הוא לא דיון אידיאולוגי איזה ציבור יותר מושלם, אלא דרישה הגיונית של להשתתף איתנו במאמץ המלחמתי האדיר.

אני חושב שבציבור הדתי, ובטח בציבור התורני שמבין את הערך בלימוד תורה, לא מחפשים להתנגח בחרדים, ובטח שלא מצפים ש 100% מהם יתגייסו, מחפשים פשרה שתגרום ליותר חרדים להתגייס. אבל כל יום שומעים מרבנים ופוליטיקאים חרדים נגד גיוס באופן גורף, וגם לחטיבה החרדית שהקימו עכשיו בקושי התגייסו, אז זה לא נראה שהחרדים רוצים פשרה כלשהי, אלא רק מנסים להתחמק כמה שיותר. אז כן, מנסים לגרום להם להתעורר כבר.

כבר עכשיו המון משפחות קורסות מעומס המילואים, ולא נראה שזאת המלחמה האחרונה שלנו.. והחלק של החרדים באוכלוסיה גדל עם השנים.

אני באמת חושש שאם לא יעבור חוק גיוס רציני זה יגרום להמון אנשים להפסיק להגיע למילואים.

יישר כוח על הדברים.

אבל האם הם בעצמם שומרי תורה ומצוות? או שמעשה אבותיהם בידיהם ותו לא?

אם יש לך טענות זה לרבנים שלהם, ולכן צריך זהירות!

כי הציבור הולך אחרי הרבנים שלו ולא מפעיל את המוח. כמובן שיש חרדים שלא עושים בהכרח מה שגדולי הדור אומרים ויש כאלה שמתגייסים וכו', אני מדבר על הציבור כציבור ולא על יחידי הסגולה.

וכן, גם את הרבנים שלהם איני מעריך.

אני בדעה שמי שיכול ללמוד תורה מהבוקר עד הלילה למען עם ישראל שיעשה את זה. כנ"ל על החבר'ה "שלנו" . 

לעומת זאת מי שמנצל את הפטור שניתן לו נמצא במצב חמור מאד של חילול השם חילול האחדות בעם ישראל ועוד מלא ירקות. להיות חרדי היום דורש המון המון אחריות וכל אחד חייב להוות דוגמא. כי כולם צסתכלים ובוחנים אותם. אם אתה לא לומד תורה לא רואה סיבה למה לא להתגייס לפלוגות תורניות. חבל שיש כאלה שמנצלים את זה ומוציאים שם רע לכולם.

הקליפה באמת פחות חמוצה.

ומה פתאום שמי שיכול ללמוד מבוקר עד ליל שיעשה את זה? מה קרה? הלימוד צריך להיות לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא, כלומר לימוד המביא לידי מעשה- לימוד הלכות מלכים ומלחמות כדי להגשים, לא כדי להיות תלמיד חכם המתהדר בתורתו.

"לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃"

הרבה פעמים אנשים מצטטים "והגית בו יומם ולילה", כביכול זו התכלית. התכלית היא "למען תשמור לעשות" אם אין הלימוד מביא לידי מעשה, יש כאן ביטול מצוות עשה, חוץ מביטול העשה הפשוט של אותה מצווה, למשל להציל ישראל מיד צר.

כל מטרת לימוד התורה היא לשמור חוקותיו ותורותיו של ה'. לדעת, כדי לעשות. לא כדי לדעת ולשבת בחיבוק ידיים.

אם אדם יודע שמצווה להכריע את חמאס, ובשביל זה הוא צריך להתייצב עם טנק בעזה, והוא לא עושה את זה, הידיעה שלו לא שווה כלום.

על כל סטנדר מופיע הציטוט הנצחי "והגית בו יומם ולילה". אבל ריבונו של עולם, מי שאמר את המשפט הזה, יהושוע בן נון, הוא כובש הארץ. איש חרב, ותלמיד חכם.

ולגבי לימוד תורה גם אם זה לא מביא לידי מעשה הערך של הלימוד בפני עצמו הוא גדול לאין ערוך ואין לנו השגה בדברים האלה לכן אנחנו נוטים לזלזל

כיוון שזה להציל ישראל מיד צר. השאלה אם קיום המצווה מתבצע דרך הצבא.

תמיד אפשר לנסות לעזור בדרכים אחרות.

לא נכון.

אם הלימוד לא מביא לידי מעשה כל יוקרתו נעשית עקרה. כל מה שגדול הלימוד מן המעשה, הוא מכיוון שהוא מביא את האדם לידי מעשה. אם הלימוד לא מביא את האדם לידי מעשה, זה לא שווה כלום. אולי שכר בשמיים יש לו, אבל וודאי שלא כשכר מי שלומד על מנת לעשות.

חברים שלי התווכחו עם חרדים, וחרדי אחד אמר להם שהרי כתוב "והגית בו יומם ולילה" אז צריך סתם ללמוד לשמה! ולצערו הוא נפל על חבר'ה תנ"כיסטים שהשלימו לו את הפסוק.

התפיסה הזאת היא תפיסה חרדית, והיא מגוללת בתוכה גם את השטות לפיה גדולי תורה מבינים בהכל יותר מהאדם הפשוט, מכיוון שיש להם שכל של תורה. זו תפיסה שאין לה ביסוס.

יש חשיבות כמובן ללימוד תורה, אבל הלימוד הוא החולייה המקשרת בין הקדוש ברוך הוא למעשה, לא חלק נפרד.

לגבי ערך הלימוד תורה זו גישה שדיי נובעת מהזהר אז אני לא מתפלא לראות את ההתנגדות שלך בתור צאצא של הגר"א 😝

כמו עוד 10000 איש בערך

איפה כתוב ברמב"ם שמלחמת מצווה תלויה במלך?! אולי מלחמת מצווה של כיבוש הארץ, וגם זה אני לא בטוח, אבל להציל ישראל מיד צר?! ספר שופטים מלא במלחמות כאלה, ללא מלך, ובוודאי שאלו הן מלחמות מצווה.

חחחח, אם הזוהר אומר משהו שלא עולה בקנה אחד עם תורתנו, צריך או לנסות אוקימתות שונות ולדחוק אותו ליהדות, או לגנוז אותו.

אבל אכן יש דעות שללא מלך אין דין מלחמת מצווה כלל

ושלל המלחמות כולל אלה שבספר שופטים אינן מדין מלחמת מצווה אלא מצד לא תעמוד על דם רעך כו'

(אם כי לא כן דעת רוב הפוסקים למיטב הבנתי)

אתה אמור לדעת את הערך בכל תבה ותבה של מילה בלימוד תורה

אבל אני גם צאצא של רבי יעקב עמדין אז יש לי על מי לסמוך.

אני מתעצל לבדוק בהקדמה של הרמב"ם, אעשה את אח"כ

בסידורו הוא מביא כל הזמן זוהר, כתבי אר"י, רמ"ע מפאנו ועוד.

נכון שהוא כתב הגהות לזוהר הקדוש, לא שונה מכך שהוא (כמו מהרש"ל והב"ח והגר"א ואחרים) - הגיהו את הש"ס.

נ.ב.

לא ברור בכלל, מי שמך כולה בחור בן 18, לחלק ציונים לגר"א ולשאר גדולי עולם...

נכון שהוא גם החזיק מקבלה, אבל גם רדף את הקבליסטים בני דורו, אז יש לו זכויות

סתם זה לא יפה לדבר עליהם ככה.

נ.ב. החל מאתמול אני בן 19, לכן כל מה שאומר שריר וקיים והוא מפי הגבורה ומי התיר לך להרהר אחרי שכינתי?

וכמובן שכל הציונים שחילקתי היו בהומור, אבל באמת אין שום מניעה לומר זה גדול מזה וזה קטן מזה. כמו שברור לך שבן גוריון ורש"י לא על אותה סקאלה. ואני די בטוח שאתה לא מעמיד את הגר"ח קנייבסקי והרמב"ם על אותה סקאלה. אה! בה! @נקדימון נותן ציונים לגדולי עולם! בושה!

מה עשיתי עכשיו??

הוא רדף שבתאים, או את אלו שחשד בהם בשבתאות.

ובשיא הרצינות, היזהר בגחלתן של גדולי עולם ותורתם. כידוע מהחתם סופר:

"מי שבנגלה לא מאמין בנסתר, חשוד על כך שבנסתר - לא מאמין בנגלה".

אמרתי את זה בצחוק, לכן אין טעם להתייחס לכך ברצינות. ולא נראה לי שאתה סבור שהרמח"ל היה שבתאי, לכן יוצא שהוא רדף קבליסטים.

זה שהחתם סופר האמין בנסתר, זה בעיה שלו, הוא גם נתן תאריך 50 שנה אחרי מותו שיבוא המשיח.

אם יש לך בעיה עם כל מסורת ישראל שבע מאות שנה* - הבעיה היא שלך. "אם ריק היא - ממך".

הרמח"ל בוודאי שלא היה שבתאי, להפך, כל ספר 'קנאת ד' צבאות' מיועד לברר את מושגי הקבלה, שלא כעיוותי השבתאים. גם ר' יהונתן אייבשיץ לא היה שבתאי, כמו שגם בר פלוגתתו ר' יעקב עמדין, היה מקובל גדול.

אני נפעם מהחוצפה של בחור צעיר (גם אם בן 19 ולא 'רק' 18) ככה לזלזל בכל גדולי ישראל.

* כמה מתנגדים לנסתר היו בכל דור,זה לא חידוש של הדור שלנו. גם באף אחת מהטענות שלהם, אין חידוש.

אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה, שהכרעת 'סוגיין דעלמא', רוב ככמעט כל גדולי ישראל במשך למעלה משבע מאות שנה - שהקבלה היא נשמת התורה. כל המחלוקות והענפים הם בתוך הפרשנות שלה. יותר מכך - במאות השנים האחרונות, אין גם מחלוקת על תורת האר"י הקדוש, אלא רק בפרשנות שלה (וקצת בשאלה כמה מקום, אם בכלל, לתת לשיטות בקבלה שקדמו לה).

"מסורת ישראל?" מסורה למה ולמי?!

יפה, הם לא היו שבתאים, ויוצא שהיעב"ץ רדף קבליסטים תמימים. שכוייח.

אני נפעם מהגזר שלי. בעייה שלך. מי אלו גדולי ישראל? מי שאתה קבעת?!

"כמה מתנגדים" כן, הרמב"ם ועוד כמה אנשים שוליים ביהדות.

ואתה כמובן אומר זאת מהכרותך רבת השנים עם כל אחד ואחד מהם.

תתפלא, הדברים שאתה לא יודע יכולים למלא סטים של אנציקלופדיות.

אפשר להתווכח מה דעת הרמב"ם בסוגיות שדיון גלוי ומפורש עליהם, התקיים רק בדורות שאחריו. בכוונה ציינתי שבע מאות שנה.

מסורות המקובלים שבדורות הרמב"ם עברה אצל יחידים, בדורו במיוחד בבית המדרש של הראב"ד ובנו ר' יצחק סגי-נהור, הלכה והתפשטה בעם ישראל בדורות שאחריהם והתקבלה ע"י כל גדולי ישראל כמעט ללא יוצא מן הכלל. בינהם ע"י מרן הב"י, שבהלכה בד"כ הלך כדעת הרמב"ם ועדיין קיבל את מסורת המקובלים (ואפילו בכמה מקומות התחשב בה להלכה, נגד הכללים הרגילים שלו).

בדיוק כמו במחלוקות בהלכה - גם אם היתה מחלוקת קדמונים, כשהתקבלה הלכה בהסכמת כל גדולי הדורות שאחריהם - ההכרעה מחייבת ולא יכול היום מישהו לחלוק. 

אפילו נניח שיכול אדם היום לסבור ש'קים לי' כדעה יחידאית בראשונים - ודאי שאסור לבוז לגדולי עולם, רובם ככמעט כולם, בכל הדורות שלפנינו.

תוריד תמצ'אטה. וותר אחי.

אתה לא יריב, רק לא מסכימה איתך הרבה פעמים וזהו

אתה יודע, זה שהיא מסכימה איתך לא אומר שאתה צודק, אם כבר להיפך...

תכף גם תגיד שהבונים החופשיים שולטים בעולם...

הרבה זמן לא הסכמתי איתך.

מה זה פה, באת לעזרת חבר?

"השאלה למה החרדים לא מתגייסים מבוססת על הנחת יסוד שכמעט ולא מבחינים בה. ההנחה היא שיש כאן קבוצה אחת שכל חבריה שותפים להחלטות, ומי שקובע ואיך נכון לפעול אלה מוסדות השלטון, שנבחרו על ידי רוב העם, ולכן דעתם מחייבת גם את המיעוטים."

לא נכון. השאלה מבוססת על איך לא חוששים לחילול ה' הנורא שיוצא מאי גיוס החרדים.

"בעיניים של אדם חילוני או דתי לאומי, .. רק בכוח השתדלות (צבאית, דיפלומטית או כלכלית) נוכל להגן על עצמנו. "

לא נכון, חס ושלום. פשוט הביטחון בה' לא סותר את החובה להתגייס.

"ונסב את עינינו מדעת בעלי בתים (שהם רוב האוכלוסיה)."

נשמע לי שיח קצת מתנשא..

"אציין שגדולי תורה מסוימים מקרב הציבור הדתי לאומי סבורים שזו שעת מלחמת מצווה, והורו לתלמידיהם ש’יצא חתן מחופתו’, וכמובן שמי שהולך לאורם בכל תחום ינהג כדעתם גם בתחום הזה." 

מוערך מצידה. יישר כח. באמת.

"אם חובת ההשתדלות להצלת עם ישראל כוללת גיוס לומדי תורה – הם יתגייסו ללא היסוס." 

 גם בזה אני מסופק. לא ארחיב שלא להוציא לעז. אבל בכנות אני מסופק.

"אנחנו לא משתמטים אלא פטורים משירות על פי חוק, ומקווים שגם בהמשך מדינת ישראל לא תוותר על ההגנה הרוחנית של לומדי התורה."

פשש שומרי החוק, אני בטוח שאם החוק ישתנה כולם ינהרו ללשכת הגיוס..

"ואולי להיפך. אולי חיזוק כוח התורה דווקא בעת הזו הוא המפתח לניצחון המוחלט."

זה בהנחה שאכן דעת תורה היא לא להתגייס.

אם דעת תורה שצריך להתגייס זה דווקא מחזק את התורה כשמשקיעים מאמץ לגייס חרדים.

"הבחירה בתורה מייצרת אורח חיים שונה, שבהחלט לא מתקבל על דעתם של אנשים שבחרו אחרת."

אני מכיר כמה שבחרו בתורה ואעפכ מתגייסים..

אמנם בצלאל ממילא נגרר לאיום בפיזור הכנסת רק בעל כורחו, עקב המחאות מהשטח על תחושת נטישה והפקרה לטובת חקיקת חוק הפטור. הרי תוך כדי המחאה והזעקות, סטרוק פירסמה התנצלות בדמעות מלוחות יותר משל קרוקודיל ביאור או אליגטור בפלורידה, שאין לה ברירה והיא תצביע בעד פטור לצורך הקואליציה החשובה כל כך. ועדיין, לדרוש לחזור ללוחמה ולגייס שוב מילואים בוודאי לא מאפשר לשניהם להוסיף לפסוח על שתי הסעיפים לטובת השותפות הקואליציונית, שהכריחה למצוא דרך להשאיר את בני הישיבות ליד הסטנדרים, ולא בשדאות באימונים (או בעזה בקרב). אבל טראמפ סיפק את הסולם שנתניהו יציב תחת ענף העץ שכרגע בצלאל יושב עליו בדד. הכרחי להזכיר ולחדד מה השלט התקוע במסמר על גזע העץ: יש מלחמה, חייבים לגייס והכרחי להעביר תקציב אפילו אם לא יהיה חוק פטור, כדי שלא ניגרר לבחירות. וזו כמובן פנייה חדה מהמוטו שסביבו הורכבה הקואליציה: הדתיים ישרתו, החילונים יממנו והחרדים פטורים. אבל כאמור עכשיו בצלאל יושב לבד על העץ, ללא איתמר - שפרש כי מבחינתו חייבים לחזור ללוחמה ובלי לפגוע בחרדים; ללא רוב הליכוד - כמו למשל סעדה ואדלשטיין שדורשים שכל מאמץ צבאי נוסף בוודאי יגובה בגיוס, ושבכלל חוק פטור לא יקודם מכל מקום; וסתם בדרך אגב אפילו למשל ללא הרב הראשי האשכנזי, המתמודד שהפתיע ושבסופו של דבר התאים ככפפה ליד לדרעי ולגפני שמצאו בו שלל רב, כדתי לאומי בעברו שעכשיו עבר מחנה במופגן ובמוצהר.
אז הסולם שסופק, בטח בלי להתייעץ עם בצלאל בנושא, לוקח למקום מפתיע של היעדר חידוש לוחמה. הרי לכאורה, כבר אין עכשיו צורך דוחק ברבבות מגויסים פוטנציאליים חדשים, ועדיין לכאורה יושג הניצחון המוחלט. זאת, כי כה אמר בורא השמיים ונוטיהם למשיחו, דונאלדיניהו יהוחנן הראשון, בחר לך אנשים רבועי לסת נחתים, וצא הילחם בעזהמלק. אם כן הצגת המחזה בחדר הסגלגל, עיקרה היתה הצלת הקואליציה מהתפרקות עקב טיפוס על סולמות שראשיהם מגיעים השמימה. ומכאן חגיגת יומא טבא לרבנן, שגזירת הדרישה לצאת מהיכלה של תורה לזמן כלשהו ולתת כתף תחת האלונקה הרי בטלה מאליה. שידורים בכלי תקשורת חרדיים הבהירו חד משמעית שזו הגישה עכשיו (אפשר למצוא תמצית שלה למשל בחיפוש ברשת "JDN עולם התורה ניצל"). וכל זה, כשלכולנו ברור שבכל עתיד נראה לעין, אין עניין להעפיל לפסגת גבעת יונה באשדוד (טיול מומלץ בלי קשר) ולהשקיף משם עד בוש עם משקפת של קפטן הוק שתום עין, בציפייה נואלת להופעתן באופק של הנחתות האמריקניות המיוחלות, עם עשרות אלפי המארינס שאמורים איכשהו לעולל לעזתים את מה שאנחנו לא הצלחנו להכות בהם בתנועה יבשתית.
עם כל זאת, הכרחי לזכור שהבעיה היסודית בעינה נותרת.והיא כמובן חוקיות הפטור. אפילו נניח שיועבר תקציב ללא חוק פטור, ואפילו נניח שנראה פה ושם מעצרי אברכים ברמה שהפוליטיקאים החרדיים יסתדרו איתה [ואף אחד לא מעלה בדעתו מחנה מעצר של משטרה צבאית, בגודל של שכונה בבני ברק, עם רבבות עצורים העורכים בו שיעורי דף יומי בסבב, בסגנון של מוסרי נפש עטורי תהילה נגד משטר רשע אפל] - עדיין, בסופו של דבר, אין דרך לרבע מעגל ואין דרך להכיר בחוקיות גיוס חובה בלתי שוויוני. הטענה המגוחכת בדבר אי שיוויון גם בתוכן השירות איננה מחזיקה מים, כי השאלה לחלוטין איננה אם כולם עוברים טירונות רובאי 09 או שחלק מתפרקדים בשלושה שבועות זולה 02 של כלל צה"לי. זה לא חשוב ולא משנה והדיון הקונסטיטוציוני הוא אחר. השאלה היא מכוח מה דורשים מאנשים מסוימים בכלל ללבוש ביגוד חאקי מסוים בגיל שמונה עשרה ויום, בשעה שלאחרים מותר להחליט בבוקר איזו עניבה לענוב בחולצה הלבנה ובאיזו גיזרה המכנסיים החגיגיים. אם חושבים שזו לא בעיה ומותר שזה יהיה המצב, דרוש חוק שמשנה את זכויות האדם בישראל, ונכון להיום - בניגוד למסריו הכוזבים של ישראל כ"ץ - אין שום היתכנות לחוק כזה.

את סגנון הכתיבה שלך.

גם אם חלק מהסיפור כן גמור (דהיינו שמכל מקום לא תשתתף החברה החרדית בשיעור ניכר במאמץ הצבאי כיום).
כשהסיפור החוקתי, מכל מקום, אינו גמור, מגיעות התפתחויות רציניות מהסוג הזה:
הרבנים הדתיים מלמדים תורה מעוותת

ולא מועיל שהכותרת שהאתר בוחר לסיפור היא מה שהרב לנדו אומר על הרבנים הדתיים לאומיים. כי למרות הרצון האוטומטי להיזעק על הכבוד התיאולוגי (ושכמובן כולל את כיבוד ההנהגה הרוחנית), עיקר ותורף החידוש הפעם זו הכרזה "רבנית גדולית" (ואף "הנהגתית אשכנזית כלל-חרדית וחוץ-חסידית" אם תרצה...) ש"הציונים גרמו שהערבים שונאים אותנו". שזו בוודאי שטות מוחלטת [עריכה: בטח לפי הבנות יסודיות בחברה הדתית לאומית והתורנית לאומית, אבל סביר להניח שגם בחלקים ניכרים בתפיסה החרדית, שבפשטות מיוסדת על מה שחושב התלמוד, המדרש או רש"י על הערבים], ואף לא ממש מיושבת-רעיונית עם עקרונות יהודיים אלמנטריים. ומגוחך בעיניי שהאתר לא כלל את הציטוט הנוקב והיסודי-השקפתי המחודש הזה בדיווח, על אף שציטוטים חריפים אחרים (אך אולי פחות מנוגדים-תהומית לכל המחשבה וההשקפה) כן הוזכרו, למשל: "היה די טוב שמושלים כאן הערבים, מצב הכי טוב, הערבים היו מושלים, היו מכבדים אותם".
[עריכה נוספת: הציטוט המודגש הראשון, שאינו מסופק בדיווח באתר, מצוי באתרים אחרים]

הרמוניה, כתבו כאן הרבה. רק חשוב לי לכתוב מה נמצא מאחורי המילים "שיוויון בנטל":

אמהות שקורסות כי הבעל שלהם שלושת רבעי שנה במילואים. חבר מהמילואים שחזר הביתה ואחד הילדים הקטנים שלו התסכל עליו ואמר "למה חזרת". רק צריך להקשיב

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10226270160290976&id=1549850862

אין שותפות בין החרדים למדינה. אין תפילה לשלום המדינה. וקוראים לחיילי צה"ל עובדי זבל. בקיצור חיים על הירח. לא באמת חיים פה.

מי שמזלזל במשהו/ מישהו מסוים יום יבוא והוא יצטרך לאותו דבר

ואז נראה מי חי על הירח

זה לא זלזול. לא באמת אכפת להם כי הוא זה מה עובר על החברה הישראלית. כי הם לא שם. ומי שקורא לחיילי צה"ל עובדי זבל - הוא מזלזל. לא אני.

אבל שהוא מגובה בשקרים. או בלשוני להסתתר מאחורי ארון הקודש. אז יש פה משהו שלא עובד טוב. אם כל אלה שמסתתרים מאחורי הלימוד. היו מתפללים לשלום החיילים. ובהחלט אומרים תפילה לשלום המדינה. (בלי ראשית צמיחת גאולתינו....) היה אפשר לדון באופן ענייני ומכבד. אבל כאשר קוראים לחיילי צה"ל עובדי זבל. אז על מה יש בדיוק לדבר. בני ברק לא שייכת כנראה למדינת ישראל. כמו שתל אביב לא בדיוק שייכת.

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אסור להקשיב להם

וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.

הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

במדרש.

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.

אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

ישר כח למי שניסה לתרץ

כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

מתנסחת בצורה שאפשר להבין אותה ביותר ממשמעות אחת (פה זה ההוספה של המילה "נא". מצד אחד פשוטו של מקרא זה לא כמו הדרשה בגמ' (כפי שאומר רש"י), מצד שני לפי פשוטו של מקרא היינו מבינים אותו דבר גם בלי המילה "נא").

היא רוצה לומר לנו- אתה צריך לקרוא בכמה אופנים, וללמוד את המסר מכ"א מהם. מה קרה בפועל תשאל אח"כ, אחרי שהפנמת את כל המסרים.

ואז בפשטות יוצא- החיבור של אברהם לשרה היה פנימי ועמוק מאוד. לא רק מעל המגע, אלא גם מעל הראיה/מראה. אחרי שיודעים את זה, מבינים שזה שאברהם כן הכיר את יופייה של שרה, ואף נהנה ממנו, לא פגע בכהוא זה בחיבורו הפנימי אליה (ומן הסתם אף העצים אותו).

החכם נוקט בגישה קרה וצינית על העולם שכלל אין מלך, ואילו התם נעדר ציניות. כמו שלילד בן 3 אין כלל ציניות, כי כל ציניות היא הסתכלות קרה מעוטת רגש על העולם, שמזלזלת בכל דבר ולא רואה את החיוניות שבו, ומציגה זאת בתחפושת של הומור

ליצנות יותר שטחית ורדודה שמזוהה עם פלשתים כדברי הגר"א בחבקוק.

הקטע בר' נחמן מתייחס לליצנות שבאה מתוך חכמה. החכם מתחכם ומעוות ומזלזל עושה שחוק מכל דבר דרך השכל שלו. זה הבחינה של אחוריים דחכמה שמזוהה עם עשיו ועמלק, כדברי הפנים יפות בסוף וישלח.

 להיות חכם ולהתלוצץ על משהו זה לפספס את הנקודת עומק שיש בכל דבר.

בשביל להבין את העומק בשכל יש להסתכל באמת ולא בליצנות. "רק בלי ליצנות" מבקש לשמור את רובד הייחודיות של העומק שבדבר כדי לא לפספס אותו.

"כי איש הישראלי צריך *להסתכל בשכל של כל דבר* ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל *להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר*"  השכל משמש לעבודת ה' בשמחה ובמלוא המיצוי שלה.

התם סולד מליצנות כי החכמה והקרירות מרחיקות מעבודת ה' בעמקות ובלב חם ...

העמקה מביאה חשבונות ו"פנקסנות" כזאת אולי כלפי שמייא, וזה יוצר ריחוק קריר   ללא שמחה פשוטה שמחברת תמיד בקלות לרבש"ע.

בערך כמו ביקור נימוסין לעומת כיפים וזרימה.

ובגלל זה התם אמר לו שאדרבה- יהיה שוטה,

 כי אם החכם כל הזמן יעמיק, זה הפוך-

גם הליצנות תקרר אותו 

וגם הוא יפסיד את קרבת ה לי טוב, וזה בסוף יגרום לו לאבד אותה. שבאמת פקפק בכלל במציאות המלך.... ואז רע לו בחיים.

שוטה זה מי שיש לו משהו ביד ומאבד אותו (כתוב בגמרא לא יודעת איפה) 

לחכם יש עבודת ה ביד, במקום לנצל אותה לקרבת ה הוא מתלוצץ ממי שכן עובד ה בשלמות וממילא מפסיד אותה.

על כל פנים, עיקר השנאה כמפורש בכתוב: "וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם"

בנימין גם כלול בסיבת השנאה הזאת במידה מסויימת.

ברצף השאלות אתה מביא כל פעם שתי אפשרויות: אחת שמעמידה את יוסף מול שאר האחים, והשניה שתולה הכל במאבק בין בני רחל לבני לאה

אני בצד הראשון, חושב שזה פשטות הפסוקים, וחושד שהדרך השניה נובעת מתפיסה שגויה של המציאות והתורה שמחפשת סמלים בכל מקום

להתעלם מהפסוק הראשון העמום "והוא נער את בני בלהה וזלפה".

אי אפשר להתעלם מהמיקריות שב"מקרה" יהודה מוכר את יוסף, שבמקרה שמעון נאסר, שבנימין מוצג כאהוב דווקא בגלל היותו בן רחל (אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי), מזה שנראה שיוסף אהוב על יעקב מכל אחיו כי הוא בן רחל, מהניסיון שיוסף מנסה את האחים דווקא עם בנימין בן רחל, מהתיקון שדווקא יהודה בן לאה ערב לו (והמקריות ההיסטורית ששבט בנימין הולך דווקא עם ממלכת יהודה ולא ממלכת אפרים), מהחלוקה ההיסטורית בין יהודה לישראל ממלכת אפרים, בין היות 2 השבטים החשובים בישראל יוסף ויהודה, ומההדגשה של התורה מכל בני יעקב את יוסף ויהודה בספר בראשית. (ואם נוסיף את דברי חזל - אז מי שיזמו להרגו זה שמעון ולוי).

אפשר גם להעלאות השערה שזה לא בני לאה מול רחל, אלא סיעת יהודה מול סיעת יוסף ללא קשר לאמהות (ואז זה מסתדר למה רוב השבטים כולל בני לאה התרכזו סביב יוסף בפילוג הממלכה נגד יהודה). וכתבתי על זה בתגובה למי האיש הח"ח, פה למעלה).

מצד שני יוסף מוצג כמיוחד גם לעומת בנימין, ללא קשר מובהק להיותו בן רחל. הוא נזיר אחיו, דווקא הוא מתברך ב2 שבטים ובשכם אחד על אחיו,  רק בו יתברך ישראל, שרק לו יגיעו ברכות האבות מכל השבטים, רק אותו יברך דווקא המלאך הגואל מכל רע ולא מלאך אחר, הוא זה שישלוט באחיו, הוא השבט היחיד שכל ישראל מכונה על שמו "נוהג כצאן יוסף", "עדות ביהוסף שמו". יוסף מוצג בבראשית כחצי אב חצי בן, כמעיין אב רביעי שסביבו האחים מתלכדים. בניגוד לבנימין.
 

לא בא להתווכח, רק לשאול שאלות

רק רבי ברוך רוזנבלום שליט"א יכול להשיב

עוד תוספת מעניינת , זה שבשאר ההיסטוריה זה די הפוך - רוב השבטים מתפלגים מיהודה ונאספים סביב יוסף, בחלוקה בין יהודה לישראל (למעט שמעון ולוי. כך שזה חצי קושיא חצי חיזוק, שהרי ההארד קור של בני לאה זה 4 הראשונים, וראובן לא מצטרף או כי הוא בעד יוסף או כי יש קשר בין ראובן ליוסף שהרי שניהם בכורים, או כי ראובן שבט שלא מקבל מרות(כמו אצל דתן ואבירם או פלגות ראובן). וגם יששכר וזבולון יש בהם משהו קצת רחלי, שהרי נולדו בזכות מכירת רחל ללאה את התור. ומה אם גד ואשר בני שפחת לאה?) 

אולי בברכת יעקב, אולי בברכת משה, ואולי זה חרה לחלק מהמחנות, צ"ע

יוסף כתוב במפורש שהוא מיוחד משאר אחיו.

לגבי הסיבה שיעקב אהב אותו - בפשט כתוב כי הוא בן זקונים.

השאלה מה זה בכלל בן זקונים בפשט, ואם זה דבר בחירי, אז למה יעקב בחר דווקא בו.

עד סוף ספר בראשית רואים שיוסף מיוחד לא רק עקב היותו בן זקונים, אלא כי התברך  בברכות מיוחדות משאר האחים (החצי הראשון של ויחי)

וזה כאילו שירידת יוסף ממשנה למלך במצרים, למעין כינור שני למלוכה ולמשיחיות (בן יוסף רק כקדימון לבן דויד), עשתה את ביתו לאנדרדוג שאיתו הפכו להזדהות כל מי שחשו מודרים או נפגעים משלטון שלמה וכמובן המזדעזעים מלשונו ומתקיפותו הילדותית של רחבעם (קוטני עבה ממתני אבי)

השבט המרכזי ככתוב "בני אפרים הפכו ביום קרב...ויטש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים". יהושע לא במקרה היה משבט אפרים.

בימי ממלכת ישראל שבט יוסף היה המרכזח בממלכה.

גם בימי רחבעם באים ישראל להמליך אותו בשכם, וכן רוב ישראל תומכים בירבעם כבר בימי שלמה. ואסף שחי בימי דוד מכנה את כל ישראל בשם יוסף. וגם ירמיהו 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל מכנה את ישראל בשם אפרים (למרות שאולי שם זה התיחסות רק לגולי 10 השבטים ממלכת ישראל). נראה שסמלית ותרבותית מרכזיותו של שבט יוסף נשמרה תמיד, גם אם לא פוליטית. 

כמובן שיוסף עצמו שלט על מצרים ועל אחיו, כלכל אותם במצרים, ויוסף ישית ידו על עיניך. 20 שנה אמנם היה מרוחק מהם, אבל 70 שנה הנותרות הנהיג את העם במצרים.

יעקב אומר "לא יסור שבט מיהודה", משה אומר "ואל עמו תביאנו". לכאורה הלעילא הוא על צד יהודה וממילא בית דויד הוא הנבחר להימשח לדורות. אבל משהו בעם זורם אל יוסף היפה תואר ויפה מראה (כמובן בפנימיות בהקשר שלנו, אבל גם בעצם במראה החיצוני - שמגרה גם את "הדוב" כפי שמפרשים בפרשתנו הקרובה - ובסופו של דבר באיזה אופן טבעי הוא שמולבש בכתונת הפסים "המשגעת" כפי שבעולם החילוני של דורנו זה מוגדר). אז יש צד לומר שגם הלתתא הוא אמירה שיש לה מקום.

הרובד הלאומי מרכזו שבט יוסף והוא הנציג של 3 האבות בישראל.

הרובד הפוליטי מרכזו שבט יהודה והוא הנציג של קדושת בית דוד כמלכי ישראל.

דווקא נראה שהלעילא זה יוסף, מידת היסוד שנוגעת-אינה-נוגעת במציאות הגשמית, בניגוד ליהודה ששם הקדושה כבר יורדת ממש לגשמיות למידת המלכות

תיארתי הקשר של דבר תורה מול דבר העם; אתה מתאר הקשר של פשט/דרש מול רמז/סוד.
מכל מקום בנוגע לתירוץ שהצגתי בנוגע למקומם של בית יוסף ובית דויד, אולי מכאן השמות הסמליים בפילוג הממלכה: רחבעם בעצם דורש שיראו את רוחב היריעה והתמונה - הייעוד, החובה, האתגר - וייכנעו בפניה מול יהודה, ירושלים, המקדש. ירבעם דורש שהמלוכה תראה את כמיהת וערגת העם אל ימי הקדם ממש, טרם היות כל זה, אולי אפילו טרם מכירת יוסף ("והוא נער" - אולי זה באמת רמז, שמבקשים לחזור אל הנער שהיינו, טרם נמכרנו לעולם החיצוני והושלכנו מבית ההורים לבור).

שולט ביצרו הוא צדיק גמור, כלומר מתנשא מעל המציאות ופחות נוגע בה, כמידת היסוד.

יהודה ודוד הם בעלי תשובה , מכירים את כל המשברים של המציאות הגשמית ודווקא מתוך כך מתעלים וזדונות נהפכות להם לזכויות ומקדשים את קרבי המציאות, כלומר את מידת המלכות (פרץ וזרח נולדו מהזינות עם תמר, שלמה מבת שבע).

המימד הלאומי הוא עדיין תרבות מופשטת המתנשאת מעל המציאות, המימד הפוליטי הוא יישום התרבות בשטח ממש.

לעניין התורה: יוסף דווקא בתורה מקבל יותר מקום מיהודה - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, המלאך הגואל אותי, בך יברך ישראל ישימך כאפרים ומנשה, שכם אחד על אחיך, ברכות אביך תהיינה לראש יוסף נזיר אחיו, הבכורה ליוסף.  ליהודה זה רק לא יסור. יהושע מאפרים והוא חשוב מכלב או נחשון. גם בברכות משה ברכת יוסף ארוכה הרבה יותר מברכת יהודה (רק לוי ויוסף מקבלים ברכות ארוכות) וגם שם הוא מכונה נזיר אחיו, כלומר הנישא על אחיו.

רק מהברית עם דוד והלאה מתברר יחודו המלא של שבט יהודה, כמו שכתוב בתהילים "ויטוש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים ובאהל יוסף, ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב...ויבחר בדוד עבדו".

לגבי ירבעם, נראה שהוא רוצה לחזור למצב ימי השופטים בהם שבט יוסף היה המרכזי.

ברור לגמרי שהמקרא מותח את הקו בעניין להסביר שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה: פילוג הממלכה לא הישרה על עשרת השבטים רוח טהורה יותר מאשר זו של ממלכת יהודה (כולל שבטי לוי, בנימין ושמעון שנאספו אליה), אלא פורר לאבק כל תקווה להשיג יותר ממה שאליו כבר הגיע דויד ושלמה וסיימו את מלאכת הרועים.

כנראה ללא הפילוג היה גרוע יותר. כמובן שזה פילוג זמני.

ממלכת יהודה חטאה בסוף ימיה יותר "ושומרון כחצי חטואתיך חטאה" "צדקה משובה ישראל מבוגדה יהודה".

כמובן שהתכנון של אחיה היה ש10 השבטים ימשחכו לעלות לרגל לירושלים למרות הפילוג הפוליטי, וירבעם הרס הכל עם העגלים. אבל כנראה עדיין ללא הפילוג היה גרוע יותר, עובדה ששום נביא לא אומר לאחד מחדש אחרי עגלי ירבעם, וכנראה שללא הפילוג רחבעם היה נושא נשים נכריות שהיו מדרדרות את המצב גרוע יותר.

אבל נראה שגם בימי דוד ושלמה, שבט יוסף היה חשוב יותר משבט יהודה למעט בית דוד המולך. הבירה בגבול יהודה ובנימין, וערי המסכנות 2 מהם בנחלת יוסף - גזר ומגידו. לדוד יש גיבורים רבים מבנימין, וירבעם איש חשוב בימי שלמה, ונראה ששכם היתה חשובה, וירושלים עדיין היתה עיר קטנה בימי שלמה. היו בה הרבה מבני ציבור, אבל ייתכן שהיא היתה קריית המלוכה והמקדש ולא הרבה מעבר. על חברון מרכז שבט יהודה כלל לא שומעים ברגע שדןד מולך על כל ישראל ועובר לירושלים

א. שנאת האחים את יוסף

ב. שנאת סיעת לאה את סיעת רחל

ג. שנאת בני שאר האמהות את בני רחל (חיזוק לזה הוא שיעקב לא אומר לדן ונפתלי להשאר כשבנימין הולך למצרים, למרות שהיה אפשר לחשוב שמעדיף שאם בנימין ימות, ישארו 2 בנים שרחל קראה בשמם).

ד. שנאת סיעת יהודה את סיעת יוסף