זה התמודדות ממש לא פשוטה

אבל כבר החלטת...

בכל אופן את נשמעת אדם חכם ומתבונן

גם קראתי מה כתבת על "החזרה בשאלה" קטעים בדיוק שאלתי את בעלי למה לדעתו ככה קראו להם ומי התחיל עם זה... 

קראתי ונשבר לי הלב כי זה באמת כואב 

לגבי נטיות הפוכות מרשה לעצמי לכתוב לך את דעתי על זה כי את נשמעת לי בחורה חכמה...

מה שהתורה לא ראתה בעין יפה או אסרה ממש

מתלווה לזה אנרגיה שלילית ולא נעימה בכלל

להמשך לאישה או להתאהב בה, ברור שזה אפשרי

אצל מי שזה קיים בסקאלה כזאת או אחרת

אבל לנהל חיים לפי זה, בעיניי בגלל שהתורה אמרה מה שאמרה נותן לזה את ההוואי השלילי של זה.. 

בעומק אני רואה את זה פשוט כתאווה לא נכונה ולא בריאה שמצטיירת כמשהו נעים ומתוק ויפה ואידאלי אולי אפילו...

ובטוחה שיש סיבות רוחניות לכך שאישה תמשך לאישה או גבר לגבר למרות שזה נגד התורה ונגד הטבע וההיגיון....

בכל אופן על החזרה בשאלה, עד שימצאו לזה הגדרה אחרת, החיפוש הזה, הדרך הזאת שאת עוברת

יכול להיות שזה התיקון ןהעניין שלך ואולי זו ירידה לצורך עליה ויכול להיות שזאת ירידה שאין ממנה עליה והקשר עם ה' שזה שמחת הנשמה והחיות האמיתית רק יילך ויתמוסס כי המצוות הם אלו המחזקות את הקשר עם הבורא בעולם הגשמי....

אז אם יש לך שאלה או קושיה על הדרך שאת פועלת עכשיו, מתנסה פה ושם, רצוא ושוב...

תדעי שיש גם דרך אחרת...

להתאהב במצוות, בכל מצווה ומצווה, להתרגש ממנה

להתרגש מתפילה , להתרגש מה', להתרגש מאלוקות, לנשום ולחיות אלוקות, לחיות משמעות לא מתוך פחד ולא כי אמרו ולא כי האחים יתחזקו או ידרדרו

אלא כי בפשטות זה מה שהנשמה מבקשת וזה בעומק מה שאנו רוצים בכל הרבדים שלנו

ולפעמים צריך ללכת כביכןל נגד הנפש, כי לפעמים על הנפש מתלבש רצונות נמוכים ולא טובים ואנו מפרשים את זה כצורך אמיתי עמוק פנימי וזה לא מדויק... 

לפעמיפ צריך לקיים מצוות לפחות בהתחלה בכביכול הכרח וכביכול נגד רצון הנפש שכרגע היא במקופ נמוך ולא מבין, ולקרןא לנשמה דרך התפילה שתאיר שתופיע

 שתגיע שתראה את עצמה...

שהקב"ה יאיר לנו את הדרך...

וזה אפשרי. 

בע"ה.

אני מאחלת לך בהירות ושמחה בדרך 

שה' יאיר את דרכך וישמח אותך 

ותרגישי אהובה ורצויה תמיד ❤️

את קוראת לזה תאווה, אבל אצלי זה טבעי, אני לא יודע מה זה להמשך לגבר, אני יודעת מה זה להמשך לאישה ואני לא מכירה משהו אחר, 

זה לא בא מתאווה זה בא באמת אחרי בירור מעמיק של חמש שנים!!

אני ממש לא מסכימה איתך שאת אומרת שהקשר שלי עם ה' ילך ותמוסס, להפך! אחרי היציאה מהארון הרבה הרבה יותר התקרבתי איליו, נכון אני לא דתייה מאוד, אבל מרגישה יותר מחוברת לה' מתמיד! ובעניי אין זה שום קשר למצוות!
זה דרך וכל אחד עובר דרך, אני יכולה לומר לך שאת המצוות שאני מקיימת היום אני מקיימת בהכי התרגשות, ובהכי שמחה, נכון, הקונפליקט גדול, לכן אני לא מגדירה את עצמי דתייה, אבל אני גם לא מגדירה את עצצמי חילוניה..

את מגדירה את זה ללכת נגד הנפש אני אומרת הפוך, ללכת עם האמת שלי..
תודה על התגובה הארוכה♥

גם הדרך הטבעית של משיכה אישה לגבר אני קוראת לזה תאוה... אז אל תחשבי שאני ממעיטה בתחושה או בערך של ההרגשה של זה...

רק השונה הוא שבין גבר לאישה יכולה לשרות קדושה ושכינה מה שלא קורה ולא יקרה לעולם בתאווה אישה לאישה/ גבר לגבר...

וזה קושי עצום, אבל עדיין לא הייתי בוחרת בדרך שיש בה עקימות ואנרגיה לא טבעית...

(אפילו שמרגיש לך שזה הטבע שלך...)

בכל אופן יכול להיות שאת מרגישה יותר קרובה וקשורה לה' עכשיו יותר מבד"כ.. לכן כתבתי שאולי זה כן הדרך שלך להגיע לאמת לאמיתה...

ואולי לא..

בעולמות הרוחניים כל עבירה מנתקת עוד קטע מהחבל שמחבר ביננו לבין ה', מוזמנת לקרוא בליקוטי אמרים בספר התניא דיי בהתחלה... 

האמת שלך כרגע זה לעשות את מה שמרגיש לך נכון כנראה וזה מובן לגמרי, הרבה הולכים בדרך הזאת ואפילו מרגישים קשורים לה'.

בגלל שהרגשות שלנן הם סובייקטיבים ונתונים לשינויים ומצבי רוח זה בעייתי לפעמים להסתמך עליהם ולקבל אותם כאמת מוחלטת וודאית...

ואפשר להבין את זה מצד הסתכלות על הנפש שרוצה לבחור את הדרך שלה ורוצה להרגיש חיבור למעשים שלה...

אני לא יכולה להכנס לזה יותר מדיי כאן בתגובה כי זה מן הסתם מורכב ותלוי בהרבה דברים שעברת בחיים...

את קוראת למשיכה בין גבר לאישה גם תאווה, 

אז שנייה, מה ההבדל??

ואיפה יש לך הזכות לומר שמשיכה בין נשים זה עקימות ואנרגיה לא טבעית?
את חווה את החיים עם משיכה לגבר, ולך זה טבעי, אני חיה את החיים עם משיכה לנשים, ולי זה טבעי...

אני לא נכנסת לעבירות ומצוות כי מספיק נכוותי בזה בעבר ולא מתחבנת עם עצמי ועם אלהוים על עבירות ועונשים, בכלל לא נכנסת לזה!

את ההחלטות שלי אני לא קיבלתי נטו מרגשות, אחרת לא הייתי בוחרת לחיות חיים כאלה, 

את ההחלטות שלי אני אני קיבלתי אחרי בירור ארוך מפרך ומורכב של חשיבה והתבוננות בעצמי..
 

והזכות שלי היא כי הדעה שלי נובעת ממקור תורני, יהדותי, הלכתי, רוחני וכו'

אנחנו יהודים בעלי נשמה שניתנה לנו תורה משמיים אני חושבת שזו בהחלט זכות מספיקה ומספקת. 

שוב אני חושבת שאם אדם מגיע למקום שהוא הפך מה שלמד ויודע על איך העולם הרוחני עובד זה לא מגיע משורש של אמת, אלא מדעה עצמית שכנראה הגיעה מסיבות רגשיות/נפשיות כאלו או אחרות (שהם לגמרי מובנות... כולנו עוברים דרך) 

אם טוב לך זה מצוין, אבל מציינת שוב שלמרות שאת לא נכנסת לחשבונות של עבירה מצווה כרגע, אולי יום אחד החישבון הזה כן יעניין אותך... 

היהדות כן נכנסת לשם, נכון זה אולי טכני ולא הכי סימפטי אבל זה האמת מה נעשה... 

אפילו חלק מעיקרי האמונה...

וכשדיברתי על החלטות דיברתי בעיקר על המקום של המצוות, נשמע ששם זה נבע מרגשות, לא סותר שגם השכל לקח חלק... 

לגבי לחיות עם אישה וכו' פחות נכנסת לזה כי זה מורכב לדעתי על גבי פורום, רק רציתי לציין את דעתי בנושא...

זה לא קשור לידע רוחני זה הרבה מעבר, זה נפש האדם וזה רגשות, וזה מחשבות וזה התמודדות שלא מתחילה ונגמרת בדת ויהדות כי זה נחמד והכל אבל לא להנשארנו לפני 2000 שנה התקדמנו, ויש בעולם דבר שנקרא משיכה בין שתי נשים..
לי יש זכות לומר שיש דבר כזה בעולם כי אני מרגישה וחיה את זה, אין לי זכות לומר לך שום דבר בנוגע לנישואים בין גבר ואישה כי בחיים לא חוויתי אתזה, מבינה?
ואני ממש לא מתביישת בזה, אני גאה מאוד במי שאני, ובעניי לא כל דבר בעולם קשור לדת.

לומר את האמת אני ממש מסתפקת באמונה שלי כרגע אני בטוחה שהיא מאוד חזקה, אז לא באמת אכפת לי מהחשבונות העתידיים על פה מצווה שם מצווה אני מתמקדת בלהיות אדם טוב ובעניי זה מספיק..

לא אומרת שאני לא עושה יותר יש מלא מצוות שאני מקיימת, אבל בעניי לחשם מצוות זה ממש פאסה

לא חוויתי דעה על התחושות שלך או המשיכה שלך באופן אישי

דיברתי באופן כללי, אפשר לקחת צד בדיון נטו על סמך מקורות מיהדות מבלי לשפוט את החוויה הריגשית שאת עוברת אלא לדבר מתוך מקום ענייני... לשם יותר כיוונתי...

לא אמרתי כלום על בושה...

להפך גם אמרתי שלגמרי אפשרי וייתכן להמשך לאישה... 

ויש לך זכות לומר את דעתך על נישואים בין גבר לאישה אפילו אם מעולם לא חווית ואולי לא תחווי וגם אם זה לא נובע ממקור של יהדות, כי מותר לנו להביע דעה כי לכולנו יש עולם של מחשבות והתבוננות וזו זכותנו להביע אותו לדעתי... 

ההבדל הוא לא לבוא ולהגיד *לי* תבואי פשוט ותתשתפי בדיון במידה והוא קיים.

זה מה שעשיתי כאן, לא באתי ואמרתי *לך* באופן אישי מה את מרגישה בלב שלך... אמרתי בכללי...

אז את מבינה, פתאום את אומרת שאת מסתפקת באמונה שלך או שזה לדעתך פאסה להתעסק במצוות...

אז אוקי... 

רק מציינת שוב, שלפי היהדות זו לא האמת

מכעיס ומעצבן אבל זו לא האמת.

איך אמרת? ממזמן כבר התקדמנו?

מה התקדם? מי התקדם? הקב"ה? העולמות הרוחניים?

למעלה הכל נשאר בדיוק אותו דבר. אין זמנים בשמיים. והקב"ה גם לא משתנה...

אנחנו משתנים נכון, התרבות משתנה, הצרכים, ההלך רוח, הסגנון, ועוד, משתנים.

לא השקפת היהדות ולא הלך הרוח היהודי.

הוא ניצחי וקבוע. 

ובמידה ונדמה שחל שם כביכול שינוי, השינוי כנראה חל בנו, ואולי הוא דורש מאיתנו לברר בנפש שלנן מי הוא זה שאנו מכנים בשם אלוקים ומה היא זו האמונה שאני מכריזה שאני מאמינה בה. 

אולי בין זה לבין האלוקות והאמונה האמיתיים אין הרבה חיבור אמיתי...

אולי ואולי לא. 

נכון, זה לא האמת לפי היהדות, והיהדות חשובה לי, לכן אני ל מתכוונת לבזות אותה עם טקס חופה של שתי נשים..

אני אומרת התקדמנו אני מתכוונת שאפשר לעשות את השילוב בין הדת לחיים ואני לא צריכה להסתיר את מי שאני או מה שאני, אני חיה איך שטוב לי!

אני לא חושבת אני נמצאת במקום שאני צריכה לברר על האמונה שלי, אני מאמינה, ומשלבת. ואפשר שזה יבוא ביחד.

באמת אני לא במקום של להטיף לך, לא התנסתי בנסיון הזה, כך שאיני יודע איך הייתי מתמודד (כן עמדתי בנסיונות אחרים). אם היית כותבת בבמה פנימית של מתמודדים, הייתי נמנע מלהגיב בכלל.

אבל  היות שפתחת את זה בפורום דתי-ציבורי, שגם נוער קורא בו, אבהיר את המובן מאליו:

קרבת ד' משיגים רק כשעושים רצונו, כפי שהוא ציווה בתורה וכפי שעבר לנו במסורת ממשה לחכמי הדורות. הרגשות סוביקטיביות שלנו, לא רלוונטיות לקרבת ד'. 

המקריבים בבמות הרגישו שהם מתקרבים בזה לד', הנביאים צעקו עליהם והמלכים הצדיקים הרסו להם את הבמות (וכשלא הצליחו - זה יופיע כסיוג מ"ויעש הישר בעיני ד', רק הבמות לא סרו").

אנחנו לא יודעים מי יותר קרוב ל-ה',

בחור בן 25 מבית דתי המקיים מצוות מבוקר עד ליל כפי שחונך והוא מאמין,

או יהודי בברית המועצות הקומוניסטית שלימד את ילדיו להגיד פעמיים ביום שמע ישראל, או חילוני אתאיסט שעזב אשה ילדים ועבודה והלך להגן על עם ישראל בעזה.

אני כבר מזמן מחוץ למשחק הזה, מי יותר קרוב ומי לא. למשחק הזה יש רק שופט אחד, והוא לא אף אחד מאיתנו.

ולא למשמעות הזאת התייחסתי.

חד משמעית!

שאלת קיום התורה היא מה שרלוונטי כאן.

התורה אוסרת על זה, ומי שרצון ה' חשוב לו צריך לבטל את רצונו.

גם ממזר הוא אומלל שכנראה לעולם לא יתחתן. וכאן שייך לומר שלפום צערא אגרא והקב"ה לא מקפח אף בריה.

לא יודעת מה איתך, ואתה תעשה את החשבונות שלך עם עצמך איך שאתה רוצה, ובאמת לא אכפת לי, אין לנו את הזכות לבוא ולדון אדם על פי כמות המצוות שהוא עושה.

לצאת בשאלה - פרוזה וכתיבה חופשית

אני לא יודע ממה להתחיל ואיך לסיים 😵‍💫

אבל חיבוק אחות 

ענק ענק 

לא לראות את ההלכה כהכל או כלום..

להמשיך להקפיד על מה שאת יכולה.

הרמב"ם באגרת השמד/מאמר קידוש ה':

ודע, שצריך האדם לידע יסוד זה מיסודות הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול עירובי תבשילין וכיוצא בהן, ולא יאמר האדם קם ליה בדרבה מינה, שאין דבר זה אלא בדיני אדם בעולם-הזה, אבל ה' יתעלה נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות, *ונותן שכר על כל דבר שעושים.* לפיכך צריך האדם לידע, שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנו עליה, *וכל מצוה שיעשה מקבל שכר*".

כשסיפרתי לראש הישיבה בשיעור א',

הוא אמר לי (ציטוט מהזיכרון)

יש 3 דברים שאני רוצה להגיד לך: 

א. כמובן יש דברים שאסור לעשות, אבל אתה לא צריך אותי בשביל לדעת אותם.

ב. לא משנה מה, אני לא יכול לשפוט אותך כי אני לא בנעליים שלך ולעולם לא אבין את מה שעובר עליך.

ג. בכל מקרה ובכל מצב, הדלת של בית המדרש פתוחה בפניך, אתה תמיד תהיה רצוי כאן גם אם לא תקיים את כל התורה כולה.

כמה חבל שלא בכל מקום הגיבו כך...

את עוד צעירה (כתבת שלפני שניה היית בנוג"ה נכון?), את עשויה להשתנות ולהתפתח. זה לא הכי פופולרי להגיד אבל גם ילדים בני 21 הם עדיין ילדים. באמת אבל. הנפש והמוח עדיין לא התעצבו עד הסוף בגילאים האלה. לכן, אל תהיי נחרצת. אמרת שאת לא יודעת מה זה להמשך לגבר. אוקיי, זה אחלה, אולי את עוד לא בשלה נפשית לזה.

לא שלי באופן אישי יש משהו נגד אהבה מסוג כזה או אחר, אני כבר התדלשתי, אבל אני למוד ניסיון גם מעצמי וגם מאחת הבנות שלי בנושא הזה.

תני לעצמך זמן. תחווי את האהבה שאת מרגישה לבנות מינך עכשיו, זה בסדר, גם לי הייתה תקופה כזאת. אבל את עשויה למצוא את עצמך פתאום מפתחת כל מיני דברים יחד עם הגדילה של הגוף והנפש ובגיל 25, 26, 27 לרצות ולשאוף לדברים שלא הכרת לפני.

בקיצור, אל תהיי נחרצת כל כך. תשאירי לעצמך את המקום הקטן הזה בשולי התודעה שהחיים הם דינמיים ויכולים להשתנות.

אני לא מגדירה את עצמי לסבית כי אני מקובעת
אני מגדירה את עצמי לסבית כי זה כרגע מתוך נוחות..
הרבה אומרים לי שלא מצאתי את הגבר שלי עדיין, אז אם אני אמצא אותו אני אשמח...
בנתיים נוח לי להגדיר את עצמי לסבית

שאם אצא מהארון ואספר לכולם שאני הומו (אני לא, אבל היא לא יודעת והיא אומרת מה היתה עושה אילו) אז היא תתאבד.

א. מכניסה רעיונות לראש של הילד בלי בכלל שהוא דיבר על זה
ב. להטיל את האחריות לחיים של האמא בידי הילד?
ג. זה מכעיס אותי השיטת חינוך הזו, ממש..

בין מה שאני מתאר לבין איך לפני שלוש שנים בערך, היא ואבא שלי דרשו ממני דין וחשבון על כך שאני עובד במשלוחים, עם המון עצבים וצרחות, באופן שמשדר בצורה שלא משתמעת לשני פנים, שאני אמור להתבייש מאוד, להתנצל ולהתעורר על החיים שלי.

הקו המאחד הוא התפיסה שכל אלמנט בחיים שלי תלוי בהם בלבד. וכשמשהו לא עובד פועלים באופן יותר ויותר אגרסיבי, עד לתוצאה הרצויה.

כלומר כל תוצאה אפשרית, אם פועלים ברמה מספקת של אגרסיביות.

ואני סולד מאוד מהגישה הזאת, דבר ראשון כי לא כל אדם יכול להגיע לכל מקום או ירצה להגיע לכל מקום, גם אם ידרשו ממנו.

בימינו יש המון גישות מה הכי נכון ומה הכי מוסרי, ורובנו נחשפים להמון גישות מהמון מקומות, ומי שחושב באופן לוגי מבין שאין סיבה לאמץ דווקא את הגישה של ההורים.

במציאות שכזאת, מה שמייחד את ההורים הוא שהם הכינו לך אוכל.

אם זה היה סיבה לאמץ את הגישה שלהם, הייתי אמור נכון להיום לאמץ את הגישה של המנהלת של המאפייה שליד הבית שלי.

זו עבירה. נקודה.

קשה גם על חילול שבת, וקשה על אי קימה לתפילה, וקשה על אכילת מאכלות אסורים, וכן הלאה.

כאן קשה יותר כי תחום העריות הוא חמור יותר. כידוע זהו אחד משלוש עבירות החמורות ביותר.

הגישה אצלנו במגזר בדרך כלל היא לא לשבור כלים, ובמקביל להבהיר שיש גבולות. וזה אתגר קשה.

ואני לא חושב שיש היום רב שיגיד להומו או לסבית שטוב מותם מחייהם, אפילו אם הם מקיימים יחסים מלאים.

מה שכן, אני חושב שזה מאוד לא מנומס להניח שמישהו (למשל הפותחת) מקיים יחסים, זה אפילו די גס. אם אדם לא אומר זאת במפורש על עצמו, לא חושב שראוי להניח זאת ובוודאי לא להוכיח אותו על ההנחה הזאת.

כל תחום העריות הוא חמור. ה"בעיה" אצל לסביות זה שאין להן פין. בכל מקרה, חזל אסרו את זה במידה שווה. אבל בכל מקרה לא התייחסתי לעניין הזה. הפותחת הציגה תפיסת עולם, ועניתי לזה.
ההבדל בינינו הוא שאתה באופן קבוע מציג עמדה שטוענת שאין שום ערך בתורה, שום רעיון, שום תפיסה, שום ערכים, חוץ מהחובה לעשות או לא לעשות בדיוק את ההוראה הנתונה. ואתה טועה. המעשה הוא ביטוי לרעיון שעומד מאחוריו.

ואני לא יודע מה רבנים יגידו למי שעובר איסור בידיים. לא התייחסתי לנקודה הזו בכלל.

וזה מאוד לא יפה.

מילא להגיב לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, שגם זה מעשה לא מנומס, אבל לכתוב שקרים לגופו של אדם זה בכלל מעשה מכוער

ותיארתי איך אני רואה את ההבדלים בינינו שמביאים להתייחסויות השונות.

ככה אני התרשמתי מהשיחות איתך לאורך הזמן. או שאני טועה, או שאתה לא מעביר נכון את הרעיונות שלך, או שבלבלתי אותך עם מישהו אחר כאן.

לעניינו, עריות הוא שדה הלכתי שלם. הוא לא מתחיל בהלכה אלא נגמר בה. כל איסורי עריות שייכים לדין המיוחד של "1 מ3 החמורים". אמנם במסוללות אין דין דאורייתא, ויש "רק" הוראה חז"לית, אבל זה אותו הדבר מבחינת היחס לעריות. ההבדל הטכני בין הגבר לאישה כאן לא משנה את המשמעות.

אדם א' חייב מיתה ואדם ב' לא חייב מיתה?

שני אנשים טועים/חוטאים/רשעים באותה המידה, אבל רק אחד מהם חייב מיתה בגלל סיבה טכנית? ולא כי יש עומק ורצון וכוונה מאחורי זה שיש עבירות מסוימות שחייבות מיתה ועבירות אחרות שלא חייבות מיתה?

התורה מגדירה בתחילת בראשית את הקשר בין איש לבין אישתו, ואת התפיסה של האדם השלם (איש ואישה דווקא). משכב זכר הוא ההפכי המוחלט. במסוללות אין את האפשרות הטכנית לחיבור.

אתה חושב שמהותית שני המעשים חמורים באותה המידה, ורק בגלל הבדל טכני על אחד מהם יש מיתה ועל השני לא.

לדעתי לא יכול להיות כדבר הזה, שהרי אם רק בגלל הבדל טכני אדם אחד חייב מיתה והשני לא, התורה לא הייתה תורת אמת. היא הייתה ספר טכני שלא מלמד אותנו מוסר או אמת אלוקית אלא מלמד אותנו "על מה מותר להיתפס ועל מה לא".

בכל מקרה, תראה איך מההודעה הראשונה שלך לפיה "כידוע זהו אחד משלוש עבירות החמורות ביותר"

הגענו ל-"אמנם במסוללות אין דין דאורייתא, ויש "רק" הוראה חז"לית"

באיזו קלות כתבת שמדובר בעבירות שעדיף למות מאשר לעבור עליהן,

ואז כתבת שבעצם זה אפילו לא דין דאורייתא (אגב לפי הרמב"ם זה כן דאורייתא).

אח"כ התחלת להתפלפל על זה שמהותית זה אותו דבר ורק הדין שונה, פלפול שבעייני חוטא לאמת ומסוכן מאוד.

בהודעה הראשונה שלי התייחסתי לתחום העריות, ולמדתי את חומרתו מהדין של 3 החמורות. למזלי, אחרים כאן הצליחו להבין את זה מבלי שנזקקתי להבהיר.

מכאן כשעוברים לשדה ההלכתי אז המציאות מתחילה להכתיב את שלה. על מה אתה רוצה שיענישו נשים המסוללות? על רגש האהבה?

הרמבם כותב שזה מ"מעשי ארץ מצרים". זהו רעיון של יחסי אישות (קרי בתחום המין). בפועל, אין לאישה מה ואיך לערות ולכן האיסור אינו דאורייתאי.

בבראשית למדנו מה התורה רוצה מהאיש והאישה.

אתה טוען כאן משיב - צעירים מעל עשרים שכל ציווי בתורה משקף משהו מוסרי

ועכשיו אתה טוען ששני חטאים דומים, שעל אחד יש חיוב מיתה ועל השני אין, הם זהים בחומרתם. למה הציווי להרו אחד ולא את השני לא משקפים משהו מוסרי?

א. לא כתבתי בתגובה הראשונה שכל ציווי משקף משהו מוסרי. לא התייחסתי לזה בכלל. מה שכתבבי זה שהכל נמצא באותו תחום חמור.
וחזל באו ואסרו במידה שווה את המסוללות.

ב. אני לומד את היחס למשיכה תוך-מימית מהמודל שהתורה עצמה מציבה. משמעות מושג האדם הוא בקשר בין איש ואישה. זה סימטרי.

ג. כפי שכתבתי בתגובה אחרת, התוכה החילה איסור מיתה רק לאחר חיבור גופני, ולא על כל הדרך לשם. נשיח חסירות את היכולת הטכנית להתחבר גופנית באמצעות איברי מין ולכן "לא מצליחות" להחיל על עצמן את דין המיתה.

משיכה תוך מימית

אהבתי

ברור שזאת טעות הקלדה, רק ציינתי שזה יצא חמוד.

לא חייבים לתקוף.

יום קסום!

ההבדל הוא שבלסביות אין בעצם מעשה בכלל סתם מחככים, ואילו בהומואים זה השחתת זרע לבטלה לאו דווקא לאן זה הולך 

גם לפי הגדרת חכמים "הנרבע" הוא בעצם לא חלק מהעברה ואם עשה מרצון אז הוא מסייע לדבר עברה לא משהו אחר

''מות יומתו שניהם''...

חפש בגוגל ''השוכב והנשכב''. שני הצדדים נחשבים כחוטאים באותה המידה.

ו... אני פורש ברשותך מהדיון הזה.

כי...

כשיש הוצאת זרע ללא משכב זכר - אין חיוב מיתה.

כשיש משכב זכר ללא הוצאת זרע - יש חיוב מיתה.

להיכנס ליותר פרטים?

גם השוכב וגם הנשכב חייבים מיתה, מה שעוד יותר מרחיק מההסבר שלך... כלומר לא הזרע הוא הבעיה במשכב זכר שבגללה התורה ציוותה סקילה.

ו... אני חושב שבשלב הזה איבדנו את לקוחות אינטרנט רימון סופית

יש אומרים שבהוצאת זרע יש חיוב מיתה או כרת, נדמה לי ע’’פ הזוהר.

יסוד עניין התועבה במשכ’’ז הוא שינוי מצורת רצונו של הבורא, שברא משפיע ומושפעת. מכחול ושפופרת.

בענין הזה גם אשה שאין בה חיוב מיתה,צבפנימיות הענין זה ודאי שינוי מרצון ה’, וזה מזכיר לי את האבן עזרא על איסור כלאיים ’’דע כי השלם שלם מאוד’’ אל תבטא במעשיך שכביכול בריאתו של הקב’’ה ח’’ו חסרה.

היא מושלמת. והוא קבע איש נושא אשה נ ק ו ד ה.

לכן כותבת בכלליות 
אני לא רוצה להכנס לאיזה מצווה חשובה יותר ואיזה מצווה פחות, אבל בטוחה שלא כולם מצליחים לשמור על כל המצוות, 

גן לדבר לשון הרע זה עבירה.
גם לא לכבד הורים זה עבירה הרבה יותר חמורה...
גם הוז"ל זה עבירה.
תראה לי בן אדם אחד שמקפיד על כללללל המצוות.

לך אין שום זכות לבוא ולומר לי את חוטאה

יש הבדל בין מצוות עשה לבין מצוות לא-תעשה.

יש הבדל בין דאורייתא לבין דרבנן לבין מנהג.

יש הבדלים בתוך דינים דרבנן.

ויש הבדל בין מי שמתאמץ למלא את רצון ה' לבין מי שלא.

אינו דומה המדבר לשון הרע תוך כדי שהוא יודע שהוא לא בסדר,

למי שמדבר לשון הרע כי פשוט לא אכפת לו, או כי הוא מתרץ לעצמו למה הפעם זה כן בסדר.

וכמובן יש הבדל בין מי שעושה עבירה ורוצה/עושה תשובה, לבין מי שעושה עבירה וטוב לו עם זה.

האם אני מצליח למלא את רצון ה' בשלימות? לא. אבל אני לא הופך את החולשות שלי לאידיאולוגיה.

אני יודע איפה אני לא בסדר, אני יודע מה אני צריך לתקן או מה אמור להיות, ואני לא מנסה לתרץ תירוצים.

ולא את היציאה מהארון כדי להרגיש טוב עם עצמו ולהיות שלם עם עצמו או כדי להפסיק לשחק דמויות בחיים של עצמו,

שזה אפילו יכול להיות מוערך מאוד.

אדם דתי רואה בתורה לא רק ספר חוקים, אלא את רצון הקב"ה בעולם, ולכן וודאי שיצרום לאדם דתי לשמוע על משהו שנעשה בניגוד לרצון ה' יתברך (כמו הרבה מהמגיבים לך), במיוחד כמו אצל אמא שלך שזה מגיע ממישהי שמאוד קרובה לה..

איך ציפית ממנה להגיב? ולמה כל כך משמעותי לך מה היא חושבת ורוצה?

כלומר בחיי, לילדה מותר לצאת מהארון ולאמא אסור אפילו לצאת מההקשר?

באמת קצת היגיון.

נשים המסוללות זו בזו, פריצותא היא (בבלי) ’פריצות’ היא שינוי וסטייה מהמין והדרך הטבעית של הבריאה. מלשון פירצה. כאשר אדם הראשון נברא, ע’’י האלוקים, לא היו נשים בעולם. הקב’’ה לקח חלק ממנו ונתן לו מתנה מופלאה ושמה אשה שתשלים אותו בצורה המושלמת ביותר. נמצא איפוא, שאשה במהותה היא נשמה תאומה של בעלה, ומהות הקשר שלה אליו ושלו אליה הוא חיבור בין נשמתי. כל צורה אחרת, כלומר איש ואיש או אשה ואשה, איננו חיבור מהותי, אלא חצי ועוד חצי, כך שלדעתי כאדם מאמין בה’ ובתורתו, לא שייך בכלל להגדיר ’נישואין’ שניים מאותו החצי, אלא רק איש ואשה, משפיע ומקבלת, יש כאן חיבור מושלם של שני חצאים שיוצר ’אחד’ חדש. למשל בחשמל, חיובי וחיובי יוצר פיצוץ, דווקא הניגודיות של חיובי ושלילי יוצרת זרם חשמלי. תנסו לחבר פאזל משניים אותו דבר, זה לעולם לא יתחבר..

כך שאפשרי להיות חברות קרובות אולי, אבל חיבור נשמות לא יהיה כאן.

כואב לי כל כך, ואינני יכול לשפוט אותך כי אין לי את הניסיון הזה, אבל דבר אחד אני יודע, שמי שמקריב למען ה’, את מאוויו הכמוסים ביותר, זוכה לקירבת אלוקים עצומה, ולתחושת סיפוק משכרת שאי אפשר לתאר במילים.

למשל אשתף משהו אישי, בעבר לפני 7 שנים הייתי נער בן 20, בישיבה, שמור,אבל  עם הורמונים מטורפים, ושתי נשים מתחתית החבית האנושית הציעו לי ברחוב ב2 בלילה בחינם, וסירבתי. איש לא היה יודע מזה אם הייתי חוטא, אבל התחושה שלא הלכתי ’אחרי הלב’ כמו הפרוגרסיביים, אלא נלחמתי לעשות רצון בוראי, היא מענגת בכפל כפליים ומלווה אותי כל חיי, הרבה מעבר להנאה הרגעית שהיתה יכולה להיות לי..

מתפלל שה’ יאיר עינייך ותמיד תזכי לעשות רצונו.  ותאמיני לי, זה שווה.

על סמך מה אתה מבטיח לה ''תחושת סיפוק עצומה'' אם היא לא תהיה עם אשה...

על סמך זה שאתה לא היית עם זונות ברחוב? איזו מן השוואה זו בכלל?

אתה משווה את זה ש''נלחמת לעשות רצון בוראך'' בכך שלא היית עם זונות (אגב מה הקשר פרוגרסיביים? רק הם הולכים לזונות?), למצב של אשה שלפי דבריה לא יכולה בכלל לאהוב גבר?

ולפני שאתה אומר לאדם להט''ב שרק בחתונה בין איש לאשה יש ''חיבור בין נשמתי'', ''חיבור מושלם בין שני חצאים'' וכו' - אתה לקחת בחשבון את התוצאות של החתונה על האדם הזה? ומה לגבי בן/ת הזוג? אתה יודע איזה סבל זה יכול להיות לאדם סטרייט, אם הוא מתחתן עם להט''ב שמתחתן לא מתוך אהבה ומשיכה אלא כדי ''להיות צדיק''?

אתה מוכן לקחת אחריות על זה?

אתה היית מסכים להתחתן עם לסבית שלא יכולה לאהוב אותך או להימשך אליך, ובזמן שאתם נשואים היא לא מפסיקה לערוג לקשר עם אשה?

ממליץ לך לראות את הסרט ''חתונה הפוכה'' או לקרוא את הספר ''צל ומי באר''.

דבר נוסף:

לבוא לאדם שאולי לא יוכל לעשות מצווה מסוימת, למשל אדם חסר ידיים שלא יכול להניח תפילין או אדם עם סוכרת שלא יכול לצום ביום הכיפורים, ולספר לו שהמצווה הזאת שהוא לא יוכל לקיים היא היא רצון ה' בעולם, היא השלמות... נראה לי סתם אכזרי ולא יעיל.

אם לא היית מביא בתור חיזוק את טראמפ, שלא ידוע בציבור במוסר הגבוה שלו בכל הנוגע לטהרת המשפחה... לא ממנו אתה ואני רוצים ללמוד מה מוסרי וצודק וראוי ומותר בכל הנוגע לנושא הזה.

נ.ב.

לא זכור לי שהוא אי פעם דיבר נגד הומואים או לסביות או חתונות חד מיניות, רק נגד טרנסקסואלים, אבל אני פחות עוקב אחרי הפוליטיקה המקומית של ארה"ב...

במישיגן (המדינה שבתוכה דטרויט) יש 68% תמיכה בנישואים חד מיניים,

ובפנסילבניה המצב די זהה.

בדטרויט עצמה האחוז טיפונת יותר גבוה - 69% (לא מצאתי סקר שבדק את פועלי הרכב בלבד).

למעשה, לפי התמונה הבאה מתוך ויקיפדיה, מיססיפי היא המדינה היחידה בכל ארצות הברית שבה אין לנישואים האלה רוב בקרב האזרחים (וגם שם זה כמעט רוב - 49%):

לפי סקר של הניו-יורק טיימס משנת 2023, 70% מהאמריקאים תומכים בנישואים האלה, לעומת 22% בלבד שמתנגדים.

Cross-Tabs: July 2023 Times/Siena Poll of the 2024 Race and National Issues - The New York Times

לפי מחקר אחר, ""השינוי בתגובתה של אמריקה להומוסקסואליות היה - וממשיך להיות - אחד השינויים המהירים והמתמשכים ביותר בעמדות ההמונים מאז תחילת הסקרים הציבוריים".

אגב, הרוב שבעד נישואים חד מיניים קיים גם בתוך המצביעים של כל אחת מהמפלגות הגדולות.

האם זה אומר שנישואים חד מיניים הם דבר טוב?

לא, אני לא חושב שמהם אנחנו צריכים ללמוד מוסר או תורה או מיניות או כל דבר אחר.

אבל... אתה העלית את הנושא, לא אני

"כוונתי לאמריקנים שהוא מייצג (ואני בתוכם) ברובם הכפריים מפנסילבניה" - הוא לא כתב רוב הכפריים אלא שרוב אלה שהוא מייצג הם כפריים. זה כמובן לא נכון ולכן לא התעכבתי על זה. 

"ופועלי הרכב מדטרויט" - דטרויט היא עיר גדולה, מסתמא הוא לא התכוון לכפריים של דטרויט כי זה כמו להגיד "הכפריים של בני ברק".

אלא הוא התכוון להגיד שרובם של תומכי טראמפ הם כפריים מפנסילבניה ופועלי רכב מדטרויט, כלומר הוא לא באמת התכוון לכפריים כפשוטו אלא התכוון ל"עמך", אנשים פשוטים.

אתה צודק שהסקרים לא סוקרים רק את "עמך" אבל כשיש 70% תמיכה לעומת 20% התנגדות אפשר להניח בוודאות גבוהה שגם ב"עמך" יש רוב

שחתונה היא רק בין איש לאשה. כמו לומר על שני פלטות של שולחן שהם שולחן.. הם לא. 4 רגליים עם פלטה מקבל תואר שולחן.  אותו דבר שני סירים ללא מכסה אינם מתחברים, אבל סיר ומכסהו נעשים כמקשה אחת.

כך שגם אם חיים מאותו מין יחד באיסור, טכנית אי אפשר לקרוא לזה חתונה. זה מגוחך.

ואני מאחל לפותחת האשכול שתתקרב לה’ מתוך שמחה וטוב לבב.

,לדיגומא :מים רותחים בטמפרטורה של 100 מעלות, כך יש (להבדיל)חוקים רוחניים ,שבמסגרתם רק בין איש לאשה יכול להיות חיבור נשמתי-בדיוק כמו שהוא כתב בפשטות. מה לעשות שזאת המציאות הרוחנית על סמך תורתינו שהיא תורת אמת.

לאן לקחת את זה? הוא לא אמר לה להתחתן,הוא רק ציין את העובדה הזו שפשוטה לכל יהודי המאמין בתורתינו.

וגם אם בין שתי נשים יש רגשות עצומים -זה לא יכול לשנות את העובדה הזאת.

רגש הוא לא מדד לאמת! רגש הוא לא מדד לאמת! ושוב- רגש הוא לא מדד לאמת!

אלא שהמסר הסמוי שמטפטפים לנו מרגע שאנחנו נולדים בתקופה המבלבלת בה אנו חיים, היא שהרגש/ הלב הם מטופ ועל פיהם יש דבר (חלילה).

אנחנו נולדנו לעבוד את השם ,לא את עצמינו ובדור שבו האושר האישי הוא יעד עליון לפי תרבות המערב, קצת עלולים לשכוח את זה.

ואף אחד לא מזלזל בהתמודדות של אנשים עם נטיות הפוכות, אבל בשורה התחתונה צריך קודם שהשכל יהיה "מסודר" -שיהיה ברור לנו בבהירות מה נכון ומה לא נכון ,מה אסור ומה מותר. אח"כ לראות איך אפשר להתמודד -זה כבר שלב נוסף. ואנשים מתמודדים עם האמונה והמצוות בכל מני חזיתות, התמודדויות לא פשוטות בכלל-יום יומיות, סזיפיות.. אל זה חלק מלבחור באמת.

א. מעולם לא כתבתי שהכי חשוב להיות מאושר.

ב. מעולם לא כתבתי שמותר לעשות דברים אסורים בהקשר הזה.

ג. לא כתבתי שאנחנו נולדים בשביל לעבוד את עצמנו.

ד. אני לא יודע מה זה ''חיבור נשמתי'', בחיפוש בגוגל מצאתי רק תוצאות הקשורות לעולם ה''תקשור'' ו-NLP וכל מיני הילרים ומכשפים, ולא תוצאות שקשורות לעולם היהודי.

גוגל פספס וזה מושג יהודי אמיתי? אני חלילה לא שואל מתוך זלזול, באמת לא מכיר...

לא ללכת לזונות ברחוב? זו המעלה הגדולה של יוסף הצדיק?

אצלו היה מדובר במעסיקה שלו, שהוא הכיר לפני ולפנים, והיו יכולות לצאת לו טובות הנאה רבות אם היה נענה לבקשתה, והפסד עצום אם ייסרב (מה שבאמת קרה, הוא הרי נשלח לכלא בגלל זה).

להשוות את זה ל''לא הייתי עם זונות ברחוב'' זה פשוט לא שייך

ועם זאת אני אומרת שאני אישית במקום של התורה היא אחלה יש מצוות שסבבה לי לקיים אבל יש בעניי דברים שיותר חשובים לי מהמצוות ומכך שהתורה מקובעת, כמו לחיות עם בחורה שאני אוהבת ולא עם גבר כי ״רק ככה יש חיבור נשמתי אלוהי״

זה לא עובד ככה, אני מחפשת אושר, אני מחפשת אהבה, לא מחפשת לעשות מה שכולם אומרים לי לעשות, אני היחידה שחיה את החיים שלי ואני חיה אותם כמו שאני רוצה, ובדרך חיים שלי כשאני אתחתן עם אישה יהיה בנינו את החיבור הכי אלוהי שאפשר, אני לא אתחתן עם אישה רק בגלל הגוף שלה, אני בטוחה שאני פושוט אדע מי היא כי יהיה לנו חיבור, איך אמרת?  נשמתי.

לפי מה שאתה אומר, אי אפשר להתחתן אם אין את היחס משפיע- מקבלת,

שוב אני שונאת הגדרות אבל אני הולכת איתך,

אישה חייבת להיות מקבלת וגבר חייב להיות נותן??

זה באמת רק חיצוניות??

אנחנו מדברים פה על חיבור נשמתי שיכל לקרות,

אז לא משנה בכלל אם זה גבר או אישה!!!

כי החיצוניות לא משנה!!

יש גברים שלפי מה שאתה אומר נמצאים במקום של ״מקבל״ ויש נשים שנמצאות במקום של ״משפיעה״

זה לא שחור או לבן.

זה לא שאם אני אישה אני חייבת להיות ״מושפעת״

בא אני אספר לך שלפני שלוש שנים שהייתי בת 17 אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לסבית ואני משלה את עצמי, ותצאי עם גבר והכל יסתדר מעצמו, וזה מה שעשיתי התחלתי עם גבר באוטובוס, נפגשנו לדייט ראשון והקשר נמשך שבועיים ואפילו טיפה יותר ובאמת היה לי כיף, אבל לומר שהייתה משיכה?? לא יכולה להגיד זה פשוט לא קרה.. ונפרדתי ממנו הבנתי שאם אני נותנת לו להתאהב בי בזמן שאני עובדת עליו שאני אוהבת אותו, זה ייגמר רע מאוד.

לא פייר בשבילו שייחיה עם בחורה לסבית ולא פייר בשבילי כי זה לא מה שעושה אותי מאושרת…

אז קרבת אלוקים יש לי אפילו יותר ממה שהיה לי כשהייתי דוסית, ואדרבה אני כלכך מרגישה טוב עם זה שנפרדתי מאותו בחור ושיצאתי מהארון וואלה מאמינה שאם הייתי מתחתנת עם אותו בחור, הייתי מייסרת את עצמי על כך שאני לא חייה את החיים שאני רוצה…

ברור שאת צריכה לשמור על קשר עם המשפחה. אבל עדיף שתמצאי מקום לעצמך. זה יהיה יותר טוב לכולם. בהצלחה.

אז אין לך בעייה לשמור על הקשר במסגרת הזו. אם המשפחה מקבלת את זה. אם יש מגבלות שהם מציבים. תכבדי את זה. תחיי את חייך זה מה שבחרת. בסדר.

קרובי משפחה שלנו בכל מצב. לא משנה הורים, אחים , ילדים , בני דודים. נגיד, בן דוד של אמא שלי עבד בתור נוכל , ובזמנו  הפנוי עשה אורגיות ( בסביבה שלו היה מקובל לעשות אורגיות עם חברים באיזו דירה דיסקרטיות ). ומשפחה קיבלה את זה כל עוד הוא הוא היה מפרנס את אשתו ובנו ולא מרמה בתוך משפחה . האם זה היה לטובתו? לא. הוא סיים רע. האם זה היה חינוכי ? לא . האם זה נכון מבינה ערכית ? גם לא. כי אם אני לא  מרגישה טוב עם משהו , אני עדיין לא מרגישה טוב עם זה גם אם בחדשות כתבו שזה לגיטימי או שכנה כן מקבלת את זה. כאילו מותר לי שיהיו לי ערכים וגבולות שלי . ואני לא אמורה להזיז אותם בהתאם לכל קרוב משפחה.

אף אחד לא חייב להסכים עם הדרך שלי.

ולי זה באמת לא אכפת,

אבל שנייה רגע את משווה יציאה מהארון ללעשות אורגיות?

אני רוצה לדעת מה הקשר?

אצל גברים בעלי מעמד קצת אמיד מרקע של דוד שלי בשנות תשעים הייתה נורמה של אורגיות פעם בשבוע.

לך זה לא נשמע. אבל למישהי שגדלה ברקע אחר בתקופה אחרת גם יציאה הארון לא נשמעת.

מתוך חברות שלי אני מכירה לסבית אחת. בסביבה של הבת שלי שהיא בת 16 כבר איזה ארבע. מה השתנה טבע? לא, השתנתה האופנה. ואני עוד גדלתי בסביבה חילונית והיא בסביבה דתית.

אז לצערי, את שופטת אותה בלי להבין דבר וחצי דבר ממה שעבר עליה בשנים האחרונות.

איך אמא שלי קראה לזה?

סמים, את אומרת אורגיות, אני אומרת אין קשר לא לזה ולא לזה…

אני לא יוצאת מהארון כי זה קול וזה נחמד ובאלי צומי! ממש לא!

אנשים שעושים אורגיות כשהם נשואים ויש להם ילדים זה בעיה אחרת לגמרי!

אנשים מחליטים עם כל התסבוכת שבדבר לקום ולעשות את הצעד של יציאה מהארון אלה אנשים שעברו ועוברים דברים שאף אחד לא יכול להעלות על הדעת שהם נשארו בחיים אחר כך!!!

וכמו שאת אומרת ״התופעה״ גדלה, זה נכון ויש לי באולפנה שגדלתי בה לפחות חמש בנות שאני מכירה שיש להן נטיות מניות ״הפוכות״ אבל זה לא אומר שזה הפך בגלל זה לטרנדי, זה לדעתי המודעות שהפכה להיות נוכחת יותר, כן גם בקרב בני נוער בגילי 13 12

איך נולד ילד?

מ 3 שותפים.  רצון הבורא, איש ו אשה. טרם נוצר אחרת...

תחשבי על זה.

בשולי דבריי:

לא התחתנתי מ'אהבה'.

גיליתי בנוות ביתי ערכים תואמים. התפללתי שאזכה ותהא מופת לילדי.

זכיתי. נתקבלה תפילתי.

יום יום הנני בודק ומשתפר להיות הגרסה הטובה ביותר שלי. כוחותיי ואישיותי, בהדרכת תורתנו הקדושה, הקובעת לי את 'גבולות הגזרה'.

אמת, ההמון מחליף 'תאוה' ב'אהבה'. ומשכך, אקבע מה נכון ומה לא, כהרגשתי.

אותה 'אהבה' המדוברת, שמוחלפת ב'תאוה'. עניינה, 'העיקר שלי טוב'.

להשקפתי. 'אהבה' נבנית עם השנים. שכר עמל השותפות הנאמנת.

מתפלל ומייחל להצלחתך! 

אני לא מתחתנת כדי להביא ילד.

וזה גם משהו שאם הייתי סטרייטית לא הייתי מסכימה איתו,

ילד זה קסום וזה טוב ויש הרבה דברים טובים בלהביא ילד לעולם, אבל אני לא מתחתנת בשביל זה..

גורמת למצבים שלא היית נכנסת אליהם אם הדבר לא היה אופציה.

לפעמים זה טוב . לפעמים זה רע. והרבה פעמים זו כן אופנה תשתנה עם השנים. נגיד באמריקה של שנות שישים קרתה מהפכה מינית. פתאום הרבה צעירים הרשו לעצמם דברים שלא הוריהם לא חלמו עליהם. כעבור דור או שתיים , אופנה עברה , דברים השתנו והתאזנו.

ברוסיה זה קרה בשנות תשעים.

במגזר דתי זה קורה עכשיו בגדול.

לפני כ3337 שנים עם ישראל יצא מהארון, היו שם אורות חבל על הזמן, ריקודים ומחולות, כמה חבל שמשה הגיע פתאום והרס את הכול. אז מה היה הקטע שם? לעבוד את ה' זה לא העניין של האורות וההרגשה הטובה, לעבוד את ה' זה לעשות את רצונו גם כשזה כיף וזורם , אבל יותר מכך גם כשזה קשה ולא זורם בכלל. 

מי שבוחר את המצוות שנעימות וזורמות לו, אינו עובד את ה' לא בשמחה ולא בעצב, הוא עובד את עצמו.  עדיף לעבוד את ה' בצער מלעבוד את עצמי בשמחה. 

חיים פעם אחת אז חבל לבזבז את החיים על עבודת עצמי, ה' שם אותנו כאן למטרה אחרת.

אולי תשני את שם המשתמש שלך לעובדת את עצמי שמחה, תוכלי להוריד את סימני השאלה. כדאי כמובן שלא תזרקי את התורה כולה, שתקיימי לפחות  את מה שזורם לך, שיהיה לך משהו להגיש אחרי מאה ועשרים.  

זה לא שבאת ושאלת והתעניינת, 
פשוט החלטת שאפילו המעט שאני עושה לא שווה בשביל ה' יתברך, אז יודעת מה? אני לא באה וחנך וגם לא אכפת לי ממך, אבל אם השקעת והגבת תגובה כזו ארוכה של הייט אני מרשה לעצמי לומר לך שפעם הבאה תשימי לב למה שיוצא לך מהפה (או מהמקלדת) כי את לא במקום של ה' ובחיים לא תהיי במקום של ה' ואם יש לך אומץ לשפוט אותי, כנראה שהעבודת ה' שלך צריכה בירור..

עוד דבר, את ממש טועה, עדיף לעבוד את ה' כמה שאני יכולה בשמחה מאשר לעבוד את ה' בצער..

לגבי המשפט האחרון...

מי אמר שזה נכון?

בכללי קצת לא מובן, פתחת שרשור על סוג של אולי חזרה בשאלה, ניסיון כזה למתוח את הגבולות, לראות איך זה מרגיש לעשות פה ושם עבירות

ומהשרשור היה נשמע שזה ממש סבבה לך...

לצורך הדו' אצלי אם בטעות שכחתי לברך על משהו אני יכולה לבכות מצער..  ואת בצ'יל שלך מפרסמת שעשית עבירה פה, עבירה שם, קצת בשר וחלב, קצת חילול שבת לקינוח ככה בקטנה לבעוט בפרצוף של המלך... בקטנה ממש

דיי לחשוב שהקב"ה הוא *רק* איזה חבר נחמד

הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים הוא זה שברא אותנו  וממנו הזכות לחיות כל רגע ורגע....

דיי לזלזל בעבירות!!!

כל עבירה זה פגם! עם תיקונים לא פשוטים, ויש עבירות ששנים נדרש כדי לתקן ויש עבירות שאפילו העולם הזה לא מספיק כדי לתקן וצריך גלגול ועוד גלגול

מה נסגר, באמת? הקלות ראש הזאת...

קשה לי עם זה.

ועכשיו אחרי ששפכתי כאן את כל הדינים...

אני כן אגיד שיש עוד צד למטבע, צד שמבין שיש תהליכים, ויש בדיקת גבולות, ויש משברים ויש נפילות, ויש כאב של הנפש שרוצה לפרוק ולשחרר ולבדוק מה מרגיש לה, אפילו על חשבון עבירה....

אבל להגיד שעדיף קצת בשמחה מאשר הכל בעצבות פשוט עצת היצר אין לי מילה אחרת....

השקפות לא מדויקות שנובעות מאלף ואחת דברים...

ועוד עבירה ועוד עבירה, רק יותר מעקם ומטמטם את הלב ומרחיק מהאמת...

אם הייתי במקום שבודק גבולות, לא הייתי מצהירה הצהרות על עבודת ה', איזה זכות יש לי להגיד מה רצון ה' או מה ההשקפה המדויקת לפי חז"ל והתורה שאני לא במקום שמצליח בכלל להבין שכל מצווה ומצווה חשובה כמו שהיא....?????

הייתי פשוט שותקת! עדיף לשתוק...

קצת להרכין ראש.

לעשות את הבירורים שלי בהתבוננות של אמת ולא בצעקות של "זה מה שה' אוהב וזה מה שחשוב וזה העיקר" אולי רק שומרת את זה לעצמי כדי להתחזק... ולחזק את עצמי במטרה להתעלות אבל לא בכדי להתיר את השרץ ולעבור עבירות כלאחר יד!

(ובבקשה אם אפשר לא להכניס את הדיון של נטיות הפוכות לכאן, אני התייחסתי לשמירת מצוות מול עשיית עבירות בעבודת ה')

באופן כללי, כל אוירת "ההתחברות" שזה המדד- היא כ"כ בעייתית ונוגדת לאמת.

ה' הוא אמת וחותמו אמת.

יש מקום לדרך, לתהליך.

אבל לא לראות בזה את נקודת האידיאל והפסגה

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם