מאחורי התלונה עומד אזרח בשם חיים יטיב הטוען כי בתפקידם פעלו היועצים המשפטיים מני מזוז וקודמו, השופט העליון דהיום אליקים רובינשטיין כדי לכסות על פרשת סיריל קרן בה חשוד ראש הממשלה כאילו היה נגוע בשחיתות. כך התפרסם באתר 'גלובל-ריפורט'.
יטיב מזכיר בכתב התלונה כתב תביעה מהעת האחרונה המתאר את האופן בו פעל מרטין שלאף כדי לשחד אנשי ממשל בישראל בקרבת ראש הממשלה. כמו כן מזכיר את הדברים שצוטטו בשם משרד המשפטים באוסטריה שקבל בפני ה- Jerusalem Post על ההתנהלות הבלתי ראויה של משטרת ישראל והפרקליטות בניהול חקירת סיריל קרן/ מרטין שלאף. על פי הפרסומים קיימות הראיות המוכיחות שרה"מ אריאל שרון קיבל ככל הנראה שוחד. כמו כן מזכיר יטיב את הראיון שהעניקה עורכת הדין ליאורה גלאט ברקוביץ' ל'ידיעות אחרונות' ובו חשפה את "האופן החמור בו נוהלה החקירה ע"י הפרקליטות ומשטרת ישראל תוך הפניית אצבע מאשימה למר אלייקים רובינשטיין ובעלי תפקידים אחרים בפרקליטות ובמשטרה".
"מכל אלה עולה חשד מבוסס ביותר שרה"מ מר אריאל שרון ניסה ומנסה עד היום לשבש את החקירה המתנהלת נגדו מסביב לפרשת סיריל קרן/מרטין שלאף תוך שהוא משחד בעלי תפקידים בפרקליטות ובמשטרה בקידומם וטובות הנאה כאלה ואחרות בתמורה להכשלת החקירה", כותב יטיב.
יטיב קובע כי "מזה שנים הפכו למעשה החקירות נגד פוליטיקאים למנוף לקידומם האישי של הפרקליטים והחוקרים המעורבים ושימש גם לקידום הבכירים שבהם". לדבריו "באופן הנ"ל פעל לכאורה אליקים רובינשטיין לצורך קידומו לעליון. כך פעל גם מנחם מזוז להתקדם מתפקיד של סגן לתפקיד היועץ המשפטי. באופן דומה פעלו לכאורה ערן שניידר ועו"ד גל לברטוב, הראשון קודם לתפקיד פרקליט המדינה והשני קודם מתפקיד של פרקליט מלווה בחקירה לתפקיד של מנהל המחלקה הבין-לאומית בפרקליטות המדינה".
באשר להתנהלותו של היועץ המשפטי הקודם, רובינשטיין בפרשת סיריל קרן נכתב בכתב התלונה כי "היועץ המשפטי התבדח עם החוקרים וסיפר בעליזות על פגישתו עם שרון תוך שהוא מרמז שהעסק לא רציני והזמן אינו דוחק". זאת בה בשעה שברור היה שמדובר בסוגייה חשובה ביותר בה מעורב ראש הממשלה. "בהתאם לכך אליקים רובינשטיין בחר להימנע מלדווח לציבור על החשדות נגד ראש הממשלה בפרשת סיריל קרן", קובע יטיב בהתייחסו לעדותה של הפרקליטה גלאט ברקוביץ'.
"ראש הממשלה נחקר באופן רשלני ע"י חוקרי המשטרה ומבלי להודיע זאת לפרקליטה גלאט-ברקוביץ אשר הכינה את התיק לקראת החקירה".
באשר ליועץ הנוכחי מני מזוז מאשים יטיב כי עם התמנותו לתפקידו "תפס את המושכות של החקירה והמשיך אף הוא לכאורה כקודמו בהכשלת החקירה. הוא פעל במספר מישורים, המישור הראשון היה לסגור את כל התיקים הישנים נגד שרון אשר התנהלו מזה זמן רב ובאופן בלתי סביר. במישור השני הוא פעל לעכב ככל האפשר את פרשת סיריל קרן/שלאף", להערכת יטיב מהלכים אלו נעשו "הן כדי לקדם את ההתנתקות ולזכות בתמיכת התקשורת והן כדי שגם הוא יזכה להגיע לעליון".
"המשימה הראשונה במישור הראשון היתה לתקן את הנזק שגרמה עדנה ארבל כאשר הכינה טיוטת כתב אישום (1) נגד שרון בפרשת האי היווני. שבוע לאחר שהממשלה אישרה את תוכנית ההתנתקות יצא מזוז עם ההחלטה (2) שלא להגיש כתב אישום נגד שרון ועל כך הגיב השופט העליון בדימוס זמיר בכתבה "יום חג לשחיתות" (3). ההחלטה עברה כצפוי את הביקורת של בג"ץ (4). המשימה השנייה במישור הראשון דרשה ממזוז מאמץ יותר גדול על מנת לסגור את התיק נגד אריאל שרון בפרשת אננקס מחקרים-פריימריס בליכוד. פרשה זו הייתה סבוכה יותר מבחינה משפטית היות ומזוז נדרש להגיש כתב אישום נגד עומרי אשר הודה בכל העבירות על מנת לחפות על אביו ולשמרו בשלטון. מזוז אם כן החליט ב 17.2.05 (6) על הגשת כתב אישום נגד עומרי ובמקביל ניהל מגעים עימו לגיבוש עסקת טיעון. עסקת הטיעון היתה חיונית עבור מזוז ואריאל שרון היות והיא הייתה חוסכת משפט וניהול חקירות אשר היו עשויים להצביע על מעורבותו של אריאל שרון בפרשה ועל אי סבירות ההחלטה של מזוז שלא להגיש כתב אישום נגדו.
הדבר טורפד ע"י עתירה לבג"ץ 6190/05, מזוז נדרש להשיב לעתירה והבין שבג"ץ לא יאפשר גיבוש עסקת טיעון. יומיים לפני הגשת תגובתו לעתירה הוא הודיע ב-26.7.05 שהפרקליטות לא הגיעה להסכמות עם עומרי לגבי מעצר בפועל ושעל כן לא תגובש עסקת טיעון.
כך התנהלה החקירה משנת 2002 ועד היום תוך שמצד אחד ראש הממשלה, שרת המשפטים והשר לביטחון פנים מקדמים ומזיזים את בעלי התפקידים המעורבים בחקירה משבשים ומעכבים את החקירה ומצד שני היועץ המשפטי נותן גיבוי על".
בהמשך האשמתו את היועץ מזוז ובכיר משרד המשפטים כותב יטיב כי "אילולא ההדלפה של הפרקליטה גלאט ברקוביץ לעיתון הארץ סביר להניח שפרשה סיריל קרן/שלאף הייתה נסגרת מבלי שאיש שמע עליה".
את כתב התלונה חותם יטיב בסדרת שאלות העולות באשר להתנהלות מערכת המשפט הישראלית:
1. הכיצד עד היום בית המשפט העליון מגבה פרשה זו ודחה ללא נימוק כלשהו שתי עתירות שהוגשו בנידון בהן הועלה ניגוד האינטרסים בו שרוי ראש הממשלה בפרשה זו והחשד שהוא מכשיל את החקירה המתנהלת נגדו.
2. הכיצד אליקים רובינשטיין יכול לכהן כיום כשופט בבית המשפט העליון לאור החשדות נגדו להכשלת החקירות נגד שרון?
3. הכיצד הכנסת לא מונעת בחקיקה את תופעת "חטיפת פוליטיקאים כבני ערובה" ע"י הפרקליטות, כאשר הכנסת מודעת לתופעה זו מזה עשרות שנים?
4. הכיצד מזוז עד היום לא מורה לשרון להתפטר לאור החשדות הכבדות נגדו על קבלת שוחד (תוך שהדבר מסכן מדינה שלמה כפי שמובהר בהמשך) וזאת כאשר מזוז החמיר באלף מונים עם צחי הנגבי בנסיבות הרבה פחות חמורות?
5. והכיצד מזוז ממשיך לכהן בתפקידו ללא שנשמעת דרישה להדחתו על ידי הכנסת או הציבור?
יטיב מזכיר בכתב התלונה כתב תביעה מהעת האחרונה המתאר את האופן בו פעל מרטין שלאף כדי לשחד אנשי ממשל בישראל בקרבת ראש הממשלה. כמו כן מזכיר את הדברים שצוטטו בשם משרד המשפטים באוסטריה שקבל בפני ה- Jerusalem Post על ההתנהלות הבלתי ראויה של משטרת ישראל והפרקליטות בניהול חקירת סיריל קרן/ מרטין שלאף. על פי הפרסומים קיימות הראיות המוכיחות שרה"מ אריאל שרון קיבל ככל הנראה שוחד. כמו כן מזכיר יטיב את הראיון שהעניקה עורכת הדין ליאורה גלאט ברקוביץ' ל'ידיעות אחרונות' ובו חשפה את "האופן החמור בו נוהלה החקירה ע"י הפרקליטות ומשטרת ישראל תוך הפניית אצבע מאשימה למר אלייקים רובינשטיין ובעלי תפקידים אחרים בפרקליטות ובמשטרה".
"מכל אלה עולה חשד מבוסס ביותר שרה"מ מר אריאל שרון ניסה ומנסה עד היום לשבש את החקירה המתנהלת נגדו מסביב לפרשת סיריל קרן/מרטין שלאף תוך שהוא משחד בעלי תפקידים בפרקליטות ובמשטרה בקידומם וטובות הנאה כאלה ואחרות בתמורה להכשלת החקירה", כותב יטיב.
יטיב קובע כי "מזה שנים הפכו למעשה החקירות נגד פוליטיקאים למנוף לקידומם האישי של הפרקליטים והחוקרים המעורבים ושימש גם לקידום הבכירים שבהם". לדבריו "באופן הנ"ל פעל לכאורה אליקים רובינשטיין לצורך קידומו לעליון. כך פעל גם מנחם מזוז להתקדם מתפקיד של סגן לתפקיד היועץ המשפטי. באופן דומה פעלו לכאורה ערן שניידר ועו"ד גל לברטוב, הראשון קודם לתפקיד פרקליט המדינה והשני קודם מתפקיד של פרקליט מלווה בחקירה לתפקיד של מנהל המחלקה הבין-לאומית בפרקליטות המדינה".
באשר להתנהלותו של היועץ המשפטי הקודם, רובינשטיין בפרשת סיריל קרן נכתב בכתב התלונה כי "היועץ המשפטי התבדח עם החוקרים וסיפר בעליזות על פגישתו עם שרון תוך שהוא מרמז שהעסק לא רציני והזמן אינו דוחק". זאת בה בשעה שברור היה שמדובר בסוגייה חשובה ביותר בה מעורב ראש הממשלה. "בהתאם לכך אליקים רובינשטיין בחר להימנע מלדווח לציבור על החשדות נגד ראש הממשלה בפרשת סיריל קרן", קובע יטיב בהתייחסו לעדותה של הפרקליטה גלאט ברקוביץ'.
"ראש הממשלה נחקר באופן רשלני ע"י חוקרי המשטרה ומבלי להודיע זאת לפרקליטה גלאט-ברקוביץ אשר הכינה את התיק לקראת החקירה".
באשר ליועץ הנוכחי מני מזוז מאשים יטיב כי עם התמנותו לתפקידו "תפס את המושכות של החקירה והמשיך אף הוא לכאורה כקודמו בהכשלת החקירה. הוא פעל במספר מישורים, המישור הראשון היה לסגור את כל התיקים הישנים נגד שרון אשר התנהלו מזה זמן רב ובאופן בלתי סביר. במישור השני הוא פעל לעכב ככל האפשר את פרשת סיריל קרן/שלאף", להערכת יטיב מהלכים אלו נעשו "הן כדי לקדם את ההתנתקות ולזכות בתמיכת התקשורת והן כדי שגם הוא יזכה להגיע לעליון".
"המשימה הראשונה במישור הראשון היתה לתקן את הנזק שגרמה עדנה ארבל כאשר הכינה טיוטת כתב אישום (1) נגד שרון בפרשת האי היווני. שבוע לאחר שהממשלה אישרה את תוכנית ההתנתקות יצא מזוז עם ההחלטה (2) שלא להגיש כתב אישום נגד שרון ועל כך הגיב השופט העליון בדימוס זמיר בכתבה "יום חג לשחיתות" (3). ההחלטה עברה כצפוי את הביקורת של בג"ץ (4). המשימה השנייה במישור הראשון דרשה ממזוז מאמץ יותר גדול על מנת לסגור את התיק נגד אריאל שרון בפרשת אננקס מחקרים-פריימריס בליכוד. פרשה זו הייתה סבוכה יותר מבחינה משפטית היות ומזוז נדרש להגיש כתב אישום נגד עומרי אשר הודה בכל העבירות על מנת לחפות על אביו ולשמרו בשלטון. מזוז אם כן החליט ב 17.2.05 (6) על הגשת כתב אישום נגד עומרי ובמקביל ניהל מגעים עימו לגיבוש עסקת טיעון. עסקת הטיעון היתה חיונית עבור מזוז ואריאל שרון היות והיא הייתה חוסכת משפט וניהול חקירות אשר היו עשויים להצביע על מעורבותו של אריאל שרון בפרשה ועל אי סבירות ההחלטה של מזוז שלא להגיש כתב אישום נגדו.
הדבר טורפד ע"י עתירה לבג"ץ 6190/05, מזוז נדרש להשיב לעתירה והבין שבג"ץ לא יאפשר גיבוש עסקת טיעון. יומיים לפני הגשת תגובתו לעתירה הוא הודיע ב-26.7.05 שהפרקליטות לא הגיעה להסכמות עם עומרי לגבי מעצר בפועל ושעל כן לא תגובש עסקת טיעון.
כך התנהלה החקירה משנת 2002 ועד היום תוך שמצד אחד ראש הממשלה, שרת המשפטים והשר לביטחון פנים מקדמים ומזיזים את בעלי התפקידים המעורבים בחקירה משבשים ומעכבים את החקירה ומצד שני היועץ המשפטי נותן גיבוי על".
בהמשך האשמתו את היועץ מזוז ובכיר משרד המשפטים כותב יטיב כי "אילולא ההדלפה של הפרקליטה גלאט ברקוביץ לעיתון הארץ סביר להניח שפרשה סיריל קרן/שלאף הייתה נסגרת מבלי שאיש שמע עליה".
את כתב התלונה חותם יטיב בסדרת שאלות העולות באשר להתנהלות מערכת המשפט הישראלית:
1. הכיצד עד היום בית המשפט העליון מגבה פרשה זו ודחה ללא נימוק כלשהו שתי עתירות שהוגשו בנידון בהן הועלה ניגוד האינטרסים בו שרוי ראש הממשלה בפרשה זו והחשד שהוא מכשיל את החקירה המתנהלת נגדו.
2. הכיצד אליקים רובינשטיין יכול לכהן כיום כשופט בבית המשפט העליון לאור החשדות נגדו להכשלת החקירות נגד שרון?
3. הכיצד הכנסת לא מונעת בחקיקה את תופעת "חטיפת פוליטיקאים כבני ערובה" ע"י הפרקליטות, כאשר הכנסת מודעת לתופעה זו מזה עשרות שנים?
4. הכיצד מזוז עד היום לא מורה לשרון להתפטר לאור החשדות הכבדות נגדו על קבלת שוחד (תוך שהדבר מסכן מדינה שלמה כפי שמובהר בהמשך) וזאת כאשר מזוז החמיר באלף מונים עם צחי הנגבי בנסיבות הרבה פחות חמורות?
5. והכיצד מזוז ממשיך לכהן בתפקידו ללא שנשמעת דרישה להדחתו על ידי הכנסת או הציבור?