מחקר חדש של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, באוניברסיטת תל-אביב, אשר בחן את השפעותיהם העיקריות של פיגועי הטרור הקשים בארבע השנים האחרונות על החברה הישראלית, מצביע על שלושה מאפיינים בולטים בנוגע לחוסנה של החברה הישראלית: יציבות, גמישות ואופטימיות.
יציבות - אם הייתה מתקפת הטרור הפלשתינית אמורה לקעקע את אושיות החברה הישראלית, להכניסה לסחרור ללא כיוון ולהוציאה משיווי משקל, הרי שהיא נכשלה בכך. יציבות המערכת החברתית עוברת כחוט השני במרבית האינדיקטורים האובייקטיביים והסובייקטיביים שנבחנו. כך קובע הסקר.
גמישות - הציבור הישראלי הוכיח רגישות מובנת בתגובות המידיות למעשי הטרור הקשים. תגובות אלה התאפיינו במתן ביטוי חד ומיידי לפחד ולחרדות, להסתגרות ולזעם כלפי הטרור הפלשתיני ומחולליו. זעם זה התבטא גם בתפיסות הפוליטיות כלפי הפלשתינים וגם בתמיכה במהלכים ישראליים חריפים נגדם. עם זאת, בדרך כלל, זמן קצר לאחר תקופות קשות של שיא במעשי הטרור, וכאשר ירד היקף הפיגועים, הסתמנה השתחררות מהירה מהמתח ויציאה מהמערכת המוגנת והלחוצה, חזרה ברורה לדפוסי התנהלות של שגרה. עורכי הסקר אומרים כי הגמישות בתגובותיה מצביעה על יכולת גבוהה של הסתגלות ועל כושר התמודדות עם האיוּם המתעתע, להיערך מולו ולהשתחרר ממנו זמן קצר לאחר שהוסר או צומצם, וחוזר חלילה.
אופטימיות - גם בתקופות הקשות ביותר האמין הציבור הישראלי, ככלל, כי יש לו היכולת לעמוד בפני מתקפת הטרור הקשה. במרבית המקרים שנבחנו הביע רובו של הציבור אופטימיות ואמונה כי העתיד יהיה טוב יותר - הן לפרט והן לכלל.
מנסחי המחקר קובעים כי המסקנות העולות ממנו הן כי לחברה בישראל יש כושר הישרדות וכוח עמידה ניכרים. בבחינת המאזן האסטרטגי הכולל במזרח התיכון יש מקום, יותר מבעבר, לכלול ולנתח גם מרכיבים "רכים", מסוג החוסן הלאומי, או היכולות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות של הצדדים המעורבים. מדדים אלה, גם אם הם קשים למדידה ולהערכה יכולים לשקף במידה רבה ונכונה יותר את סבך התמונה המזרח תיכונית ולהסביר תופעות חשובות המאפיינות את ההתגוששות בין יריבים.
את המחקר כתב החוקר מאיר אלרן שהתמקד בשאלות מרכזיות הקשורות לב"חוסן הלאומי" של החברה הישראלית מול הטרור הפלשתיני. המונח "חוסן לאומי" הוגדר לצורך המחקר כיכולת החברה הישראלית להתמודד עם טראומה של מתקפות טרור תדירות, להגיב בהתאם למתבקש מאלה לתקופת זמן קצרה ואז לשוב ולקיים את שגרת החיים הפרטיים והציבוריים.
יציבות - אם הייתה מתקפת הטרור הפלשתינית אמורה לקעקע את אושיות החברה הישראלית, להכניסה לסחרור ללא כיוון ולהוציאה משיווי משקל, הרי שהיא נכשלה בכך. יציבות המערכת החברתית עוברת כחוט השני במרבית האינדיקטורים האובייקטיביים והסובייקטיביים שנבחנו. כך קובע הסקר.
גמישות - הציבור הישראלי הוכיח רגישות מובנת בתגובות המידיות למעשי הטרור הקשים. תגובות אלה התאפיינו במתן ביטוי חד ומיידי לפחד ולחרדות, להסתגרות ולזעם כלפי הטרור הפלשתיני ומחולליו. זעם זה התבטא גם בתפיסות הפוליטיות כלפי הפלשתינים וגם בתמיכה במהלכים ישראליים חריפים נגדם. עם זאת, בדרך כלל, זמן קצר לאחר תקופות קשות של שיא במעשי הטרור, וכאשר ירד היקף הפיגועים, הסתמנה השתחררות מהירה מהמתח ויציאה מהמערכת המוגנת והלחוצה, חזרה ברורה לדפוסי התנהלות של שגרה. עורכי הסקר אומרים כי הגמישות בתגובותיה מצביעה על יכולת גבוהה של הסתגלות ועל כושר התמודדות עם האיוּם המתעתע, להיערך מולו ולהשתחרר ממנו זמן קצר לאחר שהוסר או צומצם, וחוזר חלילה.
אופטימיות - גם בתקופות הקשות ביותר האמין הציבור הישראלי, ככלל, כי יש לו היכולת לעמוד בפני מתקפת הטרור הקשה. במרבית המקרים שנבחנו הביע רובו של הציבור אופטימיות ואמונה כי העתיד יהיה טוב יותר - הן לפרט והן לכלל.
מנסחי המחקר קובעים כי המסקנות העולות ממנו הן כי לחברה בישראל יש כושר הישרדות וכוח עמידה ניכרים. בבחינת המאזן האסטרטגי הכולל במזרח התיכון יש מקום, יותר מבעבר, לכלול ולנתח גם מרכיבים "רכים", מסוג החוסן הלאומי, או היכולות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות של הצדדים המעורבים. מדדים אלה, גם אם הם קשים למדידה ולהערכה יכולים לשקף במידה רבה ונכונה יותר את סבך התמונה המזרח תיכונית ולהסביר תופעות חשובות המאפיינות את ההתגוששות בין יריבים.
את המחקר כתב החוקר מאיר אלרן שהתמקד בשאלות מרכזיות הקשורות לב"חוסן הלאומי" של החברה הישראלית מול הטרור הפלשתיני. המונח "חוסן לאומי" הוגדר לצורך המחקר כיכולת החברה הישראלית להתמודד עם טראומה של מתקפות טרור תדירות, להגיב בהתאם למתבקש מאלה לתקופת זמן קצרה ואז לשוב ולקיים את שגרת החיים הפרטיים והציבוריים.