מחקר שנערך באוניברסיטה העברית מצא כי דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד זכה לרמה גבוהה יחסית של אמון הציבור. רמה גבוהה זו נובעת מכך שדו"ח הביניים נתן אישור לביקורת המוקדמת של הציבור ביחס למלחמה ומהעובדה כי עמד בראשה שופט.
את המחקר ערכו ד"ר רענן סוליציאנו-קינן מביה"ס למדיניות ציבורית והמחלקה למדע המדינה של האוניברסיטה העברית וד"ר יפעת הולצמן-גזית מביה"ס למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל.
המחקר התבסס על שני סקרי דעת קהל מייצגים: הראשון נערך עם הקמת הועדה בספטמבר 2006 וכלל 1001 איש, והשני, לאחר פרסום דו"ח הביניים במאי 2007, כלל 500 איש מתוך אלו שנדגמו בסקר הראשון.
בניגוד להנחה המקובלת לפיה רק ועדת חקירה ממלכתית תזכה לאמון הציבור, מגלה המחקר כי הגורם המשפיע ביותר על אמינות דו"ח הביניים הוא דווקא תוכנו. ככל שמסקנות הדו"ח נתפסו בציבור כביקורתיות יותר כך הוערך הדו"ח כאמין יותר.
גורם נוסף המשפיע על מידת האמון בדו"ח הוא עמידת שופט בכיר בראשות הוועדה. נשאלים אשר תמכו במינוי שופט בכיר ליו"ר הועדה נטו לתת יותר אמון בדו"ח. עם זאת, נמצא כי אמון הציבור בדו"ח אינו מושפע מדרך המינוי של חברי הועדה, בין אם על ידי הממשלה, ובין אם על ידי נשיא ביהמ"ש העליון. כדי לשלול את ההסבר שממצא זה נובע מכך שלציבור אין מספיק ידע לגבי ההבדלים בין ועדות החקירה השונות, בוצע ניתוח מפורט של עמדות המשיבים. נבדקו המשיבים שהיו מודעים לכך שועדת וינוגרד אינה ועדת חקירה ממלכתית ונמצא כי גם רמת אמון הציבור של קבוצה זאת לא הושפע מדרך המינוי.
"ממצאים אלו סותרים למעשה את הטענות שהעלו בבג"ץ המתנגדים לדרך מינויה של ועדת וינגורד, לפיהן רק לועדת חקירה ממלכתית יהיה אמון ציבורי", טוענים החוקרים, "בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, הדינמיקה הפוליטית לאחר משבר מתאפיינת בלחץ ציבורי להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ואולם, למרות שמונתה לבסוף ועדה ממשלתית, אין כל תמיכה לכך שהייתה לעובדה זו השפעה על אמון הציבור בדו"ח".
"תוצאות אלו תואמות תוצאות מחקר קודם שערכתי בבריטניה," טוען ד"ר סוליציאנו-קינן. "גם שם נמצא כי ועדות חקירה אינן זוכות בהכרח לאמון הציבור אלא לאמון מותנה. רק במקרה בו הועדה מגיעה למסקנות המקובלות על הציבור היא תזכה לאמון הציבור".
את המחקר ערכו ד"ר רענן סוליציאנו-קינן מביה"ס למדיניות ציבורית והמחלקה למדע המדינה של האוניברסיטה העברית וד"ר יפעת הולצמן-גזית מביה"ס למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל.
המחקר התבסס על שני סקרי דעת קהל מייצגים: הראשון נערך עם הקמת הועדה בספטמבר 2006 וכלל 1001 איש, והשני, לאחר פרסום דו"ח הביניים במאי 2007, כלל 500 איש מתוך אלו שנדגמו בסקר הראשון.
בניגוד להנחה המקובלת לפיה רק ועדת חקירה ממלכתית תזכה לאמון הציבור, מגלה המחקר כי הגורם המשפיע ביותר על אמינות דו"ח הביניים הוא דווקא תוכנו. ככל שמסקנות הדו"ח נתפסו בציבור כביקורתיות יותר כך הוערך הדו"ח כאמין יותר.
גורם נוסף המשפיע על מידת האמון בדו"ח הוא עמידת שופט בכיר בראשות הוועדה. נשאלים אשר תמכו במינוי שופט בכיר ליו"ר הועדה נטו לתת יותר אמון בדו"ח. עם זאת, נמצא כי אמון הציבור בדו"ח אינו מושפע מדרך המינוי של חברי הועדה, בין אם על ידי הממשלה, ובין אם על ידי נשיא ביהמ"ש העליון. כדי לשלול את ההסבר שממצא זה נובע מכך שלציבור אין מספיק ידע לגבי ההבדלים בין ועדות החקירה השונות, בוצע ניתוח מפורט של עמדות המשיבים. נבדקו המשיבים שהיו מודעים לכך שועדת וינוגרד אינה ועדת חקירה ממלכתית ונמצא כי גם רמת אמון הציבור של קבוצה זאת לא הושפע מדרך המינוי.
"ממצאים אלו סותרים למעשה את הטענות שהעלו בבג"ץ המתנגדים לדרך מינויה של ועדת וינגורד, לפיהן רק לועדת חקירה ממלכתית יהיה אמון ציבורי", טוענים החוקרים, "בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, הדינמיקה הפוליטית לאחר משבר מתאפיינת בלחץ ציבורי להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ואולם, למרות שמונתה לבסוף ועדה ממשלתית, אין כל תמיכה לכך שהייתה לעובדה זו השפעה על אמון הציבור בדו"ח".
"תוצאות אלו תואמות תוצאות מחקר קודם שערכתי בבריטניה," טוען ד"ר סוליציאנו-קינן. "גם שם נמצא כי ועדות חקירה אינן זוכות בהכרח לאמון הציבור אלא לאמון מותנה. רק במקרה בו הועדה מגיעה למסקנות המקובלות על הציבור היא תזכה לאמון הציבור".