עצי דקל שענפיהם מטלטלים ברוח, ים כחול, שוניות אלמוגים והרבה שלווה פותחים את הסרט. כמו החיים. רגע אחד של שלווה ונחת ופתאום הכל מתהפך.
אותה שלווה תגיע שוב, רק בצילום האחרון בסרט המראה מטוס קטן הטס מעל מי האוקיינוס האדיר שרק ימים ספורים קודם לכן הכה באכזריות בחופי איי תאילנד. זהו דומני ייחודו. המתח והחרדה לאורך כל 90 הדקות הם האופייניים למכת טבע כעין זו.
מי שלא רואה, לא מבין. גם היום שמונה שנים אחרי הצונאמי ההרסני, הסרט כל כך אקטואלי ומיטיב להביא את הסיפור האמיתי. משפחה בת חמש נפשות שבסך הכל רצתה לנפוש כמה ימים בחופי תאילנד.
ואז מגיע הצונאמי וכפי שהוא נראה בסרט, הוא אחד ההישגים הטכניים המרשימים ביותר שנצפו בקולנוע בשנים האחרונות.
במאי הסרט יצר כאן מראה אמיתי של מים, רעש ואימה. בעוד אם המשפחה רואה את בנה נסחף על-פני מטרים ארוכים של מים גועשים, הם מצליחים איכשהו להתאחד במהלך האסון המזעזע, אבל נפרדים מהבעל ומשני הילדים הנוספים.
הצונאמי הזה, גלי ההדף שאחרי רעידת האדמה, מביאים עימם עשרות טונות של מים שמועכים ומעיפים את הנופשים על הרצפה, על עץ, על זכוכית, בלי שלך תהיה השפעה כלשהי על העניין. רגע אחר כך אתה מגלה שמה שהיה עד לפני דקה אתר תיירות שוקק ומלא באנשים בחופש, הוא עכשיו נוף שבו קשה למצוא עץ או קיר עומד, שלא לדבר על תרופות גם אם אתה מצליח בסופו של דבר להגיע לבית חולים.
גם אם אתה אבוד, מפוחד, ערום וחולה, או אם איבדת אישה או ילד או רגל או את כולם גם יחד, יש עוד מיליון כמוך מסביב. הסבל שלך לא מיוחד. יטפלו בך אם יהיה אפשר, ואם לא - תמות.
הסיפור האמיתי הוא דוקא הילד/ הבן שמגלה כמה אפשר לעזר לזולת בעת צרה. אין ספק. הביטוי "ואהבת לרעך כמוך" מקבל כאן מימד ענק. מימד של יופי, אהבה, חמלה והרבה צנעה.
גם כשהאם נפצעת קשה, ובאיזשהו שלב מועברת בדרך לא דרך לבית חולים מאולתר, כשבנה לצידה, הוא הקטן, מסייע לפצועים אחרים ומקרב לבבות בין אנשים שנפרדו מיקיריהם. פשוט להבין אחרת את מה שמדווחים בתקשורת כעוד אייטם תקשורתי- חדשותי. קשה אך חשוב לראות.