כ­‑45 שנים לאחר שהקים עם שותפיו לדרך את רשת בתי הספר נֹעם בירושלים, שהפכה לרשת נֹעם הארצית, פרש לאחרונה הרב איתן אייזמן לפנסיה. הרב אייזמן ימשיך להיות מעורב בנעשה ברשת נעם וברשת צביה שבראשן עמד, אולם הוא פרש מהניהול היומיומי ועבר לעסוק בעיקר בנושאים חינוכיים.

בריאיון ל'בשבע' לרגל פרישתו מספר הרב אייזמן על הימים הראשונים, ומתייחס לסוגיות החינוכיות האקטואליות העומדות בימים אלו במרכז סדר היום של החינוך הדתי בישראל.

מאתגרים את הרבנים

"לפני 40‑50 שנה לא היה להורים התורניים לאן לשלוח את ילדיהם", משחזר הרב אייזמן, "החינוך הממ"ד היה חסר בעוצמה של תורה, והחינוך החרדי היה חסר בציונות. ההורים התלבטו לאן לשלוח את הילדים. יש כאלו ששלחו לחינוך ממלכתי-דתי והשלימו תורה בבית, היו כאלו ששלחו לחרדי והשלימו ציונות בבית. לא אלו היו מרוצים ולא אלו היו מרוצים. עד שקמה חבורה, החבורה הראשונית של אנשי מרכז הרב, שאפשר היום לראות אותה בכל חלקי הארץ.

''הרב יעקב פילבר היה ראש וראשון לחבורה הזו, והתחילו להקים מוסדות. זה התחיל בישיבה לצעירים שהרב יעקב פילבר והרב צפניה דרורי היו המובילים שלה. זה המשיך בהקמת בית ספר נעם, שהקימו אותו הרב נפתלי בר אילן, הרב יעקב פילבר ואני. שלושתנו יחד הרצנו אותו, אחד את הבנים, אחד את הבנות ואחד את הגנים, וכך התגלגלה המשימה ועברנו לרשת מלאה. הכוחות התורניים שהיו אז במרכז הרב התפשטו אחר כך לכל רחבי הארץ".

הרב אייזמן מדגיש כי המהפכה השפיעה על כלל החינוך הדתי ולא נעצרה בגבולות הרשת שהקימו הוא וחבריו. "חל שינוי, הציבור התחיל ללמוד יותר תורה. זה התחיל בישיבות תיכוניות, המשיך בישיבות גבוהות וישיבות הסדר, והציבור רצה חינוך יותר תורני. היום, 40‑50 שנה אחר כך, אתה רואה שבעצם כל החינוך הממלכתי-דתי הוא חינוך תורני, מי יותר ומי פחות. השתנתה המחשבה, השתנה הראש. היום אתה רואה את כל הרשתות מלמדות הרבה תורה. רשת ישיבות בני עקיבא, רשת אמי"ת, כולם עוסקים בלימוד תורה בהרחבה. אשרי חלקנו שהתחלנו במהלך הזה ברשת נעם ורשת צביה, שהתחילו את המהלך התורני בארץ ישראל".

"ברוך ה' ציבור גדול לומד באוהלה של תורה, בין בישיבות תיכוניות ובין באולפנות. הדברים בולטים במיוחד אצל הבנות שלומדות היום תורה בהיקפים שלא היו בדורות הקודמים, אבל גם אצל הבנים אתה רואה לימוד תורה בהיקפים שלא היו בעבר. בכל שדרות הציבור אתה רואה היום אנשים שלמדו בישיבות, בני תורה. הדור הזה שואל הרבה שאלות ומאתגר את הרבנים בלי גבול. השאלות שנשאלים הרבנים הן כאלו שלא היו בדורות הקודמים", מסכם הרב אייזמן את השינוי שחל בחינוך הדתי.

"תקצוב של שמנת? טענה מופרכת"

את האתגר המשמעותי הראשון של מערכת החינוך הדתית כיום רואה הרב אייזמן בסוגיה התקציבית המעיקה על המוסדות, בעיקר בעקבות הניסיון לקצץ בשכר הלימוד המוטל על ההורים. "כשאתה רוצה ללמד הרבה יותר שעות שמשרד החינוך לא נותן, יש לזה עלויות כבדות. לכן יפה עשה הבית היהודי שרצה להוריד את העלויות של ההורים, אבל הוא שגה בכך שלא דאג מראש למלא את הכסף הזה ממקום אחר.

''כך נוצר לחץ מאוד קשה על הרשתות, שעומדות היום במשבר כלכלי ומתקשות להמשיך בהוראת מקצועות הקודש כפי שהיו רוצים וכפי שצריך. כל זאת בגלל שכאילו קיצצו והורידו שכר לימוד מההורים בטרם מילאו את הכסף ממקומות אחרים. הטענה שכאילו הרשתות חיות בתקצוב של שמנת היא טענה מופרכת. כל מי שרואה את הדברים נכוחה, מבין ויודע שהדברים לא מדויקים ולא נכונים".

עם זאת, הרב אייזמן אופטימי ומעריך שהבעיה תיפתר. "לעניות דעתי, גם משרד החינוך וגם הבית היהודי הבינו שאי אפשר להמשיך בצורה כזו. כולם יושבים על המדוכה לראות איך אפשר למלא את התקציב בצורה אחרת, כדי להמשיך לגדל את תלמידי החכמים ותלמידות החכמים שבארץ ישראל בהיקפים הנדרשים".

אתגר שני רואה הרב אייזמן ברפורמת הבגרויות שמוביל שר החינוך פירון, אולם בעקבות שיחה עם השר הוא מוכן לתת קרדיט לרעיון ולבחון את הביצוע. "אין ספק שהתוכנית החדשה היא מאתגרת מאוד. התוכנית באה לומר שמשרד החינוך ידרוש שלושה מקצועות. אם הבנתי נכון את שר החינוך בשיחה אישית שהייתה לי איתו השבוע, הוא ניסה להראות שזו מגמה עולמית, שבחינות הבגרות מתמקדות במקצועות הבסיס והם הבסיס גם ללימודים האקדמיים. יחד עם זאת, שר החינוך טען כי הבחינות הפנימיות במקצועות האחרים, שאנחנו צריכים לעשות אותן, יהיו חלק מהבגרות ויהיה להם את אותו ערך לצורך הקבלה לאוניברסיטאות.

''אלה דברים חדשים ששמעתי ממנו. לא שמעתי את זה קודם וזו הייתה לי הפתעה. מצד שני, החשש שנשמע עד היום מצד ראשי המוסדות הוא נכון. אם אין צורך במקצועות הללו על מנת לקבל את תעודת הבגרות, יהיה לנו קשה מאוד לאתגר את התלמידים ללמוד תורה לשמה. הכוונה היא לגמרא, תנ"ך ומחשבת ישראל ויתר הדברים שאנחנו מלמדים במסגרות שלנו".

הרב אייזמן מדגיש עם זאת כי המשך לימוד המקצועות הללו בהיקפים ובמידת הרצינות הנדרשים תלוי במידה רבה בסוגיה התקציבית: "אני מקווה שלא נצטרך להוריד את השעות. הובטח שהשעות הללו יתוקצבו כפי שתוקצבו עד היום, והצד החינוכי יעמוד עלינו. אם באמת חלק מהמקצועות הללו יהיו מוכרים על ידי משרד החינוך ועל ידי ההשכלה הגבוהה לצורך ההחשבה של תעודת הבגרות, יכול להיות שהם יוכלו להתקיים. מכיוון שעד לרגע זה הדברים עדיין לא ברורים, הם מדאיגים מאוד את מערכות החינוך, כי קשה לחנך ולהגיד: את המתמטיקה והאנגלית אתם חייבים, ואת מקצועות הקודש אתם צריכים להעדיף ולרומם. אם גם אותם יהיו חייבים, זה יהיה יותר קל.

''אין ספק שמבחינת המשך תורה שבעל פה אנחנו נתגבר גם על הקושי הזה, אנחנו גם נדע ללמד את הדברים בצורה היותר טובה ויותר רחבה. מה שצריך לבקש הוא שיאפשרו לנו לעשות את זה, שיתקצבו אותנו כראוי על מנת שנוכל ללמד את המקצועות הללו. אפשרות שנייה היא שנוכל לגבות חלק מהתשלום על לימוד המקצועות הללו מההורים, ולא יקשרו את ידינו בתואנה שאנחנו עוברים את ההקצבה שמשרד החינוך קבע".

אילו קשיים חינוכיים ניצבים היום בפני המורים והמחנכים בציבור הדתי?

"יש לנו כמה נושאים שעומדים במרכז הקשיים. האתגר הראשון הוא להאהיב את לימוד התורה שבעל פה. ברוך ה' בישיבות לומדים הרבה יותר באהבה ובחשק מאשר בשנים הקודמות. הר"מים וראשי הישיבות מצאו את הדרכים להאהיב את הלימוד, אולם יש עוד הרבה מה לעשות בשטח הזה".

נושא נוסף שאותו מעמיד הרב אייזמן כקושי משמעותי הוא סוגיית החינוך לצניעות: "זה נושא קשה, זה נושא פרוץ, וראשי המוסדות שלנו שמחנכים את הבנות מתלבטים איך לעמוד בפרץ. מצד אחד, ברוך ה' הדור שלנו מתקדם מאוד לעומת 50 השנה האחרונות. מצד שני, התרבות המערבית נכנסת מאוד עם כל האמצעים הטכנולוגיים השונים והחדשים, שמפריעים מאוד מאוד בחינוך. כשהנושא המרכזי הוא איך לבנות בית, כשאנחנו רוצים לטהר את הבתים ולבנות אותם בקדושה ובטהרה, מאוד לא פשוט להיכנס לעובי הנשמה של האנשים ולבנות את החוש היותר אמיתי ונכון. ברוך ה' אנחנו מצליחים, אבל אנחנו מרגישים את הקושי שעומד בפנינו".

"התחזקות הרשתות – מהלך חיובי"

בהקשר זה מעלה הרב אייזמן גם את האתגר החדש שמעמיד צה"ל בפני מוסדות החינוך לבנות בסוגיית הגיוס. "קושי נוסף הוא העימות שלנו עם הצבא. כמה שאנחנו ברמה העקרונית מקדשים את הצבא, הצבא עושה מלחמה ורוצה יותר ויותר לגייס את הבנות הדתיות, שעד היום הלכו כולן לשירות הלאומי. אנחנו עומדים גם בפרץ הזה. המספרים שמפיצים הם לא הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו חושבים, אבל הקושי הוא גדול.

''הצבא עומד עם תקציבים, מפתה בפיתויים מאוד רציניים ומנסה לשדל את הבנות, במיוחד הבנות המצטיינות, לבוא בשעריו. אנחנו רוצים שהבנות תמשכנה לשרת את עם ישראל בשירות האמיתי, השירות הלאומי שעושה חיל ובונה את עצמו בכל מקום. אנחנו פועלים לכך שהבנות לא תתפתינה ללכת לצבא, משום שהמכשולים שעומדים בפני הבנות בצבא הם גדולים מאוד, למרות שהצבא מנסה למזער אותם ולהראות שהכול ורוד".

איך אתם מתמודדים עם העובדה שגם בקרב הרבנים ישנם כיום כאלו שמתירים לבנות ללכת לצבא?

"אם נסקור בצורה אמיתית, נראה שהרבנות הראשית לדורותיה אסרה ללכת לצבא בכל דרך שהיא. אף פעם לא הייתה שם דרך אחרת, וכל הרבנים לדורותיהם אמרו את דברם. אם נסתכל גם על הרבנים המשרתים בציבור בקודש, נראה שרוב רובם של הרבנים - רבני ערים, רבני יישובים גדולים - אוסרים את ההליכה לצבא חד משמעית. זה נכון שיש רבנים אחדים שחושבים אחרת, אבל אני לא חושב שכוחם התורני וההלכתי יכול להכריע את הדעה המאוד משמעותית והמאוד ברורה לצד השני. אם כי זה מקשה עלינו ומצריך אותנו להתמודד מול אותם הרבנים שרוצים להתיר. צריך להגיד להם בעדינות שהם טועים ושוגים וחבל שהעימות נעשה בצורה כזו".

איך הרב רואה את תופעת התחזקות רשתות החינוך על חשבון המוסדות העצמאיים?

"יש שתי בחינות לתהליך הזה. הציבור מבחין בין החינוך התורני מאוד לתורני פחות, ומצטרף לכיוון שמתאים לו ולרשת שמתאימה לו. לכן מתקבלות בקשות להצטרף לרשת שלנו, לרשת של בני עקיבא, לרשת אמי"ת, ויש גם עוד רשתות שנמצאות בזירה וגם הן מתחזקות והולכות. מבחינה מסוימת זה טוב. גם משרד החינוך מעדיף לתת קדימות לדברים גדולים. קשה לבית ספר לעמוד לבד בלי שיש לו גב".

הרב אייזמן סבור שההתחזקות טובה גם להורים ולתלמידים: "אני רואה גם שהרשתות משפיעות לטובה על החינוך בארץ ישראל. גם בהכוונה, גם בחיזוק של מערכות לימוד תורניות וכלליות כאחד. המפקחים של הרשת עוזרים למנהלים בכל מקום שהם להגיע להישגים היפים שאליהם המוסדות מגיעים. האמירות הברורות של הרשתות בנושאים חינוכיים נותנות לציבור הרגשה טובה על מנת שיוכל לבחור את המגמה שבה הוא רוצה. הרשתות מבטאות קווים חינוכיים ברורים ומאפשרות לכל אחד למצוא את עצמו במקום המתאים לו".