אפשר לקרוא לזה מסירות נפש. ראש ישיבה, שיכול לכתוב ספרים ולהפיץ את תורתו, מתמקד בעבודה אפורה של מציאת סימנים לדפי גמרא.
הרב יהושע שמידט, ראש ישיבת 'ברכת התורה' בשבי שומרון, עמל במשך שנים רבות על שיטת הסימנים, שבמסגרתה יצאו עד כה עשרות חוברות עזר לזכירת הגמרא. כעת הן מתקרבות לידי איגודן בספר, כרך ראשון, בשאיפה להמשיך ולהשלים את הסדרה על כל הש"ס.
הרב שמידט (48) נולד בפתח תקווה, למד בישיבת נחלים, המשיך לתקופה קצרה במרכז הרב ומשם פנה לישיבת קריית ארבע, שם היה לאחד מתלמידיו המובהקים של הרב דב ליאור. בהמשך קבע את מושבו בשבי שומרון, שם הוא משמש כראש ישיבת ההסדר ורב היישוב. מיזם שיטת הסימנים מעסיק אותו מזה 13 שנים, אם כי לדבריו אפשר לומר שהרעיון התחיל כבר מילדות. “יש לי נטייה לזה", הוא אומר, “עוד כשהייתי מתכונן לחידוני תנ"ך הייתי עושה לעצמי סימנים".
השיטה די פשוטה: לא צריך להיזכר בדף גמרא שלם, אלא בסך הכול להעלות בזיכרון נקודה אחת מתוכו, בעזרת מספרו של הדף, המצוין כמובן באותיות. מנקודה זו יהיה אפשר להשלים את שאר הדף. דף ב' יצויין בעזרת מילת מפתח בדף שמתחילה באות ב', דף י"א בצמד מילים שראשי תיבותיהן הוא י"א, וכן הלאה. זה הכול, אבל בעיני הרב שמידט זהו כלי חשוב לרכישת בקיאות בתלמוד. "אני לא מחדש כלום”, הוא מבהיר, "כל גדולי ישראל דיברו על חשיבות עשיית הסימנים. הגמרא בעירובין דף נ"ד עמוד ב' – וסימנך: נזכור דפים – אומרת שאין התורה נקנית אלא בסימנים".
למה לזכור את מספר הדף ולא את התוכן?
"השיטה מיועדת לאדם שכבר למד את הגמרא. מי שהסוגיות יושבות לו בראש יכול לקשר בין הדברים, וכשהוא נזכר במשהו בתוך הגמרא – זה עוזר לו כבר לזכור את כל המהלך".
הרב שמידט מודע לעידן שבו פיתוח הבקיאות נראה מעט ארכאי, כשהמחשב זוכר את הש"ס בשבילך. “יש מישהו באקדמיה שתמיד היה צוחק עליי, עד שפעם הוא שאל אותי איפה מופיע הסיפור על רב אשי והמלך מנשה. אמרתי לו: מודרני כמוך נזקק ליהודי חשוך כמוני? הוא אמר לי: חיפשתי 'מנשה' בפרוייקט השו"ת וקיבלתי מאות תוצאות. אמרתי לו במקום: מנשה מלמד את רב אשי שבוצעים את הפת במקום 'דקרים בישולא', סנהדרין דף ק"ב".
סימנים ביידיש ובערבית
המעיין בחוברות הסימנים ימצא שם גם סימנים פחות קונבנציונליים. לדוגמה, כדי לזכור גמרא על מראהו של שאול המלך, בדף מ"ח, נבחר הסימן "מלך חתיך". "תלמידים אצלנו הציעו לתת לגמרא בחגיגה ג', 'עשיתוני חטיבה אחת בעולם', את הסימנים 'גולני' ו'גבעתי'. אני מתלבט בזה, כי אני משווק את החוברות גם לחרדים".
וסימנים כמו 'מלך חתיך' מתקבלים שם?
"אחד מראשי ישיבת פוניבז' ראה את זה ונבהל, אבל השאיפה היא למצוא סימנים מוצלחים. אם אשאל אותך את מי ראית בשבוע שעבר ברחוב לא תזכור, אבל אם ראית שם תינוק עם שני ראשים – אתה תזכור. אני מחפש את המיוחדות. אצל החרדים יש כאלה ששולחים אליי סימנים ביידיש, והרב אליהו נתן לי סימנים בערבית".
שיטת הסימנים זוכה להצלחה לא קטנה בקרב הלומדים, בציונות הדתית וגם בציבור החרדי. אולם לא כולם מבינים למה ראש ישיבה לוקח על עצמו משימה שלכאורה כל תלמיד יצירתי יכול לבצע.
בשלוש עשרה שנים, לא היה עדיף שתוציא סדרת ספרי חידושים על הש"ס?
"ראיתי שאנשים עוזבים את עולם התורה, מפני שהם לא זוכרים את מה שהם לומדים, ואז שואלים 'מה יוצא לי מזה?'. כשזוכרים את הגמרא זה נותן סיפוק, הרגשה טובה, וזה גורם לאהבת תורה. מאותה סיבה אני גם מכוון את התלמידים ללמוד קודם כול מסכתות קצרות, כי הסיום יגרום להם סיפוק ושמחה בתורה. כל שנה אני עושה מעמד של סיומי מסכתות. אם אנשים יראו שהם מקיפים וזוכרים, תהיה אצלם יותר אהבת גמרא. זה לא קיים מספיק בציבור שלנו, צריך יותר מסיימי ש"ס בציונות הדתית".
ומה עם העיון וההעמקה?
"בוודאי שצריך ללמוד בנחת ולהבין היטב, בשום אופן לא בשטחיות, אבל אחר כך צריך להקיף ולחזור. בפרט בגיל צעיר, כשהזיכרון חזק, צריך להשקיע בעיקר בבקיאות, ואחר כך כשהאדם זוכר פחות ומתיישב בדעתו יותר – שילמד יותר עיון. השאלה היא עם כמה דפים בחור יוצא מישיבה: בחמש שנים אפשר ללמוד 700‑800 דפים, אבל תלמיד שלומד רק עיון במשך חמש שנים בישיבת הסדר - כמה דפים הוא יודע?".
ועדיין, לכאורה המשימה איננה מתפקידו של ראש ישיבה. הרבנים צריכים ללמד, ושהתלמידים יעשו סימנים בעצמם.
"בינתיים אני רואה שאף אחד לא עשה את זה. אם ראשי ישיבות, למשך שתיים-שלוש שניות מתוך השיעור הכללי שלהם יזכירו סימנים, זה יגרום גם לתלמידים לעשות סימנים. הם יראו איך ראש הישיבה שלהם זוכר דפים בעל פה. חובה על ראשי הישיבות להאהיב את התורה על התלמידים, ולגרום שתלמידים יעשו את הדברים האלה. גם מלמד יכול להדביק בזה את התלמידים שלו בחטיבת הביניים או בתיכון. היעד הוא שאנשים יוכלו לפתוח גמרא כמו שפותחים סידור, שיידעו לדפדף בה, שהגמרא לא תהיה רחוקה. מתוך כך, ממילא תהיה בציבור יותר יראת שמיים".
