נעמה הולכת לקייטנת מחול, ולומדת שם המון סוגים של ריקודים ובסוף מעלים מופע מושקע להורים.
ליאת בקייטנת סיירים, ולפי הסיפורים שלה הם חוצים כמעט את כל הארץ בטיולים.
אביה מגיעה אליי תמיד בסוף החופש עם סיפורים מרגשים על קייטנת חסד שהיא משתתפת בה, ובכל יום היא עוזרת לילדים חולים או מוגבלים בימי כיף שהם עושים ביחד.
ההורים שלי לא יכולים לרשום אותנו לקייטנה, אבל בכל זאת יש לנו מדי קיץ את הקייטנה שלדעתי היא הכי שווה בעולם: קייטנת סבתא.
סבתא מלכה לוקחת את כל הנכדות לשבוע שלם של כיף ואנחנו עושות יחד דברים שלא עושים בשום מקום אחר: היא מלמדת אותנו לתפור שמלות יפהפיות, אנחנו אופות ביחד את העוגות הטעימות שלה ואז חוזרות הביתה עם מתכונים, ואפילו יום אחד היא עוזרת לנו להתחפש לנסיכות – מביאה לנו שמלות מלמלה ישנות כאלה שיש לה מפעם, ומאפרת לנו את הפנים, ואז מניחה לנו כתר קטן מפלסטיק שקנתה במיוחד לקייטנה. בערב אנחנו עושות נשף נסיכות, ואוכלות ארוחת ערב שמגישים רק בארמונות.
גם השנה התארגנו, אני ובנות הדודות שלי, לקראת קייטנת סבתא. ארזנו בתיק גדול בגדים לשבוע ונסענו באוטובוס למושב שבו סבתא גרה. סבתא חיכתה לנו בחצר עם חיבוק גדול ונשיקה, וסיפרה שהיום הראשון בקייטנה יוקדש לעבודה בגינה – נשתול פרחים ושתילי ירקות, ואפילו עץ אחד שאת פירותיו נוכל לאכול רק בעוד כמה שנים. כמובן שבסוף היום נכנסנו הביתה מלאות בוץ, כי בקייטנה לא רק שותלים אלא גם מתיזים זו על זו מים מהצינור, כדי להפיג קצת את החום.
כשנכנסנו טפטפו על הרצפה מים מהבגדים שלנו, והיא הייתה רטובה וחלקה. סבתא נכנסה אחרונה, ופתאום, בלי להבין איך זה קרה, שמענו צווחה חדה נפלטת מפיה. הסתובבנו בבהלה וראינו את סבתא שלנו שרועה מלוא קומתה על הרצפה הרטובה. "סבתא, מה קרה?! את בסדר?" שאלנו מבוהלות וחיוורות. לרגע סבתא לא ענתה ושכבה בעיניים עצומות. בדיוק כשלא ידענו אם להתחיל לבכות או להתקשר לאמבולנס, היא פקחה את עיניה והחיוך חזר אל פניה, אם כי קצת מאולץ: "אני בסדר, ברוך ה'. רק קשה לי להזיז את רגל ימין. אולי תעזורנה לי לקום?". גררנו את סבתא אל הספה, שם היא ישבה ומיששה את הרגל. "אני לא חושבת שזה שבר, אבל יש פה איזה נקע בכל זאת. הרגל כואבת", אבחנה. "כנראה שלא נוכל להמשיך בתוכנית הקייטנה כרגיל", אמרה בצער.
התיישבנו סביבה על הספה, והצטערנו יחד איתה. מה נעשה שבוע שלם כשסבתא לא יכולה לזוז? איך היא תארגן לנו את כל החוויות שתכננה? הייתה זאת אלישבע, בת דודתי, שקמה לפתע ובעיניה זיק שובב: "רגע, לא צריך לשנות שום דבר. אנחנו בקייטנת סבתא, אבל מי אמר שזו קייטנה שסבתא עושה לנו? אולי זו קייטנה שאנחנו עושות לסבתא?".
אלישבע לחשה לנו בסוד את תוכנית קייטנת סבתא החדשה, וסבתא עצמה עיניים ונחה על הספה. למחרת קמנו בשעה מוקדמת והכנו לסבתא מגש עם ארוחת הבוקר של כל הדברים שהיא אוהבת: סלט ירקות, ביצה קשה עם גבינה ויוגורט עם צימוקים. את כל זה סידרנו על מגש עם מפיות תחרה והגשנו לה למיטה. "איזו הפתעה!" חייכה אלינו סבתא, "ממש בית מלון". אחרי ארוחת הבוקר עזרנו לה לשבת על הכיסא וגררנו אותה למרפסת. שם העלינו בפניה הצגה של הסיפור האהוב עליה 'בן המלך והעני'. סבתא נהנתה ומחאה כפיים כמו ילדה קטנה, והתגלגלה מצחוק כשהתבלבלנו בתפקידים. בסוף השבוע נפרדנו ממנה לשלום, וסבתא חיבקה אותנו: "זו הייתה קייטנת סבתא הכי טובה שהייתה לנו!".