התחלה/ נולדה בלונדון לפני 46 שנים, הילדה השנייה מתוך שישה אחים ואחיות. "ההורים שלי הם ילידי אנגליה אבל ציונים בנשמה, ובשלב כלשהו הם החליטו לעלות לישראל". אבא/ יהונתן קורן (74), עורך דין במקצועו. "אבא מתמטיקאי, אבל רוב חייו עסק במשפטים". כיום בגמלאות. "אבא אדם חכם ואיש הגות, בעל רגישות גדולה. אדם של סוף מעשה במחשבה תחילה". אמא/ ברנדה קורן (70), הייתה מנהלת אולם קריאה כללי בספרייה הלאומית. "אמא אישה מאוד פרקטית ומעשית. אישה חכמה ואוהבת ספר. המשפחה במרכז עולמה". לומדת עברית/ "ההורים שלי הם אנשים ציוניים, שגידלו אותנו בלונדון אבל תמיד חלמו לעלות ארצה. אני זוכרת את אבא מתרגל איתנו מילים חדשות בעברית. הוא היה מחזיק מזלג ביד ושואל איך אומרים את זה בעברית. ככה למדנו עוד ועוד מילים לקראת העלייה". המסע ארצה / כשהייתה בת חמש החליטו ההורים שבשלה השעה לעלות לישראל. את העלייה בחרו ההורים לעשות במסלול אחר מהמקובל. "במקום להגיע במטוס נסענו ברכב לנמל באיטליה, ומשם שטנו לארץ באונייה. למרות שהייתי רק בת חמש, אני זוכרת את ההתרגשות ואת יום ההגעה שלנו לחופי הארץ". למרכז קליטה / בשלב ראשון התגוררה המשפחה במשך שלושה חודשים במרכז קליטה במבשרת ציון. "אני זוכרת את עצמי יושבת ומתאמנת להגות את השם שלי, תמר, בעברית בלי מבטא". משם עברו לדירתם בשכונת רחביה הירושלמית. "אבא מצא עבודה כמתמחה במשרד עורכי דין, ואמא הייתה בבית בשבילנו". גן חובה / "ההורים שלי החליטו להשאיר אותי שנה נוספת בגן חובה, מה שבדיעבד עזר לי מאוד. הגננת הייתה נהדרת והצמידו לי ילדה דוברת אנגלית. זאת הייתה שנת מעבר טובה מאוד בשבילי". שלום כיתה א'/ בית הספר חורב בנות ירושלים. "לא מזמן הגעתי במקרה למבנה בית הספר והסתובבתי בין הכיתות. נזכרתי בהרבה זיכרונות יפים מאותם ימים". מנגנת/ לאורך השנים למדה לנגן בכינור. "הייתי נוסעת באוטובוס לבד לחוג הנגינה. עולם המוזיקה תמיד היה משהו שהתחברתי אליו". בכיתה ט' עברה לתיכון הדתי לבנות פלך. מדריכה שרופה / הייתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער עזרא. "בתיכון הייתי הרבה יותר עסוקה בלהיות מדריכה מאשר ללמוד. נעדרתי המון מבית הספר ולא למדתי ברצינות. ייאמר לזכותם של ההורים שלי, שהם קיבלו את זה באהבה ובהבנה ופשוט האמינו בי". החלום / לקראת הבגרויות לקחה את עצמה בידיים, כי הבינה שהיא רוצה להגשים את חלומה להיות רופאה. "כשהייתי קטנה הייתי תולעת ספרים, ומאוד אהבתי את הז'אנר של הספרים על בתי חולים. כנראה שכבר אז נבטה אצלי המשיכה לעולם הרפואה". צבא/ את הבגרויות עברה בהצלחה, והתגייסה לצבא חמישה ימים בלבד לאחר הבגרות האחרונה. במשך שנתיים הייתה מד"נית (מדריכת נוער) בגדנ"ע. "שירות מאוד מעניין ומשמעותי". להתחבר/ עם סיום שירותה הצבאי נסעה להדריך בסמינרים ציוניים לנוער יהודי באוסטרליה ובניו-זילנד. "במהלך השנים נפגשתי עם קהילות יהודיות בעולם וזה תמיד מסקרן אותי. בעיניי, כל יהודי שמצליח למצוא חיבור לעם היהודי, זה מרגש". החצי השני / דניאל (54), עוסק בניהול כספים. "איש חכם ונבון שאני מתייעצת איתו המון. החבר הכי טוב שלי. הגורם המרגיע בחיים שלי בעצם הימצאותו לצידי ובשיח איתו". הנחת/ חמישה. הבכורה יובל (21), נקראת כך כי "נולדה בתחילת שנת היובל למדינה". אחריה מלאכי (19), חייל ביחידה מובחרת בצה"ל, אמרי (16), תלמיד תיכון בכפר אדומים, אסא (14), תלמיד כיתה ח', והבת עמיה (10), תלמידת כיתה ה'. "הם אחים טובים. תענוג אמיתי לראות אותם יחד". סטודנטית ואמא / את לימודי הרפואה סיימה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. "את שניים מילדיי ילדתי תוך כדי הלימודים. הבן השני נולד למחרת המבחן האחרון בבית הספר לרפואה, "זה היה בדיוק לפני 19 שנה". שני ילדים נוספים היא ילדה במהלך ההתמחות, ואת הבת הקטנה ילדה כבר כרופאה. עולם המיילדות/ את ההתמחות בגינקולוגיה עשתה בבית החולים הדסה עין כרם. "כשהתחלתי את הלימודים לא באמת ידעתי באיזה תחום אני רוצה להתמחות, אבל בשנה החמישית ללימודי הרפואה נגעתי ברפואת הנשים, ואפשר לומר שהתאהבתי בעבודה בחדר הלידה. עולם המיילדות מרגש מאין כמוהו. הפלא בהתגלמותו". ניהול רפואי/ בעלת תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד דרך קרן וקסנר. "נסעתי עם המשפחה לארצות הברית לשנת לימודים. לתוכנית הגיעו סטודנטים מעשרות מדינות בעולם, וזאת הייתה חוויה שאין שנייה לה". בהמשך עשתה התמחות במינהל רפואי. "גיליתי עולם מסקרן ודינמי". מבט על / במשך שנה כיהנה כעוזרת למנכ"ל משרד הבריאות. "עבדתי לצידו של המנכ"ל פרופ' רוני גמזו. זו הייתה שנה מרתקת ומעשירה של חשיפה לתחום הרפואה הציבורית ברמת המקרו". סגנית/ במשך שנתיים כיהנה כסגנית מנהל בית החולים הדסה עין כרם. "ניהלתי את השירות האמבולטורי בבית החולים. למעשה זה תפקיד שמחייב מעורבות בפעילות השוטפת בבית החולים. התנסות מעניינת שלימדה אותי רבות". קופצת למים / שימשה כסגנית רופא מחוזי בקופת החולים מאוחדת מחוז ירושלים, ולאחר שנה נבחרה לניהול בית החולים משגב לדך. "למרות שמדובר בבית חולים קטן יחסית, לראשונה הייתי מנהלת עם כל האחריות הכרוכה בכך. זאת הייתה בשבילי קפיצה למים ולמדתי המון על ניהול". ומה עם רפואת נשים? "כמעט לאורך כל השנים המשכתי לעבוד כרופאת נשים". לאתגר הבא / לפני שנה נבחרה לעמוד בראש בית החולים הדסה הר הצופים. "אפשר לומר שחזרתי הביתה. בכלל, בית החולים הוא עולם שאני אוהבת לעסוק בו. זאת אחריות מאוד גדולה אבל גם זכות עצומה". הר הצופים / "גיליתי מקום מדהים. הוא לא סתם בית חולים אלא בית חולים עם נשמה. מקום מיוחד במינו. שזורים בו היסטוריה וציונות יחד עם רמת שירות ויכולות מקצועיות מהגבוהות שראיתי". ניהול בית חולים / "לעמוד בראש בית חולים זה אומר להיות אחראית 24/7 על כל מה שנעשה כאן. לוודא שכל מנהלי המחלקות, הרופאים, האחיות והסיעוד הם אנשים ראויים ומעניקים רפואה מקצועית ואיכותית. התפקיד שלי הוא לוודא שהדברים מתנהלים כמו שצריך". יומם ולילה / בתפקיד כל כך דורש אפשר לישון בלילה? "אומנם אני לוקחת את העבודה הביתה, אבל אני משתדלת לעשות הפרדה ואיזונים כמו שצריך. אני לא ישנה כשתהליכי עבודה לא מתקדמים כמו שאני מצפה". לבנות / מלבד האחריות היומיומית כמנהלת, היא מעידה כי נושא התכנון והפיתוח של בית החולים עומד אצלה בראש סדר העדיפויות. "ירושלים רבתי גדלה לאורך השנים בקצב מסחרר, ובית החולים לא גדל בהתאמה. לכן אנחנו עמלים על תוכניות גדולות להנגשת שירותי הרפואה כאן על ההר". התוכניות/ "התוכניות רבות. למשל, אנחנו פותחים בקרוב חדר צנתור ראשון בהר הצופים, מה שיציל חיים של מאות ואלפים. בחודשים האחרונים התחלנו לבנות מחלקת שיקום חדשה, שזה מרגש מאוד מכיוון שרפואה שיקומית היא רפואה שמגדירה מחדש את התקווה". ללדת בחמישה כוכבים / "החודש הושק מערך חדרי לידה מפואר ומהמתקדמים בעולם. השירות המקצועי כאן היה תמיד שם דבר, ועכשיו גם התשתיות מעולות. כשנעים וטוב לך בלידה זה מקרין עלייך כיולדת". אישה מנהלת / "כיום יש כבר לא מעט נשים בתפקידי ניהול, גם בעולם הרפואה. בסוף את נבחרת בזכות הכישורים שלך ומה שאת מביאה לתפקיד, למרות שאני מאמינה שלנשים הרבה פעמים יש יכולות ניהוליות טובות יותר, תבונה ורגישות שנכנסים לתוך קבלת ההחלטות". אמא מנהלת / איך מצליחים לגדל חמישה ילדים בתפקיד כל כך דורש? "באמצעות יכולת מידור. כשאני עם הילדים או עם בן הזוג - אני לחלוטין איתם. למשל, בבית אני משתדלת לא לפתוח מיילים בפלאפון אלא אם אני צריכה משהו ספציפי. אם צריכים אותי אני בוודאי זמינה, אבל באופן כללי העבודה לא תברח ואני עכשיו עם המשפחה". רופאת נשים/ "לידות מרגשות אותי עד היום". למרות לוח הזמנים הצפוף והתפקיד המחייב, פעם בשבוע היא עובדת כרופאת נשים במרפאה של קופת חולים מאוחדת במעלה אדומים. "אחרי הכול זה המקצוע שבחרתי. אני אוהבת את המפגש הזה עם החולה כי הוא מלמד, מעשיר וממלא אותי". אם זה לא היה המסלול / מוזיקאית, ללא ספק. "אני כותבת שירה, קצת מנגנת בפסנתר ואוהבת לשיר. ההתעסקות בשירה ובמוזיקה מעניקה רוגע ומעוררת השראה. לצערי אין לי מספיק זמן לזה". ובמגרש הביתי: בוקר טוב / משכימה קום בסביבות השעה שש בבוקר. בחלק מהבקרים יוצאת להתעמלות במכון כושר. מתארגנת, מכינה כריכים לכולם ויוצאת עם הילדים בסביבות שבע ורבע. לעבודה מגיעה בשמונה בבוקר, ומאותו רגע היא במרתון של ישיבות, פגישות עבודה, דיונים, הסתובבות ברחבי בית החולים, כנסים ועוד. משתדלת לצאת הביתה בשעה סבירה לפחות פעמיים בשבוע. לישון הולכת לפני חצות. דיסק ברכב/ במהלך נסיעות ברכב, אם היא לא מנהלת שיחות עבודה היא נהנית להאזין למוזיקה ישראלית. בעיקר שלמה ארצי, אבל גם עידן רייכל וישי ריבו באים בחשבון. השבת שלי/ "בעיקר הזדמנות לעצור. בגלל שאני שומרת שבת זו הזדמנות נהדרת להוריד הילוך, לנשום ולהקדיש זמן יקר למשפחה". דמות מופת / וינסטון צ'רצ'יל. "אולי זו בחירה שנובעת מהעובדה שנולדתי באנגליה, אבל צ'רצ'יל היה מנהיג עם תכונות שאני מאוד מעריכה, אומץ לב ויכולת קבלת החלטות. הוא היה פוליטיקאי חד, וגם ידע לצייר והיה בעל יכולת רטורית ויושרה". משאלה/ "בבוא היום, כשהקדנציה שלי בבית החולים תיגמר, אזכה להביט אחורה ולומר בסיפוק: וואלה, קרה כאן משהו. שינינו משהו בתחום הרפואה הציבורית בירושלים". מפחיד אותי/ תאונות דרכים. כשאהיה גדולה / מדי פעם כותבת שירים למגירה, ומקווה להוציא לאור ספר עם שיריה. "יום יבוא ואפרסם את ספר השירה שלי". לתגובות: rivki@besheva.co.il
