בדרך לפשיטת רגל

השאלה האם כנסת שפיזרה את עצמה לדעת והחליטה על בחירות מוסמכת גם לבטל אותן, משולה לפרדוקס המפורסם בשאלה האם אלוקים יכול לברוא אבן שאין בכוחו להרים.

אלא שלא מדובר בשעשוע פילוסופי תיאורטי, אלא בשאלה משפטית רצינית שהשתלטה על סדר היום. היועמ"ש מנדלבליט סבור שהפיזור הוא מהלך בלתי הפיך, בידי יו"ר הכנסת חוות יש דעת משפטית אחרת, וסביר שכל מהלך כזה יגיע בסופו של יום לשולחנם של שופטי בג"ץ. ההחלטה של נתניהו להיחשף פומבית כמי שמגלגל את רעיון ביטול הבחירות, פחות מחודש אחרי שהוביל את פיזור הכנסת ולמרות הספקות המשפטיים וההיתכנות הפוליטית הקלושה, מלמדת על עומק התבהלה וההיסטריה שאחזה בו.

כשהקדים את הבחירות אחרי שכשל בהקמת ממשלה החשבון היה פשוט: עם 60 אצבעות ברזל בכנסת הוא זקוק לעוד מנדט אחד. קווץ' קטן, השבת הקולות שאבדו מתחת אחוז החסימה, והנה לו ממשלה רזה אבל שרירית. בליכוד האמינו שעם קצת מאמץ הם גם ידחקו את ליברמן אל מתחת לאחוז החסימה. אלא שסקרי העומק שזרמו לבלפור הציגו תמונה עגומה. שתי המפלגות הגדולות מאבדות נתח משמעותי מכוחן, וישראל ביתנו מזנקת והופכת למפלגה השלישית בגודלה.

נתניהו גילה שהוא רחוק מלהבין לנפשם של קהל המצביעים דוברי הרוסית, שאליהם חוברים מצביעים חילונים שמזדהים עם הקו התקיף של ליברמן מול החרדים. איחוד בימין נראה מסובך, אבל אם יתרחש, אומנם יניב יבול נאה של מנדטים, אבל גם לאחריו, 61 לגוש ימין-חרדים בלי ליברמן הוא תרחיש כמעט בלתי אפשרי.

לפי אותם סקרים הציבור לא מבין מדוע נכפו עליו בחירות נוספות, חלקו שאנן וחלקו עייף, ויהיה קשה מאוד לרתום אותו שוב בזעקות געוואלד. דווקא במפלגות הערביות נרשמה התארגנות ושיבה אל הרשימה המשותפת שעשויה להביא לשיעור הצבעה גבוה יותר במגזר הערבי, מה שמצמצם עוד יותר את הפער בין הגושים.

גם עכשיו אין במערכת הפוליטית אף אחד שיכול לנצח את נתניהו, אבל נתניהו עלול להפסיד לעצמו. שילוב של מצבו המשפטי והאיבה הפוליטית שהוא מנקז אליו עלול להביא אותו למצב שבו הוא עדיין חבר הכנסת עם מספר הממליצים הגבוה ביותר, אבל בלי שום יכולת להרכיב ממשלה. בתרחיש כזה ינסה ליברמן לכפות ממשלת אחדות: ליכוד בלי נתניהו, ישראל ביתנו וכחול לבן.

המחשבה הזאת, שמבעתת את ראש הממשלה בלילות ובימים, הובילה אותו לנסות לבלום את ההתרסקות, אחרי ש-74 ח"כים כבר קפצו מרצונם החופשי מהצוק. במהלך כזה יש סיכונים רבים ובראשם ההתבזות הפומבית של נתניהו, אבל גם אם ייכשל, בליכוד ינסו לנצל אותו עד תום ולגלגל את האחריות על הבחירות לבני גנץ.

שני הצדדים למדו את הלקח מגבאי. ניהול מגעים כאלה, אם לא יבשילו, ישאיר אותם חבולים. שותפיו של נתניהו בימין שכבר מרגישים נבגדים מחד, ומחנה השמאל-מרכז שהביא את כחול לבן להישג דווקא על רקע ההבטחה לא לשבת עם נתניהו מאידך. לאבי גבאי זה עלה בראשו. אלא שגנץ גם יכול ללמוד דבר נוסף מטעותו של גבאי - לפי כל האינדיקציות בחירות נוספות לא מקרבות את גנץ לראשות הממשלה. כחול לבן צפויה להתכווץ. הפעם הוא כבר לא מגיע כהבטחה רעננה וחדשה מהניילונים, אלא כפוליטיקאי מהוסס שלא הצליח לתת פייט. אהוד ברק ומפלגתו החדשה עשויים לסחוף את השמאל, או לפחות לפצל אותו. מהצד השני גם לפיד וגורמים נוספים בכחול לבן מגלים סימנים של אי נחת תחת הנהגת הרביעייה, ואפילו אם זה יחזיק מערכת בחירות נוספת - אחריה יישלפו הסכינים.

את הנתונים והניתוחים האלה בדיוק נתניהו דואג להשמיע לגנץ בדרכים עוקפות. בליכוד היו שמחים לקבל את גנץ בלי לפיד. מספיק שיבוא עם 15 ח"כים מכחול לבן ויזכה בחצי המלכות. אולי גם ברוטציה. זו תהיה ממשלת נתניהו, גנץ והחרדים. גנץ יעדיף כמובן בלי סמוטריץ', אבל אולי עם רפי פרץ, מה שיאפשר לנתניהו לתחזק את הקשר גם עם הציונות הדתית. זו גם הסיבה שהשותף הראשון שהבהיר נחרצות שהוא מתנגד לביטול הבחירות הוא בצלאל סמוטריץ', שמבין שמהלך כזה יבוא קודם כול על חשבונו.

בליכוד מנצלים גם את שורש המחלוקת הפנימית בכחול לבן: לפיד, שממילא פסול במפלגות החרדיות, חושב שהממשלה הבאה צריכה להיות מורכבת מהליכוד, כחול לבן וליברמן, ולכן מחדד את הקו האנטי-חרדי. גנץ ויעלון לעומת זאת מקפידים לתחזק את הקשר עם החרדים, מתוך הבנה שהנתק איתם גזר על מחנה המרכז-שמאל אופוזיציה נצחית.

גם בסוף השבוע הזה רוב השחקנים הפוליטיים מעריכים שסיכויי ביטול הבחירות אפסיים. אבל רק לפני חודש הם הסבירו באותה נחרצות שהסיכויים לבחירות חוזרות נמוכים לא פחות. אם הבלתי ייאמן יתרחש בשנית, השאלה האם אלוקים יכול לבורא אבן שאינו יכול להרים כנראה לא תיפתר, אבל בהחלט יוכח שאפשר להכין ביצה מחביתה.

שר האוצר לא מתקשר

בין אם יבוטלו הבחירות ובין אם לא, על פי הצהרותיו של נתניהו משה כחלון ימשיך להיות שר האוצר הבא של מדינת ישראל. חרף הגירעון שנפער והתרחב בתקציב המדינה, נתניהו חושב שסביר להפקיד את הקופה הציבורית לארבע שנים נוספות בידיו של מי שהביא אותנו עד הלום, וזכה לאמון ציבורי נמוך שהביא אותו אל סף אחוז החסימה בבחירות האחרונות.

לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שהגירעון הבלתי מתוכנן - שנוצר בפשטות מכך שהמדינה מוציאה יותר כסף ממה שהיא מכניסה - הוא לא תוצאה של אסון טבע, כוח עליון או מלחמה שהתרגשה עלינו, אלא שילוב של תחזית הכנסות מופרזת והוצאה ממשלתית מופקרת. מדיניות "חברתית" שבשם הרצון הכן להיטיב עם כולם ולרצות כל קבוצת לחץ הביאה את ממשלת ישראל לחלק ולפנק ולתקצב באמצעות כסף שאין לה.

כחלון הוא אדם מלא כוונות טובות. הרפורמה המוצלחת בסלולר הקלה על הכיס של כל ישראלי, ועם הקרדיט הזה הוא בא לקדם עוד צעדים שיורגשו מיידית אצל כל אזרח. ברכישת דירה, במחירי צהרונים, ברפורמת נטו משפחה. אלא שבניגוד למחירי הסלולר, שאותם הוריד באמצעות צעד כלכלי פשוט של פתיחת השוק לתחרות, כמעט את כל הצעדים האחרונים הוא כבר מימן באופן מלאכותי באמצעות סבסוד ממשלתי והגדלת ההוצאה. תוכנית מחיר למשתכן אולי סידרה לעשרות אלפי זוגות בני מזל דירה במחיר מופחת, אבל מי שמממנת את ההנחה היא מדינת ישראל. המדינה, ששולטת ב-93 אחוזים מהקרקעות, בהחלט יכולה להשפיע על מחיר הדירות באמצעות ויתור על חלק מההכנסה, אבל בחירת הזוכים בהגרלה היא פתרון לא צודק ולא שיטתי, שמודה בכך ששר האוצר נואש מהאפשרות להוריד את מחירי הדיור באופן ריאלי, ירידה אמיתית שתשתקף גם מחוץ למכרזים הממשלתיים. היו גם מהלכים בוטים הרבה יותר של שר האוצר, שנכנע כמעט בלי קרב לקבוצות לחץ חזקות כמו העלאת הפנסיה לשוטרים ערב הבחירות, מהלך שהצטרף לברית האסטרטגית שלו עם הוועדים הגדולים וההסתדרות מתוך תקווה לקצור רווח פוליטי, עד שלמפח נפשו חבר ניסנקורן דווקא לכחול לבן.

מול תפיסת העולם הכלכלית של הימין שתומך בשוק חופשי, מיסוי נמוך והוצאה ממשלתית נמוכה, השמאל מאמין בשיעור מס גבוה ואיתו גם הוצאה ממשלתית גבוהה שמספקת לאזרח שירותים רבים יותר. בכל מקרה כולם מסכימים שצריך להיות יחס הגיוני בין גובה ההכנסה להוצאה.

אלא שכחלון, מטוב ליבו, לא רוצה להעלות מיסים חלילה, אבל רוצה להמשיך ולחלק כסף. התוצאה היא קיצוץ רוחבי בהול וטיפש, שלוקח מכל משרדי הממשלה נתח זהה בלי להפעיל שיקול דעת ולהבחין בין בריאות לתרבות ובין רווחה לשירותי דת.

מאז הבחירות שר האוצר לא ממש מתקשר עם הציבור הישראלי. הוא כנראה אינו חושב שהוא חייב לו תשובות לא על הקדנציה שהייתה, ואולי גם לא על זו שתהיה. הריאיון היחיד שהעניק היה לאופירה וברקוביץ', במה שבה ידע שלא ייתקל בשום שאלה כלכלית קשה. וכשזה המצב נתניהו חייב להתערב. ראש הממשלה גאה, ובצדק, בנתונים הכלכליים הטובים של ישראל בעשור האחרון. אבל נראה שלאחרונה דעתו הוסחה, או שהוא החליט להפקיר גם את השדה הזה לטובת שרידותו הפוליטית.

האיש שמחזיק בתפיסת עולם מוצקה של שוק חופשי מתהלך כעת עם מועמד לתפקיד שר האוצר שמנהל מדיניות מופקרת. רשימת הליכוד מקושטת בנציגי הוועדים החזקים, משרתי תפיסת ההסתדרות, בזכות התפקדות מאורגנת וממושמעת. מבחינת תפיסת העולם הכלכלית הליכוד קרוב לפשיטת רגל.

לתגובות: 2sherki@gmail.com