כנס מיוחד שהתקיים בקריה האקדמית אונו הוביל לקידומו של שילוב בין מסורת החופה והקידושין ההלכתית וזו של יהודי אתיופיה.
על המפגש בין המנהגים שוחחנו עם הרב שרון שלום, ראש המרכז הבינלאומי לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו
"המסורת של יהדות אתיופיה התפתחה בנפרד מהעולם היהודי הרבני האורתודוקסי", פותח הרב שלום הרואה כמטרה חשובה את ההיכרות של המסורות ומתוך כך את ההבדלים בגישות ובמנהגים על מנת לייצר קרבה של ממש בין הגישות השונות. "אני זוכר שכאשר כתבתי את 'מסיני לאתיופיה', שהוא מעין שולחן ערוך לקהילה האתיופית, זה היה מתוך מקום של היכרות ומודעות להבדלים בין המסורות והתפיסות. כולנו עמדנו במעמד הר סיני וזו הפעם הראשונה שמקיים כאן מפגש".
"היהדות האתיופית אינה רפורמית או קונסרבטיבית. זהו זרם שונה אבל מאוד אורתודוקסי", אומר הרב שלום ומציין כי בעוד בתחומי הלכה שונים נוצרו הבדלים משמעותיים ופערים גדולים בין המסורת האתיופית לזו ההלכתית, אך דווקא בנושא חופה וקידושין ההבדלים אינם משמעותיים עד כדי כך, ומאידך מתאפשרת חבירה של המנהגים למתווה שיאפשר לקייסים לערוך חופות בהתאם למסורת העדה ובתוך תחומי כללי ההלכה.
בדבריו מציג הרב שלום מספר הבדלים בין המסורת ההלכתית המוכרת לזו של יוצאי העדה: "לדוגמא, באתיופיה לא נוהגים לשבור כוס, אבל הדברים העיקריים החשובים מבחינת ההלכה כמו עדים. באתיופיה מספר העדים שונה, לא שניים אלא יותר, כך הבנתי מהקייסים. גם כתובה כותבים שם. הנוסח אמנם שונה מאוד, אבל יש מסמך משפטי שחותמים עליו והתוכן מאוד דומה, מתייחס לחובות הבעל לאשתו ולהיפך".
על המנהג שלא לקדש על יין מציין הרב שלום כי באתיופיה לא נהגו כלל לשתות יין המתוייג כמשויך לנוצרים ולקבוצות גויים אחרות. בשל כך גם הקידוש בערב שבת היה נעשה על חלה מסורתית ולא על יין. "היין היה מזוהה עם העולם הנוצרי ועם עבודה זרה ולכן הקפידו להימנע ממגע עם טומאת עכו"ם", הוא אומר ומציין כי היהודים הקפידו להקים את כפריהם ליד נהרות על מנת שניתן יהיה לטבול בנהר לפני ששבים לכפר מעסקים או ממגע כלשהו עם גויים.
ההינומה של הכלה באתיופיה הייתה הרמטית לחלוטין, ולא כפי שהיא מוכרת כיום ברוב הקהילות. עוד מספר הרב שלום על מנהג הקשרה (KESHERA), מנהג מיוחד שבו החתן קושר שני קשרים אדום ולבן בטקס מיוחד, כאשר הבד הלבן מדמה את טהרת החתן והבד האדום את טהרת הכלה, ובהדרגה מעלים את קשר הבדים מרגליו למטה למעלה עד לראשו של החתן ושם היה נקשר על מצחו.
"הסבא שלי אמר שה'קשרה' זו העטרה שתיקן שלמה המלך, עטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו", אומר הרב שלום ומספר גם על מנהג חדר הייחוד באתיופיה שלא היה סמלי אלא נועד לוודא את בתוליה של הכלה בעיצומה של החתונה כאשר שני עדים ממתינים מחוץ לחדר וכשהיו מציגים את הבד הלבו מוכתם הייתה פורצת שמחה גדולה בקרב החוגגים.
על המפגש בין אנשי ההלכה לעולמם של הקייסים אומר הרב שרון: "בסופו של דבר יש יותר דמיון מאשר שוני. לקייסים יש רצון טוב לבצע סוג של רפורמות כדי להתאים את מה שמקובל ואני מבקש מהעולם הרבני לבוא לקראת. העובדה שארגון רבני הלל ומכון עיתים ישבו בכנס, שבו הרב ויצמן כתב ועשה השוואה, מלמדת שכאשר יש נכונות ורצון ואהבה אמתית אפשר בהחלט למצוא פתרון הלכתי שבו הקייסים יוכלו לערוך חופה וקידושין על פי מנהגי העדה ובהתאם להלכה".
על חשיבות מתן האפשרות לקייסים וחיזוק מעמדם התורני-קהילתי מסביר הרב שלום: "מדובר בדור שני שמרגיש שההנהגה שלו נפגעה. זה פוגע בתדמית שלהם ובזהות היהודית שלהם כשהדמות הרוחנית ביותר נפגעת. זו הזהות שלהם. הקייסים אומרים שהם לא נגד הרבנות אלא רוצים להרחיב את גבולות הרבנות. הצעירים מבקשים מאיתנו להתנתק מהרבנות וליצור מסלול עוקף רבנות שיפעל על פי המסורות האתיופית. אנחנו אומרים שנכון לפעול מתוך כבוד הדדי. קייסים אומרים שרוצים לפעול על פי ההלכה אבל שיכירו בהם. תנו לנו את הכוח להרחיב את העולם הרבני".