השנה היא 1520, המקום - ונציה. צוות של מלומדים ומומרים יהודים בראשות נוצרי הולנדי בשם דניאל בומברג מסיים עבודת פרך של שלוש שנים. הם מתמתחים ומביטים זה בזה בסיפוק. "עשינו את זה", הם אומרים, "הדפסנו את ש"ס הגמרא המלא הראשון". מאז עברו בדיוק חמש מאות שנה, אבל הדגם שטבע דפוס ונציה, ולימים אומץ על ידי דפוס וילנה, עדיין שולט בכיפה: החלוקה לדפים, בחירת הפרשנים, וכמובן העימוד - פירוש רש"י בצד הפנימי, תוספות בחיצוני, ובתווך המשנה והגמרא.

משפט עממי מפורסם טוען ש"אם זה עובד – אל תיגע", ונראה כי זאת הייתה הנורמה שהנחתה את מדפיסי הש"ס לאורך הדורות. חמש מאות שנה שדפי הגמרא נדפסו ונלמדו באותו הסדר ובאותו העימוד, עד כי כל מחשבה ולו הקטנה ביותר על שינוי נתפסה ככפירה בצורת הדף המקודשת. בדורות האחרונים עולות טענות שהצורה שנתקדשה בעייתית, והיו לא מעטים שניסו להציג לה פתרון.

"הראשון שהעז לשנות את צורת הדף היה סבא שלי", מספרת פרופסור לאה מקובצקי, ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת אריאל. הסב המדובר הוא הרב שבתי בורנשטיין, והשנה היא בערך 1932. "סבא שלי היה נין של האדמו"ר מסוכטשוב, וכבר בשנות העשרים הוא התחיל להתעסק בעיצוב ספרי קודש. כחלק מתוכנית רחבה לגבי כל התורה שבעל פה, הוא הדפיס גם גמרות מפוסקות ומסודרות".

"עיתונים מאותה תקופה התפלאו איך אדם אחד עושה עבודה כזאת עצומה", מתארת פרופ' מקובצקי, "לצערנו, היוזמה נקטעה אחרי שהוא הספיק להוציא רק שלוש מסכתות, בגלל מלחמת העולם הראשונה והמחסור בתרומות. כיום אין להשיג את הגמרות שלו, אבל בזמנו הן היו במרכז הקונצנזוס. לסבא היו יותר מ-50 הסכמות, וביניהן של הרב קוק והרב עוזיאל מצד אחד, ושל ביאליק, דוד ילין וש"י עגנון מהצד השני".

בעצת הרבי מלובביץ'

מי שלעומת זאת דווקא נקלע לפולמוס ציבורי רחב היקף היה הרב עדין שטיינזלץ, שהיה הבא בתור לשנות את צורת הדף וגם הראשון שהצליח בזה. "הדף פשוט היה בנוי בצורה לא חכמה", מספר הרב מני אבן ישראל, מנכ"ל מרכז שטיינזלץ, "הוא היה ארוך מדי, גדול מדי. זה מה שהיה אפשרי בזמנם, אבל זה ממש לא קדוש. כשאבא שלי רצה להוציא גרסה עם פירושים ותוספות, פשוט לא היה לו מספיק מקום בעמוד. כשדפוס וילנה רצו להוסיף על דפוס ונציה המקורי הם נתקלו באותה בעיה, ולכן יש את כל הפירושים עם האותיות הקטנות מסביב. זה לא נוח. הרבי מלובביץ' ייעץ לאבא שלי לפרוס את זה על שני עמודים. זה חלק מהגישה הכללית שלו, שמותר לעשות הכול למען העם".

מה זאת אומרת למען העם? למי המהדורה של אביך נועדה?

"תחשוב על מי שפותח גמרא בפעם הראשונה בחייו. טקסט לא נגמר של גמרא באמצע, רש"י ותוספות מפוזרים בצדדים באותיות לא קריאות. זה מלחיץ. יש סיבה למה כבר לא מדפיסים ספרים כאלה בימינו. המטרה הייתה להנגיש ולסדר את זה בעין, שיהיה יותר ידידותי ללומד. ועדיין, השתדלנו לשמור על המבנה הקלאסי של גמרא במרכז ופירוש בצדדים, וגם על סדר הדפים, כדי להישאר חלק מהרצף".

"תראה", צוחק הרב מני, "אני לומד עם גמרא שטייזנלץ כי אני עושה יחסי ציבור, אבל ללומדים אחרים שמסוגלים - אני אמליץ על גמרא רגילה. אבל גם זה, לא תמיד. יש גמרות שלא מובן מה כתוב שם, רש"י לא מספיק עוזר ושם הפירוש של אבא עוזר לכולם. פרט לכך, ההרחבות על האישים, הטופוגרפיה וההיסטוריה נצרכות גם לתלמידי חכמים, וזה לא אני אמרתי, זה הרב משה פיינשטיין כתב בהסכמה לאבא".

אם הכול היה בטוב טעם ובהסכמות, אז על מה יצא הקצף אי אז בסוף שנות השמונים?

"כי אבא שלי חב"דניק והוא הגיע מבחוץ, ולא היה מאנ"ש", עונה הרב מני. כשאני מפציר בו לפרט, הוא מוסיף: "באותה תקופה ניסו לשמור על הלימוד כמה שיותר אותנטי ושלא יהיה שום פירוש, אז הם נתלו בצורת הדף, אבל אין לזה באמת במה להיאחז. אם תלך לדפוסים עתיקים אפילו יותר, דפוס מינכן לדוגמה, שם אין צורת הדף ואין נעליים. רק משנה ומסביבה הגמרא. צורת הדף היא לא דבר רע, אין לי משהו נגדה, אבל המדפיסים היו אנשי עסקים, לא מקובלים או תלמידי חכמים, אז למה קידשנו אותה? זה קצת מוזר לי".

במהדורה החדשה של שטיינזלץ בהוצאת קורן, חזר העיצוב לצורת הדף המוכרת. "אבל זה לא נבע מאיזו קדושה מחד או התנגדויות וחרמות מאידך", מדגיש הרב מני, "והראיה - שהגרסה הראשונה עדיין נמכרת, במיוחד במהדורה הקטנה שלה. הסיבה העיקרית ששינינו הייתה שזה מה שהקהל רוצה, ואם זה מה שהקהל רוצה - זה מה שהקהל קונה".

"לתלמידים נדלק אור בעיניים"

"אתה עכשיו מתייחס לצורת הדף כמובן מאליו, אבל שתדע לך שגם לדפוס ונציה בזמנו היו מתנגדים", מזכיר הרב דניאל וינט, המו"ל והיוזם של מפעל 'גמרא סדורה', "גם אז היו אנשים שצווחו נגד הדפסת הגמרא. הרי זה ספר קודש, הם טענו, הוא צריך כתיבה לשמה. לכן הם התעקשו שייכתב ביד. הם צעקו, אבל הספרים הודפסו ומבחן המציאות הוכיח שהם טעו".

הרב ווינט שם לו למטרה לקרב ולהנגיש את הגמרא להמון. "רק דמיין לעצמך", הוא אומר, "שבגלל ההתנגדויות ההן היינו ממשיכים ללמוד מתוך כתבי יד. את הגמרא הרגילה קשה לנו להבין, אז כתבי יד? זה כמעט בלתי אפשרי. אז כל מי שמדבר איתי על זה שאסור לשנות את צורת הדף ומשתמש בתירוץ של 'בוא נלמד כמו שהראשונים למדו', אני עונה לו: בסדר, תתכבד ותלמד מכתבי יד, כמו שהראשונים למדו...".

כשמסתכלים על ארון הספרים היהודי, הרי שהמשנה המנוקדת והמפוסקת התקבלה אצל כולם. גם משנה ברורה נמצאת אצל רוב הלומדים במהדורה מנוקדת. מדוע דווקא הגמרא נמצאת תמיד במוקד הסערה?

הרב דניאל: "כי הגמרא זה הבייבי של הרבנים. אתה נוגע בציפור נפשם. שינית משנה ברורה? נו מילא, שיהיה. אבל נגעת בגמרא? לזה הם לא מוכנים. אז הם אומרים: אני שרדתי, גם אתה תשרוד. אבל הדור השתנה. אני חושב שהאחריות שלנו היא שאף אחד לא ייפול. אנחנו צריכים להנגיש את דברי הגמרא, או שהדור הצעיר פשוט יעזוב. מניסיוני כמחנך, יש זיקה ישירה בין החוויה בלימוד הגמרא לחוויה הדתית. אם אני שונא גמרא, אז אני צריך גם לשנוא את הדת. וזה לא אחד ולא שניים. זה דור".

הרב ווינט מעיד על תוצאות מפעל 'גמרא סדורה': "לקחתי את הגמרא ופיסקתי אותה, ניקדתי אותה, עימדתי אותה מחדש לחלוטין, ופתאום ראיתי אצל התלמידים אור בעיניים. אתה רואה בשאלות של התלמידים שהם מספיקים יותר, נהנים יותר, מבינים יותר. מבחינתי, הצורה של הגמרא היא רק חלון לתוכן שלה. אתה יכול להסתכל דרך חלון מלוכלך ולהצליח לראות מה יש בפנים, אבל אם אני מסתכל דרך חלון נקי, אני מיד רואה הכול בצורה רחבה ומדויקת. זה גמרא סדורה".

הנתונים עצמם מצביעים על ביקוש למהדורות המחודשות. מהדורות שטיינזלץ בעברית נמכרו במאה אלף עותקים, ועוד כמה עשרות אלפים בשפות אחרות, כמו אנגלית, צרפתית ואיטלקית. ''גמרא סדורה' מכרה בשנה הראשונה 370 מסכתות, ומאז בכל שנה המספר מוכפל, מעיד הרב ווינט. "כיום, אחרי שבע שנים בערך, יש יותר מעשרת אלפים תלמידים שלומדים עם גמרא סדורה כל שנה, וברוך ה' כל שנה מצטרפים עוד".

"צורת הדף - פה כדי להישאר"

אי אפשר לדון בשינויים שעוברת צורת הדף בימינו בלי להתייחס לדבר המרכזי ששינה את חיינו בעשורים האחרונים – רשת האינטרנט. את פורטל הדף היומי ייסד הרב הראל שפירא כאתר פרטי קטן, וכיום מדובר במעצמה אינטרנטית עם יותר מ-6,500 כניסות ביום. הפורטל מציע מגוון של חומרי עזר ללומד, וגם מהדורות שונות של הגמרא עצמה.

גם הרב מני מצביע על העולם הווירטואלי כצעד הבא בלימוד הגמרא: "לדעתי, כל הגמרות, ולא משנה אם זה שטיינזלץ או צורת הדף, ייהפכו לגמרות של שבת, ורוב הלימוד יתבצע בצורה ממוחשבת כלשהי. לשם העולם הולך. כבר עכשיו לא מעט חומרים שלנו נמצאים באינטרנט, ויש כאלף איש שנכנסים בכל יום ללמוד דף יומי דרך שטיינזלץ באינטרנט. בנוסף לכך אנחנו נערכים להעלות אפליקציה משלנו כבר בשנה הקרובה". 

אל מול טיעוניהם של המצדדים במהדורות החדשות לגמרא, הרב יהודה זולדן, מפמ"ר לימודי תושב"ע במשרד החינוך, מציג עמדה שמרנית יותר. "זה לא עניין של קדושה או מסורת", הוא מדייק, "הרי לפני וילנה היה דפוס אחר, וגם לא חסרים ספרי קודש אחרים שכן השתנו. זה עניין של תפוצה. כיום, מה שלומדים ברוב קהילות ישראל בישיבות, בשיעורי דף יומי, זה לפי צורת הדף, ולזה אנחנו מלמדים להתרגל. מפתחים כלים ומלמדים איך להתמודד עם דף הגמרא. שינקדו ויפסקו לבד. שיעצבו לבד את הדף ויידעו לזהות מובאה מברייתא, פסוק ועוד".

לדעתו, שמירה על צורת הדף חשובה גם למתודיקה של הלימוד. "הגמרות המבוארות למיניהן הן קיצורי דרך, ומקיצורי דרך לא מרוויחים. בסוף, גמרא זה לימוד, ובלימוד צריך להשקיע. אם מישהו אחר ילעס לך את הגמרא, אתה זה שלא תדע ללמוד. תחשוב על מורה לנהיגה שיעשה הכול בשביל התלמידים שלו, במקום לתת להם לבד. אתה היית רוצה שתלמיד שלו ייסע מאחוריך בכביש?".

"זה מצוין שיפתחו שטיינזלץ או שוטנשטיין", מבהיר הרב זולדן, "אבל גם הם מסבירים את צורת הדף של וילנא. המבוקש הוא שכל לומד יהיה לומד עצמאי. כי אם הם יידעו להתמודד עם גמרא לבד, הם יידעו גם להתמודד עם רש"י ותוספות, ואחרי זה עם הראשונים, ועם רבי עקיבא איגר והקצות. אין קיצורי דרך. צריך להכשיר את מפרשי הגמרא של העתיד".

לסיכום, איך אתם רואים את עולם לימוד הגמרא בעוד עשרים שנה?

הרב הראל שפירא: "לא יהיה שינוי משמעותי, לא בעשרים שנה ולא במאה שנה הקרובות. אני מכיר את כל התלונות על מבנה הגמרא, אבל בסוף, ברגע שקצת מתרגלים, זה לא באמת משנה ממה לומדים. צורת הדף פה, והיא פה כדי להישאר. כל השינויים והעבודה שעושים היא נפלאה בשביל מי שמתקשה וצריך הנגשה. חייבים אותה, אבל היא לא תחליף את הדף המקורי".

"בסוף, הקושי הוא חלק מהעניין פה, וגם לדעתי הבסיס לוויכוח", מוסיף הרב שפירא, "המתנגדים לשינויים חוששים שאם תקל מדי לא יהיה עמל תורה, ואם לא יהיה עמל תורה אנשים לא יידעו ללמוד טוב. אתה רואה את זה גם בבגרויות, ככל שמקלים יותר את הדרישות, ככה הרמה של התלמידים יורדת. בנוסף לכך, צורת הדף מקסימה בעיניי, כל הפירושים האלה מהצדדים ומלמעלה ולמטה. היא תצליח לשרוד את המעבר שהמשנה ותיקון הקוראים לא שרדו".

הרב וינט קצת חולק עליו: "אומנם כולם לומדים בישיבות עם גמרא וילנה, אבל מי שלא נשאר בישיבה ולא נהפך להיות רב לומד דף יומי עם שטיינזלץ או שוטנשטיין. מה זה בעצם אומר? שהשיטה נכשלה. אז ייקח עוד דור, ייקח עוד שני דורות, אבל כל הגמרות הולכות להיות מנוקדות".

אתה חותם על זה? אני מקליט את השיחה.

"חותם", הרב וינט משיב ללא היסוס. "אני חותם לך שבעוד עשרים שנה כולם ילמדו עם גמרות מנוקדות. אומנם לא בהכרח עם גמרא סדורה, אני מודע לכך שיכול להגיע מישהו ולעשות לי פוּש, וזה באמת אולי יהיה יותר טוב משלי. אבל אני אדע שאני את שלי עשיתי, שעזרתי במשהו לקדם את לימוד הגמרא, את החוויה הדתית. והיה זה שכרי".