נראה שמותר לשתות מים במציאות של תפילה בחוץ בזמן הקורונה, ויש כאן צירוף של כמה דברים:
א.
לדעת הרמב"ם (לפי המגיד משנה) אמנם אסור לאכול לפני קידוש, אולם מותר לשתות מים לפני הקידוש, כפי שמותר לשתות מים לפני הבדלה. אמנם, הרשב"ם והרשב"א והרא"ש חולקים וסוברים שאין לשתות אפילו מים, וכך נפסק בשו"ע, אולם, ניתן לצרף את דעת הרמב"ם לדברים נוספים, וכדלהלן.
ב.
לדעת הראב"ד מותר לאכול ולשתות קודם קידוש היום (וכל האיסור הוא קודם קידוש הלילה. ודלא כרמב"ם שאסר לאכול גם לפני קידוש הבוקר, וכן כתב בשו"ע). סברתו היא שהשבת כבר התקדשה בלילה, ולכן רק אז אסור לאכול קודם התפילה. וכדעתו של הראב"ד כך גם דעת המאירי, רבנו דוד ומהר"ם חלאווה.
ג.
פוסקים צירפו את דעת הראב"ד במקרים פחות קשים (באכילה לפני קידוש היום), כגון אדם שאין לו יין כעת, אך יוכל להשיג מאוחר יותר (מגן אברהם).
ד.
ייתכן שכל חובת קידוש מתחילה רק לאחר סיום התפילה (בעקבות הרא"ש שסבר שחובת קידוש לא קיימת לפני התפילה. על פי היביע אומר).
ה.
כיוון שאכילה זו אינה נחשבת סעודה לעניין 'קידוש במקום סעודה', ניתן לומר שחובת קידוש עדיין לא חלה עליו.
ו.
לפי הרא"ש ועוד ראשונים, האיסור לאכול לפני התפילה נובע מכך שזהו "כבוד שבת". אולם, במקרה שלנו, כל שתיית המים היא צורך תפילת שבת ומאפשרת תפילת שבת (ומבחינה זאת דבר זה טוב יותר מהנוהגים לאכול לפני התפילה, כי כאן זהו ממש צורך פשוט וברור של התפילה), וממילא שתייה זו מכבדת את השבת ולא פוגעת בה.
ז.
כל קידוש היום יסודו מדרבנן, ובספקות רבים כל כך בוודאי שעיקר הדין להקל, במיוחד במציאות שלנו.
ח.
כאשר יש תפילה ציבורית בחום, יש ממש סכנה שמישהו יגיע לחשש רפואי, אבל אפילו ללא טעם זה נראה להתיר שתייה במציאות שלנו.
ט.
לא מומלץ לעשות קידוש ציבורי שבו כולם יאכלו. יש מקום להציע, שעד סיום תפילת שחרית ישתו בלא קידוש, ואחר כך יעשה מישהו קידוש ויאכל מזונות. אמנם, הציבור לא אוכל מזונות, אבל ייתכן שקידוש זה מועיל עבור השתייה הנוכחית שלהם, וכמובן שאחר כך יצטרכו לעשות קידוש בביתם.
לסיכום:
במציאות שלנו, של מחלת הקורונה, אנשים עושים מאמצים מרובים מאוד להתפלל במניין, ומתפללים בחוץ. כיוון שהשבת עומד להיות עומס חום, ניתן לשתות בזמן התפילה:
-כדאי לברך לפני התפילה, ללא ברכה אחרונה, וכך ניתן לשתות במהלך התפילה.
-אם אין צורך מיוחד, ראוי שלא לשתות מתחילת יוצר אור ועד לאחר תפילת לחש. כמובן, שבכל מקרה אין לשתות בתפילת עמידה, פרט לסכנה של ממש.
-ניתן להמשיך לשתות גם בין העליות בקריאת התורה.
-יש מקום לשקול, שהרב יעשה קידוש לפני קריאת התורה ויאכל מזונות, וינחה את הקהילה לעשות שוב קידוש בביתם. דבר זה איננו מצד הדין, אבל ייתכן שיש בו הידור וחינוך לקהילה (כיוון שכעת כבר עברה תפילת שחרית, וייתכן שיש חיוב קידוש. למרות זאת, מצד הדין ניתן להקל בכך, וכפי שנתבאר לעיל).
🔹 לאחר תפילת מוסף אין לשתות ללא קידוש (פרט לחשש סכנה והתייבשות).
כמובן, שאין לקחת סיכון, ואדם הנמצא בסיכון רב יותר, יתפלל בביתו ולא בתנאי שרב. כמו כן, ניתן לזרז יותר את התפילה על מנת לקצר את השהות בחום ועל מנת לסיים לפני השעות החמות ביותר.
ובשולי הדברים אציין, שמרגש מאוד לראות את עם ישראל שאיננו מוותר על תפילה במניין גם כאשר חם או קר, גם בתנאים לא פשוטים (לא פשוטים פיזיים ולא פשוטים הלכתית). גם המים שישתו במהלך תפילות אלו, הם בבחינת כלי קודש – "הוי כל צמא לכו למים" – ואין מים אלא תורה – מים הצמאים לדבר ה'. בע"ה שנזכה שיתקבלו תפילותינו לטובה.
שבת טובה ושמחה בע"ה
הרב יוסף צבי רימון הוא ראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות