ממשלת ישראל משלמת דמי חסות, פרוטקשן, לחמאס בשביל שקט. אין דרך אחרת להציג את המציאות הלא נורמלית הזו, בה ארגון טרור שולט על מדינה ריבונית ומחזיק אותה כבת ערובה עבור תשלומים לאנשים שכל תפקידם הוא להמשיך לאיים על אזרחיה. זה קורה בשנים האחרונות לא מעט, ובתיווך של גורמים שונים, מגיעים הצדדים להבנות על גובה דמי החסות שמגיעים ממדינות שונות, בעיקר מקטאר, עבור שקט לישראל. כולנו זוכרים את מראות פיגועי תחילת שנות ה-2000. פיגועי התאבדות, אוטובוסים מתפוצצים, ירי ואבנים. השיא הגיע בפיגוע במלון פארק, בו נרצחו עשרות ישראלים. לאחריו גמלה בלבה של הממשלה ההחלטה לצאת למבצע שהוא למעשה היווה טיפול שורש לטרור שיצא מערי וכפרי יו"ש. המטרה הושגה: ישראל ניצחה את טרור ההתאבדויות והפיצוצים. מאז, השב"כ מתפאר כי אין מעבדת חומרי נפץ שהוא לא מכיר ויודע לסכל. בעזה מבצע כזה עדיין לא התרחש, וספק אם לישראל יש את האומץ הדרוש בשביל לעשות זאת. נכון, הציבור הישראלי הגיע לנקודת רתיחה ממנה, והיא זו שגם דרבנ את הדרג הצבאי והמדיני לצאת למבצע מורכב כזה, אבל כיום, נדמה שהתרגלנו לאיומים מדרום, אלה שמכניסים בימים רעים מיליוני אזרחים למקלטים. הנושא העזתי מתנהל בסבבים. מדי כמה חודשים, כשהפלסטינים בעזה רוצים להגיע להישגים שונים, הם מרימים את הראש ויורים רקטות לעבר ישראל. כגודל המרחק של הרקטה, כך גודל ההישג שהם מחפשים. לפעמים זה הגדלת מרחב הדיג, הגדלת היקף הסחורות, דלק, חשמל, כסף. תמיד יש סיבה. לפעמים, מספרים לנו, זה בכלל ריב בין הארגונים ברצועה, ואלה רק "פעילים סוררים", שיורים טילים לעבר ישראל כדי להכעיס אחד את השני במסגרת הריב והמתחים ביניהם. וישראל? שותקת, מכילה ומבליגה במקרה הרע, ובמקרה הטוב יורה לעבר מוצבים ריקים. עד כדי כך המצב לא נורמלי. כעת, כשפרטי הסכם הפסקת האש הטרי מתפרסם, אנחנו נחשפים שוב לגודל האבסורד לו ישראל שותפה. חמאס דורשת 100 מיליון דולר מקטאר תמורת שקט קצוב בזמן, של שישה חודשים. כל זה בידיעת ישראל, ובהסכמתה. זאת אומרת, מתנהל כאן משא ומתן בין מדינה ריבונית, מצליחה, שפיתחה לא מכבר קשרים במדינות ערב, לבין ארגון טרור סורר, ששקוע עד צוואר בבעיותיו, אבל כזה שגילה שיטה: פרוטקשן. שיטת הפרוטקשן הידועה לשמצה, היא למעשה תשלומי דמי חסות שעבריינים דורשים על מנת "לשמור" על עסק שלא ייחרב חלילה על ידי אותם עבריינים ממש. תשלם או שנשרוף. ובחמאס גילו את הגמגום הישראלי בנוגע לעזה ולוואקום הזה הם נכנסים בכל הכוח. נראה שישראל כלל לא חושבת להכריע את בעיית עזה, וגרוע מכך - שכחה איך מנצחים טרור. לאחרונה נפתחה הזדמנות היסטורית, ברקע הסכמי השלום שכבר נחתמו, ואלה שבדרך, עבור ישראל לייצר משוואה אחרת. לא עוד כסף לחמאס, אלא לחץ מדיני להפסקת הטרור והאיום בטילים על ישראל, וכמובן השבת השבויים והנעדרים. זו הזדמנות שלא תחזור לשנות את המשוואה העקומה שמאפשרת פרוטקשן לטרוריסטים, בלחץ מדינות ערב. אמנם קטאר לא שותפה למאמצי השלום של ארה"ב וישראל, לעת עתה, אך קשריה החדשים של ישראל בעולם הערבי בהחלט יכולים להשפיע. קו ישיר מחבר בין אירועי אינתיפאדת 2000, אז ישראל איבדה את הידיים והרגליים במאבק בטרור עד שיצאה למבצע שסיים את הטרור המאורגן מיו"ש, לבין הגמגום הישראלי בנוגע לבעיית עזה. בחומת מגן ניצחנו את הטרור ביו"ש, האם נראה מבצע דומה שינצח את הטרור בעזה? אלכס נחומסון הוא מנכ"ל "מבטחי" וחבר "פורום המזרח התיכון – ישראל"
