על רקע ההתמודדות המורכבת של חולי קורונה המאושפזים בבתי חולים ברחבי הארץ, עיתון 'המחנה החרדי' ציטט הבוקר אברך שחמיו מאושפז באחד מבתי החולים בירושלים בביקורת חריפה על התנהלות בית החולים.
"אנשים נרצחים שם פשוטו כמשמעו. הם לא מתים מקורונה. הם מתים מרעב, צמא ועייפות נפשית", תיאר אברך מירושלים שחמיו מאושפז באחד מבתי החולים הגדולים בירושלים במילים מזעזעות את התנהלות בית החולים כלפי המאושפזים במחלוקות הקורונה", צוטט האברך.
"צריך להבין את ההבדלים הבסיסיים בין מחלקת טיפול נמרץ למחלקת קורונה. בטיפול נמרץ היחס בסדר. מדובר במחלקה רגילה. יש פיקוח הדוק של הצוות. הצוות מתחלף כל כמה שעות. במחלקת קורונה היחס שונה לחלוטין. אחיות בודדות מפקחות על כמה וכמה חדרים ולאורך משמרת של שמונה שעות ולפעמים אף יותר. הם כמעט ולא מגלים התערבות בצרכים האלמנטאריים של החולה. הדבר היחיד שמעניין אותן הם המדדים על המסכים", אמר.
לדבריו, המשמעות נוראית. "אנשים נרצחים שם מרוב תסכול, עייפות הנפש, רעב וצמא. חולים מתחננים שעות שיגישו להם כוס מים, שינקו אותם, ושאר צרכים אלמנטאריים – אך אין מי שיקשיב בצד השני. ואני מדבר על בית חולים גדול בירושלים שהציבור החרדי גודש את שעריו לאורך כל ימות השנה. היכן נעלמה הרגישות האנושית הבסיסית?
בדבריו סיפר כי המשפחה ניסתה שלא לאשפזו בבית החולים עד שלא היתה ברירה. "הוא שהה במשך 12 יום בבית. מידי פעם הוא נדרש למכשיר החמצן אותו קיבלנו מ'חסדי עמרם'. כשהרגיש חנק הוא נטל את המכשיר לכמה דקות עד שרווח לו. אנחנו, בני המשפחה, עטפנו אותו בטיפול צמוד. כשנזקק למכשיר – הגשנו לו. לעיתים יחד עם המאוורר. כשלא היה צריך – הסרנו אותו. צריך להבין שעודף חמצן הוא מסוכן לא פחות. הוא יכול לפגוע בריאות. היינו במעקב עם רופא. בפעם האחרונה שהוא ביקר לא הצליחו לייצב את הסיטורציה והוא הורה על פינוי מיידי לבית החולים. זה היה בעיצומו של חג שמחת תורה. שם החל הסיוט".
"בבית החולים קשרו לו את הידיים כדי שלא יוכל להסיר את מכשיר החמצן. הוא השתולל. בהמשך ביקש לשתות, התחנן, ואיש לא שם לב אליו. הוא ביקש להתפנות. צרכים הכי בסיסיים של האדם. שום דבר.
"מפאת צנעת הפרט לא ארחיב יותר מדי רק אומר שההתעלמות שם מובילה לאיבוד צלם אנוש. אתה צריך להבין שמדובר באדם צלול בדעתו. הוא מבין מה קורה שם. הוא גם ידע בדיוק מדוע הוא מסרב להתאשפז כי הוא ידע לקראת מה הוא הולך. וזה העצים את הכאב".
"התחננו שאנחנו רוצים להיכנס ולהיות איתו. הרי בכל ימות השנה, מה שמציל את החולים נפשית אלו ביקורי המשפחות. האחריות לא מסוגלות לעשות עבור החולה הכל כל הזמן. אולם הסירוב מוחלט. אמרתי להם 'אני מוכן ללבוש את כל המלבושים המיוחדים, מוכן להיכנס לבידוד חודשיים עבורו'. אבל אין עם מי לדבר".
"שלחנו אליו את אחד המתנדבים מ'יד אברהם'. אבל חמי היה כל כך מרוסק נפשית עד שהתקשה לתקשר איתו. רק אחרי שאמר לו שהוא נשלח על ידי המשפחה הוא החל קצת לדבר וגולל את הסבל הנוראי שהוא עובר. למחרת בבוקר אמרו לנו שהרדימו אותו. כך הוא שוכב מאז ללא תזוזה".
התובנות שלו קשות. "מה שקורה שם הוא רצח בידיים. ניסיתי לזעזע את העסקנים אבל ידיהם קשורות. ברגע שהם יפתחו את הפה יזרקו אותם מבית החולים. הם הרי נמצאים שם בחסד ולא בזכות".
"האטימות הזו היא אף כלפי המשפחה. כשהגעתי לבית החולים הם סירבו להכניס אותי שכן שהיתי בסמיכות לחולה קורונה. למרות שהם יודעים שאני אדם חרדי ואין לי יכולת לחזור הביתה בעיצומו של החג – הם גירשו אותי מחוץ לשטח בית החולים ונאלצתי ללכת ברגל הביתה במשך שלש שעות".
העיתון ציטט אישי ציבור שנחשפו למקרים הנוראים והבהירו כי הגיע הזמן שהמדינה תיטול אחריות ותתערב בסוגיה הקשה לטובת החולים. "הגיע הזמן שהמדינה תתגמל בתי חולים על הבראת חולים ויציאתם החוצה כמחלימים ולא על מספר תעודות הפטירה שהם מנפיקים" אמרו.
הדיווח בעיתון נחתם בהבהרה לפיה אין במקרה הזה כדי לגרוע כמלא נימה מעבודתם המופלאה של צוותות הרפואה, האחיות וכל העוסקים במערכת הבריאות.
הסיקור האמור בביטאון המייצג את חסידות בעלז עורר פולמוס נרחב עם פרסומו.
למרות שב'יתד נאמן' הליטאי פורסם תחקיר חריף לא פחות סביב אותה תופעה, העובדה שהתיאור הנוכחי פורסם בעיתון המייצג חסידות הנחשבת לכזו שאינה נשמעת להנחיות הקורונה, עוררה ביקורות ברשת.
“‘כל הכופר בטובתו של חברו סוף כופר בטובתו של מקום’. הצוותים הרפואיים מוסרים נפש עוד מעט כבר שנה, למען חיינו. ההרגשה היא שאין אנחנו מספיקים להודות להם כראוי”, כתב ח״כ אליהו ברוכי מ’דגל התורה’.
הוא הוסיף: “לצערי הרב, נחשפתי הערב לכתבת עיתון הזויה שמנסה להפוך את האנשים המסורים האלו לבעיה במלחמה הזאת, ולא לפתרון. לוחמי הקורונה, אף נייר עיתון לא יצליח לגמד את הערכה הרבה שאנחנו רוכשים לכם. עבורי, זו רק תזכורת לומר לכם שוב ושוב מילה אחת: תודה!”
תגובה חריפה עוד יותר נשמעה על ידי יאיר שרקי, כתב לענייני חרדים של חדשות 12. “הכחשת הקורונה של חסידות בעלז מקבלת טוויסט מבחיל במיוחד: העיתון של החצר מאשים – הקורונה לא הורגת, אלא הצוותים בבתי החולים”.
“האשפוז בבתי חולים הוא אכן קשה ומבודד, ולכן כדאי שקופות החולים והמדינה יעודדו ויקדמו את האשפוז הביתי ככל הניתן, נוסח ‘חסדי עמרם’ ממאה שערים. אבל מכאן ועד תקיפת הצוותים הקורסים מול העומס – שנגרם על ידי אותם מופקרים?”